נשיקה ראשונה הפה שלה נפל לתוך פי כמו שלג בקיץ, כמו עונה חמישית, כמו גן עדן טרי, כמו גן עדן כשחווה גרמה לאלוהים לבכות בשקט עם זוית קלה של ירכיה -- הנשיקה שלה כאבה ככה -- אני מתכוון, זה היה כאילו היא ערבבה זיעה של מלאך עם טעם של מנדרינה, אני נשבע, הפה שלי היה קסדה במשך שנים מגורז בסודות, פי רחוב ללא מוצא מואר קלות על ידי שיני -- ליבי, צדפה סגורה לגמרי בתחתית החשכה, אבל פיה משך כמו קאדילאק בכחול תינוק עמוס בקנריות שמונעות על ידי טוקאן -- אני נשבע השפתיים האלו אמרו כנפיים בוהקות כשהיא נישקה, פראיות ומדוייקות -- כאילו היא לימדה סוס ים לדבר -- הפה שלה כל כך זהיר, התקרב לאות הראשונה מגרוני עד שמוחי היה פסנתר עליו מנגנים בחוזקה, דופקים כך -- זה היה כאילו, אני נשבע שלשונה היתה הירח השביעי של שבתאי -- חמה ככה, חמה וקרה וחגה, חגה, הופכת אותי לפלנטה שמחה -- שמש בצד אחד, הלילה נשפך ידה האיטית על השניה: אש אחת מעיפה את העפיפון של האחרת. נשיקתה, אני נשבע -- אם האם הגדולה היתה ממהרת לפתוח את הירח כמו מתנה ואם הייתם שם להרגיש את הצל לבסוף מנותק מזרועכם. זה יהיה זה, אבל אפילו מתוק יותר -- כמו מהומה של כמרים על קביים קופצים על מקלות פוגו, למעלה ולמעלה, לכאן ולכאן, לא נופלים אלא ממשיכים ככה, לא מתנהגים יפה אבל קדושים -- אני נשבע! הנשיקה הזו: שתי השפתיים מחוייבות לגמרי לעולם כמו חייל השלום, כמו חנות בחינם, לעולם ותמיד עיר חדשה -- ללא מנעולים, ללא קירות, רק דלתות -- ככה, אני נשבע, ככה.