היתה מהומה כשיצאתי מהמעלית.

בדיוק נכנסתי למשמרת כרופאה מתמחה

במחלקת הריון ולידה.

כל מה שיכולתי לראות היה נחיל
של רופאים ואחיות

רוכנים מעל מטופלת בחדר לידה.

כולם ניסו נואשות להציל את חייה של האישה.

המטופלת היתה בשוק.

היא ילדה תינוק בריא
שעות אחדות לפני שהגעתי.

לפתע היא קרסה, הפסיקה להגיב,

והחל אצלה דימום מוגבר מהרחם.

עד שהגעתי לחדר,

היו הרבה רופאים ואחיות,
והחולה היתה ללא רוח חיים.

צוות ההחייאה ניסה להחזיר אותה לחיים,

אך למרות המאמצים הרבים של כולם,

היא מתה.

מה שאני זוכרת הכי הרבה לגבי אותו יום
הוא הבכי החודר של האב.

הוא חדר ללב שלי ושל כל מי
שנכח בקומה.

זה היה אמור להיות היום המאושר בחייו,

אך במקום זאת - הפך להיות
היום הרע ביותר.

הלוואי שיכולתי לומר שהטרגדיה הזו
היתה אירוע בודד

אך לצערי, לא זה המקרה.

מדי שנה בארצות הברית,

בין 700 ל- 900 נשים מתות

מסיבות הקשורות להריון.

החלק המזעזע בסיפור הזה

הוא ששיעור התמותה האמהית שלנו
הוא למעשה גבוה יותר

מזה של כל המדינות המפותחות,

והשיעור אצלנו גבוה הרבה יותר
עבור נשים שאינן לבנות.

שיעור התמותה האמהית אצלנו
למעשה גדל במהלך העשור האחרון,

בזמן שמדינות אחרות הורידו את השיעור.

והפרדוקס הגדול ביותר?

אנחנו מוציאים על בריאות יותר מכל
מדינה אחרת בעולם.

ובכן, סביב אותה תקופת התמחות, שבה
האמא הטריה הזו איבדה את חייה,

הפכתי בעצמי לאמא.

ואפילו עם כל הרקע והנסיון שלי בתחום,

נדהמתי מכמה מעט תשומת לב ניתנה

למתן טיפול איכותי לבריאות האשה.

וחשבתי על מה זה אומר לא רק עבורי

אלא עבור כל כך הרבה נשים אחרות.

אולי בגלל שאבי היה עורך דין
בתחום זכויות האזרח

וההורים שלי היו בעלי מודעות חברתית

ודרשו שאנחנו נעמוד
על מה שאנחנו מאמינים בו.

או בשל העובדה שההורים שלי נולדו בג'מייקה,

הגיעו לארצות הברית

והצליחו להגשים את החלום האמריקאי.

או שאולי זה היה בגלל תקופת ההתמחות שלי,

שבה ראיתי במו עיניי

איך נשים לא לבנות רבות בעלות הכנסה נמוכה
מטופלות בצורה גרועה

על ידי מערכת הבריאות שלנו.

לא משנה מה הסיבה,
הרגשתי אחריות לפעול,

לא רק עבור עצמי

אלא עבור כל הנשים,

ובייחוד עבור אלו שנדחקו לשוליים
על ידי מערכת הבריאות שלנו.

החלטתי למקד את הקריירה שלי
בשיפור הטיפול בבריאות האשה.

אם כך, מה הורג אמהות?

מחלות לב, דימום,

יתר לחץ דם שגורם לפירכוסים ולשבץ,

קרישי דם וזיהום

הם חלק מהגורמים העיקריים
לתמותה אמהית במדינה הזו.

אך תמותה אמהית היא רק קצה הקרחון.

על כל מוות, יותר ממאה נשים סובלות
מסיבוכים חמורים

הקשורים להריון וללידה,

מה שגורם לכך ש- 60,000 נשים מדי שנה
סובלות מאירועים אלו.

