כפיות

קופסאות קרטון

קרונות רכבת חשמלית לילדים

קישוטים לחגים

מתנפחים

שמיכות

סלים

שטיחים

מגשים מתקפלים

פלאפונים חכמים

פסנתרים

חלוקים

תצלומים

מה משותף לכל אלה,

חוץ מהעובדה שאלה תמונות שצילמתי 
בשלושת החודשים האחרונים,

ולכן יש לי את זכויות היוצרים עליהן?

(צחוק)

הם כולם המצאות

שנוצרו בעזרת שפה.

אף אחד מן הדברים הללו 
לא היה קיים ללא שפה.

דמיינו אם הייתם ממציאים כל דבר מתוך אלה

או, אם הייתם בונים בניין שלם כמו זה,

ללא היכולת להשתמש בשפה

או מבלי העזרה של כל תחום ידע 
שהושג באמצעות שימוש בשפה.

בעצם, שפה היא הדבר החשוב ביותר

בכל העולם.

כל הציוויליזציות שלנו מושתתות עליה.

ואלה המקדישים את חייהם לחקירתה --

איך השפה נוצרה, ההבדלים בין שפות אנושיות,

איך הן שונות ממערכות תקשורת בין חיות --

הם בלשנים.

בלשנות פורמלית היא תחום יחסית צעיר, 
פחות או יותר.

והיא חשפה כמה דברים מאוד חשובים.

כמו, לדוגמה, שמערכות תקשורת אנושיות

הינן שונות באופן מהותי 
ממערכות תקשורת בין חיות,

שכל השפות הן הַבָּעָתִיות באופן שווה,

אפילו אם הן עושות זאת בדרכים שונות.

ועדיין, למרות זאת,

ישנם הרבה אנשים שאוהבים לקשקש על שפה

כאילו יש להם את אותה ההבנה כמו לבלשן,

כי, כמובן, הם דוברים שפה.

ואם אתה דובר שפה זה אומר 
שיש לך את אותה הזכות

לדבר על היישומיות שלה 
בדיוק כמו כל אחד אחר.

דמיינו אם הייתם מדברים עם מנתח,

והייתם אומרים, "תקשיב, חבר.

יש לי לב כבר משהו כמו ארבעים שנה.

אני חושב שאני יודע משהו על ניתוח מעקפים.

אני חושב שהדעה שלי שווה בדיוק כמו שלך".

ועדיין, זה בדיוק מה שקורה.

זהו ניל דגראסי טייסון, שאומר 
שבסרט "המפגש",

הוא היה מביא קריפטוגרף --

מישהו שיכול לפענח מסר בשפה 
שהוא כבר מכיר --

מאשר בלשן,

כדי לתקשר עם החייזרים,

כי מה כבר בלשן --

למה שהוא יוכל לעזור בתקשורת עם מישהו

שמדבר שפה שאנחנו אפילו לא מכירים?

למרות, כמובן, שהסרט "המפגש" לא חף מפשע.

כאילו, באמת -- תקשיב, סרט, חבר:

יש חייזרים שמגיעים לכוכב שלנו 
בחלליות ענקיות,

והם לא רוצים לעשות שום דבר 
חוץ מליצור אתנו קשר,

ואתם שוכרים בלשן אחד?

(צחוק)

מה פתאום ממשלת ארה"ב 
צריכה לעמוד בתקציב או משהו?

(צחוק)

אפשר להסביר הרבה מהדברים האלה כחוסר הבנה,

הן בשאלה מהי שפה 
ובשאלת המחקר הפורמלי של שפה,

לגבי בלשנות.

ואני חושב שיש משהו שעומד 
בבסיס הרבה מחוסר ההבנה הזה

שאפשר לסכם אותו 
בכתבה המקסימה הזאת מ"פורבס",

העוסקת בטענה לפיה תלמידי תיכון 
לא צריכים ללמוד שפות זרות.

אני אשלוף כמה ציטוטים מתוכה,

ואני רוצה לראות אם אתם יכולים לגלות

מה עומד בבסיס חלק מהדעות והתפיסות האלה.

"אמריקאים לעתים רחוקות קוראים 
יצירות קלאסיות, אפילו מתורגמות".

אז במילים אחרות, למה לטרוח ללמוד שפה זרה

אם הם לא מתכוונים אפילו לקרוא 
את היצירות הקלאסיות בשפה המקורית ממילא?

מה התועלת?

"לימוד שפה זרה בבית-הספר הוא בזבוז של זמן,

ביחס לדברים אחרים שאפשר לעשות בבית-הספר".

"לאירופה יש הרבה קבוצות בעלות מגוון שפתי 
המקובצות במרחב יחסית קטן".

אז עבור אמריקאים, 
מה התועלת בלימוד עוד שפה?

אתה לא תרוויח הרבה בתמורה לכך.

