כילדה תמיד אהבתי מידע שיכולתי להוציא מנתונים ואת הסיפורים שניתן לספר עם מספרים. אני זוכרת את התסכול שחשתי כשההורים שלי ניסו לשקר לי עם מספרים. "תליט'יה, אם אמרתי לך פעם אחת אמרתי לך אלף פעמים." לא אבא, אמרת לי רק 17 פעמים ופעמיים זה לא היה באשמתי. (צחוק) אני חושבת שזו אחת הסיבות שעשיתי דוקטורט בסטטיסטיקה. תמיד רציתי לדעת, מה מנסים האנשים להחביא עם מספרים? כסטטיסטיקאית, אני מצפה שאנשים יציגו לי נתונים שיאפשר לי להחליט לבד. דונלד ואני היינו בהריון עם ילדנו השלישי בשבוע 41 וחצי בערך, יש הקוראים לזה עיכוב בלידה. הסטטיסטיקאים קוראים לזה להיות בתוך רווח בר-סמך של 95%. (צחוק) ובשלב הזה של התהליך היינו צריכים להגיע לבית החולים כל יומיים לבדיקת מצוקה לתינוק, בדיקה שגרתית שבודקת אם התינוק נמצא במצוקה כלשהי. והרופא שלך לא רואה אותך כמעט אף פעם, בודק אותך רופא מקרי שנמצא בבית החולים באותו היום. אז נכנסנו לבדיקת המצוקה, ואחרי 20 דקות הרופא ניגש אלינו ואומר, "התינוק נמצא במצוקה, נצטרך לזרז לידה." בתור סטטיסטיקאית, איך אתם חושבים שהגבתי? תראה לי את הנתונים! אז הוא המשיך וסיפר לנו שבמשך 18 דקות קצב הלב של התינוק היה בטווח התקין ובמשך 2 דקות, הוא השתנה, ונראה כמו הדופק שלי, ואמרתי לרופא "האם יכול להיות שמדובר בדופק שלי? אני התהפכתי במיטה, קשה לי לשכב בלי תנועה על הגב, למשך 20 דקות, בשבוע ה-41 להריון. אולי הייתה טעות בבדיקה." הוא אמר "ובכן, אנו לא רוצים לקחת סיכונים." אמרתי, "אוקיי. "ומה אם הייתי בשבוע 36 עם אותם נתונים? האם גם אז היית מזרז לידה?" -"כנראה שלא, הייתי מחכה לפחות עד השבוע ה-38, אבל את בשבוע 42, אין סיבה להשאיר את התינוק בבטן, בואי נזמין חדר לידה." אמרתי, "טוב... ...ולמה שלא תבדוק אותי שוב? נאסוף עוד נתונים. אני אשתדל לא לזוז במשך 20 דקות. נעשה ממוצע של שתי הבדיקות ונראה מה התוצאה." (צחוק) והוא אמר, "גברתי, אני פשוט לא רוצה שתעברי הפלה." שלושתנו מסכימים. והוא אמר, "הסיכון להפלה מוכפל לאחר השבוע ה- 40. בואו נזמין חדר לידה." וואו. אז מה תהיה התגובה שלי כסטטיסטיקאית? תראה לי נתונים! גבר, אתה מדבר על סיכויים, אני מחשבת סיכויים כל היום, ספר לי על הסיכויים. בוא נדבר על סיכויים. (צחוק) בוא נדבר על סיכויים. ואמרתי, "בסדר, מצויין. האם הסיכון שלי עולה מ- 30 אחוז ל- 60 אחוז? מה הסיכון של ההפלה?" והוא עונה, "לא בדיוק, אבל הסיכון מוכפל, ואנחנו רוצים רק את טובת התינוק." לא התייאשתי, ניסיתי גישה שונה. "בסדר, מתוך 1,000 נשים בסוף ההיריון, כמה מהן יפילו ממש לפני תאריך הלידה המשוער?" והוא הביט בי ובדונלד, ואמר, "בערך 1 מתוך 1,000." אמרתי, "בסדר, מתוך אותן 1,000 נשים, כמה צפויות להפיל מיד אחרי תאריך הלידה המשוער?" "בערך 2." (צחוק) אמרתי, "בסדר, אתה מנסה להסביר שהסיכון עלה מ- 0.1 אחוז -- (צחוק) ל- 0.2 אחוז." אז בשלב זה הנתונים לא