Return to Video

ספרי קומיקס שייכים בכיתת הלימוד

  • 0:01 - 0:02
    כשהייתי בכיתה ה',
  • 0:02 - 0:07
    קניתי חוברת קומיקס של
    "DC Comics" מספר 57
  • 0:07 - 0:09
    ממדף בחנות הספרים המקומית,
  • 0:09 - 0:13
    והחוברת הזאת שינתה את החיים שלי.
  • 0:13 - 0:16
    השילוב של מילים ותמונות עשה לי משהו בראש
  • 0:17 - 0:18
    שלא קרה לפני כן
  • 0:18 - 0:22
    ומיד התאהבתי במדיום של קומיקס.
  • 0:22 - 0:25
    הפכתי לקורא נלהב של ספרי קומיקס,
  • 0:25 - 0:27
    אבל אף פעם לא הבאתי אותם לבית הספר.
  • 0:27 - 0:33
    באופן אינסטינקטיבי ידעתי
    שאין לספרי קומיקס מקום בכיתה.
  • 0:33 - 0:35
    ההורים שלי בוודאי שלא אהבו את העניין,
  • 0:35 - 0:38
    והייתי בטוח שגם המורים שלי לא יאהבו אותו.
  • 0:38 - 0:40
    אחרי הכל, הם מעולם לא השתמשו בהם כדי ללמד,
  • 0:40 - 0:44
    מעולם לא הרשו לקרוא ספרי קומיקס
    וספרות מאוירת בזמן קריאה שקטה,
  • 0:44 - 0:48
    ומעולם לא מכרו אותם
    במכירת הספרים השנתית שלנו.
  • 0:48 - 0:50
    ובכל זאת, המשכתי לקרוא חוברות קומיקס,
  • 0:50 - 0:52
    ואפילו התחלתי לצייר אותם.
  • 0:52 - 0:55
    בסופו של דבר הפכתי לאומן קומיקס,
  • 0:55 - 0:58
    כתבתי וציירתי חוברות קומיקס למחייתי.
  • 0:59 - 1:01
    אני גם הפכתי למורה בבית ספר תיכון.
  • 1:01 - 1:02
    כאן לימדתי:
  • 1:02 - 1:05
    בית הספר התיכון בישוף או'דאוד
    באוקלנד קליפורניה.
  • 1:05 - 1:08
    לימדתי קצת מתמטיקה וקצת אמנות,
  • 1:08 - 1:09
    אבל בעיקר לימדתי מדעי המחשב,
  • 1:09 - 1:11
    והייתי שם במשך 17 שנים.
  • 1:12 - 1:13
    כשהייתי מורה טרי וצעיר,
  • 1:13 - 1:17
    ניסיתי להביא חוברות קומיקס לכיתה שלי,
  • 1:17 - 1:20
    אני זוכר שסיפרתי לתלמידים שלי
    ביום הראשון של כל כיתה
  • 1:20 - 1:22
    שאני גם אומן קומיקס.
  • 1:22 - 1:25
    לא שהתכוונתי ללמד אותם
    באמצעות חוברות קומיקס,
  • 1:25 - 1:29
    אלא יותר קיוויתי שבעזרת חוברות הקומיקס
    הם יחשבו שאני מגניב.
  • 1:29 - 1:30
    (צחוק)
  • 1:30 - 1:32
    טעיתי.
  • 1:32 - 1:34
    אלו היו שנות ה-90,
  • 1:34 - 1:38
    אז לחוברות קומיקס לא היה את
    המטען התרבותי שיש להן היום.
  • 1:38 - 1:42
    התלמידים שלי לא חשבו שאני מגניב.
    הם חשבו שאני די חנון.
  • 1:42 - 1:45
    וגרוע מזה, כשדברים התדרדרו בכיתה,
  • 1:45 - 1:48
    הם השתמשו בחוברות קומיקס
    כדרך להסיט את תשומת הלב שלי.
  • 1:48 - 1:51
    הם היו מצביעים ושואלים שאלות כמו,
  • 1:51 - 1:53
    "מר יאנג, מי אתה חושב שינצח בקרב,
  • 1:53 - 1:55
    סופרמן או הענק הירוק?"
  • 1:55 - 1:56
    (צחוק)
  • 1:56 - 2:01
    מהר מאוד הבנתי שאני צריך להפריד
    בין עבודתי כמורה לעבודתי כאומן קומיקס.
