[זאת היא שיחה (ומבוא) מאולתרת

המבוססת על נושא שיחה שהוצע על ידי הקהל.

הדובר אינו יודע את תוכן השקופיות].

מנחה: הדובר הבא שלנו --

(צחוק)

הוא --

ממש --

(צחוק)

הוא בלשן מנוסה ממש

שעובד במעבדה בMIT 
יחד עם קבוצה קטנה של חוקרים,

ובאמצעות חקירת השפה שלנו

והאופן שבו אנו מתקשרים עם אחרים,

הוא עלה על הסוד לאינטימיות בין בני אדם.

הוא כאן כדי לתת לנו את הפרספקטיבה שלו, 
בבקשה קבלו לבמה את -

אנתוני ונזיאלה.

(מחיאות כפיים)

(צחוק)

אנתוני ונזיאלה: אתם אולי חושבים 
שאני יודע מה עובר עליכם.

אתם אולי רואים אותי כאן על הנקודה האדומה,

או שאתם אולי רואים אותי דרך המסך.

יש עיכוב של שישית השניה.

האם הצלחתי לתפוס את עצמי? הצלחתי.

יכולתי לראות את עצמי לפני שהסתובבתי,

והעיכוב הקטן הזה יצר פער קטן.

(צחוק)

ופער הוא בדיוק מה שקורה בשפה האנושית,

ותהליך העיבוד של השפה הזו.

אני כמובן עובד במעבדה קטנה בMIT.

(צחוק)

ואנחנו מנסים למצוא כל תובנה שהיא.

(צחוק)

לרוב לא מדובר באתגר חישובי,

אבל במקרה הזה מצאנו שהתמדת הראיה

וקבלת שדר צלילי

למעשה המשותף ביניהם גדול יותר ממה שחשבנו,

ואנחנו יכולים לראות זאת בשקופית הראשונה,

(צחוק)

(מחיאות כפיים)

מייד אתם מעבדים את התמונה 
ושואלים "האם זו ביצה קשה?"

(צחוק)

"אולי מדובר כאן בחוזק המבנה של ביצה

שיכול להחזיק במשקל של מה שנראה כמו אבן?

אהה! האם זאת אבן אמיתית?"

אנחנו פונים לשאלות 
כשאנחנו רואים מידע ויזואלי.

אבל כשאנחנו שומעים מידע, זה מה שקורה -

(צחוק)

הסכרים במוח שלנו נפתחים 
ממש כמו הרחובות של שנגחאי.

(מחיאות כפיים)

יש כל כך הרבה פיסות מידע לעבד,

כל כך הרבה רעיונות, מושגים, תחושות, 
וכמובן גם חולשות

שלרוב אנחנו לא רוצים לשתף עם אחרים.

ולכן אנחנו מתחבאים,

ואנחנו מתחבאים מאחורי מה שאנחנו מכנים
"סכר האינטימיות".

(צחוק)

ומה נמצא מאחורי אותו סכר?

את מה הוא עוצר?

ובכן, ראשית --

(צחוק)

גילינו שהתשובה שונה עבור ששה גנוטיפים.

(מחיאות כפיים)

וכמובן, אנחנו יכולים להתחיל 
בחלוקה של אותם גנוטיפים

לחוויה נוירו-נורמטיבית וחוויה נוירו-שונות.

(צחוק)

בצד הימני של המסך,

אתם רואים עליות חדות בחשיבה הנוירו-שונות.

בדרך כלל ישנם רק שני מצבים רגשיים

שמוח נוירו-שונה יכול לחוות ולתעד 
בכל רגע נתון,

ובכך לבטל את האפשרות 
שהם יהיו רגשניים, לפעמים,

ומחוברים למצב הקיים.

אבל בצד השמאלי, אתם יכולים לראות 
את המוח הנוירו-נורמטיבי,

שיכול לתמרן לעתים קרובות 
בין חמישה חלקים שונים

של מידע רגשי קוגנטיבי בכל רגע נתון.

אלה הם ההבדלים הדקים שאתם רואים

באחוזון ה75, ה90 וה60,

ואז כמובן ההבדל הדרמטי המופיע

באחוזון ה24, ה40 וה35.

(צחוק)

כמובן, מהי אותה הרשת הנוירולוגית

שמסייעת לגשר ולבנות את אותם פערים שונים?

(צחוק)

פחד.

(צחוק)

(מחיאות כפיים)

וכפי שכולנו יודעים, פחד נמצא באמיגדלה,

והוא תגובה מאוד טבעית,

והוא קשור מאוד לתפיסה חזותית.