שכנעו אותנו שיש צורך לזרז את הלידה, והמשכנו לנהל שיחה שדנה בסיכונים של זירוז לידה כולל צורך בניתוח קיסרי, ממנו רצינו להימנע. ואז אמרתי, "לדעתי תאריך הלידה המשוער לא מדויק." (צחוק) זה ממש הימם אותו הוא הביט בי מבולבל ואמרתי, "אולי אתה לא יודע, אבל חישוב תאריכי הלידה המשוערים מניחים שלאישה יש מחזור כל 28 יום, וטווח המחזור שלי - לפעמים הוא 27 יום, לפעמים אפילו 38 יום - ואספתי נתונים שמוכיחים זאת. (צחוק) כך שעזבנו את בית החולים באותו יום בלי לעבור זירוז. היינו צריכים לחתום על כתב ויתור כדי לצאת מבית החולים. אני לא מעודדת להתווכח עם הרופאים, כי אפילו עם הילד הראשון, עברנו זירוז בשבוע ה- 38, חוסר במי שפיר. אני לא מתנגדת להתערבויות רפואיות. אבל מדוע החלטנו לעזוב באותו יום? כי המידע סיפר לנו סיפור שונה. אנחנו אוספים נתונים כבר 6 שנים. היו לי נתונים על חום הגוף, והם סיפרו סיפור שונה. למעשה, יכולנו להעריך באופן מדויק את תאריך ההתעברות. כן, זה הסיפור שתספרו בחתונה של הילדים שלכם. (צחוק) 'אני זוכרת כאילו זה היה אתמול. חום הגוף שלי עלה ל- 36.6 מעלות ואני הבטתי בעיניים של אבא שלכם.' (צחוק) בעוד 22 שנה, אנחנו נספר את הסיפור. אבל לא היססנו לעזוב את בית החולים כי אספנו את כל המידע. איך נראה המידע הזה? הנה טבלה סטנדרטית של חום גוף האישה בעת יקיצה במהלך המחזור החודשי. מתחילת המחזור החודשי עד תחילת המחזור הבא. ניתן לראות שהחום לא משתנה באופן אקראי. ניתן לראות תבנית נמוכה בתחילת המחזור ואז ניתן לראות קפיצה ועליה בחום הגוף בסוף המחזור. אז מה קורה כאן? מה מספרים לנו הנתונים? גבירותי, בתחילת המחזור שלנו, ההורמון אסטרוגן שולט והוא זה שמוריד את חום הגוף. ובעת הביוץ, הגוף משחרר ביצית וההורמון פרוגסטרון משתלט, מעודד הריון. וחום הגוף עולה בציפיה לאכסון הביצית המופרית החדשה. אז למה קופץ החום? תחשבו על ציפור שדוגרת על ביצים. למה היא דוגרת עליהם? היא רוצה לחמם אותן, לשמור עליהן ולחמם אותן. גבירותי, זה מה שהגוף שלנו עושה בכל חודש, הוא מתחמם בציפיה לחמם יצור חי חדש. ואם דבר לא קורה, אם לא נכנסת להיריון, האסטרוגן חוזר ומשתלט והמחזור מתחיל שוב. אבל אם את נכנסת להיריון, לפעמים את תחושי בעליה נוספת בחום הגוף והחום יישאר גבוה יותר במשך תשעה חודשים. זו הסיבה שתפגשו נשים הרות מזיעות וחמות, חום הגוף שלהן גבוה. הנה הטבלה שלנו מלפני 3 או 4 שנים. התרגשנו מאד לראות את הטבלה הזו. תראו את רמת החום הנמוכה ואז עליה למשך 5 ימים בערך, הזמן שלוקח לביצית לטייל במורד החצוצרה ולהישתל ברחם, ואז רואים את החום עולה עוד מעט. למעשה, ראינו עליית חום שנייה, שאושרה בעזרת ערכה לבדיקת היריון והראתה שהיינו בהריון עם ילדנו הראשון, מאד מרגש. אבל יומיים לאחר מכן ראיתי כתמים ושמתי לב לדימום כבד, זו היתה הפלה בתחילת ההיריון. אם לא הייתי עוקבת אחרי חום גופי הייתי בוודאי חושבת שהמחזור