1
00:00:13,400 --> 00:00:15,760
איך אוכל לספר בעשר דקות

2
00:00:15,760 --> 00:00:19,280
על הקשרים שבין נשים
משלושה דורות,

3
00:00:19,280 --> 00:00:22,170
ועל המקום שכוחם המדהים
של קשרים אלה

4
00:00:22,170 --> 00:00:25,440
מילא בחייה של ילדה בת ארבע,

5
00:00:25,940 --> 00:00:28,140
שמצטופפת יחד עם אחותה הצעירה,

6
00:00:28,140 --> 00:00:30,400
אימה וסבתה

7
00:00:30,840 --> 00:00:32,400
במשך חמישה ימים ולילות

8
00:00:32,400 --> 00:00:36,300
בסירה קטנה בים סין
לפני יותר משלושים שנה,

9
00:00:37,110 --> 00:00:39,810
קשרים שקנו אחיזה
בחייה של אותה ילדה

10
00:00:39,810 --> 00:00:41,430
ומעולם לא הירפו?

11
00:00:42,000 --> 00:00:44,640
אותה ילדה חיה כעת בסן-פרנסיסקו

12
00:00:44,870 --> 00:00:46,880
והיא שמדברת אליכם כעת.

13
00:00:47,760 --> 00:00:49,990
זה איננו סיפור גמור,

14
00:00:50,330 --> 00:00:53,040
אלא תצרף שעדיין הולך ומורכב.

15
00:00:53,850 --> 00:00:56,580
הבה ואספר לכם על כמה מפיסותיו.

16
00:00:57,640 --> 00:00:59,400
דמיינו את הפיסה הראשונה:

17
00:00:59,400 --> 00:01:02,400
גבר השורף את מפעל חייו.

18
00:01:02,400 --> 00:01:05,400
זהו משורר, מחזאי,

19
00:01:05,750 --> 00:01:07,690
אדם שכל חייו היו מאוזנים

20
00:01:07,690 --> 00:01:09,260
על חודה של התקווה
האחת והיחידה

21
00:01:09,260 --> 00:01:11,630
לאיחודה ושחרורה של ארצו.

22
00:01:12,400 --> 00:01:15,400
דמיינו אותו בעת כניסת
הקומוניסטים לסייגון,

23
00:01:15,920 --> 00:01:19,400
כשעליו להכיר בכך
שכל חייו היו בזבוז מוחלט.

24
00:01:19,860 --> 00:01:22,400
המלים, ידידותיו משכבר, לועגות לו.

25
00:01:23,460 --> 00:01:25,400
הוא התבצר בשתיקתו.

26
00:01:25,990 --> 00:01:28,950
הוא כרע ומת תחת נטל ההיסטוריה.

27
00:01:29,720 --> 00:01:31,400
זהו סבי.

28
00:01:33,340 --> 00:01:35,400
מעולם לא זכיתי להכירו.

29
00:01:37,130 --> 00:01:40,380
אבל חיינו הם הרבה יותר
מאשר זכרונותינו.

30
00:01:40,630 --> 00:01:43,020
סבתי מעולם לא הניחה לי
לשכוח את חייו.

31
00:01:43,740 --> 00:01:46,830
חובתי היתה לא לאפשר
שחייו יהיו לשווא,

32
00:01:47,040 --> 00:01:51,310
והלקח שלמדתי היה שאכן,
ההיסטוריה ניסתה למחוץ אותנו,

33
00:01:51,430 --> 00:01:52,740
אך אנו שרדנו.

34
00:01:54,180 --> 00:01:55,730
הפיסה הבאה בתצרף

35
00:01:55,730 --> 00:01:58,000
היא של סירה עם עלות השחר

36
00:01:58,000 --> 00:02:00,150
המחליקה דומם אל הים.

37
00:02:00,930 --> 00:02:03,970
אימי, מאי, היתה בת 18
כשאביה מת,

38
00:02:04,470 --> 00:02:06,400
וכבר נשואה דרך שידוך,

39
00:02:06,740 --> 00:02:08,850
וכבר אם לשתי ילדות קטנות.

40
00:02:09,680 --> 00:02:12,850
מבחינתה, החיים הצטמצמו למטלה אחת:

41
00:02:13,310 --> 00:02:14,700
הבריחה של משפחתה

42
00:02:14,700 --> 00:02:16,400
והחיים החדשים באוסטרליה.

