לפני כשנתיים

קיבלתי שיחת טלפון ששינתה את חיי

״הי, זה בן הדוד שלך חסן.״

קפאתי במקום.

תבינו, יש לי מעל לשלושים בני דודים
מקרבה ראשונה,

אבל לא הכרתי אף אחד ששמו חסן

מסתבר, שחסן הוא בעצם בן דוד של אמי

והוא בדיוק הגיע למונטריאול כפליט.

במשך מספר החודשים הבאים

היו לי שלושה קרובי משפחה נוספים
שהגיעו לקנדה בשביל לבקש מקלט,

עם מעט מאוד חוץ מהבגדים שעל גופם.

ובשנתיים מאז שיחת הטלפון ההיא,

חיי השתנו לחלוטין.

עזבתי את האקדמיה

ועכשיו אני מוביל צוות מגוון
של טכנולוגים, חוקרים ופליטים

שמפתח משאבי עזרה עצמית מותאמים 
לעולים חדשים.

ואנחנו רוצים לעזור להם להתגבר
על מכשולי השפה, התרבות ואחרים

שגורמים להם להרגיש כאילו 
איבדו שליטה על חייהם

ואנחנו מרגישים שבינה מלאכותית יכולה לעזור
להחזיר את הזכויות ואת הכבוד

שהרבה אנשים מאבדים כשהם מחפשים עזרה.

החוויה של הפליטים במשפחתי אינה יוצאת דופן.

לפי נציבות האו״ם לפליטים,

בכל דקה, 20 אנשים נעקרים מביתם

בגלל שינוי האקלים, משבר כלכלי

וחוסר יציבות חברתית ופוליטית.

ובזמן התנדבות במקלט ימק״א מקומי

שבן דודי חסן וקרובים נוספים נשלחו אליו

שראינו, ולמדנו להעריך

כמה מאמץ ותיאום התיישבות מחדש דורשת.

בהתחלה כשאתם מגיעים, צריך למצוא עורך דין,

ולמלא מסמכים חוקיים תוך שבועיים.

אתם גם צריכים לתאם בדיקה רפואית 
עם רופא מאושר מראש,

רק בשביל שתוכלו להגיש בקשה לאשרת עבודה.

ואתם צריכים להתחיל לחפש מקום לגור בו,

לפני שאתם מקבלים עזרה חברתית כלשהי.

עם אלפים שנמלטים מארצות הברית,

לחפש מקלט בקנדה במהלך מספר השנים האחרונות,

מהר מאוד ראינו איך זה נראה

כשיש יותר אנשים שצריכים עזרה משיש 
משאבים לעזור להם.

שירותים סוציאליים לא עובדים במהירות

ואפילו אם הקהילות עושות כל מה שהן יכולות,

כדי לעזור ליותר אנשים עם משאבים מוגבלים,

עולים חדשים בסופו של דבר 
מבלים יותר זמן בחוסר ודאות,

לא יודעים לאן לפנות.

במונטריאול, למשל,

למרות שמיליוני דולרים מושקעים 
בתמיכת מאמצים ליישוב מחדש,

כמעט חמישים אחוזים מהעולים 
החדשים עדיין לא יודעים,

שיש משאבים חינמיים, שקיימים

לעזור להם בהכל, מלמלא מסמכים,

ועד למצוא עבודה.

והאתגר הוא לא שהמידע הזה לא קיים.

להפך, אלו שנזקקים לעזרה בדרך כלל 
מופצצים בכל כך הרבה מידע,

שזה קשה להבין הכל.

״אל תיתנו לי עוד מידע, 
רק תגידו לי מה לעשות,״

הייתה גישה ששמענו שוב ושוב.

וזה משקף כמה קשה זה יכול להיות 
למצוא כיוון

כשאתם מגיעים בפעם הראשונה למדינה חדשה.

אני נאבקתי באותה הבעייה
כשהגעתי למונטריאול,

ולי יש דוקטורט.

(צחוק)

חבר נוסף בצוות שלנו, גם הוא פליט,
הציג את זה כך:

״בקנדה, כרטיס SIM חשוב יותר מאוכל,

כי לא נמות מרעב.״

אבל השגת גישה למשאבים והמידע המתאים

יכולה להיות ההבדל בין חיים למוות.

תנו לי להגיד את זה שוב:

השגת גישה למשאבים והידע המתאים

יכולה להיות ההבדל בין חיים למוות.

כדי לטפל בבעיות אלו

בנינו את אטאר.

עורך הדין הוירטואלי
המופעל בבינה מלאכותית הראשון אי פעם.

שמנחה אתכם, צעד אחר צעד,
במהלך השבוע הראשון שלכם

לאחר ההגעה לעיר חדשה.

רק ספרו לאטאר במה אתפ צריכים עזרה.

אטאר לאחר מכן ישאל אתכם מספר שאלות בסיסיות

כדי להבין את הנסיבות המיוחדות שלכם,

ולקבוע את הזכאות שלכם למשאבים.

למשל: האם יש לכם מקום להישאר בו הלילה?

אם לא, האם תעדיפו מקלט לנשים בלבד?

האם יש לכם ילדים?

אטאר לאחר מכן יצור רשימת מטלות מותאמת,

שאומרת לכם כל מה שאתם צריכים לדעת,

מלאן ללכת, איך להגיע לשם,

מה לקחת איתכם,

ולמה לצפות.

אתם יכולים לשאול שאלות בכל זמן,

ואם לאטאר אין את התשובה,

אתם תחוברו לאדם אמיתי שיש לו אותה.

אבל מה שהכי מרגש,

זה שאנחנו עוזרים 
לארגונים הומאניטרים ושירותיים

לאסוף את המידע והנתונים שדרושים להבנת

הצרכים המשתנים של עולים חדשים,

בזמן אמת.

זה משנה את המשחק.

כבר חברנו לנציבות האו״ם לפליטים

כדי לספק את הטכנולוגיה הזאת בקנדה,

והעבודה שלנו הובילה קמפיינים
בערבית, אנגלית,

צרפתית, קריאול, וספרדית.

כשאנחנו מדברים על בעיית הפליטים,

אנחנו המון פעמים מתרכזים
בסטיטיסטיקה הרשמית,

של 65.8 מיליון שנעקרו מביתם בכוח
בכל העולם.

אבל המציאות היא הרבה יותר גדולה מזה,

עד 2050, יהיה 140 מיליון אנשים נוספים

שהם בסיכון להעיקר מביתם בגלל הרס סביבתי.

וכיום — זה כיום — יש כמעט מיליארד אנשים,

שכבר גרים בהתיישבויות לא חוקיות,
ובשכונות עוני.

התיישבות מחדש והשתלבות,

הן בין האתגרים הגדולים ביותר בתקופתנו.

והתקווה שלנו, היא שאטאר יכול לספק 
לכל עולה חדש עורך דין.

התקווה שלנו, היא שאטאר יכול 
לפשט מאמצים קיימים,

ולהקל את הלחץ על רשת התמיכה הסוציאלית,

שכבר נמתחה מעבר לכל דמיון.

אבל מה שהכי חשוב בשבילנו,

הוא שהעבודה שלנו,
תעזור להחזיר את הזכויות והכבוד,

שפליטים מאבדים תוך כדי 
התיישבות מחדש והשתלבות,

בעזרת נתינה של משאבים
שהם צריכים כדי לעזור לעצמם.

תודה רבה.

(מחיאות כפיים)