סיבוכים אלו,
הנקראים תחלואה אמהית חמורה,

נמצאים בעליה בארצות הברית,
והם משני-חיים.

מוערך שבין 1.5 ל- 2 אחוזים

מתוך 4 מיליון הלידות שמתרחשות
מדי שנה כאן

קשורים לאחד מהאירועים הללו.

זה אומר 5 או 6 נשים מדי שעה
שסובלות מקרישי דם, פירכוס או שבץ,

מקבלות עירוי דם,

סובלות מנזק לאיברים כמו כשל כלייתי,

או אירוע טראגי אחר.

עכשיו, החלק בסיפור הזה שלמען האמת
הוא בלתי נסלח

הוא ש- 60% ממקרי המוות
או מהסיבוכים החמורים הללו

מוערכים כניתנים למניעה.

כשאני אומרת ש- 60ֵ% ניתנים למניעה,

אני מתכוונת שישנם צעדים קונקרטיים
ופרוצדורות סטנדרטיות

שאנחנו יכולים להטמיע

ויכולים למנוע התרחשות
של התוצאות הרעות הללו

ולהציל חיים של נשים.

וזה לא מצריך טכנולוגיה חדשה ויוקרתית.

אנחנו רק צריכים לממש את מה שאנחנו יודעים

ולהבטיח סטנדרטים שווים בין בתי החולים.

למשל, אם לאשה הרה בלידה
יש לחץ דם גבוה במיוחד

ואנחנו מטפלים בה באמצעות
התרופה הנכונה להורדת לחץ דם

בזמן,

אנחנו יכולים למנוע שבץ.

אם אנחנו עוקבים במדויק
אחרי איבוד דם במהלך לידה,

אנחנו יכולים לזהות דימום מוקדם יותר
ולהציל את חייה של האישה.

למעשה אנחנו יכולים להוריד את שיעור
האירועים הקטסטרופליים הללו כבר מחר,

אך זה דורש שנעריך את איכות הטיפול

שאנחנו מעניקים לנשים בהריון

לפני, במהלך ולאחר הלידה.

אם נעלה את איכות הטיפול באופן אוניברסלי
לרמה שבה הוא צריך להיות,

נוכל להוריד משמעותית
את שיעור המוות והסיבוכים החמורים.

ובכן, יש גם חדשות טובות.

יש מספר סיפורי הצלחה.

ישנם כמה מקומות שאימצו
את הסטנדרטים האלו בפועל,

וזה יוצר שינוי אמיתי.

לפני מספר שנים, הקולג' האמריקאי
של המיילדים והגניקולוגים (ACOG)

איחד כוחות עם ארגוני בריאות אחרים,

חוקרים כמוני וארגונים קהילתיים.

הם רצו להטמיע פרקטיקות טיפול סטנדרטיות

בבתי חולים ובמערכות בריאות ברחבי המדינה.

והאמצעי שבו הם משתמשים הוא תכנית ששמה

הברית לחדשנות בטיפול אמהי, תכנית AIM.

המטרה היא להוריד את שיעור התמותה האמהי
ואת שיעור התחלואה האמהית החמורה

באמצעות יוזמות של איכות ובטיחות
ברחבי המדינה.

הקבוצה פיתחה מספר ערכות בטיחות

שנועדו לטפל בכמה מהגורמים
לתמותה אמהית שניתנים למניעה.

לתכנית AIM יש כיום פוטנציאל להגיע

למעל 50% מהלידות בארצות הברית.

אז מה יש בערכת הבטיחות?

פרקטיקות מבוססות-הוכחות, 
פרוטוקולים, פרוצדורות,

תרופות, ציוד

וכלים נוספים שמיועדים לתנאים האלו.

בואו ניקח לדוגמה את ערכת הדימום.