  • 2:01 - 2:04
    נראה שהאינסטינקטים שלי
    מכיתה ה' היו נכונים.
  • 2:04 - 2:07
    לחוברות קומיקס לא היה מקום בכיתה.
  • 2:08 - 2:09
    אבל שוב, טעיתי.
  • 2:10 - 2:12
    מספר שנים לתוך הקריירה שלי כמורה,
  • 2:12 - 2:17
    למדתי ממקור ראשון את
    הפוטנציאל החינוכי שטמון בקומיקס.
  • 2:17 - 2:20
    סמסטר אחד, התבקשתי לשמש
    כמורה מחליף עבור שיעור אלגברה.
  • 2:20 - 2:25
    התבקשתי להחליף לתקופה ארוכה,
    ואמרתי כן, אבל היתה בעיה.
  • 2:25 - 2:28
    באותו זמן, הייתי גם אחראי על
    הטכנולוגיה החינוכית בבית הספר,
  • 2:28 - 2:30
    כלומר שבכל כמה שבועות
  • 2:30 - 2:34
    הייתי צריך להפסיד שיעור אחד
    או שניים של אלגברה
  • 2:34 - 2:37
    בגלל שהייתי צריך להיות
    בכיתה אחרת ולעזור למורה אחר
  • 2:37 - 2:39
    בפעילות הקשורה במחשב.
  • 2:39 - 2:42
    עבור אותם תלמידי אלגברה, זה היה נורא.
  • 2:42 - 2:44
    אני מתכוון, מספיק שיש לך
    מורה מחליף לתקופה ארוכה
  • 2:45 - 2:48
    אבל להיות מורה מחליף למורה המחליף?
    זה הכי גרוע שיש.
  • 2:48 - 2:52
    במאמץ לספק סוג כלשהו של יציבות
    לתלמידים שלי,
  • 2:52 - 2:55
    התחלתי להסריט את עצמי מעביר הרצאות,
  • 2:55 - 2:59
    ואז הייתי מעביר את הסרטונים האלה
    למחליף שלי שיקרין אותם בפני התלמידים שלי.
  • 2:59 - 3:03
    ניסיתי שהסרטונים האלה יהיו
    מעניינים ככל האפשר.
  • 3:03 - 3:05
    אפילו הכנסתי אפקטים מיוחדים כאלה,
  • 3:05 - 3:08
    לדוגמא, אחרי שסיימתי לפתור בעיה על הלוח,
  • 3:08 - 3:10
    הייתי מוחא כפיים,
  • 3:10 - 3:12
    והלוח היה נמחק באורח פלא.
  • 3:12 - 3:14
    (צחוק)
  • 3:14 - 3:15
    חשבתי שזה די מגניב.
  • 3:16 - 3:19
    הייתי די בטוח שהתלמידים שלי יאהבו את זה,
  • 3:19 - 3:20
    אבל טעיתי.
  • 3:20 - 3:22
    (צחוק)
  • 3:22 - 3:25
    ההרצאות המוקלטות האלה היו אסון.
  • 3:25 - 3:27
    תלמידים ניגשו אלי ואמרו דברים כמו,
  • 3:27 - 3:29
    "מר יאנג, חשבנו שאתה משעמם במציאות,
  • 3:29 - 3:33
    אבל בסרטון אתה פשוט בלתי נסבל".
  • 3:33 - 3:35
    (צחוק)
  • 3:35 - 3:40
    אז כניסיון שני ונואש, התחלתי להפוך
    את ההרצאות האלה לקומיקס.
  • 3:40 - 3:42
    הייתי מצייר אותם במהירות
    בלי הרבה תכנון מראש.
  • 3:42 - 3:45
    פשוט לקחתי טוש וציירתי פאנל אחד אחרי השני
  • 3:45 - 3:48
    תוך כדי שאני בונה לעצמי
    את מה שאני רוצה לומר.
  • 3:48 - 3:50
    הרצאות הקומיקס האלה היו יוצאות
  • 3:50 - 3:52
    באורך של בין ארבעה לששה דפים,
  • 3:52 - 3:57
    הייתי מצלם אותם, נותן אותם למחליף שלי
    שיחלק לתלמידים.
  • 3:57 - 3:59
    ולהפתעתי הרבה,
  • 3:59 - 4:02
    הרצאות הקומיקס הפכו ללהיט.