43
00:02:17,600 --> 00:02:20,620
לא עלה כלל בדעתה
שהיא לא תצליח.

44
00:02:21,820 --> 00:02:24,680
אז אחרי סאגה בת 4 שנים
שעולה על כל דמיון,

45
00:02:24,680 --> 00:02:26,410
החליקה סירה אל הים

46
00:02:26,410 --> 00:02:28,400
במסווה של סירת-דיג.

47
00:02:29,570 --> 00:02:31,810
כל המבוגרים הכירו את הסכנות.

48
00:02:32,570 --> 00:02:34,520
החשש הגדול ביותר
היה מפני שודדי-ים,

49
00:02:34,520 --> 00:02:35,840
אונס ומוות.

50
00:02:37,480 --> 00:02:39,140
כרוב המבוגרים באותה סירה,

51
00:02:39,140 --> 00:02:41,830
אימי נשאה עימה בקבוקון רעל.

52
00:02:42,800 --> 00:02:45,730
אם ניתפס, ראשית אחותי ואני,

53
00:02:46,070 --> 00:02:48,840
ואחר היא וסבתי,
כולנו נשתה את הרעל.

54
00:02:50,660 --> 00:02:52,710
זכרונותי הראשונים הם מאותה סירה --

55
00:02:53,490 --> 00:02:55,300
ההלמות הקבועה של המנוע,

56
00:02:55,300 --> 00:02:57,450
החרטום הטובל בכל גל,

57
00:02:58,150 --> 00:03:00,310
האופק העצום והריק,

58
00:03:01,300 --> 00:03:03,900
איני זוכרת את שודדי הים
שהגיעו פעמים רבות,

59
00:03:03,900 --> 00:03:07,130
אך הוטעו ונרתעו מפני תעוזתם
של הגברים בסירתנו,

60
00:03:07,780 --> 00:03:09,920
או את המנוע הגווע
ואינו מצליח להתעורר

61
00:03:09,920 --> 00:03:11,360
במשך שש שעות.

62
00:03:12,450 --> 00:03:15,020
אך אני זוכרת את אורות
אסדת הקידוח

63
00:03:15,020 --> 00:03:16,380
מול חופי מלזיה

64
00:03:17,070 --> 00:03:19,850
ואת הגבר הצעיר שקרס ומת --

65
00:03:19,850 --> 00:03:22,150
המסע הסתיים מאוחר מדי בשבילו --

66
00:03:23,300 --> 00:03:25,190
ואת התפוח הראשון שטעמתי,

67
00:03:25,190 --> 00:03:27,260
שניתן לי ע"י הגברים
באסדת הקידוח.

68
00:03:27,760 --> 00:03:30,790
לאף תפוח מאז
לא היה אותו הטעם.

69
00:03:33,370 --> 00:03:37,540
אחרי שלושה חודשים במחנה פליטים
נחתנו במלבורן.

70
00:03:37,540 --> 00:03:39,040
והפיסה הבאה של התצרף

71
00:03:39,040 --> 00:03:41,690
היא של ארבע נשים
משלושה דורות

72
00:03:41,690 --> 00:03:43,780
שיוצרות יחד חיים חדשים.

73
00:03:45,300 --> 00:03:47,250
השתקענו בפוטסקריי,

74
00:03:47,250 --> 00:03:48,790
פרבר של מעמד הפועלים

75
00:03:48,790 --> 00:03:51,390
שהרכבו הדמוגרפי היה
רבדים של מהגרים.

76
00:03:51,780 --> 00:03:53,750
שלא כמו הפרברים המבוססים
של המעמד הבינוני,

77
00:03:53,750 --> 00:03:55,940
שלא הייתי מודעת לקיומם,

78
00:03:55,940 --> 00:03:58,770
בפוסטקריי לא היתה
כל תחושה של השתייכות.

79
00:03:59,260 --> 00:04:02,210
הריחות שנישאו מפתחי החנויות
היו מכל יתר חלקי העולם.

80
00:04:02,210 --> 00:04:05,330
ושברי האנגלית המהוססת
הוחלפו בין אנשים

81
00:04:05,330 --> 00:04:07,420
שלהם דבר אחד משותף:

82
00:04:07,820 --> 00:04:09,650
כולם התחילו מחדש.