זה האהוב עליי,

"תלמיד בבירמינגהם יצטרך לנסוע

כ-1600 ק"מ
כדי להגיע לגבול מקסיקו,

ואפילו אז, יהיו מספיק אנשים דוברי אנגלית 
כדי שהוא יוכל להסתדר."

במילים אחרות, 
אם אתה יכול פשוט לנפנף בידיים,

ואתה יכול להגיע לאן שאתה רוצה,

אז באמת אין צורך ללמוד שפה אחרת בכל מקרה.

מה שעומד בבסיס הרבה מהגישות האלה 
היא הדימוי המטפורי,

ששפה היא כלי.

ויש בדימוי זה אמת מסוימת.

שפה היא אכן סוג של כלי

בכך שאם אתה דובר את השפה המקומית אתה 
יכול להשיג יותר מאשר אם לא היית דובר.

אבל ההשלכה היא ששפה היא רק כלי,

וזה ממש לא נכון.

אם השפה הייתה כלי, 
היא באמת היתה כלי די עלוב.

והיינו זונחים אותה ממזמן 
עבור משהו הרבה יותר טוב.

תחשבו על כל משפט.

הנה משפט שאני בטוח שאמרתי בחיי: 
"אתמול ראיתי את קין".

יש לי חבר ושמו קין.

וכשאני אומר את המשפט: 
"אתמול ראיתי את קין",

האם אתם באמת חושבים

שכל מה שנמצא במוחי עכשיו מועבר למוח שלכם

באמצעות משפט זה?

בקושי, כי יש עוד מלא דברים אחרים שקורים.

לדוגמא, כשאני אומר "אתמול",

אני אולי חושב על מזג האויר אתמול 
כי הייתי שם.

ואם אני נזכר עכשיו,

אני בטח נזכר ששכחתי לשלוח משהו בדואר, 
שבאמת שכחתי.

זאת היתה בדיחה מתוכננת, 
אבל באמת שכחתי לשלוח משהו בדואר.

אז זה אומר שאני אצטרך 
לעשות את זה ביום שני,

כי אז אני אחזור הביתה.

וכמובן, כשאני חושב על יום שני,

אני חושב על השיר "Manic Monday"
של להקת הבאנגלס, זה שיר טוב.

וכשאני אומר את המילה "ראיתי", 
אני חושב על הביטוי הזה:

"אני רואה!" אמר העיוור 
והרים את הפטיש והמסור שלו (גם: "ראה").

אני תמיד חושב על זה.

בכל פעם שאני שומע את המילה "saw" או אומר אותה, 
אני תמיד חושב על זה.

כי סבא שלי תמיד היה אומר אותו,
אז זה גורם לי לחשוב על סבא שלי.

ואנחנו שוב חוזרים ל"Manic Monday" משום מה.

ועם קין, כשאני אומר משהו כמו 
"אתמול ראיתי את קין"

אני אחשוב על הנסיבות בהן ראיתי אותו.

וזה היה אותו היום. 
כאן הוא עם החתול שלי.

וכמובן, אם אני חושב על קין,

אני חושב על כך שהוא לומד 
ב"לונג ביץ' סטייט" כיום,

ואני אזכר שחבר שלי ג'ון ואמא שלי

שניהם למדו ב"לונג ביץ' סטייט",

בת דודה שלי קייטי לומדת שם עכשיו.

ושוב חזרנו ל"Manic Monday".

אבל זה רק חלק קטן ממש שקורה בראש שלכם

בכל זמן נתון בזמן שאתם מדברים.

וכל מה שיש לנו לייצג את כל הבלאגן

שמתרחש בראש שלנו, הוא זה.

זה כל מה שיש לנו.

(צחוק)

אין פלא שהמערכת שלנו כל כך עלובה?

אז דמיינו אם אני יכול לתת לכם השוואה,

דמיינו אם הייתם רוצים לדעת 
איך זה לאכול עוגה,

אם במקום פשוט לאכול עוגה,

הייתם צריכים לצרוך את מרכיבי העוגה

אחד אחרי השני,

יחד עם ההוראות

לאיך משלבים את הרכיבים האלה ליצור עוגה.

הייתם צריכים לאכול גם את ההוראות.

(צחוק)

אם ככה היינו יכולים לחוות עוגה,

לא היינו אוכלים עוגה לעולם.

ועדיין, שפה היא הדרך היחידה 
-- הדרך היחידה --

שאנחנו יכולים להבין מה קורה כאן, 
בראש שלנו.

זה הפנים שלנו,

מה שהופך אותנו לאנושיים,

מה שמייחד אותנו מבעלי חיים אחרים,

הכל נמצא כאן איפשהו,

וכל מה שאנחנו יכולים לעשות 
כדי לתאר את זה, זה השפות שלנו.

השפות שלנו הן הדרך הטובה ביותר 
להציג מה קורה בראש שלנו.

