קויין נגויין: מפתח צבעים לשדה הניתוחים
-
0:00 - 0:02אני רוצה לדבר איתכם
-
0:02 - 0:04על אחד המיתוסים הגדולים ברפואה,
-
0:04 - 0:06וזה הרעיון
-
0:06 - 0:09שכל מה שאנחנו צריכים זה עוד פריצות דרך רפואיות,
-
0:09 - 0:12ואז כל בעיותינו יפתרו.
-
0:12 - 0:15החברה שלנו אוהבת לפנטז
-
0:15 - 0:17על רעיון המדען הבודד
-
0:17 - 0:20שבעודו עובד בשעות הלילה הקטנות במעבדה,
-
0:20 - 0:23מוצא איזו תגלית מרעידת עולמות,
-
0:23 - 0:27והופ! בין לילה הכל משתנה.
-
0:27 - 0:29זאת תמונה מאוד מושכת,
-
0:29 - 0:32אבל היא פשוט לא נכונה.
-
0:32 - 0:35למעשה, רפואה היום היא ספורט קבוצתי.
-
0:35 - 0:37ובהרבה דרכים,
-
0:37 - 0:39היא תמיד הייתה כזאת.
-
0:39 - 0:41אני רוצה לשתף אתכם בסיפור
-
0:41 - 0:44על איך חוויתי זאת באופן מאוד דרמטי
-
0:44 - 0:46בעבודה שלי.
-
0:46 - 0:48אני מנתחת,
-
0:48 - 0:50ולנו המנתחים תמיד הייתה
-
0:50 - 0:53מערכת יחסים מיוחדת עם אור.
-
0:53 - 0:57כשאני עושה חתך בתוך גופו של חולה, חשוך שם.
-
0:57 - 1:00אנחנו חייבים להאיר פנימה על-מנת לראות מה אנחנו עושים.
-
1:00 - 1:03זאת הסיבה, שבאופן מסורתי,
-
1:03 - 1:05ניתוחים תמיד התחילו כל כך מוקדם בבוקר-
-
1:05 - 1:07על-מנת לנצל את שעות האור.
-
1:07 - 1:09ואם נסתכל על תמונות מההיסטוריה
-
1:09 - 1:11של חדרי הניתוח הראשונים,
-
1:11 - 1:14הם היו על ראשי בניינים.
-
1:14 - 1:16לדוגמא, זהו חדר הניתוח הראשון בעולם המערבי,
-
1:16 - 1:18בלונדון,
-
1:18 - 1:20שחדר הניתוח
-
1:20 - 1:22הוא בעצם מעל לכנסייה
-
1:22 - 1:24עם צוהר שמכניס אור.
-
1:24 - 1:26וזאת תמונה
-
1:26 - 1:29של אחד מבתי החולים המפורסמים באמריקה.
-
1:29 - 1:31זהו בית החולים "מאס ג'נרל" שבבוסטון.
-
1:31 - 1:33ואתם יודעים איפה חדר הניתוח?
-
1:33 - 1:35הנה,
-
1:35 - 1:37בראש הבניין
-
1:37 - 1:40עם שפע חלונות על-מנת לאפשר לאור להיכנס.
-
1:40 - 1:42אז כיום, בחדר הניתוח,
-
1:42 - 1:45אנחנו כבר לא צריכים להשתמש באור שמש.
-
1:45 - 1:48ובגלל שאנחנו כבר לא צריכים אור שמש,
-
1:48 - 1:50יש לנו אורות מאוד מיוחדים
-
1:50 - 1:52שמיוצרים במיוחד בשביל חדר הניתוח.
-
1:52 - 1:54יש לנו הזדמנות
-
1:54 - 1:56להכניס סוגים אחרים של אור-
-
1:56 - 1:58אורות שמאפשרים לנו לראות
-
1:58 - 2:01מה שכיום אנחנו לא מסוגלים.
-
2:01 - 2:03וזה מה שאני חושבת שהוא
-
2:03 - 2:05הקסם של קרינה פלואורוסצנטית
-
2:05 - 2:07אז תנו לי לקחת אתכם טיפה אחורה.
-
2:07 - 2:10כשאנחנו בבית ספר לרפואה,
-
2:10 - 2:13אנחנו לומדים אנטומיה מאיורים כמו זה
-
2:13 - 2:16שבו הכל לפי מפתח צבעים.
