אספר לכם על

רעיון ירוק קיצוני

שפותח במרכז המחקר 
גלן של נאס"א

בקליבלנד שבאוהיו.

אבל לפני כן, עלינו לעבור

על ההגדרה של "ירוק",

כי לרבים מאיתנו
יש הגדרות שונות לכך.

ירוק: המוצר מיוצר באמצעים

מודעים מבחינה סביבתית וחברתית.

יש היום המון דברים 
שקרויים "ירוקים".

מה זה באמת אומר?

אנו משתמשים בשלוש אמות-מידה
כדי לקבוע מהו ירוק.

הראשונה היא: האם זה בר-קיימא?

כלומר, האם מה שעושים
משתמר לשימוש עתידי

או לדורות הבאים?

האם זה חלופי? האם זה שונה
ממה שנמצא בשימוש היום,

או האם יש לזה
תביעת רגל פחמנית נמוכה יותר

מן הרגיל?

ושלוש: האם זה מתחדש?

האם זה מגיע ממשאבים טבעיים
ומתחדשים

כגון השמש, הרוח והמים?

תפקידי בנאס"א הוא לפתח

את הדור הבא של דלקים תעופתיים.

ירוק קיצוני. מדוע תעופה?

תחום התעופה משתמש ביותר דלק

מכל הדברים האחרים גם יחד.
עלינו למצוא חלופה.

זו גם הנחיה של נאסא.

אחת מהמטרות של נאסא היא לפתח

את הדור הבא של הדלקים, ביו דלקים,

בשימוש במשאבים מקומיים, 
בטוחים וידידותיים.

עכשיו, מלחמה באתגר הזה

אנחנו צריכים גם לעמוד
בשלוש המידות הגדולות --

למעשה ירוק קיצוני בשבילנו
זה כל השלוש יחד:

לכן אתם רואים את הפלוס שם.
נאמר לי להגיד את זה.

אז זה חייב להיות שלושת הגדולים
ב GRC. זו מידה נוספת.

תשעים ושבעה אחוזים מהמים
בעולם הם מים מלוחים.

מה אם נשתמש בהם? 
נשלב את זה עם מספר שלוש.

לא להשתמש באדמה ראויה לעיבוד.

מפני שיבולים כבר גדלים 
על האדמה הזו

שמאוד נדירה ברחבי העולם.

מספר שתיים: אל תתחרו עם יבולים למזון.

זו כבר ישות מושרשת,
הם לא צריכים עוד מתחרה.

ולבסוף המשאב הכי יקר שיש לנו על כדור הארץ

הוא מים מתוקים. אל תשתמשו במים מתוקים.

אם 97.5 אחוז מהמים בעולם הם מלוחים,

2.5 אחוז הם מים מתוקים. 
פחות מחצי אחוז

מזה זמין לשימוש אנושי.

אבל 60 אחוז מהאוכלוסיה
חיה בתוך האחוז היחיד הזה.

אז, לחימה בבעיה שלי היתה,
עכשיו אני חייב להיות ירוק קיצוני

ולעמוד בשלוש הגדולות. גבירותי ורבותי,

ברוכים הבאים למרכז המחקר גרינלאב.

זה מתקן שמיועד לדור הבא

של דלקי תעופה בשימוש בהלופיטים.

הלופייט הוא צמח שעמיד למלח.

רוב הצמחים לא אוהבים מלח,
אבל הלופיטים סובלים מלח.

אנחנו גם משתמשים בעשבים

וגם באצות.

הדבר הטוב בנוגע למעבדה שלנו,
הוא שהיו לנו

3,600 מבקרים בשנתיים האחרונות.

למה אתם חושבים שזה כך?

מפני שעלינו על משהו מיוחד.

אז, בחלק התחתון אתם רואים
את גרינלאב כמובן,

ומצד ימין אתם רואים אצות.

אם אתם בעניין של עסקים של הדור הבא

של דלקים לתעופה, אצות הן אפשרות זמינה,

יש הרבה מימון לזה עכשיו,

ויש לנו תוכנית אצות לדלק.