83
00:04:11,180 --> 00:04:13,110
אימי עבדה במשקים חקלאיים

84
00:04:13,110 --> 00:04:14,660
ואחר בקו ייצור מכוניות,

85
00:04:14,660 --> 00:04:17,630
שישה ימים בשבוע
במשמרות כפולות.

86
00:04:18,110 --> 00:04:20,189
איכשהו היא מצאה זמן ללמוד אנגלית

87
00:04:20,189 --> 00:04:22,209
ולהשלים לימודי מחשבים.

88
00:04:22,969 --> 00:04:24,479
היינו עניות.

89
00:04:25,199 --> 00:04:27,180
לכל דולר היה שימוש

90
00:04:27,180 --> 00:04:30,390
וכל הכשרה נוספת באנגלית ובמתמטיקה
זכתה לתקציב,

91
00:04:30,390 --> 00:04:32,430
לא משנה על חשבון מה --

92
00:04:33,360 --> 00:04:35,530
בדרך כלל על חשבון בגדים חדשים;

93
00:04:35,900 --> 00:04:38,120
לבשנו תמיד בגדים משומשים.

94
00:04:38,260 --> 00:04:40,010
שני זוגות גרביים לבית-הספר,

95
00:04:40,010 --> 00:04:42,530
שכל אחד מהם נועד
להסתיר את החורים באחר.

96
00:04:42,850 --> 00:04:44,540
תלבושת אחידה
שהגיעה עד הקרסוליים,

97
00:04:44,540 --> 00:04:47,030
כי היתה אמורה
להספיק לנו לשש שנים.

98
00:04:48,542 --> 00:04:50,940
ולעתים נדירות נשמעו גם
קולות צורמניים:

99
00:04:51,340 --> 00:04:52,550
"מלוכסנות!"

100
00:04:52,550 --> 00:04:54,100
ומידי פעם כתובות קיר:

101
00:04:54,110 --> 00:04:55,480
"אסיאתים הביתה!"

102
00:04:56,460 --> 00:04:58,170
הביתה לאן?

103
00:04:58,870 --> 00:05:00,860
משהו התקשח בתוכי.

104
00:05:01,226 --> 00:05:02,726
הצטברה בי נחישות

105
00:05:02,726 --> 00:05:06,050
וקול שקט שאמר, "אתעלם מכם."

106
00:05:07,670 --> 00:05:11,320
אימי, אחותי ואני
ישנו באותה המיטה.

107
00:05:12,300 --> 00:05:14,700
אימי היתה מותשת מידי לילה,

108
00:05:14,700 --> 00:05:16,830
ובכל זאת סיפרנו זו לזו על יומנו

109
00:05:16,830 --> 00:05:19,890
והקשבנו לתנועותיה של סבתי
כשהתהלכה בבית.

110
00:05:21,030 --> 00:05:24,180
אימי סבלה מסיוטים
מן התקופה בסירה.

111
00:05:25,310 --> 00:05:28,270
ותפקידי היה להישאר ערה
עד שהחלו סיוטיה

112
00:05:28,270 --> 00:05:29,860
כדי שאוכל להעיר אותה.

113
00:05:31,920 --> 00:05:33,630
היא פתחה חנות מחשבים

114
00:05:33,630 --> 00:05:36,630
ואחר למדה קוסמטיקה
ופתחה עסק נוסף.

115
00:05:37,350 --> 00:05:39,090
והנשים הגיעו עם סיפוריהן

116
00:05:39,090 --> 00:05:41,620
אודות גברים שלא יכלו
לעמוד בשינוי בחייהם

117
00:05:41,880 --> 00:05:43,600
בשל זעמם וחוסר-גמישותם,

118
00:05:43,600 --> 00:05:46,350
ועל ילדים בעייתיים
הלכודים בין שני העולמות.

119
00:05:46,900 --> 00:05:50,720
חיפשנו מילגות ומממנים,
הקמנו מרכזים.

120
00:05:51,730 --> 00:05:53,400
חייתי בשני עולמות מקבילים.

121
00:05:53,880 --> 00:05:56,940
באחד, הייתי הסטודנטית האסייאתית המצויה,

122
00:05:56,940 --> 00:05:59,940
בלתי-מתפשרת בתביעות שהצבתי לעצמי.

