ברנה בראון: על העוצמה שבפגיעות
-
0:00 - 0:02ובכן, אפתח בזה:
-
0:02 - 0:04לפני שנתיים, מפיקת אירוע התקשרה אלי
-
0:04 - 0:06כיוון שהייתי אמורה להעביר הרצאה.
-
0:06 - 0:08והיא התקשרה, ואמרה
-
0:08 - 0:10"אני ממש מתחבטת כיצד
-
0:10 - 0:12לכתוב עלייך בעלון הקטן".
-
0:12 - 0:14ואני חשבתי, "ובכן, מה ההתחבטות?"
-
0:14 - 0:16והיא השיבה, "ובכן, ראיתי אותך מרצה,
-
0:16 - 0:19ואני מתכוונת לקרוא לך "חוקרת", אני חושבת,
-
0:19 - 0:21אבל אני חוששת שאם אקרא לך חוקרת איש לא יגיע,
-
0:21 - 0:23כיוון שהם יחשבו שאת משעממת ולא רלוונטית".
-
0:23 - 0:25(צחוק)
-
0:25 - 0:27אוקיי.
-
0:27 - 0:29והיא אמרה, "אבל מה שאני אוהבת בהרצאות שלך
-
0:29 - 0:31הוא שאת מספרת-סיפורים.
-
0:31 - 0:34אז אני חושבת שפשוט אקרא לך "מספרת-סיפורים".
-
0:34 - 0:37וכמובן שהחלק האקדמי וחסר הבטחון שבי
-
0:37 - 0:39גרם לי לומר, "איך את מתכוונת לקרוא לי?"
-
0:39 - 0:42והיא השיבה, "אני הולכת לקרוא לך "מספרת-סיפורים".
-
0:42 - 0:45ואני אמרתי, "אז אולי כבר פייה קסומה?"
-
0:45 - 0:48(צחוק)
-
0:48 - 0:51ואני אמרתי, "תני לי לחשוב על זה כמה שניות".
-
0:51 - 0:54ניסיתי להתחבר עם הצד האמיץ שבי.
-
0:54 - 0:57וחשבתי לעצמי: אני אכן מספרת-סיפורים.
-
0:57 - 0:59אני חוקרת איכותנית.
-
0:59 - 1:01אני מלקטת סיפורים; זה מה שאני עושה.
-
1:01 - 1:04ואולי סיפורים הם פשוט נתונים עם נשמה.
-
1:04 - 1:06ואולי אני רק מספרת-סיפורים.
-
1:06 - 1:08ואז אמרתי, "את יודעת מה?
-
1:08 - 1:11למה פשוט שלא תכתבי שאני חוקרת-מספרת-סיפורים".
-
1:11 - 1:14והיא השיבה, "אהה. אין דבר כזה."
-
1:14 - 1:16(צחוק)
-
1:16 - 1:18ולפיכך אני חוקרת-מספרת-סיפורים,
-
1:18 - 1:20ובכוונתי לדבר איתכם היום --
-
1:20 - 1:22אנו מדברים על הרחבת תפיסה --
-
1:22 - 1:24ולכן הייתי רוצה לספר לכם כמה סיפורים
-
1:24 - 1:27על חלק מהמחקר שלי
-
1:27 - 1:30אשר ביסודו הרחיב את התפיסה שלי
-
1:30 - 1:33וכך ממש, שינה את האופן שבו אני חיה ואוהבת
-
1:33 - 1:35ועובדת ומגדלת את ילדיי.
-
1:35 - 1:37וכך מתחיל הסיפור שלי.
-
1:37 - 1:40כאשר הייתי חוקרת צעירה, דוקטורנטית,
-
1:40 - 1:42בשנתי הראשונה היה לי פרופסור
-
1:42 - 1:44שנהג לומר לנו,
-
1:44 - 1:46"זה העניין -
-
1:46 - 1:49אם אינכם יכולים למדוד את זה, זה לא קיים".
-
1:49 - 1:52ואני חשבתי שהוא סתם מנסה להרשים אותי.
-
1:52 - 1:55שאלתי אותו "באמת?" והוא ענה "לחלוטין."
-
1:55 - 1:57וכך, עליכם להבין
-
1:57 - 1:59שיש לי תואר ראשון בעבודה סוציאלית, תואר שני בעבודה סוציאלית,
-
1:59 - 2:01והייתי בדרכי לדוקטורט בעבודה סוציאלית,
-
2:01 - 2:03וכך כל הקריירה האקדמית שלי
-
2:03 - 2:05הייתה מוקפת באנשים
-
2:05 - 2:07שפחות או יותר האמינו
-
2:07 - 2:10החיים מסובכים - תאהבו את זה.
-
2:10 - 2:12ואני הייתי יותר מהסוג של - החיים מסובכים,
-
2:12 - 2:15תנקו אותם, תארגנו אותם
-
2:15 - 2:17ותניחו אותם בתוך קופסת בנטו.
