WEBVTT

00:00:07.982 --> 00:00:10.572
השטן בא לעיר.

00:00:10.572 --> 00:00:14.652
אבל אל תדאגו - כל מה שהוא רוצה
זה להעלות מופע קסמים.

NOTE Paragraph

00:00:14.652 --> 00:00:20.317
ההנחה האבסורדית הזו יוצרת את העלילה
המרכזית של יצירת המופת של מיכאיל בולגקוב,

00:00:20.317 --> 00:00:22.322
"האמן ומרגריטה."

00:00:22.322 --> 00:00:24.992
הוא נכתב במוסקווה במהלך
שנות ה 30 של המאה ה 20,

00:00:24.992 --> 00:00:30.632
השילוב הסוריאליסטי של סאטירה פוליטית,
בדיון הסטורי, ומיסטיות סמויה

00:00:30.632 --> 00:00:34.632
הפכה למסורת כאחד מהסיפורים
הכי טובים של המאה ה 20 -

00:00:34.632 --> 00:00:37.122
ואחד המוזרים שבהם.

NOTE Paragraph

00:00:37.122 --> 00:00:41.532
הסיפור מתחיל כשפגישה בין שני חברים
באליטה הספרותיתת של מוסקווה

00:00:41.532 --> 00:00:45.315
מופרעת על ידי ג'נטלמן מוזר בשם וולאנד,

00:00:45.315 --> 00:00:47.705
שמציג את עצמו כמלומד זר

00:00:47.705 --> 00:00:51.245
שהוזמן לתת מצגת על קסם שחור.

00:00:51.245 --> 00:00:55.485
כשהזר מערב את שני העמיתים בדיון הפילוסופי

00:00:55.485 --> 00:00:58.278
ועושה ניבויים מאיימים על עתידם,

00:00:58.278 --> 00:01:01.949
הקוראים פתאום מועברים
לירושלים של המאה הראשונה.

00:01:01.949 --> 00:01:04.399
פונטיוס פילאטוס המעונה

00:01:04.399 --> 00:01:08.699
דן שם בניגוד לרצונו את ישו מנצרת למוות.

00:01:08.699 --> 00:01:11.497
עם נרטיב שנע בין שני המיקומים,

00:01:11.497 --> 00:01:16.307
וולאנד והפמליה שלו - אזזלה, קורובייב, הלה,

00:01:16.307 --> 00:01:18.788
והחתול הענק בשם בהמות -

00:01:18.788 --> 00:01:21.428
נראים שיש להם כוחות קסומים לא הגיוניים,

00:01:21.428 --> 00:01:23.648
בהם הם משתמשים כדי להעמיד את ההופעה שלהם

00:01:23.648 --> 00:01:28.348
בעודם משאירים שביל של הרס ובלבול בדרכם.

NOTE Paragraph

00:01:28.348 --> 00:01:32.780
הרבה מההומור השחור של הסיפור
מגיע לא רק מההתנהגות הדמונית הזו,

00:01:32.780 --> 00:01:35.660
אלא גם מהרקע עליו הוא מתרחש.

00:01:35.660 --> 00:01:39.660
הסיפור של בולגאקוב מתרחש
באותו מיקום בו הוא נכתב --

00:01:39.660 --> 00:01:43.310
ברית המועצות בשיאה של התקופה הסטליניסטית.

00:01:43.310 --> 00:01:46.889
שם, אמנים וסופרים עבדו תחת צנזורה קשוחה,

00:01:46.889 --> 00:01:50.299
שנתונה לכליאה, הגלייה, והוצאות להורג

00:01:50.299 --> 00:01:53.679
אם נראה שהם חותרים
תחת אידיאולוגיית המדינה.

00:01:53.679 --> 00:01:55.879
אפילו אם היא מאושרת, העבודה שלהם --

00:01:55.879 --> 00:01:58.379
יחד עם דיור, נסיעות, וכל השאר --

00:01:58.379 --> 00:02:01.419
נשלטת על ידי בירוקרטיה מסובכת.

00:02:01.419 --> 00:02:06.509
בסיפור, וולאנד משנה
את המערכת יחד עם מארג המציאות,

00:02:06.509 --> 00:02:08.519
לתוצאות מצחיקות.