123
00:06:00,620 --> 00:06:03,800
ובשני הייתי לכודה
בחיים מלאי סכנות

124
00:06:03,800 --> 00:06:07,830
ומצולקים באורח טרגי ע"י אלימות,
סמים ובידוד חברתי.

125
00:06:08,700 --> 00:06:10,890
אבל רבים כל-כך זכו
לקבל עזרה במרוצת השנים,

126
00:06:10,890 --> 00:06:13,750
והודות לכך,
בשנתי האחרונה כסטודנטית למשפטים,

127
00:06:13,750 --> 00:06:16,370
נבחרתי ל"אוסטרלית הצעירה של השנה",

128
00:06:16,370 --> 00:06:20,370
והוטלתי מפיסה אחת של התצרף לאחרת,

129
00:06:20,370 --> 00:06:22,230
ללא שום התאמה בין הפיסות;

130
00:06:22,950 --> 00:06:24,980
טאן לי,
תושבת אלמונית של פוטסקריי,

131
00:06:24,980 --> 00:06:28,410
הפכה לטאן לי
הפליטה והפעילה החברתית,

132
00:06:28,560 --> 00:06:31,780
שמוזמנת להרצות במקומות
שאת שימעם לא שמעה

133
00:06:31,780 --> 00:06:35,930
ובבתים שאת עצם קיומם
מעולם לא שיערה.

134
00:06:36,510 --> 00:06:37,970
לא הכרתי את הקודים.

135
00:06:38,500 --> 00:06:40,720
לא ידעתי איך משתמשים בסכו"ם.

136
00:06:41,340 --> 00:06:43,630
לא ידעתי איך לדבר על יינות.

137
00:06:44,020 --> 00:06:46,460
לא ידעתי איך לדבר על שום דבר.

138
00:06:47,510 --> 00:06:50,820
רציתי לסגת
אל חיי השגרה ואל הנוחות

139
00:06:50,820 --> 00:06:53,390
של הפרבר האפור --

140
00:06:53,940 --> 00:06:56,660
סבתא, אימא ושתי בנות

141
00:06:56,660 --> 00:06:59,790
שמסיימות כל יום
כפי שעשו כמעט 20 שנה

142
00:07:00,300 --> 00:07:02,510
כשהן מספרות זו לזו
את מאורעות יומן,

143
00:07:02,870 --> 00:07:04,180
ואחר נרדמות --

144
00:07:04,180 --> 00:07:06,440
שלושתנו באותה המיטה.

145
00:07:08,650 --> 00:07:11,010
אמרתי לאימי שלא אוכל לעמוד בכך.

146
00:07:12,150 --> 00:07:17,240
היא הזכירה לי שכעת אני בגילה,
אז, כשעלינו לסירה ההיא.

147
00:07:18,120 --> 00:07:20,200
"לא" מעולם לא היה בגדר אפשרות.

148
00:07:21,430 --> 00:07:22,780
"פשוט תעשי את זה," אמרה,

149
00:07:22,780 --> 00:07:24,470
"ואל תהיי מי שאינך."

150
00:07:25,630 --> 00:07:28,730
אז הרציתי
על אבטלת הצעירים ועל חינוך,

151
00:07:28,730 --> 00:07:32,430
ועל הזנחת הנדחקים לשוליים
וחסרי הזכויות.

152
00:07:32,430 --> 00:07:34,200
וככל שהרביתי לדבר בגילוי-לב,

153
00:07:34,200 --> 00:07:37,010
כך הירבו להזמין אותי להרצות.

154
00:07:37,770 --> 00:07:39,900
פגשתי אנשים מכל אורחות החיים,

155
00:07:39,900 --> 00:07:42,350
וכה רבים מהם עסקו
בדברים האהובים עליהם

156
00:07:42,350 --> 00:07:44,700
כשהם ממצים את אפשרויותיהם.

157
00:07:45,060 --> 00:07:47,370
ולמרות שכבר סיימתי את התואר שלי,

158
00:07:47,370 --> 00:07:51,170
הבנתי שאינני יכולה
לשקוע בקריירה משפטית;

159
00:07:51,170 --> 00:07:53,630
חסרה לי עוד פיסה בתצרף.