-
2:17 - 2:19(צחוק)
-
2:19 - 2:22ולחשוב שהנה, מצאתי את דרכי,
-
2:22 - 2:25למצוא קריירה אשר לוקחת אותי --
-
2:25 - 2:28באמת, אחת האמירות המרכזיות בעבודה סוציאלית
-
2:28 - 2:31היא להעז לנטות אל הצד הלא-נוח שבעבודה.
-
2:31 - 2:34ואני אומרת - לתת אגרוף בפרצוף של חוסר-הנוחות
-
2:34 - 2:36להזיזה הצידה ולקבל רק עשיריות.
-
2:36 - 2:39זו הייתה המנטרה שלי.
-
2:39 - 2:41ולכן מאד התרגשתי מהעניין הזה.
-
2:41 - 2:44וחשבתי לעצמי, את יודעת מה - זו הקריירה בשבילי,
-
2:44 - 2:47כי אני מתעניינת בכמה נושאים מאד מבולגנים.
-
2:47 - 2:49אך יש לי רצון להצליח להפוך אותם ללא מבולגנים.
-
2:49 - 2:51אני רוצה להבין אותם.
-
2:51 - 2:53אני רוצה להצליח לפרוץ אל אותם דברים
-
2:53 - 2:55שברור לי שהם חשובים
-
2:55 - 2:57ולהציג את החוקיות שלהם לעיני כל.
-
2:57 - 3:00והמקום שהתחלתי ממנו היה הקשר.
-
3:00 - 3:03שכן, בנקודה שבה אתם עוסקים בעבודה סוציאלית כ-10 שנים,
-
3:03 - 3:05מה שאתם מבינים
-
3:05 - 3:08הוא שקשר הוא הסיבה שבגללה אנו כאן.
-
3:08 - 3:11הוא מה שמעניק מטרה ומשמעות לחיינו.
-
3:11 - 3:13זהו הדבר המהותי ביותר.
-
3:13 - 3:15זה לא משנה אם אתם מדברים עם אנשים
-
3:15 - 3:18שעובדים כפעילים חברתיים או בבריאות הנפש או בנושאי התעללות והזנחה,
-
3:18 - 3:20מה שאנו יודעים הוא שקשר,
-
3:20 - 3:23היכולת להרגיש קשור, היא --
-
3:23 - 3:26נוירוביולוגית, זה האופן בו אנו מחווטים --
-
3:26 - 3:28זו הסיבה שבגללה אנו כאן.
-
3:28 - 3:31ואני חשבתי - יודעים מה, אני אתחיל עם קשרים.
-
3:31 - 3:34אם כן, אתם מכירים את המצב הזה
-
3:34 - 3:36שאתם מקבלים הערכה מהמעבידה שלכם,
-
3:36 - 3:39והיא אומרת 37 דברים שבהם אתם ממש מדהימים,
-
3:39 - 3:41ודבר אחד שהוא - "הזדמנות לצמיחה".
-
3:41 - 3:43(צחוק)
-
3:43 - 3:46וכל מה שאתם יכולים לחשוב עליו זה ה"הזדמנות לצמיחה", נכון.
-
3:47 - 3:50ומסתבר, שבאופן הזה התנהלה גם העבודה שלי.
-
3:50 - 3:53כיוון, שכאשר אתה שואל אנשים על אהבה,
-
3:53 - 3:55הם מספרים לך על שברון לב.
-
3:55 - 3:57כאשר אתה שואל אנשים על תחושת שייכות,
-
3:57 - 4:00הם מספרים לך את החוויה העזה ביותר שהייתה להם
-
4:00 - 4:02שבה חשו לא שייכים.
-
4:02 - 4:04וכאשר אתה שואל אנשים על התקשרות,
-
4:04 - 4:07הסיפורים שהם סיפרו לי היו על התנתקות.
-
4:07 - 4:10וכך, מהר מאד - כשישה שבועות אל תוך המחקר -
-
4:10 - 4:13נתקלתי באותו דבר חסר שם
-
4:13 - 4:16שלחלוטין פרם את מושג הקשר
-
4:16 - 4:19בצורה שלא הבנתי או שאי פעם ראיתי.
-
4:19 - 4:21וכך, גררתי את עצמי החוצה מן המחקר
-
4:21 - 4:24וחשבתי - עלי להבין מהו הדבר הזה.
-
4:24 - 4:27והדבר הזה התגלה כבושה.
-
4:27 - 4:29ובושה היא משהו שקל מאד להבין
-
4:29 - 4:31כפחד מפני ניתוק.
-
4:31 - 4:33האם יש בי משהו
-
4:33 - 4:36שאם אנשים אחרים ידעו או יראו אותו,
-
4:36 - 4:39לא אהיה יותר ראויה להתקשרות.
