WEBVTT

00:00:00.609 --> 00:00:05.297
אני רואה את הירח. הירח רואה אותי

00:00:06.296 --> 00:00:11.564
הירח רואה מישהו שאני לא רואה

00:00:12.708 --> 00:00:18.351
אלוהים ברך את הירח וגם אותי.

00:00:19.243 --> 00:00:24.655
אלוהים ברך את ההוא שאני לא רואה.

00:00:25.673 --> 00:00:31.331
אם אגיע לגן עדן לפניך,

00:00:31.987 --> 00:00:37.770
אצור חור ברקיע ואמשוך אותך דרכו אלי

00:00:38.083 --> 00:00:43.552
ואכתוב את שמך על כל כוכב

00:00:44.062 --> 00:00:46.704
ובדרך זו העולם

00:00:47.356 --> 00:00:50.638
לא יראה כל כך רחוק

NOTE Paragraph

00:00:51.079 --> 00:00:54.770
האסטרונאוט לא יהיה בעבודה היום

00:00:55.111 --> 00:00:56.767
הוא הודיע שהוא חולה

00:00:56.791 --> 00:01:01.919
הוא כיבה את הסלולרי,הלפטופ, 
הביפר והשעון המעורר שלו

00:01:01.943 --> 00:01:05.092
יש חתול צהוב, שמן ישן על הכורסא שלו

00:01:05.116 --> 00:01:06.860
טיפות גשם על החלון

00:01:06.884 --> 00:01:10.599
ואפילו לא רמז לקפה בחלל המטבח

00:01:10.623 --> 00:01:11.872
כולם נרגשים

00:01:11.896 --> 00:01:15.842
המהנדסים בקומה ה-15 הפסיקו
לעבוד על מאיץ החלקיקים שלהם.

00:01:15.866 --> 00:01:17.644
חדר אפס הכבידה דולף

00:01:17.668 --> 00:01:19.548
ואפילו הנער המנומש עם המשקפיים,

00:01:19.572 --> 00:01:22.246
שכל תפקידו הוא להוריד את הזבל, עצבני,

00:01:22.270 --> 00:01:24.979
שומט את שקית האשפה
קליפת בננה, כוס חד פעמית,

00:01:25.003 --> 00:01:26.425
איש לא מבחין

00:01:26.449 --> 00:01:29.874
הם עסוקים מדי בחישוב מחדש
איך כל זה משפיע על הזמן האבוד.

00:01:29.898 --> 00:01:31.930
כמה גלקסיות אנחנו
מאבדים כל שניה?

00:01:31.954 --> 00:01:34.004
מתי כבר אפשר לשגר את הטיל הבא?

00:01:34.028 --> 00:01:36.899
במקום כלשהו אלקטרון נפלט מן הענן שלו

00:01:36.923 --> 00:01:38.889
חור שחור התפרץ,

00:01:38.913 --> 00:01:41.214
אם מסיימת לערוך את השולחן לארוחת הערב,

00:01:41.238 --> 00:01:43.299
מרתון חוק וסדר מתחיל.

00:01:43.323 --> 00:01:45.544
האסטרונאוט ישן.

00:01:45.568 --> 00:01:47.471
הוא שכח להפסיק את השעון שלו

00:01:47.495 --> 00:01:50.246
שמתקתק בפעימה מתכתית על פרק כף ידו,

00:01:50.270 --> 00:01:51.845
הוא אינו שומע

00:01:51.869 --> 00:01:54.918
הוא חולם על שוניות אלמוגים ועל פלנקטון

00:01:54.942 --> 00:01:58.081
אצבעותיו מוצאות את תרני 
ההפלגה של ציפית הכרית

00:01:58.105 --> 00:02:01.173
הוא מתהפך על הצד, 
פוקח עיניו מיד.

00:02:01.197 --> 00:02:05.927
הוא חושב שלצוללנים יש לבטח את 
העבודה הנפלאה ביותר בעולם.

00:02:05.951 --> 00:02:08.794
מים רבים כלכך לגלוש דרכם!

NOTE Paragraph

00:02:11.070 --> 00:02:16.298
[מחיאות כפיים]

NOTE Paragraph

00:02:16.322 --> 00:02:18.103
תודה

NOTE Paragraph

00:02:18.127 --> 00:02:22.228
כשהייתי קטנה לא הבנתי את משמעות הביטוי

00:02:22.996 --> 00:02:25.041
"חיים רק פעם אחת"

00:02:25.300 --> 00:02:27.170
אני לא מתכוונת לכך שלא הבנתי את הדימוי,

00:02:27.170 --> 00:02:30.115
אני באמת חשבתי
שאני אוכל לעשות

00:02:30.433 --> 00:02:32.479
כל דבר שאפשר לעשות

00:02:32.503 --> 00:02:35.099
ושאוכל להיות כל דבר שאפשר להיות

00:02:35.123 --> 00:02:36.527
זה הכל עניין של זמן.

