הערב ברצוני
לדון איתכם בשאלה

מדוע לא תצליחו להשיג
קריירה נהדרת. [צחוק]

אני כלכלן.
מתפקידי להעיר הערות מרפות-ידיים..

עכשיו סוף היום, וזה הזמן
להערות מרפות-ידיים.

אני רוצה לדבר רק אל אלה מכם
שרוצים קריירה נהדרת.

אני יודע שכמה מכם
כבר החלטתם

שאתם רוצים קריירה טובה.

גם אתם תיכשלו - 
[צחוק]

כי - בחיי, כמה שאתם שמחים
לגבי הכשלון. [צחוק]

חבורה של קנדים,
ללא ספק. [צחוק]

מי שמנסה להשיג קריירה טובה ייכשל,

כי המשרות הטובות
למעשה נעלמות.

יש משרות מעולות
וקריירות נהדרות,

ויש כאלה עם עומס עבודה,
המון לחץ,

כל מיני עבודות שמוציאות את המיץ
והורסות את הנשמה,

ויש רק כאלה או כאלה.

אז מי שמחפש
משרות טובות ייכשל.

אני אדבר על אלה
שמחפשים משרות מעולות

וקריירות נהדרות,
ומדוע אתם עתידים להיכשל.

הסיבה הראשונה היא,
שלא משנה כמה פעמים יגידו לכם,

"מי שרוצה קריירה נהדרת
צריך להגשים את ייעודו,

עליו להגשים את חלומו,
עליו להגשים

את הפנטזיה של חייו,"

אתם שומעים את זה שוב ושוב
ואז מחליטים

לא לעשות את זה.
לא משנה כמה פעמים תורידו

את הנאום של סטיבן ג'
בטקס חלוקת התארים ב"סטנפורד",

אתם תצפו בו, ובכל זאת תחליטו
לא ללכת על זה.

לא ברור לי מדוע
אתם מחליטים כך.

אתם עצלנים מדי בשביל זה,
זה קשה מדי.

אתם חוששים שאם תחפשו את ייעודכם
ולא תמצאו אותו,

תרגישו אידיוטים,
אז אתם ממציאים תירוצים

למה לא לחפש
את מושא הלהט שלכם.

ואלו באמת תירוצים,
גבירותי ורבותי.

כעת נעבור על כל הרשימה הארוכה
של פרי היצירתיות שלכם,

של התירוצים שאתם ממציאים
מדוע לא לעשות

את מה שבאמת עליכם לעשות
כדי להשיג קריירה נהדרת.

למשל, אחד התירוצים
המשובחים שלכם הוא,

"טוב, האמת היא שלרוב האנשים
קריירות נהדרות

הן רק עניין של מזל,
אז אני אסתובב לי באזור,

ואנסה להיות בר-מזל,
ואם יהיה לי מזל,

תהיה לי קריירה נהדרת.
אם לא, תהיה לי קריירה טובה."

אבל קריירה טובה איננה אפשרית,
כך שזה לא יצליח.

התירוץ הנוסף שלכם הוא,
"נכון, יש אנשים מיוחדים

שמגשימים את עצמם,
אבל מדובר בגאונים.

מדובר בסטיב ג'ובסים.
אני לא גאון.

כשהייתי בן חמש,
חשבתי שאני גאון,

אבל מאז, המורים שלי
הוציאו לי

את הרעיון הזה מהראש."
[צחוק] הממ?

"וכעת אני יודע
שאני בהחלט אדם מוכשר."

אבל אם היינו ב-1950,

להיות אדם בהחלט מוכשר

הספיק כדי להשיג קריירה מעולה.

אבל הפלא ופלא:
אנחנו כמעט ב-2012,

ולהגיד לעולם,
"אני אדם בהחלט מוכשר,"

זה לקלל את עצמך
בשבח הקלוש ביותר.

והנה, כמובן, התירוץ הבא:

"הייתי הולך על זה, אבל, אבל,

אני הרי לא טיפוס מוזר.