-
4:39 - 4:41הדברים שאני יכולה לומר לכם על זה:
-
4:41 - 4:43זה אוניברסאלי; לכולנו יש את זה.
-
4:43 - 4:45לאנשים היחידים שלא חשים בושה
-
4:45 - 4:47אין את היכולת לחוש אמפתיה אנושית או התקשרות.
-
4:47 - 4:49איש אינו מעוניין לדבר על זה,
-
4:49 - 4:52וככל שאתה פחות מוכן לדבר על זה, כך יש לך יותר מזה.
-
4:54 - 4:56מה שמהווה בסיס לבושה,
-
4:56 - 4:58את תחושת ה-"אני לא טוב מספיק", -
-
4:58 - 5:00וכולנו מכירים את התחושה הזו.
-
5:00 - 5:02"אני לא מספיק: אני לא רזה מספיק,
-
5:02 - 5:04עשיר מספיק, יפה מספיק, חכם מספיק,
-
5:04 - 5:06מקודם בעבודה מספיק".
-
5:06 - 5:08והדבר שמהווה בסיס לזה
-
5:08 - 5:11היה תחושה עזה של פגיעות,
-
5:11 - 5:13אותו רעיון שאומר
-
5:13 - 5:15שבכדי להתקשרות תתרחש,
-
5:15 - 5:18עלינו לאפשר לעצמנו להיראות,
-
5:18 - 5:20להיראות באמת.
-
5:20 - 5:23ואתם יודעים איך אני חשה כלפי פגיעות. אני שונאת פגיעות.
-
5:23 - 5:25וחשבתי לעצמי - זו ההזדמנות שלי
-
5:25 - 5:28להכות אותה באמצעות סרגל המדידה שלי.
-
5:28 - 5:31אני נכנסת פנימה, אני הולכת לפענח את הדבר הזה,
-
5:31 - 5:34אני הולכת להקדיש שנה, אני הולכת לפרק לחלוטין את מושג הבושה,
-
5:34 - 5:36אני הולכת להבין איך פועלת הפגיעות,
-
5:36 - 5:39ואני מתכוונת להערים עליה.
-
5:39 - 5:42וכך, הייתי בשלה, והתרגשתי מאד.
-
5:44 - 5:46כמו שאתם יכולים להבין, זה לא הולך להסתיים טוב.
-
5:46 - 5:49(צחוק)
-
5:49 - 5:51אתם יודעים את זה.
-
5:51 - 5:53וכך, יכולתי לספר לכם רבות על בושה,
-
5:53 - 5:55אבל אהיה זקוקה להשאיל את זמן הדיבור של כל האחרים.
-
5:55 - 5:58אבל אוכל להגיד לכם את מה שמסתכם בסופו של דבר -
-
5:58 - 6:01וייתכן שזהו אחד מהדברים החשובים ביותר שאי פעם למדתי,
-
6:01 - 6:04בעשור שבו בצעתי את המחקר הזה.
-
6:04 - 6:06השנה האחת שהקדשתי
-
6:06 - 6:08הפכה להיות שש שנים,
-
6:08 - 6:10אלפי סיפורים,
-
6:10 - 6:13מאות ראיונות ארוכים, קבוצות מיקוד.
-
6:13 - 6:15בשלב מסויים אנשים החלו לשלוח לי דפים מתוך יומנים
-
6:15 - 6:18ולשלוח לי את סיפוריהם --
-
6:18 - 6:21אלפי חלקיקי נתונים בשש שנים.
-
6:21 - 6:23ופחות או יותר הצלחתי להשתלט עליהם.
-
6:23 - 6:25ובערך התחלתי להבין, זוהי מהות הבושה,
-
6:25 - 6:27זה האופן בו היא פועלת.
-
6:27 - 6:29כתבתי ספר,
-
6:29 - 6:31פרסמתי תיאוריה,
-
6:31 - 6:34אבל משהו היה לא בסדר --
-
6:34 - 6:36ומה שהפריע לי היה,
-
6:36 - 6:38אם אקח, בהערכה גסה, את כל האנשים שראיינתי
-
6:38 - 6:41ואחלק אותם לאנשים
-
6:41 - 6:44שהנם בעלי תחושה של ערך --
-
6:44 - 6:46וזה הדבר המהותי ביותר בסופו של דבר,
-
6:46 - 6:48תחושה של ערך --
-
6:48 - 6:51יש להם תחושה חזקה של אהבה ושייכות --
-
6:51 - 6:53ואנשים שנאבקים עבור זה,
-
6:53 - 6:55ואנשים שתמיד תוהים לעצמם האם הם טובים מספיק.
-
6:55 - 6:57היה רק משתנה אחד
-
6:57 - 6:59שהבדיל בין האנשים שהייתה להם
-
6:59 - 7:01תחושה חזקה של אהבה ושייכות
-
7:01 - 7:03והאנשים שממש נאבקו עבור זה.
