1
00:00:00,325 --> 00:00:02,388
באמצע הדוקטורט שלי,

2
00:00:02,388 --> 00:00:05,850
נתקעתי, ללא מוצא.

3
00:00:05,850 --> 00:00:07,630
כל כיוון מחקר שניסיתי

4
00:00:07,630 --> 00:00:09,246
הוביל למבוי סתום.

5
00:00:09,246 --> 00:00:11,148
נראה היה שהנחות היסוד שלי

6
00:00:11,148 --> 00:00:13,076
פשוט לא עובדות יותר.

7
00:00:13,076 --> 00:00:16,075
הרגשתי כמו טייס שטס בערפל,

8
00:00:16,075 --> 00:00:18,870
ואיבדתי כל חוש כיוון.

9
00:00:18,870 --> 00:00:20,351
הפסקתי להתגלח.

10
00:00:20,351 --> 00:00:23,092
לא יכולתי לקום בבוקר.

11
00:00:23,092 --> 00:00:24,825
הרגשתי שאני לא ראוי

12
00:00:24,825 --> 00:00:27,978
לעבור בשערי האוניברסיטה.

13
00:00:27,978 --> 00:00:30,126
כי איפה אני ואיפה איינשטיין או ניוטון,

14
00:00:30,126 --> 00:00:32,279
או כל מדען אחר שעל הישגיו למדתי.

15
00:00:32,279 --> 00:00:33,810
אחרי הכל, במדע,

16
00:00:33,810 --> 00:00:37,192
לומדים רק על התוצאות - 
לא על התהליך שהוביל אליהן.

17
00:00:37,192 --> 00:00:41,893
היה לי ברור, לכן, שאני לא יכול להיות מדען.

18
00:00:41,893 --> 00:00:43,557
למזלי, זכיתי לתמיכה ולעידוד

19
00:00:43,557 --> 00:00:44,954
והצלחתי להתגבר על המשבר,

20
00:00:44,954 --> 00:00:47,174
ובדרך, גיליתי משהו חדש על הטבע.

21
00:00:47,174 --> 00:00:49,917
זו תחושת שלווה מדהימה,

22
00:00:49,917 --> 00:00:51,249
התחושה שאתה האדם היחיד בעולם

23
00:00:51,249 --> 00:00:53,474
שמכיר חוק טבע חדש.

24
00:00:53,474 --> 00:00:56,516
התחלתי מחקר שני כדוקטורנט,

25
00:00:56,516 --> 00:00:57,880
ושוב זה קרה.

26
00:00:57,880 --> 00:01:00,169
שוב נתקעתי, וגם הפעם
הצלחתי להתגבר על המשבר.

27
00:01:00,169 --> 00:01:01,555
וזה עורר אותי לחשוב

28
00:01:01,555 --> 00:01:02,712
שאולי מדובר כאן בדפוס קבוע.

29
00:01:02,712 --> 00:01:04,553
שאלתי את עמיתי הדוקטורנטים,
והם כולם אמרו,

30
00:01:04,553 --> 00:01:06,596
"כן, זה בדיוק מה שקרה לנו,

31
00:01:06,596 --> 00:01:08,945
רק שאף אחד לא הכין אותנו לזה."

32
00:01:08,945 --> 00:01:10,895
כולנו למדנו מדעים כאילו מדובר

33
00:01:10,895 --> 00:01:14,471
בסדרה של צעדים לוגיים
שמובילים ישירות משאלה לתשובה,

34
00:01:14,471 --> 00:01:17,217
אך המחקר המדעי מתנהל בצורה שונה לגמרי.

35
00:01:17,217 --> 00:01:19,551
באותו זמן, למדתי גם משחק,

36
00:01:19,551 --> 00:01:21,638
בסדנת תיאטרון אלתור.

37
00:01:21,638 --> 00:01:23,072
וכך, את היום הקדשתי למחקר בפיזיקה,

38
00:01:23,072 --> 00:01:25,090
ובלילה ביליתי בכיף, 
בצחוק, בריקודים ובשירה,

39
00:01:25,090 --> 00:01:26,402
ובנגינה על הגיטרה שלי.

40
00:01:26,402 --> 00:01:27,881
תיאטרון אלתור,

41
00:01:27,881 --> 00:01:30,890
בדיוק כמו המדע, חותר לעבר הלא נודע.

42
00:01:30,890 --> 00:01:32,302
עליך לבנות את הסצנה 
על הבמה, תוך כדי משחק,

43
00:01:32,302 --> 00:01:34,005
ללא במאי, וללא תסריט,

44
00:01:34,005 --> 00:01:36,283
בלי שיהיה לך שמץ של מושג איזו דמות תגלם,

45
00:01:36,283 --> 00:01:38,689
או מה הדמויות האחרות בהצגה יעשו.

46
00:01:38,689 --> 00:01:40,538
אך, בניגוד למה שקורה במדע,

47
00:01:40,538 --> 00:01:43,561
בתיאטרון אלתור אומרים לך כבר מהיום הראשון

48
00:01:43,561 --> 00:01:45,776
מה יקרה לך ברגע שתעלה על הבמה.

49
00:01:45,776 --> 00:01:48,548
אתה הולך להיכשל, כישלון חרוץ.

50
00:01:48,548 --> 00:01:49,725
אתה הולך להיתקע.

51
00:01:49,725 --> 00:01:51,843
בסדנה למדנו איך להישאר יצירתיים,

52
00:01:51,843 --> 00:01:53,046
גם במצב הזה של אין מוצא.

