1
00:00:00,760 --> 00:00:02,536
לפני 24 שנים,

2
00:00:02,560 --> 00:00:04,336
הביאו אותי לניו יורקר

3
00:00:04,360 --> 00:00:05,880
כעורכת אומנות,

4
00:00:06,480 --> 00:00:10,016
כדי לרענן

5
00:00:10,040 --> 00:00:15,056
את מה שהפך עד אז
למוסד די מתון,

6
00:00:15,080 --> 00:00:17,576
כדי לגייס אמנים חדשים

7
00:00:17,600 --> 00:00:21,296
וכדי לנסות להוריד את המגזין
ממגדל השנהב שלו

8
00:00:21,320 --> 00:00:24,656
שיוכל להיות יותר עכשווי.

9
00:00:24,680 --> 00:00:27,376
וזה היה בדיוק הדבר הכי נכון בשבילי,

10
00:00:27,400 --> 00:00:32,016
בגלל שאני תמיד נשביתי באיך שתמונה יכולה --

11
00:00:32,040 --> 00:00:33,736
ציור פשוט --

12
00:00:33,760 --> 00:00:38,496
יכול להתבלט בצורה חותכת
דרך מבול המראות שאנו רואים בכל יום.

13
00:00:38,520 --> 00:00:40,976
איך הוא יכול לתפוס את הרגע,

14
00:00:41,000 --> 00:00:46,216
איך הוא יכול לגבש טרנד
או אירוע מאוד מורכב

15
00:00:46,240 --> 00:00:51,416
בדרך כזו שהרבה מאוד מילים
לא יצליחו לעשות --

16
00:00:51,440 --> 00:00:55,240
ואיך אפשר לצמצם את המהות שלו
ולהפוך אותו לקריקטורה.

17
00:00:55,800 --> 00:00:57,576
אז הלכתי לספרייה

18
00:00:57,600 --> 00:01:03,536
והסתכלתי בשער הראשון
שציירה ריה ארווין בשנת 1925 --

19
00:01:03,560 --> 00:01:07,960
איש גנדרן שמביט בפרפר
דרך המשקף שלו,

20
00:01:08,760 --> 00:01:11,520
ואנו קוראים לדמות הזו יוסטס טילי.

21
00:01:12,080 --> 00:01:16,096
והבנתי שכפי שהמגזין נהיה מוכר

22
00:01:16,120 --> 00:01:21,576
בזכות המחקר העמוק שלו והדיווחים הארוכים,

23
00:01:21,600 --> 00:01:24,536
חלק מההומור שלו אבד בדרך.

24
00:01:24,560 --> 00:01:29,456
בגלל שכיום לעיתים קרובות
אנו רואים ביוסטס טילי כגנדרן יהיר,

25
00:01:29,480 --> 00:01:32,576
אבל למעשה, בשנת 1925,

26
00:01:32,600 --> 00:01:36,016
כאשר ריה ארווין צייר את התמונה,

27
00:01:36,040 --> 00:01:38,816
הוא עשה זאת כחלק ממגזין הומוריסטי

28
00:01:38,840 --> 00:01:41,056
כדי לשעשע את הצעירים של אותה התקופה,

29
00:01:41,080 --> 00:01:44,160
שאלה היו ה"פלפריות" (צעירות תוססות)
של שנות ה20 הקולניות.

30
00:01:45,080 --> 00:01:46,336
ובספרייה,

31
00:01:46,360 --> 00:01:51,296
מצאתי את התמונה 
שממש תפסה את רוח התקופה

32
00:01:51,320 --> 00:01:53,736
של "השפל הגדול".

33
00:01:53,760 --> 00:01:58,176
והיא הראתה לנו,
לא רק איך אנשים התלבשו

34
00:01:58,200 --> 00:01:59,736
או באילו מכוניות הם נסעו,

35
00:01:59,760 --> 00:02:03,016
אלא גם מה גרם להם לצחוק,

36
00:02:03,040 --> 00:02:05,336
ומה היו הדעות הקדומות שלהם.