-
7:03 - 7:05והוא היה, שהאנשים שלהם הייתה
-
7:05 - 7:07תחושה חזקה של אהבה ושייכות
-
7:07 - 7:10חיו באמונה שהם ראויים להיות נאהבים ושייכים.
-
7:10 - 7:12זה הדבר.
-
7:12 - 7:14הם האמינו שהם ראויים.
-
7:15 - 7:18ועבורי, החלק הקשה
-
7:18 - 7:21של ההבנה שהגורם שמוציא אותנו מתוך קשרים
-
7:21 - 7:24הוא הפחד שאנו לא ראויים מספיק לקשרים,
-
7:24 - 7:26היה משהו, שבאופן אישי ומקצועי,
-
7:26 - 7:29חשתי שעליי להבין טוב יותר.
-
7:29 - 7:32ולכן מה שעשיתי
-
7:32 - 7:34הוא לקחת את כל הראיונות שלי
-
7:34 - 7:37שבהם מצאתי תחושת ערך, שבהם ראיתי אנשים החיים כך,
-
7:37 - 7:40ורק הבטתי בהם.
-
7:40 - 7:42מה יש לאנשים האלה במשותף?
-
7:42 - 7:44יש לי התמכרות קלה לאביזרי משרד,
-
7:44 - 7:47אבל זה נושא להרצאה אחרת.
-
7:47 - 7:50הייתה לי תיקיית נייר, והיה לי טוש,
-
7:50 - 7:52וחשבתי לעצמי, איך אקרא למחקר שלי?
-
7:52 - 7:54והמילים הראשונות שעלו בראשי
-
7:54 - 7:56היו "בלב שלם".
-
7:56 - 7:59אלה הם אנשים המתנהלים בלב שלם, חיים מתוך תחושה עמוקה של ערך.
-
7:59 - 8:02וכך, כתבתי בראש תיקיית הנייר שלי,
-
8:02 - 8:04והתחלתי לקרוא את הנתונים.
-
8:04 - 8:06למעשה, תחילה עשיתי זאת
-
8:06 - 8:08בניתוח נתונים אינטנסיבי
-
8:08 - 8:11שנמשך ארבעה ימים,
-
8:11 - 8:14שבהם חזרתי אחורה - הוצאתי את הראיונות, הוצאתי את הסיפורים, הוצאתי את האירועים.
-
8:14 - 8:17מה העיקרון? מה הדפוס?
-
8:17 - 8:20בעלי עזב את העיר עם הילדים
-
8:20 - 8:23כי תמיד במצבים האלה אני נכנסת למצב "ג'קסון פולוק" משוגע כזה,
-
8:23 - 8:25שבו אני רק כותבת
-
8:25 - 8:28ונמצאת רק ב-"מצב-חוקרת" שלי.
-
8:28 - 8:30והנה מה שמצאתי.
-
8:32 - 8:34מה שהיה משותף להם
-
8:34 - 8:36הייתה תחושה של אומץ.
-
8:36 - 8:39והייתי רוצה להבדיל עבורכם בין אומץ ובין גבורה לרגע אחד.
-
8:39 - 8:41אומץ, ההגדרה המקורית של אומץ (courage)
-
8:41 - 8:43כאשר היא הגיעה לראשונה לשפה האנגלית -
-
8:43 - 8:46באה מתוך המילה הלטינית cor, ומשמעותה "לב",
-
8:46 - 8:48וההגדרה המקורית
-
8:48 - 8:51הייתה לספר את סיפורך שלך בלב שלם.
-
8:51 - 8:53וכך, לאנשים האלה
-
8:53 - 8:55היה, בפשטות, האומץ
-
8:55 - 8:57להיות לא מושלמים.
-
8:58 - 9:00הייתה בהם את החמלה
-
9:00 - 9:03להיות מיטיבים עם עצמם ולאחר-מכן גם לאחרים,
-
9:03 - 9:06כיוון שמסתבר, שאין בנו יכולת לחמול על אנשים אחרים
-
9:06 - 9:09אם אין בנו את היכולת להיות מיטיבים לעצמנו.
-
9:09 - 9:11ולבסוף, היו להם קשרים,
-
9:11 - 9:13-- וזה החלק הקשה --
-
9:13 - 9:16כתוצאה מאותנטיות,
-
9:16 - 9:19הם היו מוכנים לוותר על הדימוי של מה שהם "אמורים להיות"
-
9:19 - 9:21בכדי להיות מי שהם,
-
9:21 - 9:24וזה מה שיש לעשות באופן מוחלט
-
9:24 - 9:26עבור התקשרות.
-
9:28 - 9:30הדבר הנוסף שהיה להם במשותף
-
9:30 - 9:32היה זה:
-
9:35 - 9:38הם אימצו באופן מלא את תחושת הפגיעות.
-
9:40 - 9:43הם האמינו
-
9:43 - 9:46שמה שהופך אותם לפגיעים
-
9:46 - 9:48הופך אותם ליפים.