  • 4:02 - 4:05
    התלמידים שלנו היו מבקשים ממני
    לצייר עוד כאלה
  • 4:05 - 4:08
    אפילו כשיכולתי ללמד בעצמי את השיעור.
  • 4:08 - 4:13
    זה היה כאילו הם אהבו את
    הגרסה המצוירת שלי יותר מאותי בעצמי.
  • 4:13 - 4:15
    (צחוק)
  • 4:15 - 4:18
    זה הפתיע אותי, בגלל שהתלמידים שלי
    הם חלק מדור
  • 4:18 - 4:20
    שגדל על מסכים,
  • 4:20 - 4:23
    אז חשבתי שהם בטח יאהבו ללמוד מתוך מסך
  • 4:24 - 4:26
    יותר מאשר למידה מתוך דף.
  • 4:26 - 4:28
    אבל כשדיברתי עם התלמידים שלי
  • 4:28 - 4:31
    על למה הם אהבו את
    הרצאות הקומיקס האלה כל כך,
  • 4:31 - 4:35
    התחלתי להבין את הפוטנציאל החינוכי
    של הקומיקס.
  • 4:35 - 4:38
    ראשית, שלא כמו ספרי הלימוד שלהם,
  • 4:38 - 4:41
    הרצאות הקומיקס לימדו אותם באופן ויזואלי.
  • 4:41 - 4:43
    התלמידים שלנו גדלים בתרבות ויזואלית,
  • 4:43 - 4:46
    כך שהם רגילים לקלוט מידע באופן כזה.
  • 4:46 - 4:49
    אבל שלא כמו נרטיבים ויזואליים אחרים,
  • 4:49 - 4:54
    כמו סרטים או טלויזיה או אנימציה או וידאו,
  • 4:54 - 4:57
    הקומיקס הם מה שאני מכנה קבועים.
  • 4:57 - 5:02
    בקומיקס, העבר, ההווה והעתיד
    כולם יושבים זה לצד זה על אותו הדף.
  • 5:02 - 5:06
    כלומר שקצב מעבר המידע
  • 5:06 - 5:09
    תלוי לחלוטין בידי הקורא.
  • 5:10 - 5:14
    כשתלמידים שלי לא הבינו משהו
    בהרצאת הקומיקס שלי,
  • 5:14 - 5:18
    הם יכלו פשוט לקרוא שוב את הפסקה
    במהירות או באטיות שהתאימה להם.
  • 5:18 - 5:22
    זה היה כאילו נתתי להם שלט על המידע.
  • 5:22 - 5:25
    הדבר אינו נכון לגבי הרצאות הוידאו שלי,
  • 5:25 - 5:28
    וזה לא היה נכון אפילו לגבי
    ההרצאות שלי בכיתה ממש.
  • 5:28 - 5:32
    כשאני מדבר, אני מעביר את המידע
    במהירות או באיטיות לפי שיקול דעתי.
  • 5:32 - 5:36
    אז עבור תלמידים מסוימים ומידע מסוים,
  • 5:36 - 5:41
    שני ההיבטים האלה של המדיום של הקומיקס,
    אופיו הויזואלי והקביעות שלו,
  • 5:41 - 5:44
    הופכים אותו לכלי חינוכי עוצמתי.
  • 5:44 - 5:46
    כשלימדתי את כיתת האלגברה הזו,
  • 5:46 - 5:51
    גם עבדתי על המאסטר שלי בחינוך
    באוניברסיטת קליפורניה.
  • 5:51 - 5:55
    וכל כך הסתקרנתי מהחוויה הזו
    שחוויתי עם הרצאות הקומיקס
  • 5:55 - 6:00
    שהחלטתי להתמקד בקומיקס עבור
    פרויקט הסיום שלי במאסטר.
  • 6:00 - 6:03
    רציתי להבין למה מחנכים אמריקאים
  • 6:03 - 6:08
    מבחינה היסטורית נמנעו מלהשתמש
    בספרי קומיקס בכיתות שלהם.
  • 6:08 - 6:10
    הנה מה שגיליתי.
  • 6:10 - 6:13
    ספרי קומיקס הפכו למדיום נפוץ
    לראשונה בשנות ה-40,
  • 6:13 - 6:15
    עם מכירות של מיליוני עותקים מדי חודש,
  • 6:15 - 6:17
    והמחנכים של אז שמו לב לדבר.
