איך תגיבו לו הייתי מספר לכם
שיש טכנולוגיה חדשה

שאם תימסר לידיהם של רופאים ואחיות,

תשפר מצבם של מטופלים בכל הגילאים;

תפחית כאב וסבל

תצמצם זמן בחדרי ניתוח,

תפחית זמני הרדמה,

תהיה לה עקומת מינון אולטימטיבית

שככל שעושים זאת יותר,

זה ייטיב יותר עם המטופלים?

ובנוסף לכל: אין לה תופעות לוואי,

והיא זמינה בכל מקום בו הטיפול ניתן.

אני יכול לספר לכם כרופא טיפול נמרץ
בביה"ח לילדים בבוסטון,

שבשבילי זה ישנה את חוקי המשחק.

טכנולוגיה זו היא חזרה על מציאות מדומה

חזרה על מציאות מדומה
באמצעות סימולציה רפואית.

חשבתי שאפתח עם מקרה רפואי,

רק כדי לתאר את האתגר שלפנינו,

ומדוע טכנולוגיה זו לא רק 
תשפר את שירותי הבריאות

אלא מדוע היא קריטית לטיפול הרפואי.

זהו יילוד, תינוקת קטנה.

"יום אפס לחיים" אנו קוראים לזה,

היום הראשון לחיים, רק נולדה לתוך העולם.

וברגע שהיא נולדה,

אנו מבחינים מהר מאוד שהיא מתדרדרת.

קצב הלב שלה עולה, לחץ הדם שלה יורד,

היא נושמת מאוד, מאוד מהר.

והסיבה לכך מוצגת בצילום רנטגן זה של החזה.

שנקרא בייביגראם,

צילום רנטגן מלא של גוף התינוקת,
גוף קטן של תינוקת.

כשאתם מסתכלים על חלקו העליון,

זה המקום בו הלב והריאות אמורים להיות.

בקצה התחתון, המקום שבו הבטן נמצאת,

וכאן המעיים אמורים להיות.

ואתם יכולים לראות שיש מין אזור שקוף

שעשה את דרכו אל הצד הימני של החזה
של התינוקת.

ואלה הם המעיים - במקום הלא נכון.

כתוצאה מכך, הם דוחפים את הריאות

ומקשים מאוד על התינוקת המסכנה הזו לנשום.

והתיקון עבור בעיה זו

הוא לקחת את התינוקת מיד לחדר הניתוח,

להכניס את המעיים חזרה לבטן,

לאפשר לריאות להתרחב

ולאפשר לתינוקת לשוב ולנשום.

אבל לפני שמכניסים אותה לחדר הניתוח,

חייבים לקחת אותה למחלקת טיפול נמרץ
ששם אני עובד.

ואני עובד עם צוותי כירורגיה.

אנחנו מתכנסים סביבה,

ומכינים אותה למעקף לב-ריאה.

אנחנו מרדימים אותה,

אנחנו חותכים חתך קטנטן בצוואר,

מכניסים נקזים לתוך כלי הדם
הגדולים בצוואר --

ואני יכול לומר לכם שכלי דם אלה הם
בגודל של עט,

קצה של עט --

ואז דם נשאב מהגוף,

מעבירים אותו דרך מכונה, והוא מתחמצן,

ומוחזר חזרה לגוף,

ואנו מצילים את חייה,

ומכניסים אותה בביטחה לחדר הניתוח.

הנה הבעיה:

הפרעות אלו --

מה שמוכר כבקע סרעפתי מולד --

חור זה בדיאפרגמה שאיפשר למעיים 
לצאת החוצה -

הפרעות אלו הן נדירות.

אפילו בידיים הטובות ביותר בעולם,

זה עדיין מאתגר לקבל את הכמות --

הכמות הטבעית של מטופלים אלה --

כדי לקבל את עקומת המומחיות שלנו 
במאה אחוזים.

הם פשוט לא נוכחים לעתים כה קרובות.

אז איך הופכים את הנדיר לשכיח?

הנה הבעיה השניה:

במערכת הבריאות שבה הדרכתי מעל ל 20 שנה,

מה שקיים כיום,

מודל ההדרכה נקרא מודל החניכות.

הוא קיים מאות בשנים, 
ומבוסס על הרעיון

שאתם רואים ניתוח אולי פעם אחת,

אולי כמה פעמים,

ואז אתם הולכים לבצע את הניתוח,

ובסופו של דבר אתם מלמדים אותו לדור הבא.

ומרומז במודל זה --

אין צורך לספר לכם את זה --

שאנו מתאמנים על החולים עצמם
שבהם אנו מטפלים.

זו בעיה.

אני חושב שיש גישה טובה יותר.