-
9:50 - 9:52הם לא דיברו על פגיעות
-
9:52 - 9:54כאל דבר נוח,
-
9:54 - 9:57אך גם לא דיברו עליו כאל דבר מייסר --
-
9:57 - 9:59כמו שיכולתי למצוא קודם לכן בראיונות הבושה.
-
9:59 - 10:02הם פשוט דיברו על זה כאל הכרח.
-
10:03 - 10:05הם דיברו על המוכנות
-
10:05 - 10:08להגיד "אני אוהב אותך" לפני הצד השני,
-
10:08 - 10:11המוכנות
-
10:11 - 10:13לעשות דבר
-
10:13 - 10:16שבו אין להם בטחון בתוצאה,
-
10:16 - 10:18המוכנות
-
10:18 - 10:20לנשום עמוק בהמתנה לשיחת הטלפון מהרופא
-
10:20 - 10:22אחרי בדיקת הממוגרפיה.
-
10:23 - 10:26הם מוכנים להשקיע במערכת יחסים
-
10:26 - 10:29שאולי תצליח, אך גם אולי לא.
-
10:29 - 10:32הם חשבו שזה בסיסי.
-
10:32 - 10:35אני, באופן אישי, ראיתי בזה בגידה.
-
10:35 - 10:38לא יכולתי להאמין שהצהרתי אמונים
-
10:38 - 10:40למחקר --
-
10:40 - 10:42ההגדרה של מחקר
-
10:42 - 10:45היא לשלוט ולנבא, ללמוד תופעה,
-
10:45 - 10:47בשביל מטרה מפורשת
-
10:47 - 10:49של שליטה וניבוי.
-
10:49 - 10:51וכעת, המשימה שלי
-
10:51 - 10:53של שליטה וניבוי
-
10:53 - 10:56קיפלה בתוכה מסקנה שהדרך לחיות היא עם פגיעות
-
10:56 - 10:59ולחדול לשלוט ולנבא.
-
10:59 - 11:02הדבר הזה הוביל אותי להתמוטטות קטנה --
-
11:02 - 11:06(צחוק)
-
11:06 - 11:09-- למען האמת יותר נראתה ככה.
-
11:09 - 11:11(צחוק)
-
11:11 - 11:13וכך היא הייתה.
-
11:13 - 11:16אני קוראת לזה התמוטטות, המטפלת שלי קוראת לזה "התעוררות רוחנית".
-
11:17 - 11:19התעוררות רוחנית נשמע טוב יותר מהתמוטטות,
-
11:19 - 11:21אך אני יכולה להגיד בבטחון שזו הייתה התמוטטות.
-
11:21 - 11:23והיה עלי להרחיק ממני את הנתונים וללכת למצוא מטפל.
-
11:23 - 11:26תנו לי לומר לכם משהו: אתה יודע מי אתה
-
11:26 - 11:29כשאתה מוצא את עצמך מתקשר לחברים ואומר "אני חושב שאני צריך לראות מישהו.
-
11:29 - 11:32יש לך אולי המלצות?"
-
11:32 - 11:34שכן לפחות חמישה מהחברים שלי אמרו
-
11:34 - 11:36"וואו, לא הייתי רוצה להיות המטפל שלך".
-
11:36 - 11:39(צחוק)
-
11:39 - 11:41ואני שאלתי "מה זה אומר?"
-
11:41 - 11:44והם ענו, "אני רק אומר, את יודעת.
-
11:44 - 11:46אל תביאי איתך את סרגל המדידה".
-
11:46 - 11:49ואני אמרתי "בסדר".
-
11:51 - 11:53וכך מצאתי מטפלת.
-
11:53 - 11:56הפגישה הראשונה שלי איתה, דיאנה --
-
11:56 - 11:58הבאתי את הרשימה שלי
-
11:58 - 12:01של אפיוני האנשים שחיו בלב שלם, וישבתי.
-
12:01 - 12:03והיא שאלה, "מה שלומך?"
-
12:03 - 12:06ואני השבתי, "הכל מצויין. אני בסדר".
-
12:06 - 12:08והיא שאלה, "מה קורה?"
-
12:08 - 12:11ומדובר במטפלת שמטפלת במטפלים,
-
12:11 - 12:13כי אנחנו חייבים ללכת לכאלה,
-
12:13 - 12:16כי מד-הבולשיט שלהם עובד טוב.
-
12:16 - 12:18(צחוק)
-
12:18 - 12:20ואמרתי לה,
-
12:20 - 12:22"זוהי הבעיה, אני נתונה במאבק".
-
12:22 - 12:24והיא שאלה "מה המאבק?"
-
12:24 - 12:27והשבתי לה, "ובכן, יש לי עניין עם פגיעות.