דמיינו אם הייתי רוצה לשאול שאלה גדולה כמו:

"מה מאפיין את המחשבה והרגש האנושי?"

מה שכדאי שתעשו

זה לבחון כמה שיותר שפות

ככל האפשר.

שפה אחת לא תספיק.

לדוגמא,

הנה תמונה שצילמתי של רומן הקטן,

תמונה שצילמתי בעזרת מצלמה של 12 מגה פיקסל.

עכשיו הנה אותה התמונה 
עם הרבה פחות פיקסלים.

ברור שאף אחת מהתמונות האלה 
אינה חתול אמיתי.

אבל אחת מספקת הבנה הרבה יותר טובה 
מהשניה של מה זה חתול.

שפה אינה רק כלי.

היא המורשת שלנו.

היא האופן שבו אנו מעבירים 
את החוויה האנושית.

וכמובן כשאני אומר המורשת "שלנו", 
אני מתכוון לכל בני האדם בכל מקום שהוא.

ואובדן של אפילו שפה אחת הופך את התמונה 
להרבה פחות ברורה.

אז, כחלק מעבודתי בעשר השנים האחרונות

וגם בשעות הפנאי, לכיף,

אני יוצר שפות.

קוראים להן "Conlangs"

שזהו קיצור של "שפות מלאכותיות".

אם נעמיד את העובדות האלה זו לצד זו,

שאנחנו מאבדים שפות בכדור הארץ שלנו,

ושאני יוצר שפות חדשות,

הייתם חושבים שיש קשר עמוק
בין השתיים

למעשה, הרבה אנשים 
חיברו קו בין הנקודות האלה.

הנה בחור שממש התעצבן

שישנה שפה מלאכותית 
בסרט "אוואטר" של ג'יימס קמרון.

הוא אומר,

"בשלוש השנים שלקח לג'יימס קמרון

להביא את 'אווטאר' למסך, מתה שפה".

סביר להניח שהרבה יותר, למעשה.

"'נאווי', למרבה הצער, לא תוכל למלא 
את החור שהיא הותירה..."

אמירה עמוקה ונוקבת באמת --

אם לא חושבים על זה לעומק בכלל.

(צחוק)

אבל, כשהייתי כאן, 
במכון הטכנולוגי של קליפורניה,

השלמתי שני תארים.

אחד מהם היה בבלשנות, 
אבל השני היה באנגלית.

וכמובן, התואר האנגלית, חקר האנגלית,

אינו חקר השפה האנגלית, כפי שאנחנו יודעים,

זהו חקר הספרות.

ספרות היא דבר נפלא

כי בעצם ספרות, באופן רחב יותר, 
היא כמו אומנות,

היא נופלת במשבצת של אומנות.

ומה שאנחנו עושים באמצעות הספרות,

סופרים יוצרים ישויות 
והיסטוריות חדשות לגמרי.

ומעניין אותנו לראות

אילו סוגים של עומק ורגש ורוח ייחודית

סופרים יכולים להטמיע 
בישויות הבדיוניות האלה.

עד כדי כך ש--
תראו את זה.

ישנן סדרות שלמות של ספרים

שנכתבו על דמויות בדיוניות.

הספר כולו מדבר על 
דמות בדיונית אנושית מומצאת אחת.

יש ספר שלם על ג'ורג' פ. באביט

מספרו של סינקלייר לואיס "באביט",

ואני מבטיח לכם שהספר הזה 
ארוך יותר מ"באביט",

שהוא ספר קצר.

מישהו אפילו זוכר אותו?
הוא די טוב,

אני חושב שהוא יותר טוב 
מ"Main Street" -- זו דעתי.

מעולם לא פקפקנו בעובדה 
שספרות היא דבר מעניין.

אבל למרות זאת,

אפילו בלשנים אינם מתעניינים לדעת
מה יצירת שפות יכולה לומר לנו

על עומקה של הרוח האנושית כמאמץ אומנותי.

הנה דוגמא יפה,

נכתבה עלי כתבה

בעלון הבוגרים של קליפורניה לפני זמן מה.

וכשהם כתבו את הכתבה הזאת

הם רצו להשיג מישהו מהצד הנגדי,

שבדיעבד נראה כמו משהו מוזר לעשות,

כשבסך הכל אתם מדברים על בן-אדם

ואתם רוצים להשיג מישהו מהצד הנגדי 
של אותו בן-אדם.

(צחוק)

זאת רק כתבת פנאי, אבל לא משנה.

אז, הם השיגו

את אחד הבלשנים המבריקים ביותר של זמננו,

ג'ורג' לייקוף שהוא בלשן כאן בברקלי.

והעבודה שלו שינתה לעד את תחום הבלשנות

והמדע הקוגניטיבי.