-
2:16 - 2:18עצבים בצהוב, עורקים באדום
-
2:18 - 2:20ורידים כחולים
-
2:20 - 2:24זה כל-כך פשוט שממש כל אחד יכול להיות מנתח, נכון?
-
2:24 - 2:27אבל, כשיש לנו על השולחן חולה אמיתי
-
2:27 - 2:30זהו אותו חתך של הצוואר-
-
2:30 - 2:32כבר לא כל-כך קל לראות את ההבדל
-
2:32 - 2:34בין המבנים השונים.
-
2:34 - 2:37שמענו במשך הימים האחרונים
-
2:37 - 2:39איך מחלת הסרטן היא
-
2:39 - 2:41עדיין בעיה דחופה בחברה שלנו,
-
2:41 - 2:43איזה צורך דחוף יש לנו
-
2:43 - 2:45לעצור את המות
-
2:45 - 2:49של בן-אדם אחד בכל דקה.
-
2:49 - 2:51אז אם אפשר לתפוס את הסרטן מוקדם,
-
2:51 - 2:56מוקדם מספיק בשביל שאדם יוכל להוציא את הסרטן,
-
2:56 - 2:58לכרות אותו בניתוח,
-
2:58 - 3:00אז לא איכפת לי אם יש לו גן כזה או אחר,
-
3:00 - 3:02או חלבון כזה או אחר,
-
3:02 - 3:04בסוף, הסרטן בצנצנת.
-
3:04 - 3:07זה נגמר, הוא בחוץ, נרפאת מסרטן.
-
3:07 - 3:09ככה אנחנו כורתים סרטנים.
-
3:09 - 3:12אנחנו עושים את מיטבנו, על-פי הכשרתנו
-
3:12 - 3:15ואיך שהסרטן נראה, ואיך שהוא מרגיש
-
3:15 - 3:18היחס שלו לרקמות אחרות, וכל הניסיון שלנו,
-
3:18 - 3:21אנחנו אומרים, אתה יודע מה, הסרטן הלך.
-
3:21 - 3:24עשינו עבודה טובה. הוצאנו אותו.
-
3:24 - 3:26זה מה שהמנתח אומר בחדר הניתוח
-
3:26 - 3:28כשהחולה על השולחן
-
3:28 - 3:31אבל אנחנו לא באמת יודעים שהוצאנו הכל.
-
3:31 - 3:34אנחנו למעשה צריכים לקחת דגימות ממצע הניתוח,
-
3:34 - 3:36ממה שנשאר בתוך החולה,
-
3:36 - 3:40ולשלוח את החלקים האלו למעבדה פתולוגית.
-
3:40 - 3:42בינתיים, החולה על שולחן הניתוחים.
-
3:42 - 3:44האחיות, המרדים, המנתח,
-
3:44 - 3:46כל העוזרים עומדים ומחכים.
-
3:46 - 3:48ואנחנו מחכים.
-
3:48 - 3:50הפתלוג לוקח את הדגימה,
-
3:50 - 3:53מקפיא אותה, חותך אותה, מסתכל במיקרוסקופ חתיכה חתיכה
-
3:53 - 3:55ואז מתקשר חזרה לחדר הניתוח.
-
3:55 - 3:57וזה אולי אחרי 20 דקות לכל חתיכה.
-
3:57 - 3:59אז אם שלחת שלוש דגימות,
-
3:59 - 4:01זה אחרי שעה.
-
4:01 - 4:03והרבה פעמים הם אומרים,
-
4:03 - 4:06"נקודה א' ונקודה ב' הם בסדר,
-
4:06 - 4:08אבל נקודה ג', עדין יש שם שאריות סרטן.
-
4:08 - 4:11בבקשה תכרות החוצה את הנקודה הזאת."
-
4:11 - 4:14אז אנחנו חוזרים ועושים את זה שוב ושוב.
-
4:14 - 4:16וכל התהליך הזה:
-
4:16 - 4:18"בסדר, סיימת.
-
4:18 - 4:20אנחנו חושבים שכל הגידול יצא."
-
4:20 - 4:23אבל בהרבה מקרים לאחר כמה ימים,
-
4:23 - 4:25החולה הלך הביתה,
-
4:25 - 4:27ואנחנו מקבלים שיחת טלפון:
-
4:27 - 4:29"אני מצטער,
-
4:29 - 4:31אחרי שהסתכלנו על הפתולוגיה הסופית,
-
4:31 - 4:33אחרי שהסתכלנו על הדגימה האחרונה,
-
4:33 - 4:36בעצם מצאנו שיש עוד כמה נקודות
-
4:36 - 4:39שבהן השוליים חיוביים.