  • 6:17 - 6:21
    הרבה מורים חדשניים התחילו
    להכניס ספרי קומיקס לכיתות שלהם
  • 6:21 - 6:23
    להתנסות.
  • 6:23 - 6:27
    ב1944, "הג'ורנל לסוציולוגיה חינוכית"
  • 6:27 - 6:30
    אפילו הקדיש עלון שלם לנושא הזה.
  • 6:30 - 6:33
    נראה שהדברים התפתחו.
  • 6:33 - 6:35
    מורים התחילו להבין את העניין.
  • 6:35 - 6:37
    אבל אז בא הבחור הזה.
  • 6:37 - 6:41
    זה פסיכולוג הילדים ד"ר פרדריק ווארת'אם,
  • 6:41 - 6:45
    וב1954, הוא כתב ספר בשם "פיתוי התמימים",
  • 6:45 - 6:50
    בו הוא טען שספרי הקומיקס גורמים
    לעבריינות צעירה.
  • 6:50 - 6:51
    (צחוק)
  • 6:51 - 6:53
    הוא טעה.
  • 6:53 - 6:55
    ד"ר ווארת'אם היה בחור די חביב.
  • 6:55 - 6:58
    הוא בילה את רוב הקריירה שלו
    בעבודה עם עבריינים צעירים,
  • 6:58 - 7:03
    ושם לב שרוב הקליינטים שלו
    קראו ספרי קומיקס.
  • 7:03 - 7:07
    מה שד"ר ווארת'אם לא הבין הוא
    שבשנות ה-40 וה-50
  • 7:07 - 7:11
    כמעט כל ילד באמריקה קרא ספרי קומיקס.
  • 7:11 - 7:15
    ד"ר ווארת'אם עשה עבודה
    די מפוקפקת להוכחת הטענה שלו,
  • 7:15 - 7:18
    אבל הספר שלו כן השפיע על הסנאט האמריקאי
  • 7:18 - 7:20
    שערך סדרה של שימועים
  • 7:20 - 7:24
    לראות אם למעשה ספרי קומיקס
    גורמים לעבריינות צעירה.
  • 7:25 - 7:27
    השימועים האלה נמשכו כמעט חודשיים.
  • 7:27 - 7:32
    הם הסתיימו באי ודאות
    אבל לא לפני שעשו נזק עצום
  • 7:32 - 7:36
    למוניטין של ספרי הקומיקס
    בעיני הציבור האמריקאי.
  • 7:36 - 7:41
    אחרי זה, כל המחנכים האמריקאים
    המכובדים התרחקו,
  • 7:41 - 7:42
    והם התרחקו במשך עשורים.
  • 7:42 - 7:44
    רק בשנות ה-70
  • 7:44 - 7:47
    מעט נפשות אמיצות התחילו לשוב חזרה.
  • 7:47 - 7:49
    וזה לא היה עד לאחרונה,
  • 7:49 - 7:51
    אולי בעשור האחרון בערך,
  • 7:51 - 7:54
    שספרי הקומיקס חוו קבלה יותר נרחבת
  • 7:54 - 7:56
    בקרב מחנכים אמריקאים.
  • 7:56 - 8:00
    ספרי קומיקס וספרות מאוירת
    סוף סוף עושים את דרכם
  • 8:00 - 8:02
    חזרה לכיתות הלימוד האמריקאיות
  • 8:02 - 8:06
    וזה אפילו מתרחש בבישוף או'דאוד,
    שם נהגתי ללמד.
  • 8:06 - 8:08
    מר סמית', אחד מעמיתי לשעבר,
  • 8:08 - 8:11
    משתמש בספרו של סקוט מקלאוד "להבין קומיקס"
  • 8:11 - 8:15
    בשיעור הספרות וקולנוע שלו
    בגלל שהספר מעניק לתלמידיו
  • 8:15 - 8:20
    את השפה בה אפשר לדון
    במערכת היחסים בין מילים ותמונות.
  • 8:20 - 8:24
    בכל שנה מר ברנז מחלק
    משימת קומיקס לתלמידיו.
  • 8:24 - 8:28
    הוא מבקש מהתלמידים
    לעבד ספר פרוזה באמצעות תמונות,
  • 8:28 - 8:30
    מר ברנז מבקש מהם לחשוב לעומק
  • 8:30 - 8:32
    לא רק על הסיפור
  • 8:32 - 8:35
    אלא גם על איך הסיפור מסופר.