הרפואה עשויה בהחלט להיות 
תעשיית ההימור הגבוה האחרונה

שאינה מתאמנת לפני זמן המשחק.

ואתאר בפניכם גישה טובה יותר באמצעות 
סימולציה רפואית.

הדבר הראשון שעשינו הוא לבחון תעשיות אחרות

שהשתמשו בסוג זה
של מתודולוגיה לאורך עשרות שנים.

זהו כוח גרעיני.

כוח גרעיני מפעיל תרחישים
על בסיס קבוע

כדי להתאמן במה שהם מקווים שלא יתרחש לעולם.

וכפי שכולנו מכירים היטב, מתעשיית התעופה -

כולנו כעת עולים על מטוסים, 
כשאנו מעודדים מהרעיון

שהטייסים ואנשי הצוות התאמנו 
על סימולטורים בדיוק כמו אלה,

מתאמנים על תרחישים שמקווים שלא יקרו לעולם,

אבל אנחנו יודעים שלו זה יקרה,

הם יהיו מוכנים לגרוע מכול.

למעשה, תעשיית התעופה הגיעה 
עד לכדי יצירת גוף המטוס

בסביבת סימולציה,

בגלל חשיבות הצוות המתכנס,

זהו סימולטור של תרגיל פינוי.

כך שאם אירועים נדירים אלה יקרו אי פעם,

הם מוכנים לפעול באופן מיידי.

במובנים מסוימים תעשיית הספורט 
הכי משכנעת מבחינתי --

ניתן לטעון שההימורים גבוהים.

חישבו על נבחרת בייסבול, 
על אימון שחקני בייסבול:

אני חושב שזו דוגמה יפה לאימון מתקדם.

הדבר הראשון שהם עושים הוא לצאת 
לאימון מקדים.

הם יוצאים למחנה אימונים מקדים,

אולי סימולטור בבייסבול.

הם לא על המגרש האמתי,
אלא על מגרש מדומה,

ומשחקים בעונת טרום-המשחק.

ואח"כ עוברים למגרש במהלך משחקי העונה,

ומה הדבר הראשון שהם עושים
לפני שהם מתחילים את המשחק?

הם נכנסים לכלוב החבטות, ומתרגלים שעות,

בכל מיני הגשות שנזרקות אליהם,

חובטים בכדור אחר כדור ומגמישים שרירים,

כשהם מתכוננים למשחק עצמו.

והנה החלק הכי מדהים,

וכל אחד מכם שצופה באירוע ספורט כלשהו,

יראה את הדבר המדהים הזה קורה.

החובט נכנס לאזור החבטות,

המגיש מתכונן להגיש.

ממש לפני שהמגיש זורק,

מה עושה החובט?

הוא יוצא מהאזור

ומבצע תרגול תנופה,

הוא לא יעשה את זה בשום דרך אחרת,

אספר לכם כיצד אנו יוצרים תרגולי תנופה כאלה

ברפואה.

אנו יוצרים כלובי חבטות
עבור המטופלים שאכפת לנו מהם

בביה"ח לילדים בבוסטון.

אני רוצה להשתמש במקרה זה שיצרנו לאחרונה.

זה מקרה של ילדה בת ארבע עם ראש מתרחב,

וכתוצאה מכך,

הפסידה הרבה אבני דרך התפתחותיות,
נוירולוגיות,

והסיבה לבעיה זו היא כאן -

ונקראת הידרוצפלוס (מיימת הראש)

אז, שיעור מהיר בנוירוכירורגיה.

זה המוח,

ואפשר לראות את הגולגולת
שמקיפה את המוח.

מה שמקיף את המוח, בין המוח לגולגולת,

הוא משהו שנקרא נוזל מוחי-שדרתי או נוזל,

שפועל כמו בולם זעזועים.

בראש שלכם ממש עכשיו,

יש נוזל מוחי-שדרתי שרוחץ את המוח

ועושה את דרכו מסביב,

הוא מיוצר באזור אחד וזורם דרכו,

ואז שב ומתחלף.

ודפוס זרימה יפה זה מתרחש אצל כולנו.

אך לצערנו אצל ילדים מסוימים,

יש חסימה בדפוס זרימה זה,

בדומה לפקק תנועה.

כתוצאה, הנוזל מצטבר,

והמוח נדחף הצידה.

ומתקשה לגדול.

כתוצאה מכך,
הילד מפסיד אבני דרך נוירולוגיות.

זוהי מחלה הרסנית אצל ילדים.

הריפוי לכך הוא באמצעות ניתוח.

בניתוח מסורתי מסירים מעט מקצה הגולגולת,

מעט מהגולגולת,

מנקזים את הנוזל הזה, תוקעים נקז במקום,

ובסופו של דבר מכניסים את הנקז הפנימי לגוף.

