מציאת משמעות במעשים טובים מדי יום |ב. טיילר אליס | TEDxWileyCollege

מר אליס טיילר, מחבר עטור פרסים שמכהן ככומר מאז 1999, מחדש רעיון בדבר החוויה האנושית. לדברי טיילר, המפתח לחוויה אנושית נאורה והוליסטית הוא למצוא משמעות במעשים טובים יומיומיים במקום להתמקד בעשיית טוב רק כדי להשיג משהו חיצוני או שטחי. לכן צריך שיהיו לנו ציפיות מציאותיות עבורנו ועבור אחרים בכל מה שקשור לחסד, אמפתיה ועזרה במציאת הטוב שבאנשים.

שיחה זו ניתנה באירוע TEDx באמצעות פורמט ועידת TED אך מאורגן באופן עצמאי על ידי קהילה מקומית. למידע נוסף בכתובת https://www.ted.com/tedx

שם הייתי,

שושבין בקבלת פנים בחתונה עם בר פתוח.

אנשים שונים מגיבים בדרכים שונות

לאחר ששתו יותר מדי.

והשושבין שישבתי לידו בראש השולחן

היה טיפוס אִינְטְרוֹסְפֶּקְטִיבִי.

הוא סיפר לי את סיפור חייו

כולל נטישה והתעללות,

ואיך הוא הפך לאתאיסט.

ואז הוא שאל אותי, "איך אפשר
להאמין שאלוהים קיים?"

אמרתי, "אני שונא לשמוע על מה שעברת,

ואיני מאשים אותך שיש לך ספקות.

אין לי כרגע תשובה עבורך,

אבל יש לי שאלה והזמנה.

השאלה שלי היא,

באופן היפותטי, אם לכל השאלות שלך

היו תשובות שמספקות יותר סיבות
להאמין באלוהים מאשר לא,

מה היית עושה?"

והוא אמר: "שמע, לא ציפיתי לזה.

אני אחשוב על זה.

מהי ההזמנה שלך?"

אמרתי, "ההזמנה שלי כפולה.

ראשית, אני רוצה להזמין אותך

להצטרף אלי לחקירה עתידית
של השאלות שלך.

ושנית, בינתיים,

אני רוצה להזמין אותך להתפלל
את תפילת הספקנים:

אלוהים, אם אתה נמצא שם בחוץ,

האם תעשה בבקשה את כל מה
שיעזור לי למצוא אותך?"

שעל כך הוא השיב," וואו, גם לזה לא ציפיתי

אני אחשוב על זה."

למדתי משהו גדול באותו יום,

וזה לעולם לא לתת תשובה של 10 סנט

לשאלת מיליון הדולר.

בייחוד בקבלת פנים לחתונה,
עם בר פתוח

וכשמגיע זמן השלכת הבירית.

שיחות מעין אלו יצרו בתוכי תשוקה

להתיידדות, ולמידה

מאנשים בעלי רקע ואמונות שונים משלי.

אז במשך שנתיים,

קיימתי 50 ראיונות,

הזמנתי כל אדם לקפה,

ושאלתי אותם 20 שאלות,

אפילו ציירתי את הדיוקן שלהם
באמצעות קו רציף אחד.

ומה שהתחיל כסדרות של ראיונות מסקרנים

הפך במהרה לסדרה של הרפתקאות בלתי צפויות

ותגליות בלתי צפויות.

לא ציפיתי להזדמנות

להפגיש בין חבר אתאיסט מסין
וחבר מוסלמי מערב הסעודית

למרשמלו בקומזיץ סביב מדורה,

או להזמין אותם לביתי לארוחת חג ההודיה.

לא ציפיתי להזדמנות להגיש
פנקייקים לסטודנטים

בחצות במהלך בחינות הגמר

לצד רב יהודי ופרופסור מוסלמי,

או להזדמנות להתנדב לשרת
בבית ילדים בהונדורס

לצד חברי האגנוסטי,

וזאת כשאביו נפטר

בלילה לפני שהמטוס שלנו
היה אמור להמריא.