53
00:01:53,046 --> 00:01:54,951
לדוגמה, היה לנו תרגיל

54
00:01:54,951 --> 00:01:56,093
שבו כולנו עמדנו במעגל,

55
00:01:56,093 --> 00:01:59,058
וכל אחד בתורו היה אמור לרקוד סטפס, 
בצורה מגוחכת במיוחד,

56
00:01:59,058 --> 00:02:00,644
כאשר כל האחרים מוחאים כפיים,

57
00:02:00,644 --> 00:02:01,886
מריעים לו,

58
00:02:01,886 --> 00:02:04,649
ומעודדים אותו על הבמה.

59
00:02:04,649 --> 00:02:06,557
כאשר הפכתי לפרופסור

60
00:02:06,557 --> 00:02:07,938
והיה עלי להנחות את הסטודנטים שלי

61
00:02:07,938 --> 00:02:09,911
בעבודות המחקר שלהם,

62
00:02:09,911 --> 00:02:11,278
נוכחתי לדעת שוב

63
00:02:11,278 --> 00:02:12,990
שאני לא יודע מה עלי לעשות.

64
00:02:12,990 --> 00:02:14,984
למדתי אלפי שעות של פיזיקה,

65
00:02:14,984 --> 00:02:16,598
ביולוגיה, וכימיה,

66
00:02:16,598 --> 00:02:18,970
אבל אף לא שעה אחת, ואף לא דיון אקדמי אחד

67
00:02:18,970 --> 00:02:21,556
הוקדשו לשאלה איך להנחות ואיך להדריך אחרים

68
00:02:21,556 --> 00:02:23,293
ולהתקדם יחד אתם במסע לעבר הלא נודע,

69
00:02:23,293 --> 00:02:25,214
ואיך לעודד אותם להתמיד במסע.

70
00:02:25,214 --> 00:02:27,144
וכאן בא לעזרתי תיאטרון האלתור.

71
00:02:27,144 --> 00:02:29,317
כבר מהיום הראשון אמרתי לסטודנטים שלי

72
00:02:29,317 --> 00:02:32,218
מה יקרה כאשר יתחילו במחקר,

73
00:02:32,218 --> 00:02:33,944
וזה קשור לסכמה המנטלית שלנו

74
00:02:33,944 --> 00:02:35,956
לגבי המחקר ומה שעתיד לקרות במהלכו.

75
00:02:35,956 --> 00:02:38,234
ואם תחשבו על זה, כאשר אנחנו 
מבצעים פעולה כלשהי,

76
00:02:38,234 --> 00:02:40,876
למשל, אם אני רוצה לגעת בלוח הזה,

77
00:02:40,876 --> 00:02:42,536
המוח שלי בונה תחילה סכמה

78
00:02:42,536 --> 00:02:44,395
שצופה איך בדיוק יפעלו השרירים שלי,

79
00:02:44,395 --> 00:02:46,551
וזאת, עוד לפני שאני מתחיל להניע את ידי,

80
00:02:46,551 --> 00:02:48,399
ואם אני נחסם בדרך,

81
00:02:48,399 --> 00:02:50,274
אם הסכמה אינה תואמת את המציאות,

82
00:02:50,274 --> 00:02:52,558
התוצאה היא בלבול ומבוכה,
ובשפה מקצועית, דיסוננס קוגניטיבי.

83
00:02:52,558 --> 00:02:55,467
רצוי, לכן, שהסכמות שלנו יתאמו את המציאות.

84
00:02:55,467 --> 00:02:58,622
אך אם נאמץ את הגישה הרווחת בהוראת המדעים,

85
00:02:58,622 --> 00:03:00,519
ונאמין למה שכתוב בספרי הלימוד,
אנחנו עוד עלולים לחשוב

86
00:03:00,519 --> 00:03:06,813
שהמחקר המדעי מתנהל לפי הסכמה הזו:

87
00:03:06,813 --> 00:03:10,131
אם A היא השאלה,

88
00:03:10,131 --> 00:03:13,531
ו- B היא התשובה,

89
00:03:13,531 --> 00:03:18,124
המחקר המדעי מוביל במסלול ישיר מ- A ל- B.

90
00:03:18,127 --> 00:03:21,242
הבעיה היא שאם ניסוי מדעי לא מצליח,

91
00:03:21,242 --> 00:03:24,904
או אם סטודנט מתייאש לנוכח הכישלון,

92
00:03:24,904 --> 00:03:26,990
הדבר נתפס כמשהו חריג, שלא היה אמור לקרות,

93
00:03:26,990 --> 00:03:30,020
מה שגורם לתחושת מועקה קשה.

94
00:03:30,020 --> 00:03:31,803
ולכן, אני מציג בפני הסטודנטים שלי

95
00:03:31,803 --> 00:03:35,665
סכמה מציאותית יותר.

96
00:03:38,860 --> 00:03:40,384
וזו דוגמה למה שקורה

97
00:03:40,384 --> 00:03:43,520
כאשר העניינים לא מתנהלים לפי הסכמה שלך ...

98
00:03:46,379 --> 00:03:49,641
(צחוק)

99
00:03:49,641 --> 00:03:52,840
(מחיאות כפיים)

100
00:04:01,564 --> 00:04:05,010
ובכן, אני מציג בפני הסטודנטים שלי
סכמה שונה.