160
00:07:54,330 --> 00:07:56,940
ובה-בעת גם הבנתי

161
00:07:56,940 --> 00:07:59,050
שזה בסדר, להיות זרה,

162
00:07:59,570 --> 00:08:01,080
זו שמקרוב באה,

163
00:08:01,080 --> 00:08:02,530
חדשה בשטח --

164
00:08:03,050 --> 00:08:04,800
ולא רק שזה בסדר,

165
00:08:04,800 --> 00:08:06,990
אלא שזה משהו
שיש להודות עליו,

166
00:08:07,230 --> 00:08:09,370
אולי מתנה שנותרה לי מאותה סירה.

167
00:08:09,850 --> 00:08:14,470
כי להיות אחת מכולם
יכול כה בקלות להצר אופקים,

168
00:08:14,470 --> 00:08:19,080
יכול כה בקלות להביא
לקבלת הנחות היסוד הפרובינציאליות.

169
00:08:19,810 --> 00:08:22,260
עתה כבר התרחקתי מספיק
מאזור הנוחות שלי

170
00:08:22,260 --> 00:08:24,920
כדי לדעת שאכן, העולם מתפרק,

171
00:08:24,920 --> 00:08:27,090
אך לא כפי שחששתי.

172
00:08:27,450 --> 00:08:29,760
אפשרויות שבעבר אסור היה
להעלות על הדעת

173
00:08:29,760 --> 00:08:31,520
זכו כעת לעידוד חוצפני.

174
00:08:31,850 --> 00:08:35,460
היתה כעת אנרגיה,
אופטימיזם שאין לרצותו,

175
00:08:35,640 --> 00:08:38,550
תערובת משונה של ענווה והעזה.

176
00:08:39,070 --> 00:08:40,790
אז נעניתי לתחושת הבטן.

177
00:08:40,790 --> 00:08:43,420
קיבצתי סביבי צוות קטן של אנשים

178
00:08:43,420 --> 00:08:47,260
שבעיניהם התווית "זה בלתי אפשרי"
היא אתגר שאין לעמוד בפניו.

179
00:08:48,290 --> 00:08:50,030
במשך שנה היינו חסרי-פרוטה.

180
00:08:50,250 --> 00:08:54,000
בסוף כל יום הכנתי סיר מרק ענק
וכולנו חלקנו בו.

181
00:08:54,620 --> 00:08:56,770
עבדנו עד השעות הקטנות של הלילה.

182
00:08:57,980 --> 00:09:01,980
מרבית רעיונותינו היו מטורפים,
אך אחדים מהם היו מבריקים,

183
00:09:02,260 --> 00:09:03,730
והיתה לנו פריצת-דרך.

184
00:09:05,390 --> 00:09:09,420
קיבלתי החלטה לעבור לארה"ב
אחרי נסיעה אחת בלבד לכאן.

185
00:09:09,530 --> 00:09:11,100
שוב, תחושת-בטן.

186
00:09:11,550 --> 00:09:15,800
כעבור שלושה חודשים עברתי לכאן,
וההרפתקה נמשכה.

187
00:09:17,590 --> 00:09:20,970
אך בטרם אסיים
הבה ואספר לכם על סבתי.

188
00:09:21,820 --> 00:09:22,910
היא גדלה בעידן

189
00:09:22,910 --> 00:09:25,620
שבו הדת של קונפוציוס
היתה הנורמה

190
00:09:25,620 --> 00:09:28,230
והמנדרין המקומי היה האיש החשוב.

191
00:09:28,870 --> 00:09:31,270
החיים לא השתנו
מזה מאות בשנים.

192
00:09:31,800 --> 00:09:34,530
אביה מת מיד אחרי לידתה.

193
00:09:35,460 --> 00:09:37,460
אימה גידלה אותה בעצמה.

194
00:09:38,390 --> 00:09:42,200
בגיל 17 היא הפכה לאשתו השניה
של מנדרין אחד,

195
00:09:42,200 --> 00:09:43,990
ואימו נהגה להכותה.

196
00:09:44,630 --> 00:09:46,610
כשלא זכתה לשום תמיכה מצד בעלה,

197
00:09:46,610 --> 00:09:49,200
היא חוללה שערוריה
בכך שתבעה אותו לדין

198
00:09:49,200 --> 00:09:51,440
וייצגה את עצמה כתובעת,

199
00:09:51,660 --> 00:09:54,430
ושערוריה עוד יותר גדולה
כשזכתה במשפט.