החודשי שלי מאחר, אבל היו לנו הנתונים שהראו שזו הייתה הפלה, ולמרות העובדה שהמידע גילה לנו אירוע מצער, היה זה מידע שיכולנו להציג לרופא. כך שאם הייתה בעיית פוריות, יכולתי להציג נתונים: נכנסנו להיריון, החום עלה, ואז ההיריון הסתיים. מה צריך לעשות כדי למנוע את הבעיה? ולא מדובר רק בחום הגוף ולא מדובר רק בפוריות; ניתן להשתמש בנתוני הגוף שלנו על מנת ללמוד המון דברים. לדוגמה, האם ידעתם שמדידת חום הגוף יכולה ללמד אותכם על מצב בלוטת התריס? בלוטת התריס מתפקדת כמו ווסת החום של הבית שלכם. יש מידת חום אופטימלית בבית שלכם, אתם מכוונים את הווסת. כאשר הבית מתקרר, הווסת מתעורר ואומר, "היי, צריך לחמם כאן." וכאשר נהיה חם מדי, הווסת אומר, "תדליק מזגן, תקרר אותנו." כך בדיוק עובדת בלוטת התריס בגוף. היא מנסה לשמור על חום אופטימלי של הגוף. כאשר הגוף קר, הבלוטה אומרת, "היי, צריך להתחמם." כאשר הגוף חם, הבלוטה מקררת. אבל מה קורה כשבלוטת התריס לא מתפקדת היטב? בעיות של בלוטת התריס מתבטאות בשינויים בחום הגוף, שנוטה להיות נמוך מהחום התקין או מתבטא בשינויים בחום. כך שאם נאסוף את נתוני החום נוכל ללמוד על בלוטת התריס. כיום, אם תלכו לרופא בחשד לבעיות בבלוטת התריס, הרופא שלכם יבדוק את הרמה של הורמון ה-TSH בדם. טוב ויפה. הבעיה היא שהבדיקה לא מראה את מידת הפעילות של ההורמון. כך שאולי הרמה שלו גבוהה, אבל ייתכן שהוא לא מספיק פעיל כדי לווסת את חום הגוף. ובדיקת חום יומיומית מספקת מידע מלא אודות בלוטת התריס. ומה אם לא בא לכם למדוד חום כל יום? אני ממליצה לעשות זאת, אבל יש דברים נוספים שתוכלו לעשות. תוכלו למדוד את לחץ הדם, תוכלו להישקל - מי רוצה להישקל כל יום? (צחוק) מיד אחרי שנישאנו, דונלד סבל מגודש באף הוא לקח המון תרופות בניסיון להקל על הגודש, וזה לא עזר. לילה אחד הוא העיר אותי ואמר, "מותק, אני לא יכול לנשום מהאף." הסתובבתי אליו ועניתי, "למה שלא תנשום מהפה?" (צחוק) הוא אמר, "כן, אבל אני לא יכול לנשום מהאף!" אז כמו כל אשה טובה, לקחתי אותו לחדר המיון בשעה 2 לפנות בוקר. ובדרך חשבתי לעצמי, "אתה לא הולך למות לי עכשיו. הרגע התחתנו, אנשים יחשבו שהרגתי אותך!" (צחוק) הגענו למיון, האחות בדקה אותנו, והוא לא נושם מהאף, והאחות מובילה אותנו לרופא ששואל, "מה הבעיה?" ודונלד אומר "אני לא יכול לנשום מהאף." והרופא אומר, "אתה לא יכול לנשום מהאף?" -"לא, אבל הוא יכול לנשום מהפה." (צחוק) הרופא הביט בשנינו ואמר, "אדוני, נראה לי שאני יודע מה הבעיה: אתה עובר התקף לב. אני מזמין לך מיד א.ק.