יש שני סוגים של גידולי אצות

אחד הוא כור פוטו-ביולוגי סגור
שאתם רואים פה,

ומה שאתם רואים בצד השני 
הוא המין שלו --

אנחנו כרגע משתמשים במינים
שנקראים סנדסמוס דימורפוס,

העבודה שלנו בנאסא היא
לקחת את הניסויי והחישובי

ולעשות עירוב טוב יותר
עבור כור פוטו-ביולוגי סגור.

עכשיו הבעיות עם כור פוטו-ביולוגיים סגורים הן:

הם די יקרים, הם ממוכנים,

וזה מאוד קשה להביא אותם לקנה מידה גדול.

אז בקנה מידה גדול
במה אנחנו משתמשים?

אנחנו משתמשים במערכות של 
ברכות פתוחות. עכשיו, מסביב לעולם

הם מגדלים אצות, עם עיצוב של 
מסלול מרוץ

שאתם רואים פה. נראה כמו אליפסה

עם גלגל משוטים ומתערבב די טוב,

אבל כשזה עובר מעבר לסיבוב 
האחרון, שאני קורא לו סיבוב ארבע -- זה עומד.

יש לנו למעשה פיתרון לזה.

בגרינלאב במערכת הברכות הפתוחות שלנו

אנחנו משתמשים במשהו שמתרחש בטבע: גלים.

אנחנו למעשה משתמשים בטכנולוגית גלים 
במערכת הבריכות הפתוחות.

יש לנו ערבוב של 95 אחוז
וריכוז הליפידים שלנו גבוה יותר

ממערכות כורים פוטו-ביולוגיים
סגורים,

מה שאנחנו חושבים שהוא משמעותי.

יש חיסרון לאצות, עם זאת: 
זה מאוד יקר.

האם יש דרך לייצר אצות בזול?

והתשובה היא: כן.

אנחנו עושים אותו הדבר
עם הלופיטים,

וזה: התאמה אקלימית.

בגרינלאב שלנו יש שש
מערכות אקולוגיות עיקריות

שנעות ממים מתוקים כל הדרך עד למים מלוחים.

מה שאנחנו עושים: אנחנו לוקחים
מינים פוטנציאליים, אנחנו מתחילים עם מים מתוקים,

ואנחנו מוסיפים מעט יותר מלח,
כשהמיכל השני פה

יהיה אותה סביבה אקולוגית כמו בברזיל --

ממש ליד שדות קני הסוכר
אתם יכולים לשתול את הצמחים שלנו --

המיכל הבא מייצג את אפריקה, הבא את אריזונה,

הבא את פלורידה,

והבא את קליפורניה או האוקיינוס הפתוח.

מה שאנחנו מנסים לעשות זה להגיע למין יחיד

שיכול לשרוד בכל מקום בעולם,
היכן שיש מדבר צחיח.

אנחנו מאוד מצליחים עד עכשיו.

עכשיו, הנה אחת הבעיות.

אם אתם חוואים, אתם צריכים 
חמישה דברים כדי להצליח: אתם צריכים זרעים,

אתם צריכים אדמה,
אתם צריכים מים ואתם צריכים שמש,

והדבר האחרון שאתם צריכים 
הוא דשן.

רוב האנשים משתמשים
בדשנים כימיים, אבל נחשו מה?

אנחנו לא שמתמשים בדשן כימי,

חכו רגע! כרגע ראינו הרבה צמחיה בגרינלאב.
אתם חייבים להשתמש בדשן.

תאמינו או לא, בניתוח שלנו
של מערכות המים המלוחים

80 אחוז ממה שאנחנו צריכים
נמצא במיכלים עצמם.

ה 20 אחוז החסרים הם חנקן וזרחן.

ויש לנו פתרון טבעי: דגים.

לא אנחנו לא חותכים
את הדגים ושמים אותם שם.

פסולת דגים זה מה שאנחנו משתמשים בו. למעשה

אנחנו משתמשים במולים של מים מתוקים,
בהם השתמשנו בשיטת התאמת אקלים

ממים מתוקים עד למי ים.

מולים של מים מתוקים:
זולים, הם אוהבים לעשות ילדים,

והם אוהבים ללכת לשרותים.

וככל שהם הולכים לשרותים יותר,
אנחנו מקבלים יותר דשן,

וטוב לנו יותר, תאמינו או לא.

צריך להעיר שאנחנו משתמשים בחול כמצע שלנו,

חול ים רגיל. אלמוגים מאובנים.