-
4:39 - 4:42עדיין יש סרטן בחולה שלך"
-
4:42 - 4:45אז עכשיו אתה חייב לספר לחולה שלך, דבר ראשון,
-
4:45 - 4:47שהם אולי צריכים עוד ניתוח,
-
4:47 - 4:49או שהם צריכים טיפול נוסף
-
4:49 - 4:53כמו טיפול קרינה או כימיותרפיה.
-
4:53 - 4:55אז לא היה יותר טוב
-
4:55 - 4:57אם באמת היינו יכולים לדעת,
-
4:57 - 5:00אם המנתח באמת היה יכול להגיד,
-
5:00 - 5:03אם יש או אין סרטן בשדה הניתוח?
-
5:03 - 5:06אני מתכוונת, בהרבה מובנים, הדרך שבה אנחנו עושים את זה,
-
5:06 - 5:10אנחנו עדיין עובדים בחשכה.
-
5:10 - 5:13אז בשנת 2004, במהלך ההתמחות הכירוגית שלי,
-
5:13 - 5:15היה לי המזל
-
5:15 - 5:18לפגוש את ד"ר רוג'ר צ'ן,
-
5:18 - 5:21שעתיד היה לזכות בפרס נובל לכימיה
-
5:21 - 5:23בשנת 2008
-
5:23 - 5:25רוג'ר והצוות שלו
-
5:25 - 5:28עבדו על דרך לזהות סרטן,
-
5:28 - 5:30והיתה להם מולקולה מאוד חכמה
-
5:30 - 5:32שהם המציאו.
-
5:32 - 5:34למולקולה הזאת שהם פיתחו
-
5:34 - 5:36היו שלושה חלקים
-
5:36 - 5:39החלק המרכזי שלה הוא החלק הכחול, פוליקטיון,
-
5:39 - 5:41ובעיקרון הוא מאוד דביק
-
5:41 - 5:43לכל ריקמה בגוף שלנו.
-
5:43 - 5:45אז תדמיינו שאתם מכינים תמיסה
-
5:45 - 5:47שמלאה בחומר הדביק הזה
-
5:47 - 5:49ואתם מזריקים אותה לתוך הורידים של מישהו שיש לו סרטן,
-
5:49 - 5:51הכל הולך להאיר.
-
5:51 - 5:53שום דבר לא יהיה ספציפי.
-
5:53 - 5:55אין כאן סגוליות.
-
5:55 - 5:57אז הם הוסיפו שני מרכיבים נוספים.
-
5:57 - 6:00הראשון הוא מקטע של פוליאניון,
-
6:00 - 6:02שבעצם משמש כגב לא דביק
-
6:02 - 6:04כמו החלק האחורי של מדבקה.
-
6:04 - 6:07אז כששני אלו ביחד, המולקולה ניטרלית
-
6:07 - 6:09ולא נדבקת לשום דבר.
-
6:09 - 6:12ואז מחברים את שני החלקים
-
6:12 - 6:15באמצעות חיבור שיכול להיחתך
-
6:15 - 6:17רק אם יש לך את המספרים המולקולריות הנכונות-
-
6:17 - 6:19לדוגמא, סוג של פרוטאז (אנזים שמבקע חלבונים)
-
6:19 - 6:21שמיוצר על-ידי גידולים.
-
6:21 - 6:23אז במקרה הזה כאן,
-
6:23 - 6:27אם אתה מכין תמיסה שמלאה במולקולת שלושת החלקים הזאת
-
6:27 - 6:29יחד עם דיו, שנראה כאן בירוק,
-
6:29 - 6:32ואתה מזריק אותה לתוך הוריד
-
6:32 - 6:34של מישהו עם סרטן,
-
6:34 - 6:36ריקמה רגילה לא יכולה לחתוך אותה.
-
6:36 - 6:39המולקולה עוברת דרכה ומופרשת החוצה.
-
6:39 - 6:41לעומת זאת, בנוכחות גידול,
-
6:41 - 6:43עכשיו יש מספריים מולקולריות
-
6:43 - 6:45שיכולות לשבור את המולקולה הזאת לחלקים
-
6:45 - 6:47בדיוק פה בנקודת החיתוך
-
6:47 - 6:49ועכשיו, בום!
