המיתוס של לוקי והדבקון הקטלני - איזולט גילספי

צפו בשיעור המלא: https://ed.ted.com/lessons/the-myth-of-loki-and-the-deadly-mistletoe-iseult-gillespie

בלאדור היה הישות הכי עדינה ואהובה בכל אסגארד. אבל לאחרונה, הוא היה נגוע בחזיונות נוראיים שחוזים את מותו המתקרב. נחושה להגן על בנה מהנבואות החשוכות, המלכה פריג סיירה לרוחב תשע הממלכות, מתחננת בפני כל הדברים החיים לא לפגוע בבלדור -- כל הדברים החיים חוץ מאחד. איזולט גילספי חולק את המיתוס של מותו של בלדור.

שיעור מאת איזולט גילספי, בימוי של סטודיו וואוו האוו.

באלדור -- בנו של אבי-הכל אודין
והמלכה פריג,

בעלה של נאנה הרגועה, ואלת האמת והאור --

היה הישות הכי אהובה ועדינה בכל אסגארד.

באולם הגדול שלו של בריידאבליק,

הנוכחות המרגיעה של באלדור
הרגיעה את הפחדים של הנתינים שלו.

אבל לאחרונה, הוא היה טרוד בצרות משלו.

כל לילה, לבאלדור היו חלומות נוראיים
שחוזים את מותו המתקרב.

נחושה להגן על בנה מהנבואות העגומות האלו,

המלכה פריג סיירה לרוחב כל תשע הממלכות,

והתחננה בפני כל היצורים החיים
לא לפגוע בבאלדור.

תחנוניה הניעו כל יצור בו היא נפגשה.

כל חיה ואלמנט, כל מטרד וכל צמח,
כל עלה וחרק

נתנו בשמחה את מילתם.

פריג חזרה לבריידאבליק,
וקיימה משתה גדול כדי לחגוג.

יין זרם בחופשיות, ובמהרה האלים בזה אחר זה
בדקו את החסינות של באלדור.

אורב בפינה, לוקי מגלגל את עיניו.

לאל התעלולן מעולם לא היה אכפת
מבאלדור הנבון,

והוא חשב שהכשרון החדש שלו מרגיז מאד.

ברור שהיה פגם בתוכניתה של פריג.

הוא לבש צורה של אישה זקנה,

לוקי הזדחל לצידה של פריג
והעמיד פני מבולבלת.

למה האלים תקפו את באלדור המתוק,
שהם כל כך אהבו?

פריג סיפרה לה על השבועה,
אבל האישה הזקנה לחצה.

ברור שלא קיבלת שבועה מכולם, היא שאלה.

פריג משכה בכתפיה.

הישות היחידה שהיא לא ביקרה היתה הדבקון.

אחרי הכל, איזה אל יכול לפחד מעשב חסר ערך?

וכך, לוקי מיהר החוצה כדי למצוא ענף דבקון.

כשחזר, המסיבות הפכו אפילו יותר פרועות.

אבל לא כל האלים נהנו מהמסיבה.

אחיו של באלדור האדור, שהיה עיוור וללא נשק,
ישב דחוי.

רואה את ההזדמנות שלו,

התעלולן הציע בערמומיות להודור
סיכוי להשתתף.

לוקי חימש אותו בדבקון,
והנחה אותו לכיוון אחיו,

ואמר להודור לירות בכל כוחו.

הדבקון חדר לחזה של באלדור עם כוח קטלני.

אור האל הבהב וכבה במהירות,
ויאוש אפף את הקהל.

תוך רגעים, ניתן היה להרגיש את ההשפעה
של מותו של באלדור

ברחבי תשע הממלכות.

אבל מתוך ההמון המתייפח,
הרמונד הגיבור צעד קדימה.

האל הלוחם האמין
שעם עזרת הסוס החזק של אודין,

לא היה מישור שלא היה יכול להגיע אליו.

הוא יתור את חללי הגהנום עצמם,
ויביא את באלדור הביתה.

האל רכב במשך תשעה ימים ותשעה לילות,

לרוחב אולמות גופות ומעברים מרובדים בעצמות.

כשהוא הגיע לבסוף למלכת העולם התחתון,

הרמוד התחנן בפניה
שתחזיר את באלדור למשפחתו.

הל שקלה לרחם, אבל היא רצתה לדעת
מה היקף האבל של האלים.

היא הסכימה לוותר על נשמתו של באלדור --

אם הרמוד יוכל להוכיח שכל נפש חיה
בכתה על מותו של באלדור.

הרמוד טס חזרה לארץ החיים.

הוא נפגש עם כל יצור שפריג פגשה קודם לכן --

כולם בכו על באלדור והתחננו לחזרתו.

בינתיים, לוקי צפה במשימה של הרמוד בבוז.

הוא לא יתן לעבודתו לרדת לטמיון בקלות כזו,

אבל אם הוא יפריע באופן חד מדי
הוא אולי יגלה את חלקו ברצח של באלדור.

על ידי הסוואהו כמפלצת אכזרית, הוא החביא
את עצמו בתחנתו האחרונה של הרמוד.

כשהלוחם הגיע,

הרוח הנוהמת והסלעים החדים
כולם הכריזו על אהבתם לבאלדור.

אבל הענק בפנים פלט את הזלזול שלו למנוח.

לא משנה כמה הרמוד התחנן,
היא לא הזילה דמעה.

כשתקוותו האחרונה נעלמה,
האל החל להתאבל על באלדור שוב.

אבל הד מהמערה צלצל מעל יבבותיו.

הגיחוך המעוות של לוקי
היה ידוע לכל אסגארדי,

והרמוד הבין שרימו אותו.

כשזינק על התעלולן,

לוקי לבש צורה של סלמון והתפתל למפל.

הבריחה שלו היתה מובטחת,
עד שתור הגיע לזירה.

הוא משך את לוקי חזרה למערה,
האלים קשרו אותו עם נחש ארסי.

פה, לוקי ישאר קשור עד סוף ימיו --

הנחש טיפטף ארס על הגבה שלו בתור עונש

על כך שכיבה את האור הגדול ביותר של אסגארד.