הוא פחות קשור לתפיסה השפתית,

כך שקולטי הפחד שלנו לרוב מתריעים

לפני כל שימוש קוגניטיבי שפתי שלנו, 
שימוש במילים

ורמזים של שפה.

אז כשאנחנו רואים את רגעי הפחד האלה,

אנחנו כמובן נרתעים לאחור.

אנחנו נרתעים לכיוון מסוים,

בדרך כלל נמנעים מאינטימיות.

(צחוק)

כמובן שיש הבדל בין התפיסה הגברית

והתפיסה הנשית

וזו הטרנס וכל מי שביניהם, גם כל אלה,

ואלה שמחוץ לספקטרום המגדרי.

(צחוק)

אבל הפחד הוא הכוח העיקרי השוכן בבסיס

כל מערכת התגובה שלנו.

הלחם או ברח הוא אחת התגובות

המוקדמות ביותר, יש שיאמרו 
שכבר משלב הזוחלים, לסביבה שלנו.

איך אנחנו יכולים להתנתק או לברוח 
מקרני האמיגדלה?

(צחוק)

ובכן, אני רוצה לגלות לכם את הסוד עכשיו.

(מחיאות כפיים)

כל זה ממש ממש הגיוני.

(צחוק)

הסוד נמצא

בהפניית הגב זה לזה,

ואני יודע שזה נשמע ממש ההפך הגמור

ממה שציפיתם,

אבל במערכת יחסים, 
כשאתם מפנים את הגב לבן הזוג שלכם

ומשעינים את הגב שלכם על הגב שלהם --

(צחוק)

אתם מבטלים את הרמזים הויזואליים.

(צחוק)

(מחיאות כפיים)

אתם יותר מוכנים ופנויים

להיות הראשונים להיכשל,

והיכולת להיות הראשון להיכשל --

(צחוק)

הוא בעל משקל רב הרבה יותר 
מהמאמצים הרבים שאנחנו משקיעים

למצוא חן בעיני אחרים,

בעיני בני הזוג שלנו ובעינינו.

אנחנו מבזבזים מילארדי מילארדי דולרים

על בגדים, מייקאפ,

האופנה האחרונה במשקפיים,

אבל מה שאנחנו לא מוכנים להשקיע זמן וכסף בו

הוא בקשר זה עם זה

באופן אמיתי

וכן

וחף מכל אותם רמזים ויזואליים.

(מחיאות כפיים)

(צחוק)

זה נשמע קשה, נכון?

(צחוק)

אבל אנחנו רוצים להיות אגרסיביים בזה.

אנחנו לא רוצים סתם לשבת על הספה.

כפי שהיסטוריון אמר מוקדם יותר היום,

חשוב לקום ולפעמים להקים את הספה הזאת.

ואיך נוכל לעשות זאת?

ובכן, כן, ICE (קרח) הוא מרכיב חשוב.

תובנות, חמלה ואמפתיה:

(מה שיוצר באנגלית את ר"ת) I.C.E.

(מחיאות כפיים)

וכשאנחנו מתחילים להשתמש במתודת הICE,

ובכן האפשרויות הופכות לגדולות יותר מאתנו.

למעשה, הן הופכות לקטנות יותר מכם.

ברמה המולקולרית,

אני מאמין שהתובנה הזו

היא התמה המשותפת

לכל שיחה שראיתם עד כה בTED

והתמה הזו תמשיך כשנצא

למסע הזה כאן בכוכב הלכת הקטן הזה,

על הקצה, על מפתן הדלת,

כשאנחנו רואים, כן, שהמוות הוא בלתי נמנע.

(צחוק)

האם נפגוש בו באותו הזמן,

אני חושב, שזה המשתנה שאנחנו מחפשים.

(צחוק)

אני חושב שלוח הזמנים הזה מתארך

ככל שאנחנו משתמשים בICE

וכשאנחנו משעינים את הגב שלנו זה על זה

ובונים יחד,

ומותירים מאחור את הפחד

ובונים יחד --

(צחוק)

הם יערכו את החלק הזה --

(צחוק)

חוויה בשלה של אהבה,

חמלה,

אינטימיות המבוססת על אמת

שאתם חולקים דרך המוח שלכם

והלב שלכם שכולנו יכולים לגעת בו,

לחוש בו ממש,

אולי אפילו לחוש תחושה ספוגית

שאנחנו לא פשוט זורקים לפח כי הוא שינה צבע,

אלא בואו נחתוך לחצי את החוויה שקיבלנו,

בא נשתול את מה שהלב, הגרעין,

הזרע של מהו רעיון בתוך כל אחד מאתנו,

ובואו נחווה אותו גב אל גב.

תודה רבה.

(מחיאות כפיים)