-
6:49 - 6:51הגידול מסמן את עצמו
-
6:51 - 6:53ונהפך לפלואורסצנטי.
-
6:53 - 6:56אז הנה דוגמא לעצב
-
6:56 - 6:58שגידול מקיף אותו.
-
6:58 - 7:00אתם יכולים לראות איפה הגידול?
-
7:00 - 7:03אני לא יכלתי כשעבדתי על זה.
-
7:03 - 7:05אבל הנה הוא. הוא פלואורסצנטי.
-
7:05 - 7:07עכשיו הוא ירוק.
-
7:07 - 7:10רואים, עכשיו כל אחד בקהל
-
7:10 - 7:13יכול לדעת איפה הסרטן.
-
7:13 - 7:16אנחנו יכולים לדעת בחדר הניתוח, בשטח,
-
7:16 - 7:18ברמה המולקולרית,
-
7:18 - 7:20איפה הסרטן ומה המנתח צריך לעשות
-
7:20 - 7:22ועוד כמה עבודה הם צריכים לעשות
-
7:22 - 7:25לחתוך את זה החוצה.
-
7:25 - 7:27והדבר המגניב בקרינה פלואורסצנטית
-
7:27 - 7:30שזה לא רק בוהק,
-
7:30 - 7:33היא ממש זורחת דרך רקמות.
-
7:33 - 7:36האור שהפלואורסצנטיות מקרינה
-
7:36 - 7:38יכול לעבור דרך רקמות.
-
7:38 - 7:41אז גם אם הגידול לא ממש על פני השטח,
-
7:41 - 7:44עדיין תוכלו לראות אותו.
-
7:44 - 7:46כאן בסרט, אתם יכולים לראות
-
7:46 - 7:49שהגידול ירוק.
-
7:49 - 7:52בעצם יש שריר רגיל מעליו. רואים את זה?
-
7:52 - 7:54ואני מקלפת הצידה את השריר הזה.
-
7:54 - 7:56אבל אפילו לפני שקילפתי את השריר הזה הצידה,
-
7:56 - 7:59ראיתם שיש שם גידול ממתחת.
-
7:59 - 8:02אז זה היופי שבגידול
-
8:02 - 8:05שמסומן במולקולות פלואורסצנטיות.
-
8:05 - 8:07זה שאפשר, לא רק לראות את השוליים
-
8:07 - 8:09ממש ברמה המולקולרית,
-
8:09 - 8:12אבל זה שאתה יכול לראות את זה גם אם זה לא בדיוק מלמעלה-
-
8:12 - 8:15אפילו אם זה מעבר לטווח ראייה שלך.
-
8:15 - 8:18וזה עובד גם בשביל בלוטות לימפה ממאירות.
-
8:18 - 8:20ניתוח של בלוטת לימפה ראשונית (מנקזת)
-
8:20 - 8:24שינתה לגמרי את הדרך שבה אנחנו מתמודדים עם סרטן השד, מלנומה.
-
8:24 - 8:26נשים נהגו לעבור
-
8:26 - 8:28ניתוחים משתקים
-
8:28 - 8:31על מנת לכרות את כל הבלוטת לימפה של בית השחי.
-
8:31 - 8:34אבל כשבלוטות לימפה ראשוניות
-
8:34 - 8:37נכנסו לפרוטוקול הטיפול,
-
8:37 - 8:40המנתח בעצם מחפש את הבלוטה הספציפית
-
8:40 - 8:43שהיא הבלוטה הראשונה שמנקזת את הסרטן.
-
8:43 - 8:46ואז אם לבלוטה הזאת יש סרטן,
-
8:46 - 8:48האשה תמשיך ותעבור את
-
8:48 - 8:50כריתת בלוטות של בית שחי.
-
8:50 - 8:52אז מה שזה אומר
-
8:52 - 8:55זה שאם לבלוטת הלימפה לא היה סרטן,
-
8:55 - 8:57האשה ניצלה
-
8:57 - 8:59מניתוח מיותר.
-
8:59 - 9:02אבל הדרך שבה אנחנו עובדים היום עם בלוטות לימפה ראשוניות,
-
9:02 - 9:04זה כמו לעבוד עם מפת כבישים
-
9:04 - 9:06רק בשביל לדעת לאן ללכת.