וכולם יודעים
שאנשים שרודפים אחרי חלומם

קצת כפייתיים. קצת משונים.
הממ? בסדר?

נו, הקו הדק הזה
שבין שגעון לגאונות.

אני לא מוזר.
קראתי את הביוגרפיה של סטיבן ג'.

אוי ואבוי. אני לא כזה.
אני נחמד.

אני נורמלי.
אני אדם נחמד ונורמלי,

ולאנשים נחמדים ונורמליים

אין להט.

אבל אני עדיין רוצה
קריירה נהדרת.

אני לא מוכן להגשים את עצמי,
אז אני יודע

מה אעשה. יש לי פתרון,

יש לי שיטה.

זאת השיטה שאמא ואבא
סיפרו לי עליה.

אמא ואבא אמרו לי
שאם אעבוד קשה,

תהיה לי קריירה טובה.
אז אם עובדים קשה

יש קריירה טובה,
ואם עובדים נורא נורא נורא קשה,

משיגים קריירה נהדרת.
נכון שכאילו,

מבחינה מתמטית זה הגיוני?"

לא.
[צחוק]

אבל אתם מצליחים לשכנע בכך
את עצמכם.

יודעים מה?
אגלה לכם סוד קטן.

אתם רוצים לעבוד?
רוצים לעבוד נורא, נורא, נורא קשה?

יודעים מה? אתם תצליחו בכך.
העולם יספק לכם

את ההזדמנות לעבוד
נורא, נורא, נורא, נורא קשה,

אך האם אתם כה בטוחים
שזה יביא לכם

קריירה נהדרת, כשכל ההוכחות
מראות את ההיפך?

הבה נניח, הבה נתייחס
לאלה מכם

שמנסים להגשים את ייעודם.

אתם באמת קלטתם
שמוטב לכם ללכת על זה

ולעזוב את התירוצים.
אתם מנסים למצוא את ייעודכם,

ואתם כל-כך מאושרים.

מצאתם משהו שמעניין אתכם.

"יש לי תחום עניין!",
אתם אומרים לי.

אתם אומרים, "יש לי תחום עניין!"
ואני אומר, "איזה יופי!"

מה אתם מנסים לומר לי, שאתם --

"הנה, יש לי תחום עניין."

ואני שואל,
"האם יש בכם להט?"

"יש לי תחום עניין,"
אתם אומרים.

אבל העניין הזה שלכם,
בהשוואה למה הוא?

"טוב, זה תחום העניין שלי."

ומה עם יתר
תחומי הפעילות האנושית?

"זה לא מעניין אותי."

בכלל הסתכלתם עליהם?

"לא, לא בדיוק."

מושא הלהט שלכם
הוא אהבת חייכם.

הלהט הוא הדבר
שיעזור לכם ליצור

את הביטוי הנעלה ביותר
של כשרונכם.

להט ועניין --
אלה אינם דברים זהים.

האם תבואו אל בחירת לבכם
ותאמרו,

"הינשאי לי! את מעניינת."?
[צחוק]

זה לא יקרה. זה לא יקרה.
אתם תמותו בודדים. [צחוק]

הדבר שאתם רוצים, הדבר שאתם רוצים,
הדבר שאתם רוצים,

זהו מושא להט.
זה יותר מאשר עניין.

צריך שיהיו לכם 20 תחומי עניין
ואז, אחד מהם

אחד מהם אולי יתפוס אתכם,
אחד מהם יעסיק אתכם

יותר מכל דבר אחר,
ואז ייתכן שמצאתם

את אהבת חייכם
בהשוואה לכל יתר הדברים

שמעניינים אתכם,
זהו להט.

יש לי חבר
שהציע נישואין לאהובתו.

הוא כלכלן, אדם רציונלי.

הוא אמר לאהובתו,
"בואי נתחתן.

בואי נמזג את האינטרסים שלנו."

[צחוק]

ממש כך.

"אני באמת אוהב אותך,"
הוא אמר. "אני אוהב אותך

יותר מכל אישה אחרת
בה נתקלתי.

