זהו האוקינוס כפי שהכרתי אותו.

ואני מוצא שמכיוון

שכבר הייתי במפרץ (מקסיקו) מספר פעמים,

אני בסוג של טראומה

משום שכל פעם שאני מסתכל על האוקינוס עכשיו,

לא משנה איפה אני,

אפילו במקום שאני יודע

שהנפט לא יגיע אליו,

אני מדמיין כתמי שמן.

ואני מגלה שזה במידה רבה

רודף אותי.

אבל היום אני רוצה לספר לכם

על דברים רבים שמנסים

להכניס את כל זה להקשר כלשהו,

לא רק בנוגע לפריצת הנפט,

אלא מה משמעותה ומדוע אירעה.

ראשית, מעט על עצמי.

אני סתם ברנש שאוהב לצאת לדיג

מאז שהייתי ילד.

ובתור שכזה,

נעשיתי חוקר של עופות-ים, כדי שאוכל להימצא

ליד בתי הגידול החופיים שלהם, האהובים עלי.

וכעת אני בעיקר כותב ספרים

שמתארים את השינויים באוקיינוסים.

ואין ספק שהאוקינוס משתנה מהר מאד.

ראינו קודם את האיורים האלה.

ואנו באמת חיים על גולה נוקשה

שיש בה רק מעט

מעט מאד לחות.

כאילו שטובלים גולה במים.

וכך גם האטמוספרה.

אם לוקחים את כל האטמוספרה

ומגלגלים אותה לכדור,

מקבלים את כדור הגז הזה שבצד ימין.

כך שאנו חיים

על בועת הסבון הקטנה והשבירה ביותר שאפשר לדמיין,

בועת סבון מקודשת מאד,

אבל בועה שמאד מאד קל להשפיע עליה.

וכל שריפת הנפט והפחם והגז,

ודלקי המאובנים,

שינו מאד את האטמוספרה.

רמות הפחמן הדו-חמצני עלו עוד ועוד ועוד.

אנו מחממים את האקלים.

כך שהתקלה במפרץ

היא רק חלק קטן

מבעייתנו הגדולה בהרבה, הקשורה

באנרגיה שמשמשת אותנו כדלק לציוויליזציה.

מעבר להתחממות,

יש לנו בעיה, שהאוקינוסים הולכים ונעשים חומציים.

כיום כבר באורח מדיד,

וכיום זה כבר משפיע על בעלי החיים.

במעבדה,

אם לוקחים צדפה ומוסיפים חומציות

לא בשיעור 8.1,

שזו דרגת החומציות התקינה של מי ים--

אלא 7.5,

היא תתמוסס תוך שלושה ימים.

אם לוקחים זחל של קיפוד ים

מ-8.1,

ומכניסים אותו לחומציות של 7.7--

לא שינוי עצום--

הוא נעשה מעוות ומת.

וכבר עכשיו, זחלי צדפות מסחריים

מתים בכמויות עצומות

במקומות אחדים.

שוניות האלמוגים צומחות לאט יותר

בכמה מקומות בגלל בעיה זו.

כך שזה ממש משנה.

הבה נצא לטיול קצר

במפרץ.

אחד הדברים שהכי מרשימים אותי אצל אנשי המפרץ,

הם באמת ובתמים אנשי ים.

והם יודעים להתעסק עם מים.

הם יודעים להתמודד עם ההוריקנים שבאים והולכים.

כשהמים יורדים, הם יודעים מה לעשות.

אך כשמדובר במשהו שונה ממים,

וסביבת המים המוכרת שלהם משתנה,

אין להם הרבה ברירות.

למעשה, לכל הקהילות הללו

אין ממש הרבה ברירות.

אין שום דבר שיוכלו לעשות.

הם לא יכולים לצאת לעבודה

בעסקי המלונאות המקומיים

כי אין להם כאלה בקהילות שלהם.

אם באים למפרץ ומתבוננים סביב,

רואים המון נפט.

רואים המון נפט על הים.

רואים המון נפט על קו החוף.

אם הולכים לאתר ההתפוצצות,

זה נראה ממש לא יאומן.

זה נראה כאילו רוקנת את עוקת השמן במכוניתך,

והשלכת הכל לים.

ואחד הדברים הכי לא יאומנו, בעיני,

שאין שם איש

שמנסה לאסוף את זה,

באתר שבו זה הכי מרוכז.

יש שם חלקים מהאוקינוס

שנראים כמו באחרית הימים.

אם הולכים שם לאורך החוף,

מוצאים את זה בכל מקום.

