(h) TROM - 2.4 Work

עמל היא תרומה ישירה למערכת המוניטרית,

לזרימה של כסף,

אבל גם היא דרך להשיג כסף,

מה שמוביל בצורה ישירה אל חובת העבודה.

מרבית העבודות מתרכזות בפרס הסופי, כסף,

עם התחשבות מועטה למצבו של האדם.

עמל, בדרך הזו, הוא עוד צורה של עבדות.

אוטומציה יכולה להחליף את רוב העבודות המונוטוניות היום,

תוך כדי שכלול איכות העבודה,

אבל נתרכז במשהו הרבה יותר חשוב:
מניעים.

המניעים שלנו מעניינים בצורה בלתי יאמנת, כוונתי,

אני עובד על זה כבר כמה שנים,

ומצאתי נושא שהוא עדיין מדהים ומרתק.

אני רוצה לספר לכם על זה.

המדע הוא באמת מפתיע.

המדע הוא גם קצת משוגע, בסדר?

אנחנו לא נשאר פתיים לנצח, שזה הדבר הצפוי שתחשבו!

יש מערכת שלמה ומדהימה של מחקרים. אני רוצה להביא לידעתכם רק שניים מהם.

מעלים את ההשערה שאם יינתן פרס על פעולה, ההתנהגות ה"רצויה" תהיה גדולה יותר,

ואם ייגרע הפרס, היא תהיה פחותה.

בוא נתקדם מלונדון אל הרחובות המרכזיים של קיימברידג', מסצ'וסטס,

החלק הצפון-מזרחי של ארה"ב.

אני רוצה לדבר על מחקר שנעשה ב-MIT,
המכון לטכנולוגיה במסצ'וסטס.

מה שעשו: לקחו קבוצת תלמידים, ובבחנו אותם באתגרים שונים.

דברים כמו: שינון מערכות ספרתיות, פתירת משחקי מילים, ועוד סוגים של חידות שונות, ואפילו מטלות פיזיות

כמו לזרוק כדור דרך חישוק.

נתנו להם את האתגרים האלה ואמרו

בכדי לעודד הצלחה בביצועים, יינתן להם פרסים ב3 דרגות.

אז, אם ההצלחה הייתה יחסית טובה קיבל פרס כספי קטן.

אם ההצלחה הייתה בינונית כך גם היה הפרס הכספי,

אם ההצלחה הייתה משמעותית, הנבחן היה בין המצליחים ביותר הוא קיבל פרס כספי גדול.

היינו בסרט הזה כבר, זה חיוני כמו תמריצים באגונים שונים, נכון?

נותנים פרס למצליחים ביותר, מתעלמים מהמצליחים פחות, ולחברה שבאמצע... נותנים רק מעט.

אז מה קרה? הם ביצעו את המבחנים, קיבלנו את התמריצים, וזה מה שהם גילו:

אחד: על המשימה כוללת בתוכה רק מיומנים מכאנית, הבונוסים עבדו כצפוי,

ככל שהתשלום יותר גדול כך גם הביצוע יותר טוב, יש בזה הגיון, אך זה מה שקרה:

אבל ברגע שהמשימה דרשה מיומנות קוגניטיבית בסיסית, פרס גדול יותר הגיע לביצוע פחות טוב.

זה מוזר נכון? פרס גדול יותר מגיע לביצוע פחות טוב, איך זה יכול להיות? והדבר המעניין בזה

שהנבחנים שביצעו את זה, כולם כלכלנים, שניים מ-MIT, אחד מאונ' שיקאגו, ואחד מקארנגי מלון.

האליטות של הכלכלנים, והם הגיע למסקה שנראה מנוגדת למה שידוע לרובנו בכלכלה.

שכל שהפרס גבוה יותר, כך גם הביצועים.

והם אומרים שברגע שהתעלית על היכולת הקוגנטיבית הראשונית התוצאה מתהפכת.

מה שנראה ברעיון שזה לא המטרה של הפרס.

יש פה עגמומיות של סוציאליזם, הלא כן? סוג מוזר של קונספירציה סוציאליסטית.

לאלה מכם שיש תיאוריות כאלה, אני רוצה להצבי על הקבוצות הידועות לשמצה שמימנו את המחקר,

בנק הרזרבות הפדרלי, זה המיינסטרים של המיינסטרים שהגיע למסקנות המפתיעות האלה,

מה שמפר הרבה דפוסים של פיזיקיה התנגותית, זה מוזר, אבל מוזר בצורה הכיפית, אז מה הם עשו?

הם אמרו שזה מוזר, בוא ונלך לבחון את זה מקום אחר, אולי פרס של 50-60 דולר הוא לא מניע חזר בשביל סטודנטים ב-MIT.

בוא נלך למקום שבוא ש50 דולר הרבה יותר משמעותיים באופן יחסי, נקח את הניסוי הזה למדורי, הודו

איפה ש50-60 דולר זה סכום כסף משמעותי מאוד.

אז כיפלו את הניסוי בהודו, בצורה הזאת:

ביצועים נמוכים, שכר עבודה של שבועיים, ביצועיים בינוניים, שכר עבודה של חודש

ביצועים גבוהים, שכר עבודה של חודשיים. זהו באמת תמריץ טוב, כי תתקבל פה תוצאה שונה.

אז מה שקרה שלאנשים שהוצע הפרס הבינוני לא ביצעו את עבודת יותר טוב מאלה שהוצע להם הפרס הנמוך, אך הפעם בשונה,

הביצועים של אלה שהוצע להם הפרס הגבוה ביצעו את העבודה בצורה הגרועה ביותר, תמריצים גבוהים יותר הלכו לביצועים הגרועים ביותר.

לא מדובר באירועים יחידניים, התוצאות חזרו על עצמם שוב ושוב ושוב.

ע"י פסיכולוגים, סוציולוגים, כלכלנים, שוב ושוב. על משימות פשוטות, שיטת התמריץ של

אם תעשה כך תקבל כך... זה נהדר. למשימות אלגוריתמיות, מערכת חוקים שצריך לפעול אחריהם בשביל לקבל תשובה נכונה.

במקרים האלה לפרס יש תוצאות מדהימות בביצועים.

אך מתי שהמשימה יותר מורכבת, שנדרשת בה מחשבה רעיונית, יצירתית

תמריצים אלו לרוב לא עובדים.

עובדה: כסף הוא תמריץ בעבודה, אבל בצורה שונה: אם לא תשלם מספיק לאנשים לא תהיה להם מוטיבציה.

מסקרן שיש פה עוד פרדוקס: אין תמריץ יותר טוב מכס,

אם תשלם לאנשים מספיק, כדי להוריד את עניין הכסף מסדר היום. שלם מספיק לאנשים כדי שהם לא יחשבו על כמה כסף הם מרוויחים אלא על העבודה שהם עושים.

המדע מראה 3 משתנים שמובילים לתוצאות יותר טובות, מבלי להוסיף סיפוק אישי.

אוטונומיה, מומחיות ומטרה