101
00:04:05,010 --> 00:04:07,204
אם A היא השאלה,

102
00:04:07,204 --> 00:04:09,385
ו- B היא התשובה,

103
00:04:13,320 --> 00:04:14,855
תשארו יצירתיים בענן,

104
00:04:14,855 --> 00:04:16,830
אתם יוצאים לדרך,

105
00:04:16,830 --> 00:04:19,193
והניסויים שלכם לא מצליחים, 
ושוב, הניסויים לא מצליחים,

106
00:04:19,193 --> 00:04:21,728
הניסויים לא מצליחים,
ושוב, הניסויים לא מצליחים,

107
00:04:21,728 --> 00:04:24,404
עד שאתם מגיעים לנקודה שבה
אתם מתחילים להתייאש,

108
00:04:24,404 --> 00:04:26,682
ונראה לכם שהנחות היסוד שלכם

109
00:04:26,682 --> 00:04:27,798
פשוט לא עובדות יותר,

110
00:04:27,798 --> 00:04:30,853
כאילו מישהו משך את השטיח מתחת לרגליכם ...

111
00:04:30,853 --> 00:04:34,181
למקום הזה, שבו אתם נמצאים, אני קורא הענן.

112
00:04:47,685 --> 00:04:50,363
אתם יכולים לגשש באפלה בענן

113
00:04:50,363 --> 00:04:52,871
במשך יום, או שבוע, או חודש, או שנה,

114
00:04:52,871 --> 00:04:54,369
או במשך כל הקריירה שלכם.

115
00:04:54,369 --> 00:04:56,531
אבל, לפעמים, אם יש לכם מספיק מזל,

116
00:04:56,531 --> 00:04:58,387
ומספיק תמיכה,

117
00:04:58,387 --> 00:05:00,377
אתם מצליחים לגלות,
על סמך הנתונים שברשותכם,

118
00:05:00,377 --> 00:05:03,625
או, אולי, לפי צורת הענן,

119
00:05:03,625 --> 00:05:05,627
תשובה אפשרית חדשה,

120
00:05:07,285 --> 00:05:10,969
התשובה C, ואתם מחליטים ללכת עליה.

121
00:05:10,969 --> 00:05:13,338
אבל הניסויים שלכם לא מצליחים,
ושוב, הניסויים לא מצליחים,

122
00:05:13,338 --> 00:05:14,807
ובכל זאת, לבסוף אתם מגיעים למטרה,

123
00:05:14,807 --> 00:05:16,027
ואז אתם מפרסמים את התגלית שלכם

124
00:05:16,027 --> 00:05:19,529
במאמר מדעי שכותרתו, מ- A ל- C,

125
00:05:19,529 --> 00:05:21,488
וזו שיטה מצוינת לפרסם את התגלית,

126
00:05:21,488 --> 00:05:23,832
כל עוד אינכם שוכחים מהי הדרך

127
00:05:23,832 --> 00:05:25,631
שהובילה אתכם אליה.

128
00:05:25,631 --> 00:05:27,606
שימו לב, הענן הזה הוא חלק מהותי

129
00:05:27,606 --> 00:05:30,210
של המחקר המדעי, חלק מהותי של המקצוע שלנו,

130
00:05:30,210 --> 00:05:33,420
משום שהענן ניצב על המשמר בגבול.

131
00:05:37,721 --> 00:05:39,990
הוא ניצב על המשמר בגבול

132
00:05:39,990 --> 00:05:42,962
שבין הידוע

133
00:05:45,795 --> 00:05:49,399
לבין הלא נודע,

134
00:05:53,110 --> 00:05:55,385
משום שכדי לגלות משהו חדש באמת,

135
00:05:55,385 --> 00:05:58,962
עליכם לשנות לפחות אחת מהנחות היסוד שלכם,

136
00:05:58,962 --> 00:06:00,216
וזה אומר שבמדע,

137
00:06:00,216 --> 00:06:02,178
אנחנו עושים מעשה הירואי ממש.

138
00:06:02,178 --> 00:06:03,999
בכל יום, אנחנו מנסים להגיע

139
00:06:03,999 --> 00:06:05,811
לגבול שבין הידוע לבין הלא נודע,

140
00:06:05,811 --> 00:06:07,632
ומוצאים את עצמנו בענן.

141
00:06:07,632 --> 00:06:09,337
שימו לב, מיקמתי את B

142
00:06:09,337 --> 00:06:10,080
בתחום של מה שידוע,

143
00:06:10,080 --> 00:06:11,891
משום שהתשובה B הייתה ידועה לנו מראש,

144
00:06:11,891 --> 00:06:15,540
אך, תמיד, התשובה C מעניינת הרבה יותר

145
00:06:15,540 --> 00:06:18,263
וגם חשובה יותר מהתשובה B.

146
00:06:18,263 --> 00:06:20,456
התשובה B נחוצה כדי להתחיל במסע,

147
00:06:20,456 --> 00:06:22,274
אך התשובה C עמוקה הרבה יותר,

148
00:06:22,274 --> 00:06:26,771
וזה מה שמדהים במחקר המדעי.

149
00:06:26,771 --> 00:06:28,959
ומסתבר שהמונח הזה, הענן,

150
00:06:28,959 --> 00:06:31,514
חולל שינוי של ממש בקבוצת המחקר שלי,

151
00:06:31,514 --> 00:06:33,384
וכיום, הסטודנטים שלי באים ואומרים לי,

152
00:06:33,384 --> 00:06:34,982
"אורי, אנחנו בענן,"

153
00:06:34,982 --> 00:06:38,148
ואני אומר להם, "נפלא! 
אתם בוודאי מרגישים אומללים."