00:02:36.899 --> 00:02:39.923
שאין שום מגבלות
המבוססות על גיל או מין

00:02:39.947 --> 00:02:43.034
או גזע או אפילו תקופה מתאימה בהיסטוריה,

00:02:43.058 --> 00:02:46.509
הייתי בטוחה שאוכל ממש להתנסות

00:02:46.533 --> 00:02:50.327
מה היא ההרגשה להיות מנהיגה
בתנועה לזכויות האזרח

00:02:50.351 --> 00:02:53.985
או נער בן 10 החי בחווה, 
בערבה בארה"ב בזמן סופות החול

00:02:54.009 --> 00:02:57.627
או איך זה להיות קיסר שושלת טאנג בסין.

00:02:57.651 --> 00:02:59.652
אמא שלי אומרת שכשאנשים שאלו אותי

00:02:59.676 --> 00:03:03.255
מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה,
התגובה הטיפוסית שלי היתה:

00:03:03.279 --> 00:03:05.047
נסיכה-בלרינה-אסטרונאוטית.

00:03:05.458 --> 00:03:08.603
ומה שהיא לא הבינה
היה שאני לא מנסה להמציא

00:03:08.627 --> 00:03:10.610
איזה סופר-מקצוע חדש משולב.

00:03:10.634 --> 00:03:14.011
פשוט ציינתי את רשימת הדברים
שחשבתי שאני הולכת להיות:

00:03:14.035 --> 00:03:17.096
נסיכה ובלרינה וגם אסטרונאוטית.

00:03:17.120 --> 00:03:19.859
ואני די בטוחה שהרשימה
היתה נמשכת,

00:03:19.883 --> 00:03:21.881
אילו לא קטעו אותי בשלב הזה.

00:03:21.905 --> 00:03:24.771
זו אף פעם לא היתה שאלה של האם,

00:03:24.795 --> 00:03:26.855
רק מתי,

NOTE Paragraph

00:03:27.278 --> 00:03:29.755
והייתי בטוחה שאם אני מתכוונת
לעשות את הכל

00:03:29.779 --> 00:03:32.215
בטח כדאי שאמהר

00:03:32.239 --> 00:03:34.485
כי יש הרבה שאני צריכה להספיק

00:03:34.509 --> 00:03:36.779
אז מיהרתי. כל הזמן.

00:03:36.803 --> 00:03:38.970
תמיד חששתי שאני לא מספיקה.

00:03:38.994 --> 00:03:42.374
ומכיוון שגדלתי בניו-יורק
לפי מה שראיתי סביבי


00:03:42.398 --> 00:03:44.224
זה היה מצב נורמלי.

00:03:45.128 --> 00:03:48.763
אך ככל שהתבגרתי, הבנתי


00:03:49.108 --> 00:03:53.398
שלא אקבל יותר ממחזור חיים אחד

00:03:53.422 --> 00:03:56.428
ידעתי רק מהי ההרגשה להיות נערה מתבגרת

00:03:56.452 --> 00:03:57.603
בעיר ניו-ניורק.

00:03:57.627 --> 00:03:59.918
לא נער מתבגר בניו-זילנד,

00:03:59.942 --> 00:04:03.019
לא מלכת הנשף מקנזס.

00:04:03.043 --> 00:04:04.964
יכולתי לראות רק דרך העיניים, שלי.

00:04:04.988 --> 00:04:08.296
באותו זמן בערך התאהבתי בסיפורים.

00:04:08.320 --> 00:04:11.447
באמצעות הסיפורים יכולתי לראות

00:04:11.471 --> 00:04:15.193
דרך עיניהם של אנשים אחרים, אפילו
אם זה מבט קצר ולא מושלם.

00:04:15.589 --> 00:04:18.701
והתחלתי להשתוקק לשמוע
על התנסויות של אנשים אחרים

00:04:18.725 --> 00:04:22.288
כל-כך קינאתי. היו חיים שלמים

00:04:22.312 --> 00:04:24.003
שאני לא אחיה לעולם.

