WEBVTT

00:00:07.777 --> 00:00:12.383
אליזבת מורי: "בופ"

00:00:22.300 --> 00:00:26.369
כשאני מסתכלת על זה שוב ושוב, אני מרגישה שאני צריכה לחזור ולהתחיל לעבוד על זה שוב. [צוחקת]

00:00:32.019 --> 00:00:37.103
אני מחפשת את הקביעה הסופית. יש לי את זה יום אחד ולמחרת אין לי.

00:00:37.103 --> 00:00:43.636
אבל, זו הסיבה שכל כך טוב להיות אמן כי אפשר לקבל סיפוק כזה.

00:00:43.636 --> 00:00:49.185
הדבר הקשה עם הציורים האלה, זה שאני לא יודעת איך אצליח לפתור אותם.

00:00:52.319 --> 00:00:57.203
חשבתי, כשעשיתי את הרישומים לציור הזה, הייתי מאד נרגשת.

00:00:57.203 --> 00:01:00.619
הם נראו לי ממש נהדר. ואז הגדלתי את זה,

00:01:00.619 --> 00:01:09.236
והאנשים שיצרו את הצורות, שמו אותם יחד, וזה חזר לסטודיו.

00:01:09.236 --> 00:01:13.702
ואז ברגע שראיתי את זה, פשוט לא הבנתי איך זה יתחבר יחד.

00:01:13.702 --> 00:01:16.986
עוד לפני שנגעתי בזה, רק מהאופן שהצורות עבדו יחד.

00:01:16.986 --> 00:01:20.170
וחשבתי לעצמי: "למה התכוונתי?! זה הולך להיות נורא."

00:01:20.170 --> 00:01:25.124
וזו היתה דרך ממש ארוכה עם הציור הזה.

00:01:25.124 --> 00:01:31.532
הצבעים שחשבתי שאשתמש בהם, לא עבדו בכלל בהתחלה.

00:01:31.532 --> 00:01:33.935
אבל זה לא חדש.

00:01:36.120 --> 00:01:39.269
הציור כולו היה תהליך כאוב.

00:01:40.935 --> 00:01:50.123
בדרך כלל, כשאני מתחילה ממש לשנוא את זה, אז זה מתחיל לזוז לאנשהו.

00:01:50.123 --> 00:01:52.686
אבל כאילו צריך להגיע לתהומות האלה בהם

00:01:52.686 --> 00:01:57.970
אתה לגמרי שונא את זה ואתה רוצה לקרוע את זה מהקיר, לקרוע לגזרים, ולזרוק את זה החוצה,

00:01:57.970 --> 00:02:07.387
כדי להתחיל להכנס לזה. זה מאוד מוזר.

00:02:11.343 --> 00:02:16.668
למשל, הצורה העגלגלה הזאת עם עמוד השדרה שעובר דרכה

00:02:16.668 --> 00:02:20.285
רציתי משהו שיעבור דרך המרכז, היה צריך משהו באמצע.

00:02:20.285 --> 00:02:25.371
זה יצא ממרכז הצורה. היה לימין קו זיגזג בהתחלה.

00:02:25.371 --> 00:02:29.881
ואהבתי אותו, ואז יום אחד, באתי לכאן ואמרתי, "לא"

00:02:32.862 --> 00:02:40.400
חוט השידרה הפך למין דרך לעבור דרך הצורה, ולתוך הצורה הבאה.

00:02:47.966 --> 00:02:51.803
הפתרון חייב להגיע בלי שאף אחד יראה את זה, אפילו לא אני.

00:02:51.803 --> 00:02:54.871
אבל אני יודעת שזה שם. אני מרגישה שזה שם.

00:02:54.871 --> 00:02:59.538
יש רגע שבו אני מתחילה להרגיש את זה עם הציור הזה. אני חושבת שאני לא אוכל לתאר אותו

00:02:59.538 --> 00:03:04.370
אבל אני מרגישה... אני מרגישה אותו כי אני יכולה לעצור.

00:03:04.379 --> 00:03:11.960
כשאני מסתכלת על זה, במקום שזה יהיה מין קרב, מין קונפליקט, שאני צריכה לפתור,

00:03:12.495 --> 00:03:16.207
אני יכולה להסתכל בזה, בשלווה.

00:03:16.672 --> 00:03:17.515
[אסיסטנט 1] . בסדר, תרים את הבלוקים.

00:03:18.354 --> 00:03:19.341
[אסיסטנט 2] איפה הבלוקים?

00:03:22.219 --> 00:03:25.311
[אסיסטנט 1] סטיב, אתה איש הבלוקים!

00:03:27.111 --> 00:03:28.775
[אסיסטנט 1] . לא, לא על הראש של התרנגולת (כולם צוחקים.)

00:03:32.240 --> 00:03:39.329
כשזה מרגיש נכון, זה דבר טבעי לגמרי, כשזה מרגיש נכון,

00:03:39.329 --> 00:03:43.112
כשאתה מבין שזה באמת מושלם.