154
00:06:38,148 --> 00:06:40,290
(צחוק)

155
00:06:40,290 --> 00:06:42,203
אך זה דווקא משמח אותי,

156
00:06:42,203 --> 00:06:43,881
משום שיכול להיות שאנחנו מתקרבים לגבול

157
00:06:43,881 --> 00:06:45,777
שבין הידוע לבין הלא נודע,

158
00:06:45,777 --> 00:06:47,323
ויש לנו סיכוי לגלות

159
00:06:47,323 --> 00:06:49,184
משהו חדש באמת.

160
00:06:49,184 --> 00:06:50,526
הגישה שלנו השתנתה,

161
00:06:50,526 --> 00:06:53,674
וכיום אנחנו מבינים שהענן

162
00:06:53,674 --> 00:06:58,100
הוא חלק נורמלי מהתהליך, שהוא חיוני לתהליך,

163
00:06:58,100 --> 00:06:59,305
ושלמעשה, הוא החלק היפה שבו.

164
00:06:59,305 --> 00:07:02,928
אנחנו יכולים להצטרף לאגודה להוקרת הענן ...

165
00:07:02,928 --> 00:07:04,846
הענן מאפשר לנו להשתחרר מהתחושה המעיקה

166
00:07:04,846 --> 00:07:07,408
שמשהו לא בסדר אתנו.

167
00:07:07,408 --> 00:07:09,858
וכמנחה, אני יודע מה עלי לעשות,

168
00:07:09,858 --> 00:07:12,060
עלי להעניק לסטודנטים שלי את מלוא התמיכה.

169
00:07:12,060 --> 00:07:13,541
המחקר הפסיכולוגי מראה

170
00:07:13,541 --> 00:07:17,100
שאם אתה חש פחד או ייאוש,

171
00:07:17,100 --> 00:07:18,097
יכולת החשיבה שלך מצטמצמת

172
00:07:18,097 --> 00:07:20,928
לאופני החשיבה הבטוחים והשמרניים ביותר.

173
00:07:20,928 --> 00:07:22,503
ואם אתה רוצה לחקור את השבילים המסוכנים,

174
00:07:22,503 --> 00:07:23,891
שרק הם יכולים להוביל אותך אל מחוץ לענן,

175
00:07:23,891 --> 00:07:25,652
אתה זקוק לתחושות אחרות --

176
00:07:25,652 --> 00:07:27,853
של סולידריות, תמיכה ותקווה --

177
00:07:27,853 --> 00:07:29,590
שנובעות מקשר עם הזולת.

178
00:07:29,590 --> 00:07:31,140
וכך, כמו בתיאטרון האלתור,

179
00:07:31,140 --> 00:07:33,441
גם במדע, הדרך הטובה ביותר היא לצאת יחדיו

180
00:07:33,441 --> 00:07:35,410
למסע לעבר הלא הנודע.

181
00:07:35,410 --> 00:07:37,852
ולאחר שלמדנו דבר או שניים על הענן,

182
00:07:37,852 --> 00:07:41,176
אנחנו יכולים ללמוד מתיאטרון האלתור גם

183
00:07:41,176 --> 00:07:43,778
שיטה אפקטיבית ביותר לניהול דיונים

184
00:07:43,778 --> 00:07:45,538
בתוך הענן.

185
00:07:45,538 --> 00:07:47,515
השיטה מבוססת על העיקרון המרכזי

186
00:07:47,515 --> 00:07:49,282
של תיאטרון האלתור,

187
00:07:49,282 --> 00:07:50,375
כך שגם בנושא זה, תיאטרון האלתור

188
00:07:50,375 --> 00:07:51,671
בא לעזרתי.

189
00:07:51,671 --> 00:07:53,962
מדובר בתגובה "כן, נכון, ו ..."

190
00:07:53,962 --> 00:07:57,427
להצעות שמעלים שחקנים אחרים.

191
00:08:04,297 --> 00:08:07,191
משמעות הדבר היא שאנחנו מקבלים את ההצעה,

192
00:08:07,191 --> 00:08:09,702
ומפתחים אותה 
כשאנחנו עונים "כן, נכון, ו ...."

193
00:08:09,702 --> 00:08:10,941
לדוגמה, אם שחקן אחד אומר,

194
00:08:10,941 --> 00:08:12,096
"תראו, יש כאן שלולית של מים,"

195
00:08:12,096 --> 00:08:13,141
ושחקן אחר אומר,

196
00:08:13,141 --> 00:08:15,010
"לא, זו פשוט הבמה,"

197
00:08:15,010 --> 00:08:16,748
אין יותר מקום לאלתור.

198
00:08:16,748 --> 00:08:20,520
ההצגה מסתיימת, וכולם חשים תסכול.

199
00:08:20,520 --> 00:08:21,868
זו תגובה חוסמת.

200
00:08:21,868 --> 00:08:23,475
אם אינכם עירניים לתקשורת הבין-אישית,

201
00:08:23,475 --> 00:08:26,412
הדיון המדעי עלול להיות רצוף חסימות כאלה.