ניתוח גדול.

אבל ההתקדמות בטיפול הנוירוכירורגי

אפשרה לנו לפתח גישות פולשניות מינימליות

לניתוח זה.

דרך חור קטן, ניתן להחדיר מצלמה,

להוביל למבנה העמוק של המוח,

ולנקב חור קטן בממברנה לניקוז הנוזלים,

כאילו זה היה בכיור.

ופתאום המוח כבר אינו תחת לחץ,

ויכול לשוב ולהתרחב.

ואנו מרפאים את הילד באמצעות 
ניקוב חור אחד.

אבל יש בעיה:

הידרוצפלוס הוא נדיר יחסית.

ואין שיטות הדרכה טובות

כדי להיות ממש טובים
בלהביא תחום זה למקום הנכון.

אבל המנתחים היו די יצירתיים, אפילו שלנו.

והם הצליחו ליצור מודלים להדרכה.

זהו מודל ההדרכה הנוכחי.

(צחוק)

איני מהתל בכם.

זהו פלפל אדום שלא מתוצרת הוליווד;

זה פלפל אדום אמיתי.

והמנתחים תוקעים מיקרוסקופ לתוך הפלפל,

והם עושים מה שנקרא "כריתת זרע".

(צחוק)

הם משתמשים במיקרוסקופ כדי להסיר זרעים
באמצעות מלקטת קטנה.

וזו דרך להבין ממש

את המרכיבים הבסיסיים של ניתוח זה.

ואז הם נכנסים ממש לתוך מודל החניכות,

רואים רבים מהם כשהם מציגים את עצמם,

ואז עושים את זה, ולאחר מכן מלמדים זאת -

מחכים שהמטופלים האלה יגיעו.

אפשר לעשות זאת הרבה יותר טוב.

אנו מייצרים שעתוקים של ילדים

כדי שמנתחים וצוותים כירורגיים יתאמנו

בדרכים הרלוונטיות ביותר.

הרשו לי להראות לכם את זה.

הנה הצוות שלי

בהנדסת סים, מחלקה של תוכנת סימולטור.

זה צוות מדהים של אנשים.

הם מהנדסי מכונות;

אתם רואים כאן, מאיירים.

לוקחים נתונים ראשוניים מסריקות CT ו- MRI,

מתרגמים אותם למידע דיגיטלי,

עושים לו הנפשה,

מכניסים אותו לתוך הרכיבים של הילד עצמו,

רכיבים לסריקת פני השטח של הילד
שיוצקים לפי הצורך,

בהתאם לניתוח עצמו,

ואז לוקחים את הנתונים הדיגיטליים
ומפיקים מהם פלט

על מדפסות תלת מימד חדישות

שמאפשרות לנו להדפיס את הרכיבים

בדיוק בפירוט של מיקרון כיצד
האנטומיה של הילד תיראה.

אתם יכולים לראות כאן,

את גולגלתו של הילד מודפסת

בשעות שקדמו לניתוח.

אבל לא היינו יכולים לעשות זאת

ללא ידידינו היקרים מהחוף המערבי
מהוליווד, קליפורניה.

אלה אנשים מוכשרים להפליא

ביכולתם ליצור מחדש את המציאות.

זו לא היתה קפיצה ממושכת עבורנו.

ככל שנכנסנו יותר לתחום זה,

התברר לנו יותר שאנחנו עושים קולנוע.

אנחנו עושים סרטים,

רק שהשחקנים אינם שחקנים.

הם רופאים ואחיות אמיתיים.

אלה כמה תמונות של חברים יקרים שלנו
ב Fractured FX

שבהוליווד קליפורניה,

זוכת פרס אמי כחברה לאפקטים מיוחדים.

וזהו ג'סטין ראלי והצוות שלו -

זה לא אחד המטופלים שלנו -

(צחוק)

אלא סוג של עבודה מעולה שאנשים אלה עושים.

שיתפנו כעת פעולה ומיזגנו את הניסיון שלנו,

הבאנו אותם לבית החולים לילדים בבוסטון,

שלחנו את הקבוצה שלנו להוליווד קליפורניה,

והחלפנו רעיונות סביב זה

כיצד ליצור סוג זה של סימולטורים.

מה שאראה לכם הוא שעתוק של הילד הזה.

ותבחינו כאן שכל שערה על ראש הילד משועתקת.

ולמעשה זהו גם כן הילד המשועתק --

ואני מתנצל על כל קיבה שמתהפכת

כי זהו שעתוק וסימולציה

של הילד שהם עומדים לנתח,

וזוהי הממברנה שדיברנו עליה,

החלק הפנימי של מוחו של הילד הזה.

ומה שתראו כאן הוא מצד אחד המטופל האמיתי,

ובצד השני, הסימולטור.