ובנימה מפוכחת עוד יותר,

לא ציפיתי לקבל שיחה ב-3 לפנות בוקר,

מאחת הסטודנטיות שראיינתי

ששקלה כעת התאבדות.

אני לא יודע למה היא התקשרה אלי קודם כל,

אבל בעזרת כמה שוטרים,

הצלחנו לעקוב אחר מיקומה בעזרת הטלפון שלה,
ולהציל את חייה,

ולהשיג לה את העזרה לה היתה זקוקה.

אלו היו רק כמה מההרפתקאות
הבלתי צפויות שחוויתי.

ועכשיו אני רוצה לשתף אתכם בכמה מהתגליות
הבלתי צפויות שלי.

אחת השאלות בראיון שלי היתה:

"באופן היפותטי, אם,
אלוהים וגן עדן הם אמיתיים,

על איזה בסיס אתם מאמינים

שאלוהים ירצה או לא ירצה
לקבל אתכם לגן העדן?"

הייתם עשויים לצפות שאנשים יירתעו

לנוכח שאלה כזו,

ואולי זה בדיוק מה שקרה לכם,

אבל מאחר שהם ידעו שרק שאלתי שאלות

ולא חלקתי דעות,

הם מיהרו להיפתח.

ורבים ניסחו את אמונותיהם בפעם הראשונה ממש.

הנה מה שאמרו כמה מהם:

"החיים שלי התאפיינו

במחשבה שעלי להשיג את הזכות
שאלוהים יקבל אותי

על ידי כך שאהיה אדם טוב."

"ישפטו אותך על מעשיך.

אם רוב מעשיך הם רעים, תלך שמאלה,

ואם מעשיך הטובים רבים יותר, תלך ימינה."

"אם תנסי לציית לעשרת הדיברות,

זה יטה מעט את הכף לטובתך."

"בסיס העניין עבורי הוא שניסיתי.

אני מבקש לחיות חיים מוסריים
ואתיים כמיטב יכולתי."

"המאמץ הוא מה שעושה את ההבדל.

יש הבדל גדול

בין אלה שלא אכפת להם, לאלה שמנסים."

"אני אוהב לחשוב שזה יהיה מבוסס על פעולותיך

ולא על אמונותיך."

"אלוהים כנראה לא יקבל אותי לגן עדן,

כי עשיתי דברים רעים."

ו"איני יודע היכן הקו ישורטט."

למרות הגיוון הרב באנשים שראיינתי,

גיליתי קונצנזוס מוחץ
אודות החיים שלאחר המוות;

אפילו אתאיסטים רבים מאמינים
שאם אלוהים אכן קיים,

אזי הקבלה לגן עדן תלויה
במעשים שנעשו בכדור הארץ.

תמיד נהניתי מהפעמים בהם
אנשים היו אומרים לי,

"זו היתה אחת השיחות הטובות ביותר
שהיו לי אי פעם,"

כי בפועל לא תרמתי לשיחה.

חשבתי לעצמי,

שאולי עליתי כאן על משהו
בשיחות החד-צדדיות האלו,

אז חזרתי הביתה, וניסיתי את זה על אשתי,

אך לא קיבלתי את אותה תוצאה.

דבר נוסף שלא ציפיתי לו

היה שיותר מ 50% מהאנשים שראיינתי

רצו להיפגש שוב.

וזה לא היה רק בגלל הקפה בחינם.

רבים מהם רצו למעשה לראיין אותי.

שתיים מהשאלות הנפוצות ביותר ששמעתי היו:

1. "האם אתה מאמין
שכל הדרכים מובילות לאלוהים?"

ו-2 - "בהתייחסות לישו -

"איך יכול מותו של אחד לאפשר מחילה של אחר?"

אז אני רוצה להראות לכם
שני איורים ששיתפתי איתם,

ואיך הם הובילו לאחת התגליות הגדולות שלי,
והבלתי צפויות מכולן.