202
00:08:26,412 --> 00:08:28,648
אך אם התגובה היא "כן, נכון, ו ...,"
יכול להתפתח דיאלוג כזה:

203
00:08:28,648 --> 00:08:31,156
"תראו, יש כאן שלולית של מים,"
"כן, נכון, בואו נקפוץ לתוכה."

204
00:08:31,156 --> 00:08:34,165
"תראו, יש שם לוויתן!
בואו נתפוס אותו בזנב.

205
00:08:34,165 --> 00:08:36,266
הוא מושך אותנו לירח!"

206
00:08:36,266 --> 00:08:39,286
כשאנחנו אומרים "כן, נכון, ו ..." 
אנחנו עוקפים את המבקר הפנימי שלנו.

207
00:08:39,286 --> 00:08:40,980
לכולנו יש מבקר פנימי

208
00:08:40,980 --> 00:08:42,221
שמפקח על מה שאנחנו אומרים,

209
00:08:42,221 --> 00:08:44,144
ומונע מאתנו להצטייר בעיני אחרים כגסי רוח,

210
00:08:44,144 --> 00:08:45,259
או כלא לגמרי שפויים, או כלא מקוריים,

211
00:08:45,259 --> 00:08:46,519
והעולם המדעי רדוף חששות

212
00:08:46,519 --> 00:08:48,076
שמא ייראה לא מקורי.

213
00:08:48,076 --> 00:08:50,243
התגובה "כן, נכון, ו ..." מאפשרת לנו
לעקוף את המבקר הפנימי

214
00:08:50,243 --> 00:08:52,855
ומשחררת את היצירתיות שחבויה בנו,

215
00:08:52,855 --> 00:08:54,380
שעל קיומה לא ידענו אפילו,

216
00:08:54,380 --> 00:08:56,410
ואשר לעתים קרובות, מאירה את הדרך לתשובה

217
00:08:56,410 --> 00:08:58,815
אותה אנחנו מחפשים בענן.

218
00:08:58,815 --> 00:09:01,416
התובנות שרכשנו לגבי הענן

219
00:09:01,416 --> 00:09:02,820
ולגבי התגובה "כן, נכון, ו ..."

220
00:09:02,820 --> 00:09:05,679
הפכו את המעבדה שלי ליצירתית.

221
00:09:05,679 --> 00:09:08,207
נוצרה בה אווירה של הפריה הדדית של רעיונות,

222
00:09:08,207 --> 00:09:10,321
וכך גילינו כמה תגליות מפתיעות

223
00:09:10,321 --> 00:09:13,190
בממשק שבין הפיזיקה והביולוגיה.

224
00:09:13,190 --> 00:09:16,140
לדוגמה, במשך שנה שלמה

225
00:09:16,140 --> 00:09:17,289
ניסינו להבין, לללא הצלחה, כיצד פועלות

226
00:09:17,289 --> 00:09:19,982
הרשתות הביוכימיות המורכבות בתאי גופנו,

227
00:09:19,982 --> 00:09:22,439
ואמרנו לעצמנו, "אנחנו אבודים אי שם בענן,"

228
00:09:22,439 --> 00:09:24,419
אך תוך כדי כך, השתעשנו ברעיונות שונים,

229
00:09:24,419 --> 00:09:26,207
ואז אחד מהסטודנטים שלי, שי שן-אור, אמר,

230
00:09:26,207 --> 00:09:29,050
"בואו נשרטט את זה על פיסת נייר, 
את הרשת הזו."

231
00:09:29,050 --> 00:09:30,503
ובמקום לענות בביטול,

232
00:09:30,503 --> 00:09:32,654
"אבל כבר ניסינו לעשות זאת אינספור פעמים

233
00:09:32,654 --> 00:09:33,688
וראינו שזה לא עובד,"

234
00:09:33,688 --> 00:09:36,631
אמרתי, "כו, נכון, ו ..."

235
00:09:36,631 --> 00:09:38,672
בואו ניקח דף נייר גדול,"

236
00:09:38,672 --> 00:09:39,764
ואז רון מילוא אמר,

237
00:09:39,764 --> 00:09:41,984
"בואו ניקח גיליון נייר גדול ממש,

238
00:09:41,984 --> 00:09:43,780
כזה שבו משתמשים אדריכלים,
ואני יודע היכן להדפיס את הסרטוט."

239
00:09:43,780 --> 00:09:46,280
הדפסנו את סרטוט הרשת, והתבוננו בו,

240
00:09:46,280 --> 00:09:48,789
ואז גילינו את התגלית החשובה ביותר שלנו.

241
00:09:48,789 --> 00:09:50,990
גילינו שהרשת המורכבת הזו בנויה, למעשה,

242
00:09:50,990 --> 00:09:54,453
מכמה דפוסי אינטראקציה פשוטים, 
שחוזרים על עצמם,

243
00:09:54,453 --> 00:09:57,616
בדומה למוטיבים בחלון זכוכית צבעוני.

244
00:09:57,616 --> 00:09:59,664
אנחנו מכנים את הדפוסים האלה 
בשם מוטיבי הרשת.

245
00:09:59,664 --> 00:10:01,816
אלה הם המעגלים האלמנטריים

246
00:10:01,816 --> 00:10:03,201
שעוזרים לנו להבין

247
00:10:03,201 --> 00:10:05,901
את הלוגיקה של תהליך קבלת ההחלטות בתא,

248
00:10:05,901 --> 00:10:08,750
בכל האורגניזמים, וגם בתאי גופנו.