זו באמת טינופת.

אם הולכים למקומות אליהם זה מתחיל להגיע,

כמו החלק המזרחי של המפרץ, באלבמה,

יש שם עדיין אנשים שמבלים על החוף

לצד אנשים שמנקים את החוף

ומאד משונה איך הם מנקים את החוף.

אסור להם לאסוף יותר מ-4.5 ק"ג חול

בשק פלסטי של 200 ליטר.

יש להם עשרות אלפי שקי פלסטיק.

אינני יודע מה הם יעשו עם כל החומר הזה.

ובמקביל יש שם גם אנשים שמנסים לבלות בחוף.

הם לא רואים את השלט הזעיר

שאומר: "אין להיכנס למים."

הילדים שלהם במים; הזפת מגיעה אליהם

ומכסה את בגדיהם וסנדליהם. איזו טינופת.

אם הולכים לחוף שהנפט נמצא בו כבר זמן מה

זו טינופת עוד יותר גדולה.

ולמעשה אין שם כבר איש,

מעטים עוד מנסים

לבלות שם.

רואים שם אנשים במצב של הלם קרב.

אנשים קשי יום.

כל מה שהם יודעים על החיים זה שהם קמים בבוקר,

ואם הצליחו להתניע את הרכב, הם נוסעים לעבודה.

תמיד הרגישו שהם יכולים לסמוך

על כך שהטבע יבטיח את עתידם

הודות למערכת האקולוגית של המפרץ.

וכעת הם מגלים שעולמם חרב עליהם.

ואפשר ממש לראות

סימנים להלם שלהם,

סימנים לזעם שלהם,

סימנים לכעס שלהם,

וסימנים ליגון שלהם.

אלה הדברים שאפשר לראות.

אבל יש גם הרבה דברים שאי אפשר לראות.

מתחת למים.

מה קורה מתחת למים?

יש אנשים שאומרים

שאלה הם ענני נפט.

יש כאלה שאומרים שאלה אינם ענני נפט.

וחבר הקונגרס מארקי אומר,

"האם צריך לצאת בצוללת

כדי לראות אם אלה באמת ענני נפט?"

אך אני לא יכולתי לקחת צוללת--

במיוחד בין היום בו נודע לי שאבוא להרצות ועד היום--

אז היה עלי

לערוך ניסוי קטן משלי

כדי לראת אם יש נפט במפרץ מקסיקו.

זהו מפרץ מקסיקו.

מקום שוקק חיים ודגים.

יצרתי דליפת נפט קטנה

במפרץ מקסיקו.

ונוכחתי לדעת-- בעצם, אישרתי את ההנחה

ששמן ומים לא מתערבבים

עד שמוסיפים כימיקל מפזר.

ואז

הם מתחילים להתערבב.

מוסיפים קצת אנרגיה

של רוח וגלים.

ומקבלים טינופת ענקית,

טינופת ענקית

שפשוט אי אפשר לנקות,

אי אפשר לגעת בה, אי אפשר לסלק

ולדעתי, הכי חשוב-- כך אני חושב--

אי אפשר לראותה.

אני חושב שההסתרה שלה מכוונת.

ומדובר בקטפסטרופה וטינופת בקנה מידה כזה,

שהרבה מידע גולש ודולף מתוך ערוצי המידע.

אך כמו שאמרו רבים,

יש נסיון נרחב להסתיר את מה שקורה.

לדעתי האישית,

הכימיקלים המפזרים

הם האמצעי העיקרי בהסתרת הגופה,

מפני שאנו מוסרים לרוצח

את האחריות על זירת הפשע.

אבל אתם יכולים לראות את זה.

אתם רואים היכן הנפט

מרוכז על פני השטח,

ואז תוקפים אותו,

כי לא רוצים שההוכחה תיראה, כך אני חושב.

אוקיי.

שמעתם שהחיידקים מעכלים נפט?

כך גם צבי-ים.

כשהוא מתפרק,

יש לפניו עוד דרך ארוכה

לפני שהוא הופך לחיידקים.

הצבים אוכלים אותו. הוא נכנס לזימי הדגים.

החבר'ה האלה צריכים לשחות בתוכו.

שמעתי היום סיפור מדהים

כשנסעתי הנה ברכבת.

סופר בשם טד וויליאמס התקשר אלי.

ושאל אותי כמה שאלות

בקשר למה שראיתי,

כי הוא כותב מאמר לעיתון של אודובון.