00:04:24.027 --> 00:04:26.702
רציתי לשמוע על כל הדברים שאני מפספסת.

00:04:26.726 --> 00:04:28.020
באמצעות היקש הגיוני,

00:04:28.044 --> 00:04:31.273
הסקתי שישנם אנשים שלעולם לא יתנסו

00:04:31.297 --> 00:04:33.981
בחוויה איך זה להיות נערה מתבגרת בניו-יורק.

00:04:34.005 --> 00:04:35.910
זאת אומרת, הם לא ידעו

00:04:35.934 --> 00:04:39.156
איך זה מרגיש לנסוע ברכבת התחתית 
אחרי שהתנשקת בפעם הראשונה

00:04:39.180 --> 00:04:41.998
או כמה שקט הכל נהיה כשיורד שלג.

00:04:42.022 --> 00:04:44.634
ורציתי שידעו, רציתי לספר להם.

NOTE Paragraph

00:04:44.658 --> 00:04:47.085
וזה נהיה האובססיה המרכזית שלי

00:04:47.109 --> 00:04:50.734
עסקתי בסיפור סיפורים, שיתוף סיפורים, 
איסוף סיפורים.

00:04:50.758 --> 00:04:52.742
אבל רק לאחרונה

00:04:52.766 --> 00:04:57.075
הבנתי שאי אפשר להאיץ שירה.

00:04:57.666 --> 00:05:01.004
באפריל, באירוע "חודש השירה הלאומי", 
יש אתגר

00:05:01.028 --> 00:05:04.146
שרבים בקהילת המשוררים משתתפים בו,

00:05:04.170 --> 00:05:06.234
הוא נקרא אתגר ה- 30/30.

00:05:06.551 --> 00:05:09.273
הרעיון הוא שהמשתתפים כותבים שיר חדש

00:05:09.297 --> 00:05:12.234
בכל יום ויום במשך כל חודש אפריל.

00:05:12.916 --> 00:05:14.972
ובשנה שעברה ניסיתי לעשות זאת
בפעם הראשונה

00:05:14.996 --> 00:05:19.146
והתלהבתי מו היעילות בה יכולתי לייצר שירה.

00:05:19.765 --> 00:05:23.375
אבל בסוף החודש הסתכלתי שוב על
אותם 30 שירים שכתבתי

00:05:23.399 --> 00:05:27.418
וגיליתי שכולם ניסו לספר אותו הסיפור.

00:05:27.442 --> 00:05:32.251
פשוט הייתי זקוקה ל- 30 נסיונות כדי לגלות
איך הסיפור הזה מעדיף להיות מסופר.

00:05:32.275 --> 00:05:36.196
והבנתי שזה בטח נכון גם בהרבה סיפורים אחרים


00:05:36.220 --> 00:05:38.648
יש לי סיפורים שניסיתי לספר שנים,

00:05:38.672 --> 00:05:43.060
משכתבת ומחפשת את המילים הנכונות.

NOTE Paragraph

00:05:43.084 --> 00:05:46.369
משורר והוגה צרפתי בשם פול ולרי אמר

00:05:46.393 --> 00:05:49.869
ששיר לעולם אינו מסתיים, רק ננטש

00:05:50.178 --> 00:05:51.329
זה החריד אותי.

00:05:51.353 --> 00:05:54.732
בגלל שזה הצביע על האפשרות שאני אמשיך
לשכתב ולערוך לנצח.

00:05:54.756 --> 00:05:58.209
רק אני, יכולתי להחליט מתי שיר גמור.

00:05:58.233 --> 00:06:00.344
ומתי אני מוכנה להפרד ממנו סופית.

00:06:00.978 --> 00:06:03.685
זה סותר את הטבע הפרפקציוניסטי שלי

00:06:03.709 --> 00:06:07.328
אני תמיד מנסה למצוא תשובה נכונה
ואת המילים הנכונות ואת הצורה הנכונה.

00:06:07.352 --> 00:06:09.433
אני משתמשת בשירה בחיי

00:06:09.457 --> 00:06:12.169
כשיטה להתמודדות עם הדברים שקורים לי

00:06:12.193 --> 00:06:15.399
אך זה שסיימתי לכתוב את השיר
לא אומר שפתרתי

00:06:15.423 --> 00:06:17.407
את ההתלבטות שלי באותו עניין

00:06:18.001 --> 00:06:19.835
אני רוצה לשכתב שירים שכתבתי בעבר

00:06:19.859 --> 00:06:23.674
בגלל שהם משקפים אותי בדיוק
איפה שהייתי באותו רגע,

00:06:23.698 --> 00:06:25.611
ומה היה העניין איתו התמודדתי
באותו זמן

00:06:25.635 --> 00:06:27.769
ומה היו המילים בעזרתן בחרתי להתמודד.