עבור דימום צריך ערכה ניידת

שיש בה כל מה שרופא או אחות עשויים
להזדקק לו בזמן חירום:

עירוי, מסכת חמצן ותרופות,

רשימות תיוג וציוד נוסף.

צריך גם משהו למדידת איבוד דם:

ספוגים או פדים.

ובמקום רק להעריך זאת בעין,

הרופאים והאחיות אוספים
את הספוגים והפדים האלו

ושוקלים אותם

או משתמשים בטכנולוגיה מתקדמת יותר
כדי להעריך כמה דם אבד.

ערכת הדימום כוללת גם פרוטוקול חירום
לעירוי מסיבי

ואימונים ותירגולים סדירים.

קליפורניה היא מובילה בשימוש
בערכות מסוג זה,

ולכן בקליפורניה נרשמה ירידה של 21%

במקרים של כמעט מוות בשל דימום

בין בתי החולים שהטמיעו את הערכה הזו
בשנה הראשונה.

ועדין, השימוש בערכות אלו ברחבי המדינה
הוא נקודתי או חסר.

בדיוק כמו העובדה שהשימוש
בפרקטיקות מבוססות-הוכחות

והדגש על בטיחות

משתנה בין בית חולים אחד למשנהו,

איכות הטיפול משתנה.

ואיכות הטיפול משתנה מאד עבור נשים
שאינן לבנות בארצות הברית.

נשים שחורות שיולדות כאן

הן בעלות סיכוי גבוה פי 3 או 4
לסבול ממוות שקשור להריון

מאשר נשים לבנות.

הסטטיסטיקה הזו נכונה עבור כל הנשים
השחורות שיולדות במדינה הזו,

בין אם הן נולדו בארצות הברית

או נולדו במדינה אחרת.

רבים רוצים לחשוב שהבדלי הכנסה
גורמים לפערים האלו,

אבל זה חוצה מעמדות.

אשה שחורה בוגרת קולג'

היא בעלת סיכוי כפול למות
בהשוואה לאשה לבנה

עם השכלה נמוכה מתיכון.

והיא בעלת סיכוי גבוה פי 2 או 3
לסיבוך מורכב

במהלך הלידה שלה.

תמיד לימדו אותי לחשוב שחינוך הוא
הישועה שלנו,

אבל במקרה הזה זה פשוט לא נכון.

הפער הזה בין שחורים ללבנים

הוא הפער הגדול ביותר

מבין כל המדדים הסב-לידתיים
בכלל האוכלוסיה

לפי ה- CDC.

והפערים האלו אפילו מובהקים יותר

בערים מסוימות.

למשל, בעיר ניו יורק,

לאשה שחורה יש סבירות גבוהה
פי 8 עד 12 למות

מסיבה הקשורה להריון בהשוואה לאישה לבנה.

אני מאמינה שרבים מכם מכירים

את הסיפור קורע הלב של ד"ר שאלון אירוינג,

אפידמיולוגית ב- CDC, שמתה בעקבות לידה.

הסיפור שלה פורסם ב- ProPublica
וב- NPR

לפני קצת פחות משנה.

לאחרונה הייתי בכנס

והיתה לי הזכות לשמוע את אמה מדברת.

היא הביאה את כל הקהל לכדי דמעות.

שאלון היתה אפידמיולוגית מבריקה,

מחוייבת ללימוד של פערים גזעיים
ואתניים בבריאות.

היא היתה בת 36, זה היה ההריון הראשון שלה,

והיא היתה אפרו-אמריקנית.

לשאלון אכן היה הריון מורכב,

אבל היא ילדה תינוקת בריאה
והשתחררה מבית החולים.

שלושה שבועות מאוחר יותר היא מתה
מסיבוכים של יתר לחץ דם.

שאלון נבדקה 4 או 5 פעמים על ידי
מומחי בריאות

באותם שלושה שבועות.

לא הקשיבו לה,

ולא זיהו את חומרת מצבה.