-
9:06 - 9:08אז אם אתה נוהג על כביש מהיר
-
9:08 - 9:10ואתה רוצה לדעת איפה תחנת הדלק הקרובה,
-
9:10 - 9:13אז יש לך מפה שאומרת לך שהתחנה בהמשך הכביש.
-
9:13 - 9:15היא לא אומרת לך
-
9:15 - 9:17אם יש בתחנה דלק או לא.
-
9:17 - 9:20אתה צריך להוציא אותה, לקחת אותה הביתה,
-
9:20 - 9:22לחתוך אותה, להסתכל פנימה
-
9:22 - 9:24ולהגיד: "כן, יש בה דלק"
-
9:24 - 9:26אז זה לוקח יותר זמן.
-
9:26 - 9:28החולים עדיין על שולחן הניתוחים.
-
9:28 - 9:30מרדימים, מנתחים, עומדים ומחכים.
-
9:30 - 9:32זה לוקח זמן.
-
9:32 - 9:35אז עם הטכנולוגיה שלנו, אנחנו יכולים לדעת ישר.
-
9:35 - 9:38אתם רואים שם הרבה בליטות קטנות ועגולות.
-
9:38 - 9:41חלק מהם הן בלוטות לימפה נפוחות
-
9:41 - 9:43שנראות קצת יותר גדולות מהאחרות.
-
9:43 - 9:46למי מאיתנו לא הייתה בלוטת לימפה נפוחה בהצטננות?
-
9:46 - 9:48זה לא אומר שיש סרטן בפנים.
-
9:48 - 9:50אז עם הטכנולוגיה שלנו,
-
9:50 - 9:53המנתח יכול להגיד באופן מיידי
-
9:53 - 9:55לאיזה בלוטות יש סרטן.
-
9:55 - 9:57אני לא אכנס לזה לעומק,
-
9:57 - 9:59אבל הטכנולוגיה שלנו, מעבר לזה שהיא מסוגלת
-
9:59 - 10:03לסמן גידולים ובלוטות לימפה ממאירות בקרינה פלואורסצנטית,
-
10:03 - 10:07אנחנו יכולים להשתמש באותה מולקולת שלושה חלקים חכמה
-
10:07 - 10:10להכניס למערכת גם גדוליניום (חומר ניגוד לצילומים)
-
10:10 - 10:12ככה שאפשר לעשות זאת בצורה לא פולשנית.
-
10:12 - 10:14לחולה יש סרטן,
-
10:14 - 10:16אתה רוצה לדעת אם לבלוטות לימפה יש סרטן
-
10:16 - 10:18אפילו לפני שאתה נכנס פנימה
-
10:18 - 10:21אז אפשר לראות את זה בMRI (צילום בתהודה מגנטית).
-
10:21 - 10:23אז במהלך הניתוח
-
10:23 - 10:26זה חשוב לדעת מה לחתוך ולהוציא.
-
10:26 - 10:28אבל חשוב לא פחות
-
10:28 - 10:31זה לשמור על דברים
-
10:31 - 10:34שחשובים לתיפקוד.
-
10:34 - 10:37אז זה חשוב מאוד להימנע מפגיעה בשוגג.
-
10:37 - 10:39ומה שאני מדברת עליו
-
10:39 - 10:41זה עצבים.
-
10:41 - 10:43עצבים, אם הם נפגעים,
-
10:43 - 10:45יכולים לגרום לשיתוק,
-
10:45 - 10:48לגרום לכאב.
-
10:48 - 10:50במקרה של סרטן הערמונית,
-
10:50 - 10:52עד ל 60% מהגברים
-
10:52 - 10:54לאחר ניתוח להוצאת סרטן הערמונית
-
10:54 - 10:56יכולים לסבול מאי שליטה במתן שתן
-
10:56 - 10:58ואי אונות.
-
10:58 - 11:01זה הרבה אנשים עם הרבה בעיות-
-
11:01 - 11:03וזה עוד בניתוח
-
11:03 - 11:05שנחשב "חוסך עצבים",
-
11:05 - 11:09שאומר שהמנתח מודע לבעיה,
-
11:09 - 11:11והם מנסים להתחמק מהעצבים.
-
11:11 - 11:14אבל אתם יודעים מה, העצבים הקטנים האלו הם כל-כך זעירים,
-
11:14 - 11:17במקרה של סרטן ערמונית,
-
11:17 - 11:19שלמעשה לעולם לא רואים אותם.