-
12:27 - 12:30ואני יודעת שפגיעות היא הליבה
-
12:30 - 12:32של בושה ופחד
-
12:32 - 12:34ובמאבק של כולנו לתחושת ערך,
-
12:34 - 12:37אך נראה שהיא גם מקום לידתם
-
12:37 - 12:40של השמחה, של היצירתיות
-
12:40 - 12:42של השייכות, של האהבה.
-
12:42 - 12:44ואני חושבת שיש לי בעיה,
-
12:44 - 12:47ואני חושבת שאני זקוקה לעזרה".
-
12:47 - 12:49והוספתי, "אבל תשמעי,
-
12:49 - 12:51בלי עניינים משפחתיים
-
12:51 - 12:53בלי שטויות מהילדות".
-
12:53 - 12:55(צחוק)
-
12:55 - 12:58"אני רק זקוקה לכמה אסטרטגיות".
-
12:58 - 13:02(צחוק)
-
13:02 - 13:05(מחיאות כפיים)
-
13:05 - 13:07תודה.
-
13:09 - 13:12והיא הביטה בי כך.
-
13:12 - 13:14(צחוק)
-
13:14 - 13:17ושאלתי אותה "זה רע, נכון?"
-
13:17 - 13:20והיא השיבה "זה לא טוב ולא רע".
-
13:20 - 13:22(צחוק)
-
13:22 - 13:24"זה פשוט מה שזה".
-
13:24 - 13:27ואמרתי "או אלוהים, זה הולך להיות מבאס".
-
13:27 - 13:30(צחוק)
-
13:30 - 13:32וכך זה היה, וכך זה לא היה.
-
13:32 - 13:35וזה לקח בערך שנה.
-
13:35 - 13:37אתם מכירים את האנשים האלה
-
13:37 - 13:40שכשהם מבינים את החשיבות של פגיעות ועדינות,
-
13:40 - 13:43אז הם נכנעים וצועדים לתוך זה.
-
13:43 - 13:45א': זה לא אני,
-
13:45 - 13:48וב': אני אפילו לא מוכנה להסתובב עם אנשים כאלה.
-
13:48 - 13:51(צחוק)
-
13:51 - 13:54עבורי, זו הייתה שנה של קרב-רחוב.
-
13:54 - 13:56זה היה פסטיבל אגרופים.
-
13:56 - 13:58הפגיעות דחפה, אני דחפתי חזרה.
-
13:58 - 14:01הפסדתי בקרב,
-
14:01 - 14:03אבל ככל הנראה הרווחתי את חיי בחזרה.
-
14:03 - 14:05וכך חזרתי שוב אל המחקר
-
14:05 - 14:07והשקעתי את השנתיים הבאות
-
14:07 - 14:10בנסיון אמיתי להבין מה הם - האנשים שחיו בלב שלם,
-
14:10 - 14:12מה הבחירות שהם עשו,
-
14:12 - 14:14ומה אנו עושים
-
14:14 - 14:16עם הפגיעות.
-
14:16 - 14:18למה אנו נאבקים בה כל כך?
-
14:18 - 14:21האם אני בודדה במערכה הזו כנגד פגיעות?
-
14:21 - 14:23לא.
-
14:23 - 14:25והנה מה שלמדתי.
-
14:26 - 14:29אנו משתקים את תחושת הפגיעות --
-
14:29 - 14:31כשאנחנו ממתינים לאותה שיחת טלפון.
-
14:31 - 14:33זה מצחיק, פרסמתי משהו בטוויטר ופייסבוק
-
14:33 - 14:35שאומר "איך תגדירו פגיעות?
-
14:35 - 14:37מה גורם לכם להרגיש פגיעות?"
-
14:37 - 14:40ותוך שעה וחצי היו לי 150 תגובות.
-
14:40 - 14:42כי רציתי לדעת
-
14:42 - 14:44מה נמצא שם בחוץ.
-
14:45 - 14:47לבקש מבעלי עזרה,
-
14:47 - 14:50כיוון שאני חולה, ואנחנו נשואים טריים;
-
14:50 - 14:53ליזום יחסי מין עם בעלי;
-
14:53 - 14:55ליזום יחסי מין עם אשתי;
-
14:55 - 14:58להתקל בסירוב; להזמין מישהו לצאת;
-
14:58 - 15:00להמתין לרופא שיתקשר בחזרה;
-
15:00 - 15:03להדחות על ידי מישהו, או לדחות אדם אחר --
-
15:03 - 15:05זהו העולם בו אנו חיים.
-
15:05 - 15:08אנו חיים בעולם פגיע.
-
15:08 - 15:10ואחת הדרכים שלנו להתמודד עם זה
-
15:10 - 15:12היא לשתק את הפגיעות.
-
15:12 - 15:14ואני חושבת שיש לכך עדות --
-
15:14 - 15:16וזוהי לא הסיבה היחידה לקיום של העדות הזו,
-
15:16 - 15:18אך אני חושבת שזו סיבה מרכזית --
-
15:18 - 15:22אנו האנשים השקועים ביותר בחובות,
-
15:22 - 15:25המפוטמים ביותר,
-
15:25 - 15:28המכורים ביותר והמסוממים ביותר
-
15:28 - 15:30בכל ההיסטוריה של ארצות הברית.