הסיפור של שאלון הוא רק אחד מני רבים

אודות פערים גזעיים ואתניים בתחום הבריאות

בארצות הברית,

ויש הכרה הולכת וגוברת
בכך שגורמים חברתיים בתחום הבריאות,

כמו גזענות, עוני, חינוך, 
איזורי דיור מופרדים,

תורמים לאותם פערים.

אבל הסיפור של שאלון מאיר גורם נסתר נוסף:

איכות הטיפול.

היעדר סטנדרטים בטיפול לאחר הלידה.

שאלון נבדקה מספר פעמים על ידי
קלינאים באותם שלושה שבועות

והיא עדיין מתה.

איכות הטיפול בסביבה של לידה

היא גורם נסתר לפערים גזעיים ואתניים

בתמותה אמהית ותחלואה אמהית חמורה

בארצות הברית,

וזה משהו שאנחנו יכולים לטפל בו עכשיו.

מחקרים של הצוות שלנו ואחרים

תיעדו שבשל מגוון של סיבות

נשים שחורות נוטות ללדת בקבוצה
ספציפית של בתי חולים,

ולאותם בתי חולים יש בדרך כלל תוצאות
רעות יותר הן לגבי נשים שחורות והן לבנות,

ללא קשר לגורמי הסיכון של המטופלת.

זה נכון לגבי כל ארצות הברית,

שבה בערך שלושה רבעים מכל הנשים השחורות

יולדות בקבוצה ספציפית של בתי חולים,

בעוד שפחות מחמישית מהנשים הלבנות
יולדות באותם בתי חולים.

בניו יורק, הסיכון של אישה לסבול
מסיבוך מסכן חיים

במהלך הלידה

יכול להיות גבוה פי 6 בבית חולים אחד
בהשוואה לאחר.

באופן לא מפתיע, סביר יותר שנשים
שחורות תלדנה

בבתי החולים עם התוצאות הרעות יותר.

למעשה, ההבדל בבית החולים שבו יולדים

מסביר בערך מחצית מהפער שחורים-לבנים.

בעוד שאנחנו צריכים לטפל בנושא
גורמים חברתיים בבריאות

אם אנחנו רוצים אי פעם שיהיה לנו
טיפול בריאותי שיוויוני במדינה הזו,

לרבים מהפערים הללו שורשים עמוקים
וייקח זמן לפתור אותם.

בינתיים, אנחנו יכולים להתמודד
עם איכות הטיפול.

הבטחה של איכות טיפול גבוהה
לאורך הרצף הטיפולי

משמעותה לספק גישה לאמצעי מניעה
בטוחים ואמינים

במשך חיי הפוריות של נשים.

לפני ההריון, משמעותו לספק טיפול מקדים,

כדי שנוכל לנהל מחלות כרוניות
ולהגיע לבריאות אופטימלית.

במהלך ההריון, הדבר כולל טיפול
איכותי טרום לידתי ובמהלך הלידה

כדי שנוכל להבטיח אמהות ותינוקות בריאים.

ולבסוף, לאחר ההריון, זה כולל טיפול
לאחר ההריון ובין הריונות

כדי שנוכל להכין את האם לתינוק הבריא הבא

ולחיים בריאים.

וזה יכול ממש לעשות את ההבדל
בין חיים למוות,

כמו שקרה במקרה של מריה,

שנכנסה לבית החולים לאחר עליה בלחץ הדם

במהלך בדיקת טרום-לידה.

מריה היתה בת 40, וזה היה ההריון השני שלה.

במהלך ההריון הראשון של מריה,
שהתרחש שנתיים קודם לכן,

היא גם כן חשה לא בטוב במהלך
השבועות האחרונים של ההריון,

והיו לה מספר אירועים של עליה בלחץ הדם.

אבל אף אחד לא הקדיש לכך תשומת לב.