00:02:08.519 --> 00:02:12.749
כשראשים מופרדים מהגוף וכסף יורד מהשמיים,

00:02:12.749 --> 00:02:16.431
האזרחים של מוסקווה
מגיבים עם אינטרסים עצמיים קטנוניים,

00:02:16.431 --> 00:02:22.111
מה שמראה איך החברה הסובייטית
גידלה חמדנות וציניות למרות האידיאלים שלה.

00:02:22.111 --> 00:02:25.539
הקריינות העובדתית מערבת בכוונה

00:02:25.539 --> 00:02:27.919
את המוזרות והארועים העל טבעיים

00:02:27.919 --> 00:02:31.659
עם האבסורדיות היום יומית
של החיים הסובייטיים.

NOTE Paragraph

00:02:31.659 --> 00:02:35.869
אז איך בולגקוב מצליח לפרסם סיפור כזה חתרני

00:02:35.869 --> 00:02:38.234
תחת משטר מדכא?

00:02:38.234 --> 00:02:40.284
ובכן... הוא לא.

00:02:40.284 --> 00:02:43.484
הוא עבד על "האמן ומרגריטה"
במשך יותר מעשר שנים.

00:02:43.484 --> 00:02:45.424
אבל בעוד הטובה האישית של סטאלין

00:02:45.424 --> 00:02:48.904
אולי שמרה על בולגקוב בטוח מתביעה חמורה,

00:02:48.904 --> 00:02:51.904
הרבה מהמחזות והכתבים שלו לא פורסמו,

00:02:51.904 --> 00:02:55.424
מה שהשאיר אותו בטוח אבל מושתק בפועל.

00:02:55.424 --> 00:02:57.844
עם מותו של הסופר ב 1940,

00:02:57.844 --> 00:03:00.034
כתב היד נותר לא מפורסם.

00:03:00.034 --> 00:03:03.884
גרסה מצונזרת הודפסה לבסוף בשנות ה 60,

00:03:03.884 --> 00:03:07.024
בעוד עותקים של כתב היד הלא מצונזר
המשיכו להסתובב

00:03:07.024 --> 00:03:09.214
בין חוגי ספרות מחתרתיים.

00:03:09.214 --> 00:03:12.674
הטקסט המלא פורסם רק ב 1973,

00:03:12.674 --> 00:03:15.934
יותר מ 30 שנה אחרי השלמתו.

NOTE Paragraph

00:03:15.934 --> 00:03:19.754
החוויות של בולגקוב
עם הצנזורה ותסכול אמנותי

00:03:19.754 --> 00:03:23.474
הוסיפו אווירה אוטוביוגרפית
לחלק השני של הסיפור,

00:03:23.474 --> 00:03:26.104
כשסוף סוף מציגים אותנו לנשוא הסיפור.

00:03:26.104 --> 00:03:30.454
"האמן" הוא סופר חסר שם
שעבד שנים על סיפור

00:03:30.454 --> 00:03:34.164
אבל שרף את כתב היד שלו
אחרי שנדחה על ידי מוציאים לאור --

00:03:34.164 --> 00:03:36.964
ממש כמו שבולגאקוב עשה עם עבודתו שלו.

00:03:36.964 --> 00:03:41.214
ועדיין הפרוטגוניסט האמיתי
היא הפילגש של האמן, מרגריטה.

NOTE Paragraph

00:03:41.214 --> 00:03:45.467
המסירות שלה לחלום הנטוש
של אהובה נושא חיבור מוזר

00:03:45.467 --> 00:03:48.207
למעללים של החבורה השטנית --

00:03:48.207 --> 00:03:51.627
ונושאת את הסיפור לשיא סוריאליסטי.

NOTE Paragraph

00:03:51.627 --> 00:03:55.156
למרות ההומור השחור והמבנה המורכב,

00:03:55.156 --> 00:04:02.406
"האמן ומרגריטה" הוא, בליבו,
מדיטציה על אמנות, אהבה, וגאולה

00:04:02.406 --> 00:04:05.233
שלעולם לא מאבד את עצמו בציניות.

00:04:05.233 --> 00:04:09.593
הפרסום המאוד מאוחר
של הספר וההישרדות בניגוד לסיכויים

00:04:09.593 --> 00:04:14.060
הם עדות למה שוולאנד מספר לאמן:

00:04:14.060 --> 00:04:17.297
"כתבי יד לא נשרפים."