הוא סיפר שביקר לפני זמן-מה במפרץ--

בערך לפני שבוע--

ובחור אחד, מדריך דיג לנופשים,

יצא איתו כדי להראות לו מה קורה בשטח.

כל לוח השנה של אותו מדריך

היה מלא בהזמנות מבוטלות.

כולן בוטלו.

כולם דרשו את כספם בחזרה. כולם בורחים.

וזה סיפורם של אלפי אנשים.

אבל הוא סיפר לטד

שבהפלגה האחרונה שלו,

דולפינן מצוי

הופיע פתאום ליד סירתו.

והוא ירק נפט

מפתחי הנשימה שלו.

והוא התרחק ממנו

כי זו היתה

הפלגת הדיג האחרונה שלו,

והוא יודע שהדולפינים מבריחים את הדגים.

אז הוא התרחק ממנו.

אחרי כמה רגעים הוא הסתובב,

והדולפין הופיע שוב ליד סירתו.

הוא אמר שב-30 שנות דיג

הוא מעולם לא ראה דולפין נוהג כך.

והוא הרגיש--

הוא הרגיש שהוא

חוזר אליו כדי לבקש עזרה. סליחה.

בדליפה של "אקסון ולדז",

כ-30 אחוז מהלווייתנים הקטלנים

מתו מיד בתוך חודשים ספורים.

האוכלוסיה שלהם מעולם לא השתקמה.

כך ששיעור השיקום של כל העסק הזה

יהיה שונה ממקרה למקרה.

לחלק מהיצורים זה יארך יותר זמן.

ואחרים, לדעתי, אולי

ישתקמו מהר יותר.

דבר נוסף חשוב בקשר למפרץ

הוא שהמון בעלי חיים

מתרכזים במפרץ

בחלקים מסוימים של השנה.

כך שהמפרץ הוא גוף מים חשוב ביותר--

חשוב יותר מאותו נפח של מים

באוקינוס האטלנטי הפתוח.

דגי הטונה האלה חוצים את כל האוקינוס.

הם נכנסים לזרם המפרץ (הגולף) ומגיעים עד אירופה.

כשמגיעה עונת הרביה, הם חוזרים.

שני דגי הטונה האלה, שתוייגו,

אתם רואים אותם בשטחי ההשרצה

די באזור כתם הנפט.

וסביר מאד שיש להם, לכל הפחות,

עונת רביה קטסטרופלית השנה.

אני מקווה שהבוגרים

יתרחקו מהמים המזוהמים.

הם לא אוהבים לצלול במים

מעוננים ממילא.

אבל אלה חיות עתירות ביצועים

ואתלטיות.

אינני יודע מה החומר הזה יעולל לזימיהם.

אינני יודע אם זה ישפיע על הבוגרים.

ואם לא, אין ספק שהוא משפיע

על הביצים והזחלים, לדעתי אין בכך ספק.

אך אם תביטו בגרף הזה, שיורד עוד ועוד ועוד,

זה מה שעשינו למינים האלה

בעשרות שנים של דיג.

כך שאף אם נזילת הנפט

הדליפה, ההתפרצות,

היא קטסטרופה,

לדעתי חשוב לזכור

שהיתה לנו השפעה רבה על מה שקורה בים

במשך זמן רב מאד.

אין זאת כאילו לפני כן

הכל היה בסדר.

מה שקרה, התרחש במקום שנתון ללחצים רבים

ובעיות רבות מלכתחילה.

אם מתבוננים בציפורים,

יש הרבה ציפורים במפרץ

שמתרכזות בו בתקופות מסוימות בשנה,

ואחר עוזבות.

והן מאכלסות אזורים גדולים בהרבה.

לדוגמה,

רוב הציפורים בתמונה זו הן ציפורי נוד.

כולן היו במפרץ בחודש מאי,

כשהנפט התחיל להגיע לחוף במקומות מסוימים.

כאן למטה משמאל

אלה ציפורי "רודי טרנסטון" ו"סנדרלינג".

הם מתרבים בצפון הארקטי,

וחורפים בדרום אמריקה הדרומית.

אבל הם מתרכזים במפרץ

ואז עפים ומתפזרים בכל החוג הארקטי.

ראיתי ציפורים שמתרבות בגרינלנד,

במפרץ.

כך שזו בעיה של כל חצי הכדור.

ההשלכות הכלכליות

הן לפחות לאומיות, במובנים רבים.

ההשלכות הביולוגיות נוגעות ללא ספק לכל חצי הכדור.