37
00:02:05,360 --> 00:02:07,936
ואתה ממש יכול לקבל תחושה

38
00:02:07,960 --> 00:02:11,440
של איך זה הרגיש
להיות בחיים בשנות ה30.

39
00:02:11,960 --> 00:02:15,336
אז יצרתי קשר עם אמנים מודרנים,

40
00:02:15,360 --> 00:02:17,576
כמו אדריאן טומין כאן.

41
00:02:17,600 --> 00:02:20,736
לעיתים קרובות הייתי יוצרת קשר
עם אמנים סיפוריים --

42
00:02:20,760 --> 00:02:23,416
ציירי קומיקס, אמני ספרי ילדים --

43
00:02:23,440 --> 00:02:25,960
והייתי נותנת להם נושא כללי כגון,

44
00:02:26,840 --> 00:02:29,176
איך זה מרגיש להיות ברכבת התחתית,

45
00:02:29,200 --> 00:02:31,376
או ביום האוהבים,

46
00:02:31,400 --> 00:02:32,776
והם היו שולחים לי סקיצות.

47
00:02:32,800 --> 00:02:36,696
וברגע שהסקיצות היו מאושרת ע"י העורך,

48
00:02:36,720 --> 00:02:38,080
דיוויד רמניק,

49
00:02:39,240 --> 00:02:41,336
יש אישור לרוץ עם זה.

50
00:02:41,360 --> 00:02:43,336
ואני אוהבת את הדרך

51
00:02:43,360 --> 00:02:48,616
שהתמונות האלה למעשה
לא מספרות לך מה אתה חושב,

52
00:02:48,640 --> 00:02:50,856
אבל הן כן גורמות לך לחשוב,

53
00:02:50,880 --> 00:02:55,896
כי האמן בעצם --

54
00:02:55,920 --> 00:02:57,176
זה קצת כמו פאזל;

55
00:02:57,200 --> 00:02:58,696
האמן בעצם רק מצייר נקודות,

56
00:02:58,720 --> 00:03:02,416
ואתה, הקורא, חייב לחבר אותן וליצור תמונה.

57
00:03:02,440 --> 00:03:05,816
אז כדי להבין את התמונה הזו
שבצד שמאל שצויירה ע"י אניטה קונץ,

58
00:03:05,840 --> 00:03:08,896
או זו שמצד ימין שצויירה ע"י תומר חנוכה,

59
00:03:08,920 --> 00:03:12,056
אתה חייב לשחק "מצא את ההבדלים".

60
00:03:12,080 --> 00:03:15,000
וזה משהו ש...

61
00:03:15,720 --> 00:03:19,416
זה מאוד מרגש לראות

62
00:03:19,440 --> 00:03:25,496
איך ההתעסקות עם הקורא...

63
00:03:25,520 --> 00:03:30,456
איך התמונות האלה ממש לוכדות --

64
00:03:30,480 --> 00:03:32,016
שחקו עם הסטריאוטיפים.

65
00:03:32,040 --> 00:03:33,416
אבל כשאתם מבינים את זה,

66
00:03:33,440 --> 00:03:37,000
זה מסדר מחדש את הסטריאוטיפים
שנמצאים בראש שלכם.

67
00:03:37,560 --> 00:03:40,856
אבל התמונות לא חייבות
רק להראות אנשים,

68
00:03:40,880 --> 00:03:43,216
לפעמים הן מציגות תחושה.

69
00:03:43,240 --> 00:03:45,280
ישר אחרי אירועי ה11 בספטמבר,

70
00:03:46,120 --> 00:03:48,776
הייתי בנקודה,

71
00:03:48,800 --> 00:03:50,016
בדיוק כמו כל אחד אחר,

72
00:03:50,040 --> 00:03:55,256
שממש לא ידעתי איך להתמודד
עם כל מה שעבר עלינו,

73
00:03:55,280 --> 00:04:00,696
והרגשתי ששום תמונה 
לא תוכל לתפוס את הרגע הזה,

74
00:04:00,720 --> 00:04:03,216
ורק רציתי שהשער יהיה שחור,

75
00:04:03,240 --> 00:04:04,936
כאילו אין בכלל שער.