NOTE Paragraph

00:06:28.468 --> 00:06:29.821
יש לי סיפור

00:06:29.845 --> 00:06:32.694
שאני מתלבטת לגביו כבר שנים

00:06:32.718 --> 00:06:35.368
ואני לא בטוחה שמצאתי את הניסוח הנכון,

00:06:35.392 --> 00:06:37.384
או שאולי זה רק עוד נסיון

00:06:37.408 --> 00:06:41.153
ואמשיך לנסות מאוחר יותר
ואחפש דרך טובה יותר לספר אותו.

00:06:41.177 --> 00:06:44.177
אבל אני כן יודעת, שמאוחר יותר, כשאתבונן

00:06:44.201 --> 00:06:48.200
אוכל לדעת שזה בדיוק המקום
שהייתי בו באותו רגע

00:06:48.224 --> 00:06:50.423
ועם זה התמודדתי.

00:06:50.447 --> 00:06:53.274
במילים אלו, כאן, בחדר זה, איתכם.

NOTE Paragraph

00:06:56.105 --> 00:06:57.255
אז--

00:06:58.652 --> 00:07:00.152
לחייך!

NOTE Paragraph

00:07:05.310 --> 00:07:06.794
לא תמיד זה היה כך.

00:07:07.874 --> 00:07:10.281
היה זמן בו הייתם צריכים ללכלך את הידיים.

00:07:10.305 --> 00:07:14.090
כאשר הייתם בחושך בדרך כלל היה צריך לגשש.

00:07:14.416 --> 00:07:17.812
אם נזקקתם ליותר קונטרסט או רוויה

00:07:17.836 --> 00:07:19.939
כהה, כהה יותר והאור בוהק יותר

00:07:19.963 --> 00:07:22.660
קראו לזה פיתוח מורחב

00:07:22.684 --> 00:07:25.986
זה אמר ששאפתם יותר כימיקלים,
עבדתם יותר קשה

00:07:26.010 --> 00:07:27.302
לא תמיד זה היה כל כך קל

00:07:27.937 --> 00:07:30.707
סבא סטיוארט היה צלם בחיל הים.

00:07:30.731 --> 00:07:33.675
צעיר, סמוק, עם שרוולים מופשלים,

00:07:33.699 --> 00:07:36.327
אצבעות שמנמנות כנקניקיות

00:07:36.351 --> 00:07:39.171
הוא נראה כמו פופאי המלח

00:07:39.195 --> 00:07:41.612
חיוך עקום, ציצת שיער על החזה,

00:07:41.636 --> 00:07:45.017
הוא התייצב למלחמת העולם השניה
עם גיחוך ותחביב.


00:07:45.041 --> 00:07:47.707
כשנשאל אם הוא יודע משהו על צילום

00:07:47.731 --> 00:07:51.019
הוא שיקר. למד לקרוא את אירופה כמו מפה

00:07:51.043 --> 00:07:54.233
הפוך, מלמעלה מהמטוס המפציץ.

00:07:54.257 --> 00:07:56.758
לחיצה על הצמצם, עפעוף,

00:07:56.782 --> 00:07:58.997
האפל מכל אפל והמבהיק מכל בוהק

00:07:59.021 --> 00:08:02.007
הוא למד להלחם כמו שהוא ידע את הדרך הביתה

NOTE Paragraph

00:08:02.520 --> 00:08:05.624
כשגברים אחרים חזרו, הם אחסנו את נשקם.

00:08:05.648 --> 00:08:08.275
אבל הוא הביא את העדשות והמצלמה איתו הביתה.

00:08:08.299 --> 00:08:11.362
פתח חנות, הפך את זה לעסק משפחתי.

00:08:11.386 --> 00:08:14.806
אבי כבר נולד לתוך זה

00:08:14.830 --> 00:08:18.000
ידי הכדורסלן שלו למדו את התנועות העדינות

00:08:18.024 --> 00:08:20.579
של כיוון העדשות והכנסת הפילם למצלמה.

00:08:20.579 --> 00:08:22.266
חומרי פיתוח כימיים לתוך מיכל פלסטיק

00:08:22.266 --> 00:08:24.944
אביו הכיר את הציוד אבל לא את האמנות.