-
11:19 - 11:21עוקבים אחריהם
-
11:21 - 11:23רק על-פי המיקום האנטומי הידוע שלהם
-
11:23 - 11:25לאורך כלי הדם.
-
11:25 - 11:29וידוע עליהם כי מישהו החליט לחקור אותם,
-
11:29 - 11:31מה שאומר שאנחנו עדיין לומדים
-
11:31 - 11:33על איפה הם נמצאים.
-
11:33 - 11:36זה שיגעון לחשוב שאנחנו עוברים ניתוח,
-
11:36 - 11:39שאנחנו מנסים לכרות סרטן, ואנחנו לא יודעים איפה הסרטן.
-
11:39 - 11:42אנחנו מנסים לשמר עצבים, ואנחנו לא רואים איפה הם.
-
11:42 - 11:44אז אמרתי, זה לא יהיה נהדר
-
11:44 - 11:46אם היינו יכולים למצוא דרך
-
11:46 - 11:49לראות עצבים עם קרינה פולאורסצנטית?
-
11:49 - 11:53ובהתחלה הרעיון לא זכה להרבה תמיכה.
-
11:53 - 11:55אנשים אמרו; "אנחנו עושים את זה בדרך הזאת כל השנים האלו.
-
11:55 - 11:57מה הבעיה?
-
11:57 - 12:00לא היו לנו כל-כך הרבה סיבוכים."
-
12:00 - 12:02אבל אני התקדמתי בכל-זאת.
-
12:02 - 12:04ורוג'ר עזר לי.
-
12:04 - 12:07והוא הביא איתו את כל הצוות שלו.
-
12:07 - 12:11אז שוב יש פה את עניין עבודת הצוות.
-
12:11 - 12:14ובסופו של דבר גילינו מולקולות
-
12:14 - 12:16שמסמנות עצבים באופן בלעדי.
-
12:16 - 12:18וכשהכנו מהן תמיסה,
-
12:18 - 12:20מתויגת עם פלואורסצנטיות
-
12:20 - 12:23והזרקנו אותה לתוך גוף של עכבר,
-
12:23 - 12:25העצבים, ממש באופן מילולי- זהרו.
-
12:25 - 12:27אתם יכולים לראות איפה הם.
-
12:27 - 12:31כאן אתם מסתכלים על עצב השת של עכבר,
-
12:31 - 12:34ואתם יכולים לראות שאת החלק הגדול והשמן הזה אתם יכולים לראות מאוד בבירור.
-
12:34 - 12:37אבל למעשה, בקצה של זה, איפה שאני מנתחת עכשיו,
-
12:37 - 12:40יש הסתעפויות מאוד קטנות
-
12:40 - 12:42שלא באמת אפשר לראות.
-
12:42 - 12:46אתם רואים מה שנראה כמו ראשי מדוזה קטנים שיוצאים החוצה.
-
12:46 - 12:48אנחנו מסוגלים לראות את העצבים של
-
12:48 - 12:51הבעות פנים, של תנועת פנים, של הנשימה-
-
12:51 - 12:53כל עצב בודד-
-
12:53 - 12:56עצבים של תפקוד מתן שתן שמסביב לבלוטת הערמונית.
-
12:56 - 12:59אנחנו מסוגלים לראות כל אחד מהעצבים.
-
12:59 - 13:03כשאנחנו מחברים את שני הגששים האלו ביחד...
-
13:03 - 13:05אז הנה גידול.
-
13:05 - 13:08אתם יודעים איפה השוליים של הגידול?
-
13:08 - 13:11עכשיו כן.
-
13:11 - 13:14מה עם העצב שנכנס לתוך הגידול?
-
13:14 - 13:16את החלק הלבן ששם קל לראות.
-
13:16 - 13:18אבל מה עם החלק שנכנס לתוך הגידול?
-
13:18 - 13:20אתם יודעים לאן הוא הולך?
-
13:20 - 13:22עכשיו אתם כן.
-
13:22 - 13:24בעיקרון, המצאנו דרך
-
13:24 - 13:26לצבוע רקמות
-
13:26 - 13:28וליצור מפתח צבעים לשדה הניתוחים
-
13:28 - 13:31זאת הייתה סוג של פריצת דרך.
-
13:31 - 13:35אני חושבת שזה ישנה את הדרך שבה אנחנו מבצעים ניתוחים.