76
00:04:04,960 --> 00:04:08,656
ודיברתי עם בעלי,
הקריקטוריסט ארט שפיגלמן,

77
00:04:08,680 --> 00:04:12,536
והזכרתי בפניו שאני הולכת להציע שער שכזה,

78
00:04:12,560 --> 00:04:15,136
והוא אמר "אה, אם את כבר עושה שער שחור,

79
00:04:15,160 --> 00:04:19,176
"אז למה שלא תוסיפי 
צלליות של מגדלי התאומים,

80
00:04:19,200 --> 00:04:20,736
בצבע שחור על הרקע השחור?"

81
00:04:20,760 --> 00:04:22,296
והתיישבתי כדי לצייר את זה,

82
00:04:22,320 --> 00:04:23,800
וברגע שראיתי את זה,

83
00:04:24,920 --> 00:04:26,456
קיבלתי צמרמורת בגבי

84
00:04:26,480 --> 00:04:27,680
והבנתי

85
00:04:28,640 --> 00:04:32,296
שבסירוב הזה לייצר תמונה,

86
00:04:32,320 --> 00:04:37,336
מצאנו דרך לתפוס את האובדן

87
00:04:37,360 --> 00:04:38,856
ואת האבל

88
00:04:38,880 --> 00:04:40,160
ואת החסך.

89
00:04:41,880 --> 00:04:46,256
וזה היה דבר מאוד עמוק
שלמדתי בתהליך --

90
00:04:46,280 --> 00:04:52,216
שלפעמים התמונות שאומרות הכי הרבה

91
00:04:52,240 --> 00:04:55,320
עושות את זה עם האמצעים הכי דלים.

92
00:04:55,880 --> 00:04:59,456
ותמונה פשוטה יכולה לדבר בקול רם.

93
00:04:59,480 --> 00:05:02,736
זו התמונה שפירסם בוב סטק

94
00:05:02,760 --> 00:05:06,600
מיד אחרי שברק אובמה נבחר לנשיא,

95
00:05:08,040 --> 00:05:11,296
והוא תפס רגע היסטורי.

96
00:05:11,320 --> 00:05:13,536
אבל אנחנו לא באמת יכולים לתכנן לזה,

97
00:05:13,560 --> 00:05:14,936
בגלל שכדי לעשות משהו כזה,

98
00:05:14,960 --> 00:05:21,296
אנחנו חייבים לתת לאמן להרגיש
את הרגשות שכולנו מרגישים

99
00:05:21,320 --> 00:05:22,800
בזמן שזה קורה.

100
00:05:23,320 --> 00:05:27,136
אז בחזרה לנובמבר 2016,

101
00:05:27,160 --> 00:05:29,936
במהלך הבחירות שהתקיימו בשנה שעברה,

102
00:05:29,960 --> 00:05:33,096
התמונה היחידה שיכלנו לפרסם הייתה זו,

103
00:05:33,120 --> 00:05:37,056
שהייתה בכל דוכן עיתונים
במהלך כל השבוע שאנשים הצביעו.

104
00:05:37,080 --> 00:05:38,416
(הקהל צוחק)

105
00:05:38,440 --> 00:05:40,896
בגלל שידענו
שמישהו ירגיש את זה --

106
00:05:40,920 --> 00:05:42,136
(הקהל צוחק)

107
00:05:42,160 --> 00:05:44,840
כשתוצאות הבחירות הוכרזו.

108
00:05:46,360 --> 00:05:49,320
וכשגילינו מה היו תוצאות הבחירות,

109
00:05:50,600 --> 00:05:52,456
היינו פשוט אבודים,

110
00:05:52,480 --> 00:05:58,496
וזו התמונה ששלח בוב סטק שוב,

111
00:05:58,520 --> 00:06:01,560
והיא באמת פגעה בול.