-
15:33 - 15:36הבעיה היא - ולמדתי זאת מתוך המחקר -
-
15:36 - 15:39אין אפשרות לשתק באופן מובחן רגש יחיד.
-
15:40 - 15:43אי אפשר לומר, הנה הדברים הרעים.
-
15:43 - 15:45הנה פגיעות, הנה צער, הנה בושה,
-
15:45 - 15:47הנה פחד, הנה אכזבה,
-
15:47 - 15:49אני לא רוצה לחוש באלה.
-
15:49 - 15:52אני הולך לשתות שני בקבוקי בירה ולאכול מאפין בטעם בננה-אגוזים.
-
15:52 - 15:54(צחוק)
-
15:54 - 15:56אני לא מעוניין לחוש באלה.
-
15:56 - 15:58ואני יודעת שהצחוק שלכם הוא צחוק מודע.
-
15:58 - 16:01אני חודרת לתוך החיים שלכם לפרנסתי.
-
16:01 - 16:03אני יודעת שזה: חחח... אלוהים.
-
16:03 - 16:05(צחוק)
-
16:05 - 16:08אינכם יכולים לשתק את התחושות הקשות
-
16:08 - 16:10ללא שיתוק של תחושות אחרות, של הרגשות שלנו.
-
16:10 - 16:12אין אפשרות לשתק באופן מובחן.
-
16:12 - 16:15וכך, כאשר אנו משתקים את אלה,
-
16:15 - 16:17אנו משתקים גם שמחה,
-
16:17 - 16:19אנו משתקים הכרת תודה,
-
16:19 - 16:21אנו משתקים אושר.
-
16:21 - 16:24ואז אנו אומללים,
-
16:24 - 16:26ואנו יוצאים לחפש מטרה ומשמעות,
-
16:26 - 16:28ואז אנו מרגישים פגיעים,
-
16:28 - 16:31וכך אנו מוצאים את עצמנו עם שתי בירות ומאפין בטעם בננה-אגוזים.
-
16:31 - 16:34וזה הופך להיות מעגל קסמים מסוכן.
-
16:36 - 16:39אחד הדברים שאני סבורה שחשוב ביותר לחשוב עליהם
-
16:39 - 16:41הוא מדוע ואיך אנו משתקים.
-
16:41 - 16:44ואין זה חייב להיות רק התמכרות.
-
16:44 - 16:46הדבר השני שאנו עושים
-
16:46 - 16:49הוא להפוך את כל מה שאינו חד-משמעי, לחד-משמעי.
-
16:50 - 16:53דת הפכה להיות מאמונה במשהו שמכיל תעלומה
-
16:53 - 16:55לעניין של וודאות.
-
16:55 - 16:58אני צודק, אתה טועה, תסתום.
-
16:58 - 17:00זהו זה.
-
17:00 - 17:02רק וודאות.
-
17:02 - 17:04ככל שאנו יותר מפחדים, ככל שאנו יותר פגיעים,
-
17:04 - 17:06כך אנו יותר מפחדים.
-
17:06 - 17:08וכך בדיוק נראית גם הפוליטיקה כיום.
-
17:08 - 17:10קשה כבר למצוא שיח.
-
17:10 - 17:12אין יותר דו-שיח.
-
17:12 - 17:14יש רק האשמות.
-
17:14 - 17:17אתם יודעים איך ההתייחסות להאשמה במחקר?
-
17:17 - 17:20דרך לפורקן של כאב ואי-נחת.
-
17:21 - 17:23אנו מנסים לשפר עד לשלמות.
-
17:23 - 17:26אם יש אדם שרוצה שחייו ייראו כך, זו אני,
-
17:26 - 17:28אבל זה לא עובד.
-
17:28 - 17:30שכן מה שאנו עושים זה לשאוב שומן מהישבן
-
17:30 - 17:32ומזריקים אותו ללחיים.
-
17:32 - 17:35(צחוק)
-
17:35 - 17:37שזה פשוט - אני מקווה שבעוד מאה שנה,
-
17:37 - 17:39אנשים יביטו וזה ויאמרו "וואו".
-
17:39 - 17:41(צחוק)
-
17:41 - 17:43ואנו מנסים לשפר עד לשלמות, ובאופן מסוכן,
-
17:43 - 17:45את ילדינו.
-
17:45 - 17:47הרשו לי לספר לכם מה אנו חושבים על ילדים.
-
17:47 - 17:50מובנית בהם מוכנות להתמודד עם קושי מהרגע שהם נולדים.
-
17:50 - 17:53וכאשר אתם מרימים את התינוקת המושלמת הזו בידיכם,
-
17:53 - 17:55תפקידנו הוא לא לומר "הביטו בה, היא מושלמת.