249
00:10:08,750 --> 00:10:10,675
עד מהרה,

250
00:10:10,675 --> 00:10:12,295
התחלתי לקבל הזמנות להרצות על התגלית

251
00:10:12,295 --> 00:10:15,306
בפני אלפי מדענים ברחבי העולם,

252
00:10:15,306 --> 00:10:17,139
אך התובנות לגבי הענן

253
00:10:17,139 --> 00:10:18,271
והתגובה ,כן, נכון, ו ..."

254
00:10:18,271 --> 00:10:20,110
נשארו בתחום המעבדה שלי,

255
00:10:20,110 --> 00:10:22,241
משום שכאמור, במדע, 
אנחנו לא דנים בתהליך,

256
00:10:22,241 --> 00:10:24,674
או בהיבט סובייקטיבי או אמוציונלי כלשהו.

257
00:10:24,674 --> 00:10:26,537
במדע, אנחנו מדברים על התוצאות בלבד.

258
00:10:26,537 --> 00:10:28,606
כך שלא היה מקום לדון בכך בכנסים המדעיים.

259
00:10:28,606 --> 00:10:30,530
זה היה מעשה שאין להעלות על הדעת.

260
00:10:30,530 --> 00:10:32,606
ראיתי מדענים בקבוצות מחקר אחרות שנתקעו,

261
00:10:32,606 --> 00:10:34,380
מבלי שיהיו להם אפילו מילים לתאר

262
00:10:34,380 --> 00:10:35,701
את המצב שאליו נקלעו,

263
00:10:35,701 --> 00:10:37,056
והחשיבה שלהם

264
00:10:37,056 --> 00:10:38,584
הצטמצמה לצורות החשיבה הבטוחות ביותר.

265
00:10:38,584 --> 00:10:40,244
העשייה המדעית שלהם לא הגיעה למיצוי מלא,

266
00:10:40,244 --> 00:10:41,997
והם חשו אומללים.

267
00:10:41,997 --> 00:10:43,936
חשבתי לעצמי, אם כך,

268
00:10:43,936 --> 00:10:45,957
אנסה להפוך את המעבדה שלי 
ליצירתית ככל האפשר,

269
00:10:45,957 --> 00:10:47,637
ואם כולם ינהגו כך,

270
00:10:47,637 --> 00:10:49,827
עם הזמן, תהליך המחקר המדעי

271
00:10:49,827 --> 00:10:52,041
ילך וישתכלל יותר ויותר.

272
00:10:52,041 --> 00:10:54,961
נחשפתי לצורת חשיבה זו 
מזווית ראייה שונה לגמרי

273
00:10:54,961 --> 00:10:57,300
כאשר הלכתי במקרה לשמוע הרצאה של

274
00:10:57,300 --> 00:10:58,658
אוולין פוקס קלר, שדיברה על ההתנסויות שלה

275
00:10:58,658 --> 00:11:00,349
כאשה במדע.

276
00:11:00,349 --> 00:11:02,172
היא פנתה לקהל ושאלה,

277
00:11:02,172 --> 00:11:04,120
"מדוע, בעצם, אנחנו לא מדברים על ההיבטים

278
00:11:04,120 --> 00:11:06,306
הסובייקטיביים והאמוציונליים
של העשייה המדעית?

279
00:11:06,306 --> 00:11:10,298
ובכן, הדבר אינו מקרי. זו שאלה של ערכים."

280
00:11:10,298 --> 00:11:12,476
כידוע, המדע חותר להשיג ידע,

281
00:11:12,476 --> 00:11:14,271
ידע אובייקטיבי ורציונלי.

282
00:11:14,271 --> 00:11:16,469
זה מה שיפה כל כך במדע.

283
00:11:16,469 --> 00:11:18,425
אך יש לנו גם מיתוס תרבותי

284
00:11:18,425 --> 00:11:19,679
שלפיו, העשייה המדעית,

285
00:11:19,679 --> 00:11:21,979
מה שאנחנו עושים יום אחר יום 
כדי להשיג את הידע הזה,

286
00:11:21,979 --> 00:11:24,419
גם העשייה הזו אובייקטיבית ורציונלית,

287
00:11:24,419 --> 00:11:26,851
ממש כמו מיסטר ספוק.

288
00:11:26,851 --> 00:11:28,265
וכאשר אתם מתייגים משהו

289
00:11:28,265 --> 00:11:30,078
כאובייקטיבי ורציונלי,

290
00:11:30,078 --> 00:11:31,720
באופן אוטומטי, הצד השני,

291
00:11:31,720 --> 00:11:33,177
הסובייקטיבי והאמוציונלי,

292
00:11:33,177 --> 00:11:35,279
מתויג כלא מדעי

293
00:11:35,279 --> 00:11:37,250
או כאנטי-מדעי או כמאיים על המדע,

294
00:11:37,250 --> 00:11:39,061
ואנחנו פשוט מתעלמים ממנו.

295
00:11:39,061 --> 00:11:41,015
וכאשר האזנתי לה, מדברת על כך

296
00:11:41,015 --> 00:11:43,182
שלמדע יש תרבות,

297
00:11:43,182 --> 00:11:44,729
הכול התבהר לי לפתע,

298
00:11:44,729 --> 00:11:46,393
משום שאם למדע יש תרבות,

299
00:11:46,393 --> 00:11:47,649
הרי שתרבות ניתנת לשינוי,

300
00:11:47,649 --> 00:11:49,242
ואני יכול להפוך למחולל של שינוי.