ג. וסי-טי." וחשבנו, "לא, לא, לא, זה לא התקף לב. הוא יכול לנשום פשוט רק מהפה. לא, לא, לא, לא." וכך דיברנו מספר פעמים עם הרופא כי חשבנו שהאבחנה שלו שגויה, והוא אומר, "אל תדאגו, הכל יהיה בסדר, תרגעו." ואני חושבת, "איך להירגע? אני לא חושבת שיש לו התקף לב." למזלנו, המשמרת של הרופא בדיוק הסתיימה. ורופא חדש הגיע, וראה שאנחנו מבולבלים, עם בעל שלא מצליח לנשום מהאף. (צחוק) הוא התחיל לדבר אתנו. הוא שאל "האם אתם מתאמנים?" אנחנו רוכבים על אופניים והולכים לחדר הכושר מדי פעם. (צחוק) אנחנו זזים. הוא שאל, "מה עשיתם ממש לפני שהגעתם לכאן?" ואני חשבתי, נדמה לי שישנתי. ומה עשה דונלד לפני כן? דונלד פירט את רשימת התרופות שהוא לוקח. הוא פירט, "לקחתי תרופה לנזלת ואז השתמשתי בספריי לאף," ואז פתאום הרופא חווה הארה ואמר, "אסור לקחת תרופה לנזלת עם ספריי לאף. זה חוסם את האף. תנסה את החומר הזה." והוא נתן לנו מרשם. הבטנו זה בזה, ואז ברופא, ואני שאלתי, "איך קרה שאתה אבחנת את הבעיה בקלות, והרופא הקודם כמעט שלח אותנו לעשות א.ק.ג. וסי-טי?" הוא הביט בנו ואמר, "כשגבר במשקל 150 קילו נכנס לחדר המיון ומתלונן על קשיי נשימה, הנחת היסוד היא שיש לו התקף לב ואת שאר השאלות שואלים אחר כך." רופאי חדר מיון חונכו לקבל החלטות מהר, לעתים זה בא על חשבון הדיוק. וייתכן שאם היה לנו עוד מידע לגבי מצב הלב שלנו, הרופא היה מגיע לאבחנה הנכונה כבר בשלב הראשון. אני רוצה שתביטו בטבלה של מדדי לחץ דם סיסטולי בין אוקטובר 2010 ליולי 2012. תוכלו לראות שהמדידות מתחילות ברמה שקרובה מאד להגדרת יתר לחץ דם, אבל במהלך שנה וחצי הן יורדות לטווח התקין. זה בערך הטווח של נער בריא בן 16. איזה סיפור מספרים לנו הנתונים? ברור שמדובר בנתונים של מישהו שעשה שינוי משמעותי בחייו, ולמזלנו, אותו אדם נמצא אתנו היום. אותו בחור במשקל 150 קילו שנכנס אתי לחדר המיון הוא היום גבר בריא וסקסי יותר ששוקל 100 קילו, ואלו נתוני לחץ הדם שלו. במהלך אותן שנה וחצי דונלד שינה את הרגלי האכילה ומשטר האימונים שלו, והלב שלו הגיב, לחץ הדם שלו הגיב לשינוי שעשה בגופו. אז מה המסר שאני מנסה להעביר לכם היום? אם תתחילו לעקוב אחרי נתוני הגוף שלכם כמונו, פשוט על ידי מדידות עצמיות יומיות, תהפכו למומחים לגוף שלכם. תהפכו לברי הסמכא. זה לא קשה. לא חייבים דוקטורט בסטטיסטיקה על מנת להתמחות בגוף. לא חייבים תואר ברפואה על מנת להתמחות בגופכם. רופאים, הם מומחים לאוכלוסייה גדולה, אבל אתם המומחים של הגוף שלכם. וכשתיפגשו, כל אחד עם המומחיות שלו, תוכלו לקבל החלטות טובות יותר מאשר הרופא יוכל לקבל לבדו. עכשיו כשאתם מבינים את כוחו של המידע שניתן להשיג ע"י איסוף מידע אישי, אני מבקשת שתקומו ותרימו את יד ימין. (צחוק) קדימה, תרימו יד. אני קוראת לכם לקחצ בעלות על נתוני הגוף שלכם. והריני מעניקה לכם דרגה של עמית TEDx בסטטיסטיקה בסיסית עם התמחות בניתוח נתונים תלויי זמן עם כל הזכויות הכלולות בדרגה. ובפעם הבאה שתגיעו למרפאת הרופא, כסטטיסטיקאים חדשים, מה תהיה התגובה שלכם תמיד? קהל: "תראה לי את הנתונים!" תאליט'יה ויליאמס: לא שמעתי! קהל: "תראה לי את הנתונים!" ת"ו: עוד פעם! קהל: "תראה לי את הנתונים!" ת"ו: תראה לי את הנתונים! תודה לכם. (מחיאות כפיים)