-
13:35 - 13:37פירסמנו את התוצאות שלנו
-
13:37 - 13:39ב PNAS (הירחון של האקדמיה הלאומית למדעים בארה"ב)
-
13:39 - 13:41ובירחון Nature Biotechnology.
-
13:41 - 13:44קיבלנו כיסוי במגזין Discover,
-
13:44 - 13:46וב The Economist.
-
13:46 - 13:49והראינו את זה להמון מהקולגות הכירוגיים שלי.
-
13:49 - 13:51הם אמרו; "וואו!
-
13:51 - 13:53יש לי חולים
-
13:53 - 13:55שיכולים להפיק מזה תועלת.
-
13:55 - 13:57אני חושב שזה יגרום לניתוחים שלי להסתיים עם
-
13:57 - 13:59תוצאה טובה יותר
-
13:59 - 14:02ועם פחות סיבוכים."
-
14:02 - 14:04מה שצריך לקרות עכשיו
-
14:04 - 14:07זה פיתוח נוסף של הטכנולוגיה שלנו
-
14:07 - 14:09יחד עם פיתוח
-
14:09 - 14:11של המיכשור
-
14:11 - 14:13שמאפשר לנו לראות את
-
14:13 - 14:16הסוג הזה של קרינה פלואורסצנטית בחדר הניתוח.
-
14:16 - 14:18המטרה, בסופו של דבר,
-
14:18 - 14:21היא שנכניס את זה לתוך חולים.
-
14:21 - 14:24עם זאת, גילינו שבעצם
-
14:24 - 14:26אין מנגנון ישיר
-
14:26 - 14:28לפתח מולקולה
-
14:28 - 14:30לשימוש חד-פעמי.
-
14:30 - 14:33באופן מובן, רוב התעשייה הרפואית
-
14:33 - 14:37מתמקדת בתרופות רב-שימושיות,
-
14:37 - 14:40כמו תרופות לצריכה יום יומית לטווח ארוך.
-
14:40 - 14:43אנחנו מתמקדים בלהפוך את הטכנולוגיה הזאת לטובה יותר.
-
14:43 - 14:46אנחנו ממוקדים על להוסיף תרופות,
-
14:46 - 14:48להוסיף גורמי גידול,
-
14:48 - 14:50להרוג עצבים שגורמים לבעיות
-
14:50 - 14:53ולא את הרקמות שמסביב.
-
14:53 - 14:57אנחנו יודעים שאפשר לעשות את זה ואנחנו מחוייבים לעשות את זה.
-
14:57 - 15:01אני רוצה להשאיר אתכם עם המחשבה האחרונה הזאת.
-
15:01 - 15:03חדשנות שמצליחה,
-
15:03 - 15:06היא לא פריצת דרך מבודדת.
-
15:06 - 15:09היא לא ריצת ספרינט
-
15:09 - 15:13היא אפילו לא לאצן בודד.
-
15:13 - 15:15חדשנות מצליחה
-
15:15 - 15:18היא ספורט קבוצתי, היא מרוץ שליחים.
-
15:18 - 15:22היא דורשת צוות אחד לפריצת דרך
-
15:22 - 15:24וצוות נוסף בשביל
-
15:24 - 15:26שפריצת הדרך תתקבל ותאומץ.
-
15:26 - 15:29וזה דורש את האומץ, יציב ולאורך זמן,
-
15:29 - 15:31בשביל המאבק היום יומי
-
15:31 - 15:34לחנך, לשכנע
-
15:34 - 15:37ולזכות בהסכמה.
-
15:37 - 15:39וזה האור שבו אני רוצה לצבוע
-
15:39 - 15:41את הבריאות והרפואה של היום.
-
15:41 - 15:43תודה רבה.
-
15:43 - 15:47(מחייאות כפיים)
- Title:
- קויין נגויין: מפתח צבעים לשדה הניתוחים
- Speaker:
- Quyen Nguyen
- Description:
-
more » « less
מנתחים לומדים מספרי לימוד שבהם סוגי הרקמות השונות מופרדים על-פי מפתח צבעים נח, אבל לא כך נראה שדה הניתוחים במציאות- עד עכשיו! בטד-רפואה קויין נגויין מראה איך סימון מולקולרי יכול לגרום לגידולים לזרוח בנאון ירוק, ולהראות למנתח בדיק היכן לחתוך.
- Video Language:
- English
- Team:
closed TED
- Project:
- TEDTalks
- Duration:
- 15:48
|
Mattan Bar-Yishay added a translation |