אז הרבה אנשים שואלים אותי, "איך התחלתם?"

ובכן, התחלנו במה שאנחנו קוראים לו
מעבדת הדלקים הפנימית.

זו מעבדת שתילים,
יש לנו 26 מינים שונים של הלופיטים,

וחמישה הם מנצחים. מה שאנחנו עושים פה זה --

למעשה זה צריך להקרא מעבדת מוות,
מפני שאחננו מנסים

להרוג את השתילים, לעשות אותם קשוחים --

ואז אנחנו מגיעים לגרינלאב.

מה שאתם רואים בפינה התחתונה

זה ניסיון במתקן לטיהור שפכים

שאנחנו מגדלים, מאקרו אצות
שאני אדבר עליהם בעוד רגע.

ולבסוף, זה אני למעשה עובד במעבדה
כדי להוכיח לכם שאני באמת עובד.

אני לא רק מדבר על מה שאני עושה.

הנה מיני הצמחים. סליקורניה וירג'יניקה.

זה צמח נפלא. אני אוהב את הצמח הזה.

בכל מקום שאחנו הולכים לראות אותו.
הוא בכל מקום. ממיין

עד לקליפורניה. אנחנו אוהבים את הצמח הזה.

שני הוא סליקורניה ביגלובי.
מאוד קשה להשיג בעולם.

זה ריכוז הליפידים הגבוה ביותר שיש לנו,

אבל יש לו את החסרונות שלו: הוא קצר.

עכשיו אתם לוקחים את היורופיאה,
שהוא הצמח הגדול והגבוה ביותר שיש לנו.

ומה שאנחנו מנסים לעשות

עם ברירה טבעית או ביולוגיה אדפטיבית --
לשלב את כל השלושה

כדי ליצור צמח עם צמיחה מהירה,
וריכוז ליפידים גבוה.

ואז, כשההוריקן השמיד את מפרץ דלוור --
שדות סויה נעלמו --

אנחנו העלנו רעיון:
האם יכול להיות לכם צמח

שחיובי להשבת אדמה בדלוור? והתשובה היא כן.

הוא נקרא חלמית חופים.
קוסטלצקיה וירגיניקה --

תגידו את זה חמש פעמים מהר את אתם יכולים.

זה צמח שניתן לשימוש ב 100 אחוז.
הזרעים: ביו דלקים. השאר: אוכל לבקר.

הוא שם ל 10 שנים; הוא עובד ממש טוב.

עכשיו אנחנו מגיעים לקטימורפה.

זה מאקרו אצה שאוהבת

עודף חומרים מזינים.
אם אתם בתעשיית האקווריומים

אתם יודעים שאנחנו משתמשים בה
לנקות מיכלים מלוכלכים.

המין הזה הוא כל כך משמעותי לנו.

התכונות מאוד דומות לפלסטיק.

אנחנו מנסים עכשיו להמיר
את המאקרו אצה הזו לביו פלסטיק.

אם נצליח, נעשה מהפכה בתעשיית הפלסטיק.

אז, יש לנו גרעין לתוכנית הדלק.

אנחנו צריכים לעשות משהו
עם הביומסה שיש לנו.

וכך אנחנו עושים מיצוי G.C,
מיטוב ליפידים, וכך הלאה,

מפני שהמטרה שלנו היא להגיע

לדור הבא של דלק תעופתי,
מתאים לתעופה, וכך הלאה.

עד עכשיו דיברנו על מים ודלק,

אבל בדרך מצאנו משהו מעניין
בנוגע לסליקורניה:

הוא מוצר מזון.

אז אנחנו מדברים
על רעיונות ששווה להפיץ. נכון?

מה עם זה: באפריקה של תת סהרה,
קרוב לים, מים מלוחים,

מדבר צחיח, מה אם ניקח את הצמח הזה,

נשתול אותו, חצי נשתמש כאוכל, חצי כדלק.

אנחנו יכולים לגרום לזה לקרות, בזול.

אתם יכולים לראות שיש חממה בגרמניה

שמוכרת אותו כמוצר אוכל בריאותי.

זה נאסף, ובמרכז פה
יש מנת שריפס, והיא מוחמצת.