וכשהוא נשאל על העבודה שלי 
ועל יצירת שפות בכלל,

הוא אמר, "ישנם הרבה דברים שאפשר לעשות... 
בחקר השפה.

עדיף להשקיע את הזמן במשהו אמיתי".

כן, "משהו אמיתי", זה מזכיר לכם משהו?

אם נשתמש במונח שהוא עצמו המציא,

תנו לי לחזור לאותו דימוי מטפורי:

שפה היא כלי.

ונראה שהוא עובד תחת אותו דימוי מטפורי;

כלומר ששפה היא מועילה
כשאפשר להשתמש בה לתקשורת.

שפה היא חסרת תועלת 
כשאי אפשר להשתמש בה לתקשורת.

וזה מעורר את התהיה: מה לגבי שפות מתות?

אבל בכל מקרה.

בגלל התפיסה הזאת,

זה אולי נראה שיא האבסורד

שיש ב"דולינגו" 
קורס ללימוד ואלריאנית גבוהה

שיצרתי עבור הסדרה "משחקי הכס" של HBO.

אתם יכולים לתהות מה 740,000 איש 
בדיוק לומדים?

(צחוק)

ובכן, הבא נראה.

מה הם לומדים באמת?

מה הם יכולים ללמוד כבר?

תזכרו שהשפה השניה כאן --

עבור אנשים דוברי אנגלית --

דוברי אנגלית לומדים די הרבה.

הנה משפט שהם בטוח אף פעם
לא ישתמשו לתקשורת

אי פעם בחייהם:

"ואלא אברה אורנס".

"האיש רואה את האישה".

והשורה במרכז
(איש אישה רואה)

היא הפירוש המילולי, 
כך שזה מתרגם את המשפט מילה במילה.

והם לומדים כמה דברים מאוד מרתקים

במיוחד אם הם דוברי אנגלית.

הם לומדים שפועל יכול לבוא בסוף המשפט.

זה לא ממש קורה באנגלית 
כשיש לך שני מושאים.

הם לומדים שלפעמים

לשפה אין מקבילה למילה "the" - 
היא נעדרת לחלוטין.

זה משהו ששפה יכולה לעשות.

הם לומדים שהברה ארוכה 
יכולה להיות בעלת רצף ארוך יותר,

בניגוד לבעלת איכות שונה,

שזה מה שההברות הארוכות שלנו עושות;
הן למעשה באותו האורך.

הם לומדים שיש נטיות קלות.

הממ? הממ?

ישנן נטיות הנקראות "תוספות" 
בסוף שמות העצם --

(צחוק)

שמספרות לכם מי עושה מה למי במשפט.

אפילו אם תשאירו את סדר המילים זהה

ותחליפו את הסיומות,

זה משנה מי עושה מה למי.

מה שהם לומדים הוא ששפות מבצעות דברים, 
את אותם הדברים, באופן שונה.

ושלמידת שפות יכולה להיות כיפית.

מה שהם לומדים זה להוכיר כבוד לשפה.

ולאור העובדה ש-88 אחוזים מהאמריקאים 
מדברים רק אנגלית בבית,

אני לא חושב שזה דבר רע בהכרח.

אתם יודעים למה שפות מתות בכדור-הארץ שלנו?

זה לא מפני שהממשלה כופה 
שפה מסוימת על קבוצת מיעוט,

או מפני שקבוצה שלמה של דוברי שפה נמחקת.

זה בהחלט קרה בעבר וזה קורה כיום,

אבל זאת לא הסיבה המרכזית.

הסיבה המרכזית היא שילד נולד למשפחה

הדוברת שפה שאינה מדוברת 
בהיקף נרחב בקהילה שלהם,

ואותו הילד לא לומד אותה.

למה?

כי אותה השפה אינה מוערכת בקהילה שלהם.

מכיוון שהשפה הזו אינה שימושית,

מפני שהילד לא יכול להשיג עבודה 
אם הוא מדבר בשפה הזאת.

כי אם שפה היא רק כלי,

אז למידת שפת האם שלו

שימושית כמו למידת ואלריאנית גבוהה,

אז למה לטרוח?

עכשיו...

אולי למידת שפה לא תוביל 
לשליטה לשונית רחבה יותר.

אבל אולי זה לא כזה נורא.

אולי אם יותר אנשים ילמדו יותר שפות

זה יוביל לסובלנות לשונית גבוהה יותר

ולפחות אימפריאליזם לשוני.

אולי אם נכבד את השפה כמה שהיא --

ההמצאה הגדולה ביותר בהיסטוריה האנושית,
פשוטו כמשמעו,

אז בעתיד

נוכל לחגוג שפות הנמצאות בסכנת הכחדה 
כשפות חיות,

במקום כמוצגים במוזיאון.

קרימבוסה (ואלריאנית גבוהה)
תודה רבה.

(מחיאות כפיים)