לאיור הראשון אני קורא "תורת ההר".

עיבדתי את זה מתוך ספר של דן קימבל,

שנקרא "הם אוהבים את ישו
אבל לא את הכנסייה."

"תורת ההר" גורסת שכל הדרכים
מובילות לאלוהים.

וכשאתם מסתכלים על האמונות העיקריות בעולם

בבסיסן, רואים שני קווי דמיון משמעותיים.

מספר אחד,

כולם די מסכימים שחיים מוסריים
מובילים לשלום.

ומספר שניים,

חיים בלתי-מוסריים מובילים לכאוס.

עם זאת, בעוד שברוב הדתות
קיימים שני קווי הדמיון האלה,

יש ביניהם גם שני הבדלים משמעותיים.

ההבדל הראשון

הוא שדתות מובילות לפסגות שונות.

הבודהיזם מוביל ל"אין אלוהים".

העידן החדש מוביל ל"הכל הוא אלוהים".

השביל ההינדי מוביל ל"אלים רבים".

השביל היהודי מוביל ל"אל אחד דרך התורה".

השביל המוסלמי מוביל ל"אל אחד דרך מוחמד."

והשביל הנוצרי מוביל
ל"אל אחד באמצעות ישו."

ההבדל השני

הוא שדתות מטיפות לדרכים שונות
של שיקום השלום מתוך הכאוס.

כל הדתות הגדולות בעולם למעט הנצרות,

מאמינות ששלום נצחי מושג
על בסיס המעלות שלנו.

הנצרות מאמינה ששלום נצחי

מושג על בסיס המעלות של ישו.

ובתגובה לשאלה השנייה,

איך יכול מותו של אדם אחד
לאפשר מחילה של אדם אחר?

אני משתף את האיור שאני מכנה "התיקן".

רוב האנשים לא רוצים תיקנים בביתם,

אבל אם אתם מחליטים להיפטר מהם,

אין עונש בבית משפט על כך.

אין חוב לשלם.

אבל אם הייתם הורגים אדם או פוגעים בו,

העונש יהיה גדול בהרבה.

בבית משפט,

אדם הוא בעל ערך רב יותר מאשר מקק.

אז אם העונש יגדל

בהתאם לערכו של מי שנפגע,

מה יהיה העונש על פגיעה באל נצחי?

זה יהיה עונש אינסופי.

חוב כל כך גדול שאיש מאיתנו
לא יוכל אי פעם לשלם.

האיור הזה לא נועד לומר שאלוהים
רואה אותנו כחרקים קטנים.

להיפך, על פי הנצרות, בגלל שאלוהים
מעריך אותנו כל כך

הוא שלח את בנו להציל אותנו.

אבל אם זה נכון,

אם זה נכון שאיננו יכולים לשלם את החוב הזה
ולהתאים לחוקי האלוהים

אז נזדקק למישהו שלא היה לו חוב משלו,

שכבר התאים לאלוהים,

ושווה לערכו של האל,
כדי שישלם את החוב עבורנו.

וזה בדיוק מה שהנצרות טוענת

שישו השיג באמצעות מותו ותחייתו.

לא ציפיתי,

שכמה איורים יגרמו לכל כך הרבה אנשים לומר,

"רק עכשיו לראשונה הבנתי את ישו ."

במיוחד משום שכל כך הרבה
מהאנשים שאמרו את זה

היו נוצרים.

בשלב זה רציתי מאוד לדעת

אם ניתן לאמת את התצפיות המוגבלות שלי
על ידי מחקר ארצי.

ואז ב-2019 גיליתי את "קבוצת ברנה"

שאלתי נוצרים אמריקאים
מה דעתם על ההצהרה הזו:

"אם בני אדם בדרך כלל טובים

או עושים מספיק מעשים טובים למען
הזולת במהלך חייהם,

הם יזכו להגיע לגן עדן"

הופתעתי לגלות

ש- 21% מהנוצרים מסכימים במידת מה
עם הצהרה זו,

ו-23% אחרים מסכימים איתה מאוד.