בעיני זו אחת הדוגמאות

הכי מזעזעות

של אי-מוכנות מוחלטת

שאני יכול להעלות בדעתי.

אפילו כשהיפנים הפציצו את פרל הרבור,

שם לפחות החזירו אש.

ונראה כאילו שאנחנו

לא מסוגלים להחליט מה לעשות.

שום דבר לא היה מוכן.

כפי שאפשר להיווכח

מתוך דרכי התגובה שלהם.

הם בעיקר משתמשים בזרועות איסוף ובכימיקלים מפזרים.

זרועות האיסוף לגמרי לא נועדו למים פתוחים.

הם אפילו לא מנסים לאסוף

את הנפט בריכוזים הכי גדולים שלו.

הם מגיעים סמוך לחוף. ראו את שתי הסירות האלה.

זו מימין קרויה "שוטה דיג".

וזה נראה לי שם מעולה

לסירות שמנסות

לנקות פינה קטנה ע"י גרירת זרוע איסוף ביניהן,

כשיש ממש מאות אלפי

ק"מ מרובעים במפרץ באותו זמן

עם נפט על פני השטח.

חומרי הפיזור גורמים לנפט לשקוע מתחת לזרועות האיסוף.

הזרועות הן רק בקוטר

33 ס"מ.

כך שזה טירוף מוחלט.

כאן משתמשים בסירות לדיג חסילונים.

מאות סירות חסילונים שגוררות זרועות איסוף במקום רשתות.

הנה הן בעבודה.

אתם יכולים לראות בקלות

שכל המים השמנוניים עוברים מעל החלק האחורי של הזרוע.

הם רק מערבבים אותם.

זה פשוט מגוחך.

כמו כן, לעומת כל קו החוף שיש בו זרועות איסוף--

עשרות ומאות של ק"מ של קו חוף--

כל קו החוף שיש בו זרועות איסוף,

יש חופים סמוכים שאין בהם כלל זרועות איסוף.

יש שפע הזדמנויות

לנפט ולמים המזוהמים לעבור ולהיכנס מאחוריהם.

והתמונה למטה, זו מושבה של ציפורים

שנלכדה בזרוע איסוף. כולם מנסים להגן

על מושבות הציפורים שם.

אז בתור צפר,

ביכולתי לגלות לכם שציפורים יודעות לעוף, ו---

[צחוק]

ושאיסוף של מושבת ציפורים

לא תורמת כלום.

הציפורים האלה מוצאות את מחייתן בצלילה במים.

למעשה,

מה שלדעתי עליהם לעשות, אם בכלל--

הם משתדלים כל כך להגן על הקינים האלה--

למעשה, אילו הרסו את כל הקינים

כמה מהציפורים היו עוזבות,

והשנה, זה היה עדיף מבחינתן.

לגבי הנסיונות לנקותן.

אינני מתכוון להשמיץ

את האנשים שמנקים ציפורים,

זה באמת מאד חשוב

שנביע את חמלתנו.

לדעתי הדבר הכי חשוב שיש לאדם

הוא החמלה.

מאד חשוב לצלם את התמונות האלה

ולהציג אותן.

אבל בעצם לאן ישחררו את הציפורים האלה?

זה כמו לחלץ מישהו מבניין בוער,

לתת לו טיפול בגלל ששאף עשן

ואז לשלוח אותו בחזרה אל הבניין, כי הנפט עדיין נשפך.

אני מסרב לראות בכך

אפילו משהו שמזכיר תאונה.

אני חושב שזאת תוצאה של רשלנות חמורה.

[מחיאות כפיים]

לא רק מצד "בי-פי".

בי-פי פעלו

כלאחר-יד ובפזיזות עצומה

כי הם יכלו לנהוג כך.

וכי הרשו להם לנהוג כך.

בגלל ההעדר הגמור של פיקוח

מצד הממשלה, כמתחייב ממנה,

הממשלה שלנו, שאמורה להגן עלינו.

מסתבר--

את השלט הזה רואים על כל כלי שיט מסחרי בארה"ב--

כלומר, אם תשפכו כמה ליטרים של נפט,

תהיו בצרות גדולות.

והשאלה הגדולה היא

למי החוקים מתייחסים,

ומי נמצא מעל לחוק.

אז יש דברים שנוכל לעשות בעתיד.

נוכל לדאוג שיהיה לנו הציוד שאנו באמת צריכים.

לא צריך להיות חכם גדול

כדי לחזות

שאחרי שקודחים 30,000 בורות

בקרקעית הים של מפרץ מקסיקו בחיפוש אחר נפט,

ייתכן שיתחיל לצאת נפט מאחד מהם.