301
00:11:49,242 --> 00:11:51,954
אני יכול לפעול כדי לשנות את תרבות המדע
בכל תחום שבו יש בכוחי לפעול.

302
00:11:51,954 --> 00:11:55,023
וכך, כבר בהרצאה הבאה שלי בכנס מדעי,

303
00:11:55,023 --> 00:11:56,635
דיברתי על המחקר המדעי שלי,

304
00:11:56,635 --> 00:11:58,147
ולאחר מכן, דיברתי על חשיבותם של

305
00:11:58,147 --> 00:12:00,329
ההיבטים הסובייקטיביים והאמוציונליים
של העשייה המדעית,

306
00:12:00,329 --> 00:12:01,449
וגם על החשיבות שבדיון בהם.

307
00:12:01,449 --> 00:12:02,683
הסתכלתי על הקהל, ונוכחתי

308
00:12:02,683 --> 00:12:05,043
שדברי נפלו על אוזניים ערלות.

309
00:12:05,043 --> 00:12:08,334
קשה היה לצפות שהם יקלטו את המסר שלי

310
00:12:08,334 --> 00:12:09,585
בהקשר הזה, כשהם מאזינים ברצף לעשר הרצאות,

311
00:12:09,585 --> 00:12:11,424
מלוות במצגות פאואר פוינט, שניתנו בכנס.

312
00:12:11,424 --> 00:12:13,906
ניסיתי שוב ושוב, בכנס אחר כנס,

313
00:12:13,906 --> 00:12:16,279
אך לא הצלחתי להעביר את המסר.

314
00:12:16,279 --> 00:12:19,185
ושוב, מצאתי את עצמי בענן.

315
00:12:19,185 --> 00:12:22,699
אך, לבסוף, הצלחתי למצוא מוצא ולצאת מהענן

316
00:12:22,699 --> 00:12:25,510
כשאני נעזר באלתור ובמוסיקה.

317
00:12:25,510 --> 00:12:28,249
מאז, בכל כנס מדעי שאני מופיע בו,

318
00:12:28,249 --> 00:12:31,111
אני פותח בהרצאה מדעית, ונותן עוד הרצאה,

319
00:12:31,111 --> 00:12:33,104
הרצאה מיוחדת שנקראת "אהבה ופחד במעבדה."

320
00:12:33,104 --> 00:12:35,321
אני מתחיל אותה בשיר שאני שר

321
00:12:35,321 --> 00:12:37,893
על הפחד הגדול ביותר שלנו כמדענים,

322
00:12:37,893 --> 00:12:40,805
הפחד שלמרות המאמצים הרבים והעבודה הקשה,

323
00:12:40,805 --> 00:12:43,147
גם כאשר אנחנו מגלים לבסוף משהו חדש,

324
00:12:43,147 --> 00:12:46,504
מישהו אחר יפרסם את התגלית לפנינו,

325
00:12:46,504 --> 00:12:49,120
מישהו אחר יקדים אותנו ויזכה בסקופ,

326
00:12:49,120 --> 00:12:52,334
וכאשר אתה מפסיד סקופ, התחושה איומה.

327
00:12:52,334 --> 00:12:54,547
החשש הזה מונע מאתנו
לשוחח בפתיחות זה עם זה,

328
00:12:54,547 --> 00:12:55,380
וזה בהחלט לא נעים,

329
00:12:55,380 --> 00:12:58,140
משום שכמדענים, אנחנו אמורים לחלוק רעיונות

330
00:12:58,140 --> 00:12:59,451
וללמוד איש מרעהו.

331
00:12:59,451 --> 00:13:02,940
ולכן אני מבצע שיר בלוז,

332
00:13:05,040 --> 00:13:10,544
ש ... - (מחיאות כפיים) -

333
00:13:10,544 --> 00:13:13,767
שנקרא "שוב הפסדתי סקופ,"

334
00:13:13,767 --> 00:13:16,425
ואני מבקש ממאזיני להיות זמרי הגיבוי שלי,

335
00:13:16,425 --> 00:13:20,405
ולשיר את המילים, "סקופ, סקופ."

336
00:13:20,405 --> 00:13:23,050
זה נשמע כך: "סקופ, סקופ!"

337
00:13:23,050 --> 00:13:24,013
כך זה נשמע.

338
00:13:24,013 --> 00:13:26,232
♪ שוב הפסדתי סקופ ♪

339
00:13:26,232 --> 00:13:27,975
♪ סקופ! סקופ! ♪

340
00:13:27,975 --> 00:13:29,253
ואז הקהל מצטרף אלי בשירה,

341
00:13:29,253 --> 00:13:31,298
♪ שוב הפסדתי סקופ ♪

342
00:13:31,298 --> 00:13:32,584
♪ סקופ! סקופ! ♪

343
00:13:32,584 --> 00:13:34,479
♪ שוב הפסדתי סקופ ♪

344
00:13:34,479 --> 00:13:35,785
♪ סקופ! סקופ! ♪

345
00:13:35,785 --> 00:13:37,568
♪ שוב הפסדתי סקופ ♪

346
00:13:37,568 --> 00:13:39,207
♪ סקופ! סקופ! ♪

347
00:13:39,207 --> 00:13:40,875
♪ שוב הפסדתי סקופ ♪

348
00:13:40,875 --> 00:13:42,637
♪ סקופ! סקופ! ♪

349
00:13:42,637 --> 00:13:45,912
♪ הו אמא, תוכלי להרגיש את הכאב שלי? ♪

350
00:13:45,912 --> 00:13:49,698
♪ הו אלוהים, תעזור לי, שוב הפסדתי סקופ ♪

351
00:13:50,925 --> 00:13:57,316
(מחיאות כפיים)

352
00:13:57,735 --> 00:13:58,965
תודה.