200
00:09:54,430 --> 00:09:55,860
(צחוק)

201
00:09:55,860 --> 00:09:59,280
(מחיאות כפיים)

202
00:10:00,130 --> 00:10:02,580
הביטוי "בלתי אפשרי" הוכח כשגוי.

203
00:10:05,620 --> 00:10:08,520
הייתי במקלחת, בחדר-מלון בסידני

204
00:10:08,840 --> 00:10:10,310
ברגע פטירתה,

205
00:10:10,430 --> 00:10:13,460
במרחק 1000 ק"מ משם, במלבורן.

206
00:10:14,180 --> 00:10:17,700
הבטתי דרך וילון המקלחת
וראיתיה עומדת בעבר השני.

207
00:10:18,290 --> 00:10:20,340
ידעתי שהיא באה להיפרד.

208
00:10:20,850 --> 00:10:23,230
כעבור רגעים אחדים טילפנה אימי.

209
00:10:24,400 --> 00:10:27,610
ימים מספר לאחר מכן
הלכנו למקדש בודהיסטי בפוטסקריי

210
00:10:27,610 --> 00:10:29,380
וישבנו סביב ארונה.

211
00:10:30,010 --> 00:10:33,850
סיפרנו את סיפוריה
והבטחנו לה שאנו עדיין איתה.

212
00:10:34,740 --> 00:10:39,510
בחצות הגיע הנזיר
ואמר שעליו לסגור את הארון.

213
00:10:40,320 --> 00:10:42,980
אימי ביקשה מאיתנו לגעת בידה.

214
00:10:43,680 --> 00:10:45,040
היא שאלה את הנזיר,

215
00:10:45,040 --> 00:10:49,930
"איך זה שידה עדיין כה חמה
ושאר גופה קר?"

216
00:10:50,720 --> 00:10:54,050
"זה משום שאתן אוחזות בידה
מאז הבוקר," ענה.

217
00:10:54,600 --> 00:10:56,400
"לא הנחתן לה."

218
00:10:59,250 --> 00:11:01,760
אם יש במשפחתי איזה חוסן,

219
00:11:01,760 --> 00:11:03,950
הרי שהוא עובר מאישה לאישה.

220
00:11:04,290 --> 00:11:06,990
בהינתן מי שהיינו
וכיצד עיצבו אותנו החיים,

221
00:11:07,160 --> 00:11:10,340
אנו יכולות עתה לראות
שהגברים שהיו עשויים להיכנס לחיינו

222
00:11:10,340 --> 00:11:11,850
היו מעכבים אותנו

223
00:11:12,410 --> 00:11:14,900
והיה לנו קל מדי להרים ידיים.

224
00:11:15,560 --> 00:11:18,230
עכשיו אני רוצה ללדת את ילדי,

225
00:11:18,230 --> 00:11:20,000
ואני נזכרת בסירה ההיא.

226
00:11:20,750 --> 00:11:23,550
מי היה יכול לקוות
להשיג את כל זה לבדו?

227
00:11:23,920 --> 00:11:26,210
ועם זאת אני חוששת
מתחושת הפריבילגיה,

228
00:11:26,210 --> 00:11:27,440
מקלות החיים,

229
00:11:27,440 --> 00:11:28,850
מתחושת ההשתייכות.

230
00:11:29,380 --> 00:11:31,650
האם אוכל להעניק להם חרטום-סירה,

231
00:11:31,650 --> 00:11:33,650
שטובל בעוז בכל גל,

232
00:11:34,600 --> 00:11:37,190
את הלמות המנוע
הבלתי-נטרדת והיציבה,

233
00:11:37,920 --> 00:11:40,820
את האופק הנרחב
שאינו מבטיח דבר?

234
00:11:42,560 --> 00:11:43,770
אינני יודעת.

235
00:11:44,330 --> 00:11:45,860
אך אם אוכל להעניק להם זאת

236
00:11:45,860 --> 00:11:49,250
ועדיין ללוותם בביטחה במסעם,
זאת אעשה.

237
00:11:50,790 --> 00:11:55,200
(מחיאות כפיים)