בעודה מרעיפה עליכם
סיפורים פראיים מצעירותה,

זה אולי יהיה קשה לדמיין
את סבתכם כאמנית טרפז.

עם זאת, הגב הכואב, כאבי המרפקים, והברכיים
החורקות שכל כך נפוצים אצל אנשים מבוגרים

הם יותר מסתם "גיל מבוגר."

למעשה, המקור לקשיחות הזו
נוגע גם באנשים בצעירים.

הגורם הוא דלקת מפרקים:

מצב שגורם לדלקת וכאב במפרקים

בקרב יותר מ 90 מליון אנשים
בארצות הברית לבדה.

אבל האם מפרקים נוקשים וחורקים
הם באמת בלתי נמנעים?

מה הופך את דלקת המפרקים לכל כך נפוצה,

ולמה לא מצאנו מרפא למצב כל כך נפוץ?

המשוכה הראשונה היא שדלקת מפרקים
היא למעשה מנעד

של יותר מ 100 מצבים דלקתיים.

כל המצבים האלה חולקים סימפטומים
של כאב מפרקים ודלקתיות,

אבל המקור והחומרה
של הסימפטומים האלה מגוונים מאוד.

אפילו הסוג הנפוץ ביותר, אוסטאוארתריטיס,

קשה למניעה יותר משאתם חושבים.

זו דעה שגויה נפוצה שדלקת מפרקים
מוגבלת לגיל מבוגר.

המקורות של אוסטאוארתריטיס יכולים הרבה
פעמים להגיע מהחיים המוקדמים של החולים,

מפגיעה במפרקים שנראית רגילה.

אחרי הפגיעה, תאי מערכת חיסון
ממהרים לעזור לנקות ולתקן את האתר הפגוע

ומתחילים לשחרר אנזימים,

כולל מתכות ואגרגניות.

האנזימים האלה מנקים
את הרקמה הפגועה ותורמים לדלקת.

אבל בעוד ההתנפחות המהירה הזו
עוזרת להגן על המפרק במהלך ההחלמה,

רקמה שלא החלימה בהצלחה עלולה לגרום
לתאי החיסון האלה להשאר יותר מהנדרש.

הצפת האנזימים המתמשכת
מתחילה לפרק את הסחוס,

ומחלישה את המפרק ומובילה
לדלקת מפרקים מאוחר יותר.

לא אחרי כל צורות דלקת המפרקים
אפשר פשוט לעקוב לפציעות ספורט ישנות.

קחו לדוגמה דלקת פרקים שגרונית,
שמשפיעה על 1.3 מליון בוגרים אמריקאים.

המצב הזה הוא למעשה מחלה אוטואימונית

בה נוגדנים אוטומטים מטווחים חלבונים
שנוצרים באופן טבעי,

כמה מהם מופרשים על ידי תאי סחוס.

אנחנו עדיין לא יודעים
מה גורם להתנהגות הזו,

אבל התוצאה היא שהגוף מתייחס
לרקמת חיבור כמו לפולש זר.

תאי מערכת חיסון פולשים למפרקים
למרות שאין שם רקמה פגומה לתקן.

התגובה מובילה לדלקת כרונית,

שמשמידה את העצם והסחוס.

מצב נוסף, ספונדילוארתריטיס,

דומה לשני המצבים שכיסינו.

חולים חווים דלקת מתמשכת במפרקים

ובמקום בו רקמות חיבור וגידים מתחברים לעצם,

אפילו בלי פגיעה ראשונית.

זה מוביל לשטף של אנזימים
והדרדרות שנראית באוסטאוארתריזיס,

אבל מונע על ידי חלבוני דלקת שונים
שנקראים ציטוקינים.

כשהאנזימים האלה אוכלים את הסחוס,

הגוף מנסה לייצר מפרקים קטנים יותר
על ידי איחודם.

התהליך הזה לפעמים מוביל
לגדילה שנקראת דורבני עצם,

שגורמים לקשיחות מוגברת וכאב מפרקים.

עם כל כך הרבה גורמים שגורמים לדלקת פרקים,

הטיפולים הנוכחיים שלנו מותאמים
להתמודד עם סימפטומים ספציפיים

במקום עם הגורמים המקוריים.

אלה נעים משיטות MACI מבטיחות,

שקוצרות תאים מפיסות קטנות של סחוס
כדי לגדל רקמה חליפית.

לשיטה שנקראת מיקרוסדקים,

שבה מנתחים יוצרים חורים זעירים בעצם,

שמאפשרים לתאי הגזע של מח העצם
לדלוף וליצור סחוס חדש.

כמוצא אחרון,

אנשים עם סחוס שחוק יכולים אפילו
לעבור החלפת מפרקים מלאה.

אבל מלבד השיטות הדרסטיות האלו,

הגורמים המקוריים לדלקת פרקים אוטואימונית

עדיין מציגים אתגרי טיפול יחודיים.

מדענים מתקדמים עם טיפולים
שחוסמים TNF אלפא,

אחד החלבונים העיקריים שגורמים
להדלקה בדלקת פרקים ראומטית.

אבל אפילו הגישה הזו מטפלת
רק בסימפטומים של המצב, לא בגורם.

בינתיים, כמה מההגנות הכי טובות
נגד דלקת פרקים הן בחירות אופן חיים:

שמירה על משקל בריא
כדי להוריד לחץ מהמפרקים,

אימונים בעצימות נמוכה כמו יוגה
או רכיבה על אופניים והימנעות מעישון.

ההתנהגויות נוגדות דלקת הפרקים האלו
יכולות לנו לחיות חיים ארוכים יותר

כשאנחנו ממשיכים לחקור תרופות וטיפולים

למגוון העצום של מצבי דלקת פרקים.