לא ידעתי כשהסכמתי לעשות זאת

אם מצופה ממני לדבר או לשיר.

אך כאשר נאמר לי שנושא ההרצאה הינו שפה,

הרגשתי צורך לדבר על משהו.

יש לי בעיה.

זה אינו הדבר הנורא בעולם.

אני בסדר.

אני לא עולה באש.

אני יודעת שלאחרים בעולם

יש צרות גרועות בהרבה להתמודד עימן,

אך עבורי, שפה ומוזיקה הינן

קשורות בקשר עז דרך הדבר הזה.

והדבר הוא שאני מגמגמת.

ייתכן והדבר נשמע מוזר בהתחשב

שמרבית חיי אני נמצאת על במה.

אפשר לשער שאני מרגישה בנוח

בספרה הציבורית ומרגישה בנוח כאן,

בעודי מדברת אליכם.

אך האמת היא שביליתי את 
חיי עד לנקודה זו

כולל את הנקודה הזו, חיה בפחד קיומי

מדיבור בציבור.

שירה בציבור, דבר שונה בתכלית. (צחוק)

אך אנחנו נגיע לזה בעוד דקה.

מעולם לא דיברתי על כך לפני כן
באופן כה מפורש.

אני משערת שזה נבע מהתקווה

שכאשר אהיה אדם בוגר,

לא יהיה לי את הפחד הזה.

חייתי עם סוג של תפיסה שכאשר אהיה גדולה,

אלמד לדבר צרפתית,

וכשאהיה גדולה, אלמד כיצד
לנהל את הכספים שלי,

וכשאהיה גדולה, לא יהיה לי גמגום,

ואז אוכל לדבר לדבר בציבור
ואולי אהיה ראש הממשלה

והכל אפשרי, אתם יודעים.

(צחוק)

אז אני יכולה לדבר על זה עכשיו

מכיוון שהגעתי לנקודה בה --

אני מתכוונת, אני בת 28.

אני די בטוחה שאני כבר גדולה עכשיו.

(צחוק)

ואני אישה בוגרת

אשר מבלה את חייה כמבצעת,

עם פגם בדיבור.

אז, אולי כדי שכבר אדבר על זה.

יש כמה מצבים מעניינים
כאשר אתה סובל מגמגום.

עבורי, הדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות

הוא לפגוש מגמגם אחר.

(צחוק)

זה קרה לי בהמבורג,

כשבחור אחד, נפגשנו והוא אמר,

"שלום ש-ש-ש-שמי ג'ו,"

ןעניתי, "או, שלום ש-ש-ש-שמי מג."

דמיינו את האימה שחוויתי כשהבנתי

שהוא חשב שאני צוחקת עליו.

(צחוק)

אנשים חושבים שאני שיכורה כל הזמן.

(צחוק)

אנשים חושבים ששכחתי את שמם

כאשר אני מהססת לומר אותו.

וזהו דבר משונה מאוד, מכיוון

ששמות עצם הם הגרועים מכל.

אם אני הולכת להשתמש במילה
"יום רביעי" במשפט,

ואני מגיע למילה,

ואני יכולה להרגיש שאני עומד לגמגם או משהו,

אני יכולה לשנות את המילה ל"מחר,"

או "היום שאחרי שלישי."

או משהו אחר.

זה מגושם, אבל אפשר להסתדר עם זה,

מכיוון שבמהלך הזמן פיתחתי

שיטת פרצות בה משתמשים בדיבור

כאשר בשנייה האחרונה אתה

משנה את המילה ועובד על המוח שלך.

אך עם שמות של אנשים,
אתה לא יכול לשנות אותם.

(צחוק)

כאשר שרתי הרבה ג'ז,

עבדתי רבות עם פסנתרן בשם סטיב.

כמו שאתם יכולים לשער,

ה-ס' וה-ט' יחדיו או לחוד,

הם הקריפטונייט שלי.

אך היה עלי להציג את הלהקה

בזמן הצגת הלהקה,

וכאשר הגעתי לסטיב,

הייתי מוצאת את עצמי לעיתים תכופות
נתקעת עם ה"סט."

וזה היה קצת מביך ולא נוח
ולחלוטין הורג את ה"וויב."

אז לאחר כמה מקרים כאלה,

סטיב הפך בשימחה ל"סיב,"

ועברנו את המכשול הזה בדרך הזו.
(צחוק)

עברתי הרבה טיפולים.