אז אני חיב לספר לכם בדיחה.
סליקורניה ידועה כאפונת ים,

אספרגוס של מים מלוחים ועשב מוחמץ.

אז אנחנו מחמיצים עשבים מוחמצים במרכז.

אוה, חשבתי שזה מצחיק. (צחוק)

ולמטה יש חרדל ימי. זה כן הגיוני,

זה חטיף הגיוני. יש לכם חרדל,

יש לכם יורד ים, אתם רואים
את ההלופיט, אתם מערבבים אותם יחד,

זה חטיף נפלא עם קרקרים.

ולבסוף, שום עם סליקורניה,
שזה מה שאני אוהב.

אז, מים, דלק ואוכל.

כל זה לא אפשרי בלי צוות גרינלאב.

ממש כמו שלמיאמי היט יש את שלושת הגדולים,
לנו יש את שלושת הגדולים ב GRC של נאסא.

זה אני, פרופסור בוב הנדריקס, שהוא
המוביל חסר הפחד שלנו, ודר. ארנון חייט.

עמוד השדרה של הגרינלאב הוא סטודנטים.

בשנתיים האחרונות היו לנו 35 סטודנטים שונים

מסביב לעולם שעבדו בגרינלאב.

למעשה מנהל המחלקה שלי אומר
הרבה, "יש לכם אוניברסיטה ירוקה."

ואני אומר, "זה בסדר לי, מפני שאנחנו מטפחים

את הדור הבא של הוגים ירוקים קיצוניים,
שזה משמעותי."

אז, לסיכום ראשון הצגתי
לכם מה שאנחנו חושבים

שהוא פיתרון לאוכל, דלק ומים.

יש משהו חסר כדי להיות שלמים.

ברור שאנחנו משתמשים בחשמל.
יש לנו פיתרון בשבילכם --

אנחנו משתמשים במקור אנרגיה נקיה פה.

אז, יש לנו שתי טורבינות רוח
שמחוברות לגרינלאב,

ויש לנו ארבע או חמש שיגיעו בקרוב בתקווה.

אנחנו גם משתמשים במשהו שהוא די מעניין --

יש שדה מערך סולארי במרכז
המחקר גלן של נאסא,

שלא היה בשימוש 15 שנה.

יחד עם עמיתי שהם מהנדסי חשמל,

הבנו שהם עדין שמישים,

אז אנחנו מחדשים אותם ממש עכשיו.

תוך בערך 30 יום הם יהיו מחוברים לגרין לאב.

והסיבה שאתם רואים אדום, אדום וצהוב, היא

שהרבה אנשים חושבים
שעובדי נאסא לא עובדים בשבת --

זו תמונה שצולמה ביום שבת.

אין מכוניות בסביבה, אבל אתם רואים את
הטנדר שלי בצהוב. אני עובד בשבתות. (צחוק)

זו הוכחה בשבילכם שאני עובד.

מפני שאנחנו עושים מה שצריך כדי
לבצע את העבודה, רוב האנשים יודעים את זה.

הנה קונספט בשבילכם:

אנחנו משתמשים בגרינלאב
בתור ניסוי מיקרו גריד

עבור קונספט של גריד חכם באוהיו.

יש לנו את היכולת לעשות את זה,
ואני חושב שזה יעבוד.

אז, מרכז המחקר גרינלאב.

סביבת מחיה אנרגתית ברת קיימה
ומתחדשת הוצגה היום.

אנחנו ממש, ממש מקווים
שהרעיון הזה יתפוש בכל העולם.

אנחנו חושבים שיש לנו פתרון לאוכל,
מים, דלק ועכשיו אנרגיה. למושלם.

זה ירוק קיצוני, זה בר קיימא, חלופי ומתחדש

וזה עומד בשלוש הגדולים של ה GRC:

אל תשמשו באדמה שניתנת לעיבוד,
אל תתחרו עם יבולים למאכל,

והכי חשוב, אל תשתמשו במים מתוקים.

אז אני מקבל הרבה שאלות על
"מה אתה עושה במעבדה?"

ואני בדרך כלל אומר, "לא עניינכם,
זה מה שאני עושה במעבדה."(צחוק)

ותאמינו או לא, המטרה הראשונה שלי

לעבודה על הפרוייקט הזה היא

אני רוצה לעזור להציל את העולם.