בשנות השמונים, בונובו בשם קנזי למד לתקשר עם אנשים באופן חסר תקדים -- לא בעזרת דיבור או תנועות, אלא בעזרת מקלדת עם סימנים מופשטים שמייצגים עצמים ופעולות. בהצבעה על כמה סימנים בסדר מסוים, הוא יצר רצפים כדי לבקש בקשות, לענות על שאלות מילוליות של חוקרים, ולהתייחס לעצמים שלא היו נוכחים באותו רגע. מעלליו של קנזי הציתו מחלוקת מיידית על שאלה אחת: האם קנזי למד שפה? הדבר שאנחנו קוראים לו שפה הוא יותר ספציפי מתקשורת. שפה היא שיתוף של מה שאנחנו חושבים עליו: סיפורים, דעות, שאלות, העבר או העתיד, זמנים ומקומות מהדמיון, רעיונות. שפה היא פתוחה במהותה, ויכולה לבטא מספר בלתי מוגבל של דברים. חוקרים רבים משוכנעים שרק לאנשים יש שפה, ושהקריאות והתנועות שמשמשים מינים אחרים לתקשורת, אינם שפה. כל אחת מהקריאות או התנועות האלו מתאימות, באופן כללי, למסר מסויים, עם מספר מוגבל של מסרים שלא משולבים יחד לרעיונות מורכבים. לדוגמה, למין קופים יכולות להיות קריאות אזהרה שמתאימות לטורף מסוים, כמו נחש -- אבל עם שפה, יש אין ספור דרכים להגיד "היזהרו מהנחש." עד כה, לא מצאו באף תקשורת של חיות את הגמישות של השפה האנושית. אנחנו לא יודעים בבטחון מה קורה בראשן של חיות, ויכול להיות שההגדרה הזו של השפה, או הדרכים שלנו למדוד אותה, לא מתאימות להן. אבל למיטב ידיעתנו, רק לבני האדם יש שפה. ובעוד בני האדם דוברים כ-7,000 שפות נפרדות, כל ילד יכול ללמוד כל שפה, מה שמראה שהמנגנון הביולוגי שבבסיס השפה משותף לכולנו. אז מה המשמעות של שפה לאנושות? מה היא מאפשרת לנו לעשות, ואיך רכשנו אותה? עדיין לא ברור מתי בדיוק רכשנו את היכולת הזו. שימפנזים ובונובו הם המינים החיים הכי קרובים אלינו, אבל השושלת שמובילה לבני האדם התפצלה מקופי האדם לפני יותר מ-4 מיליון שנה. בינהם, חיו הרבה מינים -- שכיום כולם נכחדו, ולכן קשה מאוד לדעת אם היתה להם שפה או משהו דומה לזה. אבל יש לנו רמז מקופי האדם לגבי מקורות השפה: יתכן שהיא התחילה כתנועות ולא כדיבור. קופי אדם בטבע מסמנים זה לזה בחופשיות רבה יותר מאשר הם מוציאים קולות. יתכן שהשפה החלה להתעצב במהלך הפּלֶיסטוֹקֵן, לפני 2 עד 3 מיליון שנים, עם העליה של הסוג הומו שלבסוף הביא למין שלנו, הומו ספיאנס. גודל המוח שולש, והליכה על שתיים פינתה את הידים לתקשורת. אולי היה מעבר מתקשורת בתנועות לשפת תנועות -- מהצבעה על עצמים ופנטומימת פעולות -- לסימון יותר יעיל ומופשט. ההפשטה של תקשורת במחוות הסירה את הצורך בהמחשה ויזואלית, והכינה את המעבר לשפה מדוברת. אבל המעבר הגיע כנראה מאוחר יותר. דיבור רהוט דורש מבנה מסוים של מסלול הקול. אפילו לאבותינו הקרובים ביותר, הניאנדרטלים והדניסובנים, היו מסלולי הקול לא אופטימליים, למרות שכנראה היתה להם איזו שהיא יכולת ווקאלית, ואולי אפילו שפה. רק בבני האדם מסלול הקול הוא אופטימלי. מילים מדוברות משחררות את הידים לפעילויות כמו הכנת כלים ושינוע. אז אולי היתה זו הופעת הדיבור, לא השפה עצמה, שהובילה לדומיננטיות של המין שלנו. שפה קשורה באופן כה הדוק לחשיבה מורכבת, תפישה, ותפקודים מוטוריים שקשה להתיר את המקורות הביולוגיים שלה. חלק מהמסתורין נשאר: באיזו מידה השפה עיצבה את האנושות, ובאיזו מידה האנושות עיצבה את השפה? מה הגיע קודם, המגוון הרחב של מצבים שאנחנו יכולים לדמיין, או היכולת שלנו לספר עליהם?