כפי שהזכרתי מיקרוסקופ, מצלמה קטנה
צריכה לרדת למטה

ואתם רואים שכאן,

צריך לנקב חור קטן בממברנה,

ולאפשר לנוזל להתנקז החוצה.

ואיני שואל אתכם מי נמצא בכל צד,

אבל מימין זה הסימולטור.

מנתחים יכולים כעת לייצר הזדמנויות הכשרה,

לבצע ניתוחים אלה פעמים רבות ככל שירצו,

לשביעות רצונם, עד שירגישו בנוח

ורק אז להכניס את הילד לחדר הניתוחים.

אבל איננו עוצרים כאן.

אנו יודעים שמיומנות לבדה אינה מספקת,

אלא שילוב מיומנות עם צוות
שיעניק את הטיפול הזה.

וכעת אנו פונים לפורמולה 1.

וכאן דוגמה של טכנאי שמרכיב צמיג

ועושה זאת שוב ושוב על המכונית הזו.

אבל זה מהר מאוד הולך להיות מוכלל

בתוך התנסויות הכשרה של צוות,

כעת כשצוות שלם מתזמר את החלפות הצמיגים

ומחזיר את המכונית הזו לכביש המהיר.

עשינו את הצעד הזה בתחום הרפואה,

אז כעת תראו סימולציית ניתוח.

לקחנו את הסימולטור שתיארתי בפניכם,

הבאנו אותו לחדר ניתוח 
בבית החולים לילדים בבוסטון,

ואנשים אלה הם צוותים מקומיים,
צוותים כירורגיים --

מבצעים את הניתוח לפני הניתוח.

מנתחים פעמיים;

חותכים פעם אחת.

הרשו לי להראות לכם את זה.

(וידאו) חבר צוות כירורגי 1:
אתם רוצים את הראש למטה או למעלה?

חבר צוות 2: תוכל להנמיך אותו ל 10?

חבר צוות 3" ואז להנמיך מעט את כל השולחן?

חבר צוות 4: השולחן יורד.

חבר צוות 3: בסדר, זה מתנהג כמו כלי שייט.

תוכל להחזיר את המספריים, בבקשה?

חבר צוות 5: אני לוקח את הכפפות שלי, 
8-8.5 בסדר? אני מיד נכנס.

חבר צוות 6: מצוין! תודה.

פטר ויינסטוק: זה באמת מדהים.

ובשלב השני, שהוא קריטי,

אנו מוציאים את הקבוצות האלו 
החוצה מיד ומתחקרים אותם.

אנו משתמשים באותן טכנולוגיות

שמשמשות ב"לין" ו"שש סיגמא", בצבא,

ואנחנו מוציאים אותם ומדברים
על מה שהלך טוב,

אבל חשוב יותר,

אנחנו מדברים על מה שלא הלך טוב,

ואיך נתקן את זה.

אז אנחנו מחזירים אותם פנימה
ועושים זאת שוב.

תרגול חבטות מחושב ברגעים החשובים ביותר.

בואו ונחזור עכשיו למקרה הזה.

אותו ילד,

אבל עכשיו אתאר בפניכם
איך אנחנו מטפלים בילד הזה

בבית החולים לילדים בבוסטון.

התינוק הזה נולד
בשעה שלוש לפנות בוקר.

בשעה שתיים לפנות בוקר,

כינסנו את הקבוצה,

ולקחנו את האנטומיה המשועתקת

שקיבלנו מתוך סריקות ותמונות,

והבאנו את הצוות הזה אל המיטה הוירטואלית,

למיטת סימולציה --

אותו צוות שעומד לנתח
את הילד הזה בשעות הבאות -

ואנו גורמים להם לעשות את ההליך.

הרשו לי להראות לכם רגע של זה.

זה לא חתך אמיתי.

והתינוק עדיין לא נולד.

דמיינו את זה.

אז עכשיו השיחות שלי עם משפחות

ביחידה לטיפול נמרץ בבית החולים 
לילדים בבוסטון

שונות לחלוטין.

דמיינו את השיחה הזו:

"לא רק שאנחנו מטפלים בהפרעה הזאת
לעתים קרובות בטיפול נמרץ שלנו,

ולא רק שביצענו ניתוחים

כמו הניתוח שאנחנו הולכים
לבצע על התינוק שלכם,

אבל עשינו את הניתוח של התינוק שלכם.

ועשינו זאת לפני שעתיים.

ועשינו אותו 10 פעמים.

ועכשיו אנחנו מוכנים לקחת אותם
חזרה לחדר הניתוח".

אז טכנולוגיה חדשה בתחום הבריאות:

חזרה דמויות מציאות.

תרגול לפני זמן המשחק.

תודה.

{מחיאות כפיים}