איך האישיות שלכם מעצבת את דעותיכם הפוליטיות

הפסיכולוגית החברתית דנגל יאנג מתארת את הקשר שבין הפסיכולוגיה והדעה הפוליטית שלנו, ומראה איך סוגי האישיות מתחלקים באופן כללי לאנשים שמתעדפים פתיחות וגמישות (ליברלים) ואלה שמעדיפים סדר ו-וודאות (שמרנים). בואו לשמוע כיצד שני מערכי האישיות הללו קריטיים עבור כל חברה ואיך ההבדלים בינינו מנוצלים באופן מסוכן כדי לפלג בינינו. מה אם המצב היה שונה?

אני פסיכולוגית פוליטית וחברתית.

אני חוקרת איך אנשים מבינים את העולם,

ומה משמעות הדבר עבור החברה והדמוקרטיה.

ומסתבר שזה די משמעותי.

חלק מהאנשים רואים את העולם כבטוח וטוב,

וזה מאפשר להם לחיות עם חוסר ודאות,

ולהקדיש זמן למחקר ולמשחק.

אחרים מודעים בחריפות לאיומים בסביבתם,

כך שהם מתעדפים סדר ויכולת חיזוי,

על פני פתיחות והתנסות.

במחקר האקדמי שלי,

חקרתי איך שתי הגישות הללו מעצבות
את האופן בו אנחנו חושבים ומרגישים,

לגבי כל דבר מאמנות ועד פוליטיקה.

חקרתי גם איך אליטות פוליטיות,

והתעמולה המפלגתית מנצלות
בדיוק את ההבדלים האלה,

כדי לעורר שנאה ופחד,

ואיך הכלכלה שמאחורי התקשורת
מנצלת את אותם הפערים.

אבל אחרי שחקרתי את זה

מסקנתי לא היתה
שנחרץ גורלנו להיות מפולגים,

אלא שבאחריותנו לראות
את שני מערכי התכונות

כנחוצים ואפילו בעלי ערך.

קחו לדוגמה שני אנשים שהיו
משמעותיים ביותר בחיי הפרטיים.

הראשון, בעלי המנוח מייק.

הוא היה אמן
שראה את העולם כבטוח וטוב.

הוא קידם בברכה
חוסר בהירות ומשחק בחייו.

למעשה, נפגשנו בתיאטרון אימפרוביזציה,

שבו הוא לימד את השחקנים להקשיב ולהיפתח,

ולהרגיש נוח עם חוסר הידיעה
מה עומד לקרות.

אחרי שהתחתנו וילדנו את בננו הבכור,

מייק אובחן עם גידול במוח.

ובמשך חודשים של אשפוזים וניתוחים,

אימצתי את דרכו של מייק,

וניסיתי לתרגל פתיחות,

וניסיתי להשלים עם חוסר הידיעה
מה עומד לקרות.

הסובלנות של מייק כלפי אי-בהירות

היא שאיפשרה לי לשרוד
את אותם חודשי חוסר הוודאות,

וגם עזרה לי לחקור דרכים חדשות
לבנות מחדש את חיי לאחר שמת.

כשנה וחצי אחרי שמייק נפטר,

פגשתי את בעלי הנוכחי, פי-ג'יי.

פי-ג'יי הוא תובע משפטי

שרואה את העולם כטוב מבחינה פוטנציאלית,

בתנאי שמנהלים את האיומים באופן מתאים.

הוא גם מישהו שמעדיף סדר ויכולת חיזוי

בשגרת היומיום שלו,

במזון שהוא אוכל,

בבחירת הבגדים שלו.

ופי-ג'יי גם שנון עד רשעות,

אבל הוא גם מאוד רציני מבחינה מוסרית,

ובעל תחושה חזקה של חובה ותכלית.

והוא מעריך מסורת, נאמנות ומשפחה.

ולכן, בגיל 28,

הוא לא היסס להתחתן עם אלמנה,

לאמץ את בנה התינוק,

ולגדל אותו כבנו.

הצורך של פי-ג'יי בוודאות וסגירת מעגל,

הוא שהביא יציבות לחיים שלנו.

אני מספרת את שני הסיפורים האלה,
על מייק ופי-ג'יי,

לא רק כי הם אישיים,

אלא כי הם ממחישים שני דברים
שגיליתי במחקר שלי.

ראשית, שהפסיכולוגיה שלנו
מעצבת איך אנחנו מבינים את העולם,

ושנית,

ששתי הגישות האלה,
מאפשרות את החיים של כולנו.

אך לרוע המזל, תמריצים פוליטיים וכלכליים
בסביבה התקשורתית שלנו,

שואפים לנצל את ההבדלים האלו.

להכעיס אותנו,

למשוך את תשומת הלב שלנו,

להשיג הקלקות,

ולהפנות אותנו אלה כנגד אלה.

וזה עובד.

חלקית, זה עובד כי אותן התכונות

קשורות לאמונות פוליטיות וחברתיות בסיסיות.

במשך שנים, פסיכולוגים פוליטיים חקרו

איך התכונות הפסיכולוגיות שלנו
מעצבות את האמונות הפוליטיות שלנו.

ביצענו ניסויים כדי להבין

איך הפסיכולוגיה והפוליטיקה מעצבות
את תגובותינו לגירויים א-פוליטיים.