112
00:06:02,280 --> 00:06:03,536
ושוב,

113
00:06:03,560 --> 00:06:09,680
אנחנו לא באמת יכולים לנחש
מה הולך להגיע בעתיד,

114
00:06:09,680 --> 00:06:12,736
אבל פה הרגשנו שאנו לא יודעים
איך להמשיך ולהתקדם,

115
00:06:12,760 --> 00:06:14,216
ובכל זאת התקדמנו,

116
00:06:14,240 --> 00:06:20,456
וזו התמונה שפירסמנו
אחרי הניצחון של דונאלד טראמפ

117
00:06:20,480 --> 00:06:23,896
ובזמן צעדת הנשים

118
00:06:23,920 --> 00:06:25,240
בכל ארצות הברית.

119
00:06:26,120 --> 00:06:27,976
אז במהלך כל אותם 24 השנים,

120
00:06:28,000 --> 00:06:32,776
ראיתי מעל ל1,000 תמונות
מתעוררות לחיים שבוע אחר שבוע,

121
00:06:32,800 --> 00:06:35,376
ולעיתים קרובות נשאלתי
"מי האהובה עלי ביותר?",

122
00:06:35,400 --> 00:06:37,256
אבל אני לא יכולה לבחור,

123
00:06:37,280 --> 00:06:43,216
בגלל שהדבר שאני הכי גאה בו
זה איך כל תמונה שונה לחלוטין

124
00:06:43,240 --> 00:06:44,456
אחת מהשנייה.

125
00:06:44,480 --> 00:06:47,936
וזה בזכות הכישרון והגיוון

126
00:06:47,960 --> 00:06:50,920
של כל האמנים שתורמים לעבודה.

127
00:06:51,600 --> 00:06:53,376
ועכשיו, טוב...

128
00:06:53,400 --> 00:06:55,256
עכשיו אנחנו בבעלות רוסיה,

129
00:06:55,280 --> 00:06:56,496
אז --

130
00:06:56,520 --> 00:06:57,736
(הקהל צוחק)

131
00:06:57,760 --> 00:07:00,456
בתמונה שרינדר ברי בליט פה,

132
00:07:00,480 --> 00:07:05,696
יוסטס הפך,
יוסטס ולדימירוביץ' טילי.

133
00:07:05,720 --> 00:07:10,816
והפרפר הוא לא אחר מאשר
דונאלד טארמפ בפנים נדהמות

134
00:07:10,840 --> 00:07:12,056
מנופף בכנפיו,

135
00:07:12,080 --> 00:07:16,136
מנסה להבין
איך לשלוט באפקט הפרפר,

136
00:07:16,160 --> 00:07:21,736
והלוגו המפורסם
שצוייר ע"י ריה ארווין בשנת 1925

137
00:07:21,760 --> 00:07:23,360
מופיע כעת באותניות רוסיות.

138
00:07:23,920 --> 00:07:28,176
אז מה שהופך אותי לנרגשת ממש
בנוגע לרגע הזה

139
00:07:28,200 --> 00:07:30,960
זו הדרך שבה...

140
00:07:32,000 --> 00:07:36,736
אתם יודעים, העיתונות החופשית
היא הכרחית לדמוקרטיה.

141
00:07:36,760 --> 00:07:40,416
ואנו יכולים לראות מהנשגב למגוכח,

142
00:07:40,440 --> 00:07:44,856
שאמנים יכולים ללכוד את כל שמתרחש

143
00:07:44,880 --> 00:07:47,496
בדרך כזו שאמן

144
00:07:47,520 --> 00:07:52,656
שחמוש רק בדיו או בצבעי מים

145
00:07:52,680 --> 00:07:58,656
מצליחים ללכוד ולהיכנס לדיאלוג התרבותי.

146
00:07:58,680 --> 00:08:03,656
וזה שם את אותם אמנים
במרכז התרבות הזו,

147
00:08:03,680 --> 00:08:06,496
וזה בדיוק
איפה שאני חושבת שמקומם.

148
00:08:06,520 --> 00:08:09,920
בגלל שהדבר הכי חשוב שאנו צריכים כרגע,
זו קריקטורה טובה.

149
00:08:10,400 --> 00:08:11,616
תודה רבה.

150
00:08:11,640 --> 00:08:16,120
(מחיאות כפיים)