353
00:13:58,965 --> 00:14:00,464
תודה לזמרי הגיבוי שלי.

354
00:14:00,464 --> 00:14:02,548
ואז כולם מתחילים לצחוק, ומשתחררים מהמתח,

355
00:14:02,548 --> 00:14:04,560
ושמים לב שיש מדענים אחרים סביבם,

356
00:14:04,560 --> 00:14:05,867
שחולקים אתם אותן דאגות ובעיות,

357
00:14:05,867 --> 00:14:07,672
ואנחנו מתחילים לשוחח על ההיבט האמוציונלי

358
00:14:07,672 --> 00:14:09,522
וההיבט הסובייקטיבי של המחקר המדעי,

359
00:14:09,522 --> 00:14:11,706
וההרגשה הכללית היא שהוסר טאבו עצום.

360
00:14:11,706 --> 00:14:14,505
סוף, סוף, אנחנו יכולים לשוחח 
על הנושא בכנס מדעי.

361
00:14:14,505 --> 00:14:16,691
ומדענים שנכחו בהרצאות האלה 
מקימים קבוצות של עמיתים,

362
00:14:16,691 --> 00:14:18,301
שמתכנסות באופן סדיר,

363
00:14:18,301 --> 00:14:19,930
ומאפשרות מרחב לדיון בהיבט האמוציונלי

364
00:14:19,930 --> 00:14:22,231
ובהיבט הסובייקטיבי של הדינמיקה שנוצרת
כאשר הם מנחים את הסטודנטים שלהם,

365
00:14:22,231 --> 00:14:23,594
כאשר הם יוצאים למסע לעבר הלא נודע.

366
00:14:23,594 --> 00:14:25,164
הם אף יוזמים קורסים

367
00:14:25,164 --> 00:14:26,839
שדנים בתהליך שבבסיס העשייה המדעית,

368
00:14:26,839 --> 00:14:28,734
ובהליכה המשותפת לעבר הלא הנודע,

369
00:14:28,734 --> 00:14:30,150
ובנושאים רבים אחרים.

370
00:14:30,150 --> 00:14:31,484
החזון שלי הוא, אם כן,

371
00:14:31,484 --> 00:14:34,946
שממש כשם שכל מדען מכיר את המונח "אטום,"

372
00:14:34,946 --> 00:14:36,913
ויודע שהחומר מורכב מאטומים,

373
00:14:36,913 --> 00:14:38,397
כך כל מדען יכיר מילים כמו

374
00:14:38,397 --> 00:14:40,741
"הענן" ואמירות ברוח "כן, נכון, ו ...,"

375
00:14:40,741 --> 00:14:43,820
ושהמדע יהפוך ליצירתי יותר,

376
00:14:43,820 --> 00:14:46,824
ויגלה עוד ועוד תגליות בלתי צפויות,

377
00:14:46,824 --> 00:14:49,360
לרווחת כולנו,

378
00:14:49,360 --> 00:14:51,576
ושהעשייה המדעית תהיה מהנה הרבה יותר.

379
00:14:51,576 --> 00:14:54,166
ומה שהייתי רוצה לבקש מכם לזכור מהשיחה הזו

380
00:14:54,166 --> 00:14:56,862
הוא שבפעם הבאה שתיתקלו

381
00:14:56,862 --> 00:14:58,588
בבעיה שלא תוכלו לפתור,

382
00:14:58,588 --> 00:15:01,180
בעבודה או בחיים,

383
00:15:01,180 --> 00:15:03,056
תדעו שהמצב שאליו נקלעתם הוא מה שמכונה

384
00:15:03,056 --> 00:15:04,233
הענן.

385
00:15:04,233 --> 00:15:05,766
ואתם יכולים לעבור דרך הענן ולהיחלץ ממנו,

386
00:15:05,766 --> 00:15:07,174
לא לבדכם, אלא בצוותא,

387
00:15:07,174 --> 00:15:09,212
יחד עם מישהו שמעניק לכם תמיכה,

388
00:15:09,212 --> 00:15:11,260
ומגיב במילים "כן, נכון, ו ... " לרעיונות שלכם,

389
00:15:11,260 --> 00:15:13,577
ועוזר לכם לקבל במילים "כן, נכון, ו ... " 
את הרעיונות שלכם עצמכם,

390
00:15:13,577 --> 00:15:15,464
ולהגדיל את הסיכוי לכך

391
00:15:15,464 --> 00:15:17,190
שדרך ערפילי הענן,

392
00:15:17,190 --> 00:15:18,688
תוכלו למצוא רגע של שלווה, אותו רגע

393
00:15:18,688 --> 00:15:20,491
שבו תבליח לנגד עיניכם, אף אם בחטף,

394
00:15:20,491 --> 00:15:23,741
התגלית הלא צפויה שלכם,

395
00:15:23,741 --> 00:15:26,465
התשובה C שלכם.

396
00:15:26,465 --> 00:15:28,785
תודה לכם.

397
00:15:28,785 --> 00:15:32,785
(מחיאות כפיים)