  • 8:35 - 8:38
    וגברת מורוק משתמשת בספר שלי
    "אמריקאי ממוצא סיני"
  • 8:38 - 8:40
    בשיעור אנגלית שלה.
  • 8:40 - 8:42
    עבורה, ספרות מאוירת
  • 8:42 - 8:46
    היא דרך מעולה להשלמת מדד ליבה משותף.
  • 8:46 - 8:48
    המדד קובע שתלמידים
    צריכים להיות מסוגלים לנתח
  • 8:48 - 8:54
    כיצד אלמנטים ויזואליים תורמים
    למשמעות, לגוון וליופי של הטקסט.
  • 8:55 - 8:58
    בספריה, גברת קאונטס בנתה אוסף די מרשים
  • 8:58 - 9:00
    של ספרות מאוירת עבור בישוף או'דאוד.
  • 9:00 - 9:04
    גברת קאונטס וכל עמיתותיה הספרניות
  • 9:04 - 9:07
    ממש עמדו בחזית לתמיכה בספרי קומיקס,
  • 9:07 - 9:10
    בעצם מאז שנות ה-80,
    כשכתבה בעלון ספריות בתי ספר
  • 9:10 - 9:14
    קבעה שעצם הנוכחות של סיפורת מאוירת בספריה
  • 9:14 - 9:17
    הקפיצה את השימוש בכמעט 80 אחוזים
  • 9:17 - 9:21
    והעלתה את התחלופה של
    חומרי קריאה שאינם קומיקס
  • 9:21 - 9:23
    בכמעט 30 אחוזים.
  • 9:23 - 9:27
    ההשראה שנבעה מההתעניינות המחודשת הזו
    מצד מחנכים אמריקאים,
  • 9:27 - 9:32
    הביאה לכך שאמני קומיקס אמריקאים כיום מייצרים
    יותר תוכן חינוכי מוצהר
  • 9:32 - 9:34
    עבור טווח הגילאים של גן עד י"ב מאשר אי פעם.
  • 9:34 - 9:38
    הרבה מזה מכוון לאומנות השפה,
  • 9:38 - 9:40
    אבל יותר ויותר ספרי קומיקס וספרות מאוירת
  • 9:40 - 9:43
    מתחילים להתמודד עם
    נושאים של מתמטיקה ומדעים.
  • 9:43 - 9:48
    ספרי קומיקס בנושאי מדע, טכנולוגיה,
    הנדסה ומתמטיקה הם ממש ארץ לא נודעת,
  • 9:48 - 9:49
    המוכנה לגילוי.
  • 9:50 - 9:52
    אמריקה סוף סוף מתעוררת לעובדה
  • 9:52 - 9:57
    שספרי קומיקס לא גורמים לעבריינות צעירה.
  • 9:57 - 9:58
    (צחוק)
  • 9:58 - 10:02
    שהם כן שייכים בארגז הכלים של כל מחנך.
  • 10:02 - 10:05
    אין שום סיבה טובה להרחיק
    ספרי קומיקס וספרות מאוירת
  • 10:05 - 10:07
    מהחינוך של גילאי גן עד י"ב.
  • 10:07 - 10:09
    הם מלמדים באופן ויזואלי,
  • 10:09 - 10:12
    הם נותנים לתלמידים שלנו את אותו השלט.
  • 10:13 - 10:15
    הפוטנציאל החינוכי נמצא שם
  • 10:15 - 10:17
    רק מחכה שיפתחו אותו
  • 10:17 - 10:19
    על ידי אנשים יצירתיים כמוכם.
  • 10:19 - 10:21
    תודה רבה.
  • 10:21 - 10:24
    (מחיאות כפיים)
Titel:
ספרי קומיקס שייכים בכיתת הלימוד
Sprecher:
ג'ין יאנג
Beschreibung:

ספרי קומיקס וספרות מאוירת שייכים בארגז הכלים של כל מורה, אומר צייר הקומיקס והמחנך ג'ין יאנג. על רקע ציוריו המתוחכמים והצבעוניים, יאנג מפרט את ההיסטוריה של הקומיקס בחינוך האמריקאי - וחושף כמה תובנות בלתי צפויות לגבי הפוטנציאל הגלום בהם בעזרה לילדים ללמוד.

more » « less
Video Language:
English
Team:
TED
Projekt:
TEDTalks
Duration:
10:36

Untertitel in Hebrew

Revisionen