-
17:55 - 17:57התפקיד שלי הוא לשמור עליה מושלמת --
-
17:57 - 18:00לדאוג שהיא תגיע לקבוצת הטניס עד כיתה ה' ולאוניברסיטת ייל עד כיתה ז'.
-
18:00 - 18:02זה לא תפקידנו.
-
18:02 - 18:04התפקיד שלנו הוא להביט ולומר,
-
18:04 - 18:07"את יודעת מה? את אינך מושלמת, ויש בך מוכנות להתמודדות עם קושי,
-
18:07 - 18:09אך בד בבד, את ראויה לחוש נאהבת ושייכת".
-
18:09 - 18:11זהו תפקידנו.
-
18:11 - 18:13תראו לי דור של ילדים שגדל כך,
-
18:13 - 18:16וזה יעשה סוף לבעיות שאני סבורה שישנן כיום.
-
18:16 - 18:20אנו מעמידים פנים שמה שאנו עושים
-
18:20 - 18:23לא משפיע על אנשים אחרים.
-
18:23 - 18:25אנו עושים זאת בחיינו האישיים.
-
18:25 - 18:27ואנו עושים זאת באופן תאגידי --
-
18:27 - 18:29כאשר יש מימון חברות לפני פשיטת רגל, או דליפת נפט,
-
18:29 - 18:31החזרה של קו מוצרים --
-
18:31 - 18:33אנו מעמידים פנים שמה שאנו עושים
-
18:33 - 18:36אינו בעל השפעה עצומה על אנשים אחרים.
-
18:36 - 18:39הייתי אומרת לחברות האלה - זו לא תחרות רודיאו.
-
18:40 - 18:42אנו רק זקוקים מכם שתהיו אותנטיים וישרים
-
18:42 - 18:44ותאמרו "אנו מצטערים.
-
18:44 - 18:47נתקן את זה".
-
18:50 - 18:52אך יש דרך נוספת, ואשאיר אתכם איתה.
-
18:52 - 18:54זה מה שגיליתי:
-
18:54 - 18:56לתת לעצמנו להיראות,
-
18:56 - 18:58להיראות לעומק,
-
18:58 - 19:01להיראות בפגיעותנו;
-
19:01 - 19:03לאהוב בלב שלם,
-
19:03 - 19:05וזאת אפילו כשאין ערובה --
-
19:05 - 19:07וזה דבר קשה מאד,
-
19:07 - 19:10ואני יכולה לשתף אתכם שכהורה, זה קשה עד מאד --
-
19:12 - 19:15לתרגל הכרת תודה ושמחה
-
19:15 - 19:17באותם רגעים של אימה,
-
19:17 - 19:19כאשר אנו תוהים, "האמנם אני מסוגלת לאהוב אותך כל כך הרבה?
-
19:19 - 19:21האם אני יכולה להאמין בזה בלהט?
-
19:21 - 19:24האם אני יכולה להיות חדה וברורה לגבי זה?"
-
19:24 - 19:26רק בשביל לעצור מלכת ובמקום לדמיין את הקטסטרופה שעלולה להתרחש,
-
19:26 - 19:29להגיד, "אני פשוט אסירת תודה,
-
19:29 - 19:32שכן היכולת להרגיש פגיעה משמעותה להרגיש חי".
-
19:33 - 19:36ולסיום, מה שאני חושבת שהוא החשוב ביותר,
-
19:36 - 19:39היא להאמין שאנו טובים דיינו.
-
19:39 - 19:41כי כאשר אנו פועלים ממקום,
-
19:41 - 19:44אני מאמינה, שאומר "אני מספיק טוב",
-
19:45 - 19:48אנו מפסיקים לצעוק ומתחילים להקשיב,
-
19:49 - 19:51אנו מיטיבים יותר ונעימים יותר כלפי האנשים שסביבינו,
-
19:51 - 19:54ואנו מיטיבים ונעימים יותר כלפי עצמינו.
-
19:54 - 19:56זה כל מה שיש לי לומר. תודה לכם.
-
19:56 - 19:59(מחיאות כפיים)
- Title:
- ברנה בראון: על העוצמה שבפגיעות
- Speaker:
- Brené Brown
- Description:
-
more » « less
ברנה בראון חוקרת קשרים בין בני אדם - את יכולתנו לחוש הזדהות, להרגיש שייכות, ולאהוב. בהרצאה שנונה ומשעשעת, שנשאה בכנס TEDxHouston, היא משתפת בתובנה עמוקה מהמחקר שלה - תובנה אשר גרמה לה לצאת למסע ארוך ואישי להכרות עם עצמה, וכן להבנה טובה יותר של האנושי.
- Video Language:
- English
- Team:
closed TED
- Project:
- TEDTalks
- Duration:
- 19:59
|
Shahar Kaiser added a translation |