הם רק אמרו:
"מריה, אל תדאגי, את תהיי בסדר.

זה ההריון הראשון שלך, את קצת לחוצה".

אבל זה לא נגמר בטוב עבור מריה
בפעם האחרונה.

היא פירכסה במהלך הלידה.

בפעם הזו הצוות באמת הקשיב.

הם שאלו שאלות חכמות ומכוונות.

הרופאים שלה ייעצו לה לגבי
סימפטומים של רעלת הריון

והסבירו שאם היא לא תרגיש טוב,

עליה לחזור ולהיבדק.

והפעם מריה חזרה,

והרופא שלה שלח אותה מיד לבית החולים.

בבית החולים, הרופא הנחה לבצע
בדיקות מעבדה דחופות.

חיברו אותה למוניטורים שונים

והקדישו תשומת לב מיוחדת ללחץ הדם שלה,

ולמעקב קצב הלב העוברי

ונתנו לה תרופות בעירוי כדי למנוע פירכוסים.

וכשלחץ הדם של מריה היה כה גבוה
שהיה סיכוי שתקבל שבץ,

הרופאים והאחיות של נזעקו לפעולה.

הם בדקו שוב את לחץ הדם שלה
לאחר 15 דקות

והכריזו על מצב חירום של יתר לחץ דם.

הם נתנו לה את התרופה הנכונה
בהתאם לפרוטוקול העדכני הנכון.

הם עבדו בצורה חלקה בתור צוות מתואם

והצליחו להוריד את לחץ הדם שלה.

כתוצאה, מה שהיה יכול להיות טרגדיה
הפך לסיפור הצלחה.

הסימפטומים המסוכנים של מריה היו בשליטה,

והיא ילדה תינוקת בריאה.

ולפני שמריה שוחררה מבית החולים,

הרופאים ייעצו לה שוב אודות הסימנים
והסימפטומים של רעלת הריון,

החשיבות שבבדיקת לחץ הדם שלה,

בייחוד בשבוע הראשון שלאחר הלידה

והסבירו לה על טיפול בראותי לאחר הלידה
ומה עליה לצפות.

בשבועות ובחודשים שלאחר מכן,

מטבע הדברים מריה חזרה לבדיקות
אצל רופא הילדים שלה

כדי לבדוק את בריאות התינוקת שלה.

אבל חשוב לא פחות,

היו לה גם ביקורי המשך אצל הגניקולוג שלה

כדי לבדוק את הבריאות שלה, לחץ הדם שלה,

ולגבי הדאגות שלה כאמא טריה.

כך נראה טיפול איכותי לאורך הרצף הטיפולי.

וכך הוא צריך להיראות.

אם כל אישה הרה בכל קהילה

תזכה לכזה טיפול באיכות גבוהה

ותלד במתקנים שמקיימים
פרקטיקות טיפול סטנדרטיות,

שיעורי התמותה והתחלואה האמהית
החמורה שלנו יצנחו.

הדירוג הבינלאומי שלנו כבר לא יהיה מביך.

אבל האמת היא שאנחנו כבר במשך עשורים
בשיעורים בלתי מתקבלים על הדעת

בתמותה אמהית
וסיבוכים מסכני חיים במהלך לידה

ועשורים של תוצאות הרסניות
עבור אמהות, תינוקות ומשפחות,

ועדין לא התחלנו לפעול.

תשומת הלב הזו של התקשורת
על הביצועים העלובים שלנו בתמותה אמהית

עזרה לציבור להבין:

טיפול אמהי איכותי הוא בהישג יד.

השאלה היא:

האם אנחנו כחברה מוכנים להעריך
נשים הרות מכל קהילה?

מבחינתי, אני עושה כל שאני יכולה
כדי להבטיח שכשנעשה זאת,

הכלים ובסיס ההוכחות יהיו מוכנים

כדי שנוכל להתקדם.

תודה רבה.

(מחיאות כפיים)