ואחד הטיפולים השגרתיים הוא שימוש

בטכניקה הנקראת דיבור חלק,

בו את שרה כמעט את כל 
מה שאת אומרת.

את מחברת את הכל יחד בצורת סגנון

שירה בציבור, כמו מורה בגן,

וזה גורם לך להישמע מאוד שלווה,
כאילו לקחת הרבה ואליום,

והכל רגוע. (צחוק)

זה לא ממש אני.

ואני כן משתמשת בזה. אני כן.

אני משתמשת בזה כאשר
עלי להופיע בתוכניות אירוח,

או בראיונות רדיו,

בהם מהות זמן האוויר היא חיונית.

(צחוק)

אני צולחת זאת ככה עבור העבודה שלי.

אך כאמנית אשר מרגישה שהעבודה שלה

מבוססת לחלוטין על מצע של כנות

והיותי אמיתית,

זה מרגיש לעיתים כרמאות.

לכן לפני שאני שרה, רציתי לומר לכם

מה משמעות השירה עבורי.

זה יותר מאשר לעשות צלילים נעימים,

וזה יותר מאשר לעשות שירים נחמדים.

זה יותר מאשר להיות מוכרת, או מובנת.

זה יותר מאשר לגרום לכם להרגיש את
הדברים שאני מרגישה.

זה לא קשור למיתולוגיה,

או להפוך עצמי לדבר מיתי עבורכם.

איכשהו, דרך איזה פונקציה

סינפטית מופלאה של המוח האנושי,

זה בלתי אפשרי לגמגם כששרים.

וכשהייתי צעירה,
זו הייתה שיטת הטיפול

שעבדה היטב עבורי.

שירה. אז עשיתי זאת רבות.

וזו הסיבה בגללה אני כאן היום.

(מחיאות כפיים)

תודה רבה.

שירה עבורי היא הקלה מתוקה.

זה הזמן היחידי בו אני מרגישה רהוטה.

זה הזמן היחיד בו מה שיוצא מפי

הוא בדיוק אותו דבר אליו התכוונתי.

(צחוק)

אז אני יודעת שזו הרצאה של TED,

אבל אני הולכת לשיר TED.

זהו שיר שכתבתי שנה שעברה.

תודה רבה לכם. תודה רבה.

(מחיאות כפיים)

(פסנתר)

♪ הייתי יכולה 
להיות יפייפיה ♪

♪ אך אפי ♪

♪ הוא מעט גדול מדי ♪

♪ לפני ♪

♪ והייתי יכולה להיות כחולמת ♪

♪ אך חלומי ♪

♪ הוא מעט גדול מדי ♪

♪ עבור המקום הזה ♪

♪ והייתי יכולה 
להיות מלאך ♪

♪ אך הילתי ♪

♪ מחווירה בזוהר ♪

♪ של חסדך ♪

♪ והייתי יכולה
להיות ג'וקר ♪

♪ אך הקלפים נראים
מטופשים כשאתה משחק ♪

♪ האס שלך ♪

♪ הייתי רוצה לדעת ♪

♪ האם ישנם
כוכבים בגיהנום? ♪

♪ והייתי רוצה לדעת ♪

♪ לדעת האם אתה יודע ♪

♪ שאתה גורם לי
לשכוח כל דבר שאני יודעת ♪

♪ שאיני יכולה לבחור 
כך או אחרת אם לשחרר ♪

♪ והייתי נשארת לנצח ♪

♪ אך ביתי ♪

♪ הוא מעט
רחוק מדי ♪

♪ מהמקום הזה ♪

♪ ואני נשבעת
שניסיתי ♪

♪ להאט ♪

♪ כאשר אני הולכת
על פי קיצבך ♪

♪ אך כל 
שיכולתי לחשוב ♪

♪ בשיטוטי בין הערים ♪

♪ האם אני 
נראית יפה בגשם ♪

♪ ואיני יודעת 
כיצד מישהו ♪

♪ כה נחמד ♪

♪ גורם לי 
להרגיש מכוערת ♪

♪ כל כך הרבה בושה ♪

♪ והייתי רוצה לדעת ♪

♪ האם ישנם
כוכבים בגיהנום? ♪

♪ והייתי רוצה לדעת ♪

♪ לדעת האם אתה יודע ♪

♪ שאתה גורם לי
לשכוח כל דבר שאני יודעת ♪

♪ שאיני יכולה לבחור 
כך או אחרת אם לשחרר♪

תודה רבה לכם. (מחיאות כפיים)