אני אוהב אותך יותר מאשר
את מרי, ג'יין, סוזי, פנלופה,

אינגריד, גרטרוד, גרטל--

הייתי אז בתכנית חילופי סטודנטים."
[צחוק]

"אני אוהב אותך
יותר מאשר--"

די כבר! היא הסתלקה משם
באמצע ספירת המלאי

של אהבתו אליה.

אחרי שהתאושש מההפתעה

של הסירוב, הוא הסיק
שהוא זכה בדוחק להיחלץ

מנישואין לאדם לא-רציונלי,

אם כי הוא רשם לעצמו
שבפעם הבאה

שיציע נישואין, אולי לא הכרחי
למנות בקול רם

את כל הנשים שבחן לתפקיד.
[צחוק]

אבל הנקודה היא
שעליכם לחפש חלופות

כדי שתמצאו את ייעודכם,

או שמא אתם נבהלים
מהמילה "ייעוד"?

האם המילה "ייעוד" מפחידה אתכם?

על זה אנו מדברים,
ואם אינכם מגלים

את הביטוי הנעלה ביותר
לכשרונכם, אם תסתפקו

ב"מעניין",
יהיה אשר יהיה הפירוש של זה,

אתם יודעים מה יקרה
בסוף חייכם הארוכים?

החברים והמשפחה יתאספו
בבית הקברות,

ועל קברכם תעמוד מצבה,

ועל המצבה
תהיינה חרוטות המלים:

"כאן נטמן מהנדס מכובד
שהמציא את צמדן הסקוטש."

אבל מה שהיה צריך להיות כתוב על המצבה,

בחיים אחרים,

מה שהיה אמור להופיע שם
אם זה היה הביטוי הנעלה ביותר

של כשרונכם, הוא: "כאן נטמן
המועמד האחרון לפרס 'נובל' בפיזיקה,

שניסח את התיאוריה הגדולה
של השדה המאוחד

והדגים את מעשיות
הינע פיתול החלל."

[צחוק]

סקוטש. נו, באמת.
[צחוק]

אחד מהם הוא קריירה נהדרת.

ואחד מהם - הזדמנות שהוחמצה.

ובכל זאת, כמה מכם,

חרף כל התירוצים,
עתידים לגלות,

אתם עוד תגלו
את מושא הלהט שלכם,

ובכל זאת תיכשלו,

אתם תיכשלו, בגלל

שלא תלכו על זה,

בגלל שאז תמציאו תירוץ חדש,

סתם תירוץ שימנע מכם לפעול,
ואת התירוץ הזה

שמעתי כבר המון פעמים.

"כן, הייתי יכול
לפתח קריירה נהדרת, אבל

יחסי-אנוש חשובים לי
יותר מאשר הישגים.

אני רוצה להיות חבר טוב.
אני רוצה להיות בן-זוג טוב.

אני רוצה להיות הורה טוב,
ואני לא מוכן להקריב את זה

על מזבח ההישג הנהדר."

[צחוק]

מה אתם רוצים
לשמוע ממני?

אתם באמת רוצים
שאומר לכם,

"בחיי, אני נשבע לכם
שאני לא בועט בילדים." [צחוק]

הא? תראו איזו השקפת עולם
ארגנתם לעצמכם.

יצאתם גיבורים, ולא משנה מה תעשו,
ואני, מפני שאני רומז

בשיא העדינות, שאולי כדאי לכם
קריירה נהדרת,

בטח שונא ילדים. ואני לא.
אני לא בועט בהם.

נכון, היה איזה קטנצ'יק
שהסתובב בבניין הזה

כשנכנסתי הנה,
ולא, לא בעטתי בו. [צחוק]

כמובן שאמרתי לו
שזה בניין למבוגרים בלבד

ושיעוף מפה.

היא מילמל משהו על
אמא שלו,

ועניתי לו שהיא ממילא
תמצא אותו בחוץ.

בפעם האחרונה שראיתי אותו,
הוא עמד על המדרגות ובכה. [צחוק]

איזה נמושה.
[צחוק]

אבל מה רציתם לשמוע?
זה מה שאתם מצפים שאומר לכם.