00:08:25.308 --> 00:08:27.151
הוא הכיר את הכהים, לא את הבהירים

00:08:27.175 --> 00:08:30.850
אבי למד את הקסם, 
הוא בילה את זמנו במעקב אחרי האור.

00:08:30.874 --> 00:08:34.508
פעם הוא חצה את הארץ במעקב 
אחרי שריפת יער

00:08:34.532 --> 00:08:37.087
רדף אותה במצלמתו במשך שבוע.

00:08:37.929 --> 00:08:39.381
"עקבי אחר האור" הוא אמר

00:08:39.698 --> 00:08:40.874
"עקבי אחר האור"

NOTE Paragraph

00:08:40.898 --> 00:08:44.071
יש בי חלקים שאני מזהה רק בזכות הצילום

00:08:44.095 --> 00:08:46.801
הלופט ברחוב וווסטר עם המסדרונות החורקים

00:08:46.825 --> 00:08:49.525
התקרות בגובה 3.5 מטרים,
קירות לבנים ומרצפות קרות

00:08:49.549 --> 00:08:52.348
זה היה הבית של אמא שלי
לפני שהיא היתה אמא,

00:08:52.372 --> 00:08:55.229
לפני שהיתה רעיה, היא הייתה אמנית

00:08:55.253 --> 00:08:56.992
שני החדרים היחידים בבית,

00:08:57.016 --> 00:08:59.547
שהיו להם קירות שהגיעו כל הדרך לתקרה

00:08:59.571 --> 00:09:01.158
ודלתות שאפשר היה לפתוח ולסגור,

00:09:01.182 --> 00:09:03.443
היו השירותים, וחדר החושך.

00:09:03.814 --> 00:09:05.893
חדר החושך שהיא בנתה בעצמה,

00:09:05.917 --> 00:09:10.512
עם כיורי נירוסטה בהתאמה אישית
מכשיר הגדלה 20X25 ס"מ

00:09:10.536 --> 00:09:12.948
שעלה וירדה בעזרת מנואלה ידנית ענקית

00:09:12.972 --> 00:09:14.655
מערך של נורות איזון צבע.

00:09:14.679 --> 00:09:16.644
קיר זכוכית לבנה בשביל להתבונן בצילומים

00:09:16.668 --> 00:09:19.010
מתקן יבוש שמתקרב ומתרחק מהקיר.

00:09:19.034 --> 00:09:21.120
אמא שלי בנתה לעצמה חדר חושך,

00:09:21.144 --> 00:09:22.407
הפכה אותו לביתה,

00:09:22.431 --> 00:09:25.091
התאהבה בגבר עם ידי כדורסלן,

00:09:25.115 --> 00:09:26.995
בדרך בה הסתכל על אור

NOTE Paragraph

00:09:27.375 --> 00:09:29.458
הם התחתנו. נולדה להם תינוקת,

00:09:29.482 --> 00:09:31.672
עברו לבית ליד הפארק,

00:09:31.696 --> 00:09:33.749
אך הם השאירו לעצמם 
ם את הלופט ברחוב ווסטר,

00:09:33.749 --> 00:09:36.182
בשביל מסיבות יום הולדת וחפש את המטמון,

00:09:36.206 --> 00:09:38.610
התינוקת הכניסה צבע לחיים

00:09:38.634 --> 00:09:42.269
מילאה את אלבומי התמונות של הוריה
בבלונים אדומים וזיגוג צהוב.

00:09:42.293 --> 00:09:45.062
התינוקת גדלה להיות נערה בלי נמשים

00:09:45.086 --> 00:09:46.578
ועם חיוך עקום,

00:09:46.602 --> 00:09:51.062
היא לא הבינה למה אין לכל 
חבריה חדרי חושך בביתם

00:09:51.086 --> 00:09:52.998
היא אף פעם לא ראתה את הוריה מתנשקים

00:09:53.022 --> 00:09:54.554
או מחזיקים ידיים

NOTE Paragraph

00:09:55.006 --> 00:09:56.744
אבל יום אחד הופיע תינוק נוסף.

00:09:56.768 --> 00:09:59.951
לזה היה שיער חלק ומושלם, לחיים
גדולות, עגולות,

00:09:59.975 --> 00:10:01.601
הם קראו לו סופגניה.