עבורי זה היה מאוד מבלבל,

כי כששאלתי אנשים בראיונות שלי

"מה עולה לך בראש כשאתה חושב על ישו?"

כל מי שגדל כנוצרי
יכול לספר לי הכל אודותיו:

נולד מבתולה, מחולל ניסים, מגשים נבואות.

הם ידעו הכל על חג המולד ועל פסחא,

אבל כששאלתי את אותם אנשים,

"על סמך מה אתם מאמינים
שאלוהים יקבל אתכם לגן עדן?"

רובם כלל לא הזכירו את ישו.

ומאז אותו זמן,

לבטח שאלתי 1,000 נוצרים את אותה שאלה,

80% מהם ללא יוצא מהכלל
רואים במעשיהם הטובים

בסיס להתקבל אצל אלוהים במקום ישו.

ואני תוהה איפה כאן הנתק?

אז שבתי

וקראתי את כל 50 כתבי היד מהראיונות שלי

בחיפוש אחר רמז,

והנה כמה מההצהרות שקפצו לי לעיניים:

"לימדו אותי

שישו הגיע כדי לשמש אמת מידה
לפיה אנו אמורים לחיות,

שלפיה אנו נישפט."

"המשימה שלו הייתה להיות
המודל המושלם של בן אנוש.

הוא רצה ללמד איך העולם ייראה
אם כולנו נהיה כמוהו."

"גן העדן יהיה מושתת על העקרונות
המוסריים שישו לימד.

אם מפרים את העקרונות האלה ולא מכים על חטא,

כנראה שלא תותר הכניסה לגן עדן."

"אם תציבו מישהו על במה

כדי להעריצו או לחיות על פי דרכו,
זה יהיה ישו.

הוא הגיע לבני האדם העיוורים

כדי לאפשר להם לראות את עבירותיהם

ולנסות לתקנן ולשוב לחסדי אלוהים."

"אני חושבת על ישו כמודל לחיקוי."

והנה זה הגיע.

הגילוי הכי גדול והבלתי צפוי שלי מכולם:

תפיסה שגויה לגבי ישו כמודל לחיקוי.

ואל תבינו אותי לא נכון.

אם מדובר על הדרך בה ניתן לשנות את חיינו

על פי הדוגמה שלו ותורתו,

אז כן, בהקשר הזה, ישו הוא מודל לחיקוי.

אבל אם אנו מדברים על הדרך
לזכות במחילה מאלוהים

ובחיי נצח,

אז בהקשר הזה לא, ישו אינו מודל לחיקוי.

הנצרות גורסת שישו לא בא "להראות"
את הדרך לגן עדן

שמבוססת על סגולותינו,

אלא "להיות" הדרך לגן עדן
שמבוססת על סגולותיו.

הנצרות טוענת שישו אינו רק "המודל"

אלא "המשיח."

אז מי שמאמין בו במקום בעצמו

נועד להפוך לאדם טוב.

אבל זה לא כדי לזכות למחילה;
אלא מכיוון שכבר מחלו להם.

זה לא מונע מאשמה ופחד

אלא מאהבה והכרת תודה.

אז אני חולק היום את התגליות האלו,

לא כדי לטעון למען הנצרות,
אלא להציע מקרה בוחן

להרפתקאות ולתגליות הבלתי צפויות

שנוכל לחוות כשאנחנו פותחים את עצמנו

להבין אחרים ולהבין את עצמנו,

ואולי נגלה איזו אמת.

אז אם אתם במסיבת חתונה או בבית קפה,

זה בסדר לומר,

"אין לי תשובה עבורכם כרגע,

אבל יש לי שאלה והזמנה."

שחברכם עשוי פשוט לומר,
"וואו, לא ציפיתי לזה."

אני אחשוב על זה."

תודה.

(מחיאות כפיים)