וכדאי שיהיה איזה רעיון מה לעשות אז.

זה ללא ספק אחד הדברים שעלינו לעשות.

אך לדעתי עלינו להבין מאין הדליפה הזו

התחילה באמת.

היא התחילה מהתפוררות

הרעיון שהממשלה מפקחת,

כי מדובר בממשלה שלנו שאמורה להגן

על האינטרס הציבורי הכללי.

אז לדעתי פריצת הנפט,

הצלת הבנקים,

משבר המשכנתאות וכל הדברים האלה

הם סימפטומים ברורים

של אותו גורם.

נראה ששוררת בינתיים הבנה

שאנו זקוקים לפחות למשטרה שתגן עלינו

מפני כמה רעים.

ולמרות שהמשטרה יכולה לעצבן לפעמים--

עם הדוחות שלה וכדומה--

איש איננו טוען שעלינו להיפטר ממנה.

אך לעת עתה, בכל יתר חלקי הממשל

ובמשך 30 השנים האחרונות לפחות,

פשתה תרבות של הסרת הפיקוח הממשלתי

שנגרמה ישירות

בידי האנשים

שאנו צריכים הגנה מפניהם,

שקונים את הממשלה ומושכים אותה מתחת רגלינו.

[מחיאות כפיים]

זאת בעיה ישנה נושנה.

אפשר לראות

שהתאגידים לא היו חוקיים בזמן ייסוד אמריקה.

ואפילו תומס ג'פרסון התלונן

על כך שהם כבר

מפגינים חוסר ציות לחוקי המדינה.

אנשים שמציגים עצמם

כשמרנים,

אילו רצו באמת

להיות שמרניים ופטריוטיים אמיתיים,

היו אומרים לתאגידים האלה

ללכת לעזאזל.

זו המשמעות האמיתית של להיות שמרני.

אז מה שאנו בעצם צריכים לעשות

הוא לחזור לרעיון

שממשלתנו היא זו

שדואגת לאינטרסים שלנו

ולהשיג מחדש תחושה של אחדות

ומטרה משותפת בארץ שלנו,

דברים שממש אבדו.

אני חושב שיש אותות של תקווה.

אנחנו כנראה מתחילים קצת להתעורר.

חוק גלאס-סטיגל--

שנועד למעשה להגן עלינו מדברים מן הסוג

שגרמו לשפל הגדול להתרחש,

ולהתמוטטות הבנקים

וכל אותם דברים שדרשו חילוץ ממשלתי--

החוק שנכנס לתוקף ב-1933,

הלך ונשחק בשיטתיות.

וכעת הלך הרוחות הוא להחזיר

דברים לקדמותם.

אבל כל השתדלנים כבר ערוכים ומוכנים

ומנסים לרוקן את התקנות מתוכנן

אחרי שהחוק התקבל.

כך שמדובר במאבק מתמיד.

כעת זהו רגע היסטורי.

שבו תהיה לנו

קטסטרופה עצומה ומוחלטת

של דליפת הנפט הזו במפרץ,

או שננצל את המצב למטרות חיוביות,

כפי שרבים ראו היום.

יש בהחלט נימה מוכרת

בצורך למנף את המצב הזה לחיוב

כבר היינו במצבים כאלה

בשיטות אחרות של קידוח ימי.

הבארות הימיות הראשונות נקראו "לווייתנים".

הקידוחים הימיים הראשונים נקראו "צלצלים".

רוקנו אז את האוקיינוסים מלווייתנים

ועכשיו, האם ניתקע עם זה?

מאז שחיינו במערות,

בכל פעם שרצינו אנרגיה

הבערנו משהו באש, ואנו עדיין נוהגים כך.

אנחנו ממשיכים להבעיר דברים

בכל פעם שאנו זקוקים לאנרגיה.

ויש אנשים שאומרים

שלא תהיה לנו אנרגיה נקיה

כי היא יקרה מדי.

מי אומר שהיא יקרה מדי?

אלה שמוכרים לנו את דלקי המאובנים.

כבר היו לנו מאבקים על אנרגיה

ואומרים לנו שהכלכלה

לא תעמוד בשינוי,

כי האנרגיה הכי זולה היתה העבדות.

האנרגיה היתה תמיד סוגיה מוסרית.

והיא סוגיה מוסרית ממש כעת.

זו שאלה של טוב או רע.

תודה רבה לכם.