אתם באמת חושבים שזה יאה

לקחת ילדים ובעצם

לנצל אותם כמגן?

אתם יודעים מה יקרה
יום אחד,

לכם, הורים אידיאליים שכמותכם?

הילד שלכם יבוא אליכם
יום אחד ויאמר,

"אני יודע מה אני רוצה להיות

אני יודע מה אני רוצה
לעשות בחיים."

ואתם כל-כך שמחים.
זאת השיחה

שכל הורה רוצה לשמוע,
כי הילד שלכם טוב בחשבון,

וברור לכם שתשמחו לשמוע
את מה שהוא יגיד עכשיו.

אומר לכם הילד שלכם,
"החלטתי,

שאני רוצה להיות קוסם.

אני רוצה לבצע להטוטים
על הבמה."

[צחוק]

ואז, מה אתם אומרים?

אתם אומרים, אתם אומרים,

"אה... זה מסוכן, ילד.

בטח לא יצליח, ילד. 
לא תרוויח מזה הרבה, ילד.

יודע מה, ילד,

כדאי שתחשוב על זה
עוד פעם, ילד.

אתה טוב בחשבון,
למה שלא--"

והילד קוטע אתכם, ואומר,

"אבל זהו חלומי.
חלומי הוא לעשות את זה."

מה תגידו לו?

אתם יודעים
מה תגידו לו?

"תראה, ילד, גם לי
היה פעם חלום, אבל... אבל"

איך בדעתכם לסיים את המשפט
אחרי ה"אבל"?

"...אבל. גם לי היה חלום,
אבל פחדתי להגשים אותו."

או אולי תגידו לו את זה:

"היה לי פעם חלום, ילד,

"אבל אז נולדת."
[צחוק]

[צחוק]
[מחיאות כפיים]

האם אתם באמת רוצים
לנצל את המשפחה שלכם

האם אתם באמת רוצים
לראות בבני זוגכם

ובילדיכם את הסוהרים שלכם?

היה משהו שיכולתם לומר
לילדים שלכם

כשהוא או היא אמרו,
"יש לי חלום."

יכולתם להביט בעיניו של הילד ולומר,

"לך על זה, ילד,

בדיוק כמו שאני עשיתי."

אבל לא תוכלו לומר את זה

כי לא הלכתם על זה.
אז אתם לא יכולים. [צחוק]

וכך, על חטאי ההורים

משלמים הילדים המסכנים.

למה לכם לחפש מפלט
ביחסי-אנוש

כתירוץ לכך שלא מצאתם
והגשמתם את ייעודכם?

אתם יודעים למה.

עמוק בליבכם,
אתם יודעים למה.

וכעת אני רציני לגמרי.

אתם יודעים מדוע אתם
מתחממים ומתכרבלים

ועוטפים את עצמכם ביחסי-אנוש.

זה משום שאתם--

אתם הרי יודעים מה אתם.

אתם פוחדים לרדוף
אחר מושא הלהט שלכם.

אתם חוששים להיראות מגוחכים.

אתם חוששים לנסות.
אתם חוששים שמא תיכשלו.

חבר נהדר, בן או בת זוג נהדרים,
הורה נהדר, קריירה נהדרת.

האין זו חבילה אחת?
האין זה מי שאתם?

איך אפשר להיות
רק אחד מאלה?

אבל אתם פוחדים.

ולכן לא תהיה לכם
קריירה נהדרת, אלא אם כן --

"אלא אם כן".
הביטוי הכי מאתגר מכולם--

אלא אם כן.

אבל ה"אלא אם כן" הזה
קשור גם

לביטוי המפחיד הנוסף,

"אילו רק הייתי..."

אילו רק הייתי...

אם אי-פעם תתרוצץ
המילה הזו בתוך מוחכם,

זה יכאב מאד.

אז אלה הסיבות הרבות

מדוע אתם עתידים להיכשל

בהשגת קריירה נהדרת,

אלא אם כן...

אלא אם כן.

תודה רבה.
[מחיאות כפיים]