WEBVTT

00:00:07.944 --> 00:00:11.882
[בארי מקגי: תיוג]

00:00:16.495 --> 00:00:21.992
יילדים יעשו הכל רק כדי שהשם שלהם יופיע על משהו, זה עדיין מרתק אותי.

00:00:22.026 --> 00:00:25.211
זה מרתק כמו כשאני הייתי נער.

00:00:26.716 --> 00:00:31.928
יש אוכלוסיה גדולה שחיה ברחובות בסן פרנסיסקו.

00:00:36.707 --> 00:00:41.477
כשאתה עושה גרפיטי, אתה תמיד תהיה בקשר עם אנשים אחרים

00:00:41.477 --> 00:00:47.411
שזזים באותו אזור, ובאותו זמן של הלילה.

00:00:47.411 --> 00:00:51.721
לפעמים צריך לרוץ או להתחמק מלהיתפס, אתה תהיה בשיחים,

00:00:51.721 --> 00:00:55.294
ויהיו שם כבר עוד אנשים אחרים בין השיחים.

00:00:55.759 --> 00:00:59.363
תמיד הייתה נוכחות של אנשים אחרים שעשו דברים,

00:00:59.363 --> 00:01:05.412
או חיו או שרדו איכשהו ברחובות או בשולי העיר,

00:01:05.412 --> 00:01:09.273
הם היו פשוט טיפוסים מרתקים...

00:01:11.088 --> 00:01:17.948
ותמיד מקבלים אותך, נגיד, אם הייתי רץ הכי מהר שאני יכול, וזורק את האופניים שלי בשיחים,

00:01:18.014 --> 00:01:22.327
הם היו מסמנים לי "בוא לכאן, אין בעיה..."

00:01:22.327 --> 00:01:25.155
"אף אחד לא יראה אותך כאן." [צוחק]

00:01:26.457 --> 00:01:31.561
ככה אני מודד עד כמה בריאה העיר הזאת - לפי כמות התגיות.

00:01:31.561 --> 00:01:36.332
אני מרגיש שזה בתחרות ישירה עם הפרסום.

00:01:36.466 --> 00:01:40.804
זה עדיין אחד הדברים האחרונים שלא התקלקלו, אני חושב,

00:01:40.804 --> 00:01:46.743
[צוחק]... בשבילי. יש כאן עדיין מלא ילדים שעושים את זה.

00:01:49.244 --> 00:01:52.046
אני עדיין עושה את זה מדי פעם.

00:01:53.328 --> 00:01:56.127
צריכים להיות תנאים מושלמים בשבילי.

00:01:58.289 --> 00:02:03.227
יש משהו לא נעים בזה שהופך את זה למרגש.

00:02:03.327 --> 00:02:07.162
זו ההתרגשות של להיות בחוץ ולהתחמק.

00:02:07.162 --> 00:02:13.303
הסיפוק שיש לך משהו שם בחוץ, לזמן מסוים,

00:02:13.303 --> 00:02:17.607
בין דברים אחרים. היו לזה חיים, וזה יעלם,

00:02:17.607 --> 00:02:20.461
ואז זהו. יש לך זיכרון של זה.

00:02:20.511 --> 00:02:24.582
קשה לשחזר את התחושה בסטודיו. זהו תרגול שונה לחלוטין.

00:02:25.849 --> 00:02:29.085
[חריקות, צלילים של מתכת, פסלים בתנועה]

00:02:44.610 --> 00:02:51.307
הבובה - אלה המתייגות - תמיד היו לי כמו מין איור,

00:02:51.307 --> 00:02:55.962
של מה שאני והחברים שלי נהגנו לעשות כשהיינו יותרו צעירים.

00:02:56.112 --> 00:02:59.783
מצבים שהיינו בהם, כמו לנסות להגיע גבוה יותר ויותר,

00:02:59.783 --> 00:03:03.044
כמו לטפס על הכתפיים של האחרים.

00:03:09.861 --> 00:03:15.032
אתה אף פעם לא רואה, עם תיוג, את האדם שעושה את העבירה, או האמנות,

00:03:15.032 --> 00:03:17.001
או מה שהייינו עושים.

00:03:17.001 --> 00:03:22.138
אז זה נהיה לי ממש מעניין, כאילו, לשחזר את הסיטואציה.

00:03:23.473 --> 00:03:27.110
[ צלילים של פסל מתכת בתנועה]

00:03:45.763 --> 00:03:48.665
כשתעזוב את התערוכה תבין טוב יותר

00:03:48.665 --> 00:03:52.268
איך ילדים באמצא שנות העשרים שלהם, יכולים להיות אובססיבים בלעשות גרפיטי.

00:03:52.268 --> 00:03:54.971
זה נראה לי יותר מין מדריך.

00:03:56.974 --> 00:04:04.313
זה כמו להוליך אותך ביד, אם אתה מעונין.