והמחקר הזה הראה

שאנשים שפחות מודאגים מפני איומים,

ומקבלים חוסר בהירות,

אנשים אלו נוטים להיות יותר ליברלים,
תרבותית וחברתית,

בנושאים כמו הגירה, פשיעה ומיניות.

ובגלל שהם סובלנים כלפי חוסר בהירות,

הם גם נוטים להסתדר עם דקויות,

והם נהנים מחשיבה לשם חשיבה,

מה שגם מסביר למה

ישנן העדפות אסטתיות מובהקות בשמאל ובימין.

סביר שליברלים, יותר משמרנים,

יעריכו דברים כמו אמנות מופשטת,

או אפילו סיפורים ללא סוף ברור.

בעבודתי המחקרית,

גם גיליתי שאותם הבדלים עוזרים להסביר,

למה סביר שסטירה פוליטית אירונית
תזכה להערכה והבנה

בקרב ליברלים, יותר מאשר בקרב שמרנים.

מצד שני,

אותם אנשים שנזהרים מפני איומים,

שמעדיפים ודאות וסגירת מעגל,

אלה נוטים להיות שמרנים
מבחינה פוליטית וחברתית.

בגלל שהם עומדים על המשמר,

הם גם מחליטים במהירות וביעילות,

ומונחים על ידי אינטואיציה ורגש.

וגילינו שתכונות אלה עוזרות להסביר

מדוע שמרנים נהנים
בתכניות של דיונים פוליטיים

שמזהות בברור וביעילות איומים ואויבים.

אבל חשוב לדעת
שהנטיות האלה אינן מוחלטות,

הן אינן מקובעות.

ישנן ליברליים שעוקבים אחר איומים

בדיוק כמו שישנם שמרנים
שסובלניים לחוסר וודאות.

למעשה, האמונות הפוליטיות של פי-ג'יי,

אינן שונות בקיצוניות מאלו שהיו למייק.

הקשר שבין פסיכולוגיה ופוליטיקה תלוי בהקשר:

מי נמצא איתנו ומה מתרחש סביבנו.

הבעיה היא שכרגע,

מבחינת ההקשר העיקרי שלנו

וההקשר הפוליטי והתקשורתי,

חשוב שאותם הבדלים יהיו מוחלטים.

שיזכו לתגבור

ואולי אפילו שינוצלו כנשק.

מסיבות הקשורות לכוח ולרווחים,

ישנם גורמים בפוליטיקה ובתקשורת
שרוצים שנאמין,

שאותם אנשים בעלי גישה שונה לחיים מאתנו,

כמו מייק ופי-ג'יי,

הם מסוכנים.

ופלטפורמות של מדיה חברתית
משתמשות באלגוריתמים ומיקודים,

כדי להעביר מסרים מפלגים,

באסתטיקת המסרים המועדפת עלינו.

מסרים שמתייחסים לפוליטיקה, תרבות וגזע.

ואנחנו רואים את ההשפעות ההרסניות
של אותם מסרים בכל יום.

אזרחים אמריקאים שכועסים
וחוששים מפני הצד השני,

האשמות שהצד השני הורס את אמריקה.

אבל עצרו לרגע וחשבו,

מה היה אם ההבדלים האלה
לא היו משמשים כנשק?

הנטייה הליברלית לפתיחות וגמישות

היא שמאפשרת לנו להתמודד עם חוסר ודאות

והיא מאפשרת לנו לחקור
דרכים חדשות לחדשנות, יצירתיות,

גילויים מדעיים.

חישבו על דברים כמו טיסות לחלל
או תרופות למחלות,

או אמנות שמדמיינת עולם טוב יותר.

ואותן נטיות שמרניות לערנות ובטחון

ומסורת.

אלה הם הדברים שמניעים אותנו,

לעשות את מה שנחוץ

להגנה ולביטחון שלנו.

חישבו על הבטחון
שהצבא שלנו מספק לנו,

או על הבטחון שבמערכת הבנקים שלנו.

או חישבו על היציבות

שמציעים לנו מוסדות דמוקרטיים
בתור חובת שירות כמושבעים במשפט,

או מסורות תרבותיות כמו זיקוקים
ביום העצמאות האמריקני.

מה אם האיום האמיתי לחברה ולדמוקרטיה,

אינו מגיע מהצד השני?

מה אם הסכנה האמיתית
מגיעה מהאליטות של הפוליטיקה והתקשורת,

שמנסות לגרום לנו לחשוב
שכדאי לנו להיפטר מהצד השני,

ושמנצלות שסעים האלה לטובת
הצרכים האישיים, הפוליטיים והכלכליים שלהם?

מייק ופי-ג'יי התמודדו עם העולם
בדרכים שונות מאוד,

אבל גישותיהם השונות ממשיכות
להעשיר את חיי בכל יום.

במקום שההקשרים הפוליטיים והתקשורתיים שלנו
יקבעו לנו שהצד השני הוא האויב,

ויגרמו לנו להאמין שזה אכן נכון,

מה אם אנחנו נבחר ליצור את ההקשר?

אנשים אמיתיים שיוצרים תקשורת
עם אנשים אמיתיים אחרים,

שמכבדים את שתי הגישות האלה
בזכות מה שהן:

מתנות הכרחיות שיכולות לסייע לנו
לשרוד ולפרוח, ביחד.

תודה רבה.