00:10:01.625 --> 00:10:03.557
כשצחק, צחק בקול רם כל כך,

00:10:03.581 --> 00:10:05.739
עד שהפחיד את היונים שעמדו על הגג,

00:10:05.763 --> 00:10:08.739
ארבעתם חיו בבית שליד הפארק,

00:10:08.763 --> 00:10:11.318
הנערה שלא היו לה נמשים,
ילד הסופגניה,

00:10:11.342 --> 00:10:13.468
אבא כדורסל, אמא חדר חושך,

00:10:13.492 --> 00:10:16.120
הם הדליקו את הנרות שלהם 
ואמרו את התפילות שלהם,

00:10:16.144 --> 00:10:18.198
ופינות הצילומים התעגלו מיושן.

NOTE Paragraph

00:10:18.959 --> 00:10:21.467
יום אחד נפלו כמה מגדלים

00:10:21.491 --> 00:10:25.220
והבית שליד הפארק הפך לבית מתחת לאפר.
אז הם נמלטו.

00:10:25.244 --> 00:10:28.507
תרמילי גב, על אופניים לחדרי חושך

00:10:28.531 --> 00:10:31.360
אך הלופט ברחוב ווסטר
התאים לאמן

00:10:31.384 --> 00:10:34.138
לא למשפחת יונים,

00:10:34.162 --> 00:10:37.534
הקירות שאינם מגיעים לתקרה
אינם מכילים את הצעקות

00:10:37.558 --> 00:10:41.800
והאיש עם ידי הכדורסלן הניח את כלי נישקו

00:10:41.824 --> 00:10:45.063
הוא לא יכול היה יותר להלחם במלחמה הזו
אף מפה לא כיוונה "הביתה".

00:10:45.442 --> 00:10:47.641
ידיו לא התאימו יותר למצלמה,

00:10:47.665 --> 00:10:49.252
לא התאימו יותר לאלו של אישתו,

00:10:49.276 --> 00:10:50.712
לא התאימו יותר לגופו.

00:10:51.299 --> 00:10:53.983
ילד הסופגניה מעך את אגרופיו לפיו

00:10:54.007 --> 00:10:55.580
עד שלא היה לו מה להגיד יותר

NOTE Paragraph

00:10:55.604 --> 00:10:58.902
אז הנערה בלי הנמשים יצאה
לחפש את המטמון לבדה.

00:10:59.497 --> 00:11:02.908
וברחוב ווסטר, בבנין עם מסדרונות חורקים

00:11:02.932 --> 00:11:04.760
בלופט עם התקרות הגבוהות

00:11:04.784 --> 00:11:06.752
וחדר החושך עם היותר מידי כיורים

00:11:06.776 --> 00:11:09.298
תחת הנורות לאיזון הצבע,
היא מצאה פתק,

00:11:09.322 --> 00:11:13.575
נעוץ לקיר בנעץ, הוא היה שם
מתקופה שלפני המגדלים,

00:11:13.933 --> 00:11:16.564
מהתקופה שלפני תינוקות,

00:11:16.588 --> 00:11:21.520
ועל הפתק נכתב: 
"בחור בטוח אוהב את הנערה שעובדת בחדר חושך"

00:11:22.758 --> 00:11:25.710
שנה שלמה לקחה עד שאבי
נגע במצלמה שוב.

00:11:26.238 --> 00:11:28.776
בפעם הראשונה שלו,
הוא עקב אחרי אורות חג המולד

00:11:28.800 --> 00:11:31.283
מנקדים דרכם ברחובות ניו-יורק

00:11:31.307 --> 00:11:36.006
נקודות קטנטנות של אור, מהבהבות אליו
מתוך האפלה.

NOTE Paragraph

00:11:36.030 --> 00:11:39.928
שנה מאוחר יותר הוא חצה
את היבשת במעקב אחרי שריפת יער

00:11:39.952 --> 00:11:42.464
במשך שבוע עקב אחריה בעזרת המצלמה שלו,

00:11:42.488 --> 00:11:44.340
היא הרסה את החוף המערבי

00:11:44.364 --> 00:11:46.594
מעכלת במהלכה משאיות ענק

00:11:46.618 --> 00:11:48.197
בצדה השני של המדינה

00:11:48.221 --> 00:11:51.579
הלכתי לבית הספר וכתבתי שיר
בשולי המחברת שלי.

00:11:51.603 --> 00:11:53.563
שנינו למדנו למסגר את הרגע.

00:11:54.059 --> 00:11:56.912
אולי אנחנו לומדים איך לחבק.

00:11:56.936 --> 00:12:00.039
אולי אנחנו לומדים איך לשחרר.

NOTE Paragraph

00:12:01.357 --> 00:12:06.023
[מחיאות כפיים]