Return to Video

ברנה בראון: על העוצמה שבפגיעות

  • 0:00 - 0:02
    ובכן, אפתח בזה:
  • 0:02 - 0:04
    לפני שנתיים, מפיקת אירוע התקשרה אלי
  • 0:04 - 0:06
    כיוון שהייתי אמורה להעביר הרצאה.
  • 0:06 - 0:08
    והיא התקשרה, ואמרה
  • 0:08 - 0:10
    "אני ממש מתחבטת כיצד
  • 0:10 - 0:12
    לכתוב עלייך בעלון הקטן".
  • 0:12 - 0:14
    ואני חשבתי, "ובכן, מה ההתחבטות?"
  • 0:14 - 0:16
    והיא השיבה, "ובכן, ראיתי אותך מרצה,
  • 0:16 - 0:19
    ואני מתכוונת לקרוא לך "חוקרת", אני חושבת,
  • 0:19 - 0:21
    אבל אני חוששת שאם אקרא לך חוקרת איש לא יגיע,
  • 0:21 - 0:23
    כיוון שהם יחשבו שאת משעממת ולא רלוונטית".
  • 0:23 - 0:25
    (צחוק)
  • 0:25 - 0:27
    אוקיי.
  • 0:27 - 0:29
    והיא אמרה, "אבל מה שאני אוהבת בהרצאות שלך
  • 0:29 - 0:31
    הוא שאת מספרת-סיפורים.
  • 0:31 - 0:34
    אז אני חושבת שפשוט אקרא לך "מספרת-סיפורים".
  • 0:34 - 0:37
    וכמובן שהחלק האקדמי וחסר הבטחון שבי
  • 0:37 - 0:39
    גרם לי לומר, "איך את מתכוונת לקרוא לי?"
  • 0:39 - 0:42
    והיא השיבה, "אני הולכת לקרוא לך "מספרת-סיפורים".
  • 0:42 - 0:45
    ואני אמרתי, "אז אולי כבר פייה קסומה?"
  • 0:45 - 0:48
    (צחוק)
  • 0:48 - 0:51
    ואני אמרתי, "תני לי לחשוב על זה כמה שניות".
  • 0:51 - 0:54
    ניסיתי להתחבר עם הצד האמיץ שבי.
  • 0:54 - 0:57
    וחשבתי לעצמי: אני אכן מספרת-סיפורים.
  • 0:57 - 0:59
    אני חוקרת איכותנית.
  • 0:59 - 1:01
    אני מלקטת סיפורים; זה מה שאני עושה.
  • 1:01 - 1:04
    ואולי סיפורים הם פשוט נתונים עם נשמה.
  • 1:04 - 1:06
    ואולי אני רק מספרת-סיפורים.
  • 1:06 - 1:08
    ואז אמרתי, "את יודעת מה?
  • 1:08 - 1:11
    למה פשוט שלא תכתבי שאני חוקרת-מספרת-סיפורים".
  • 1:11 - 1:14
    והיא השיבה, "אהה. אין דבר כזה."
  • 1:14 - 1:16
    (צחוק)
  • 1:16 - 1:18
    ולפיכך אני חוקרת-מספרת-סיפורים,
  • 1:18 - 1:20
    ובכוונתי לדבר איתכם היום --
  • 1:20 - 1:22
    אנו מדברים על הרחבת תפיסה --
  • 1:22 - 1:24
    ולכן הייתי רוצה לספר לכם כמה סיפורים
  • 1:24 - 1:27
    על חלק מהמחקר שלי
  • 1:27 - 1:30
    אשר ביסודו הרחיב את התפיסה שלי
  • 1:30 - 1:33
    וכך ממש, שינה את האופן שבו אני חיה ואוהבת
  • 1:33 - 1:35
    ועובדת ומגדלת את ילדיי.
  • 1:35 - 1:37
    וכך מתחיל הסיפור שלי.
  • 1:37 - 1:40
    כאשר הייתי חוקרת צעירה, דוקטורנטית,
  • 1:40 - 1:42
    בשנתי הראשונה היה לי פרופסור
  • 1:42 - 1:44
    שנהג לומר לנו,
  • 1:44 - 1:46
    "זה העניין -
  • 1:46 - 1:49
    אם אינכם יכולים למדוד את זה, זה לא קיים".
  • 1:49 - 1:52
    ואני חשבתי שהוא סתם מנסה להרשים אותי.
  • 1:52 - 1:55
    שאלתי אותו "באמת?" והוא ענה "לחלוטין."
  • 1:55 - 1:57
    וכך, עליכם להבין
  • 1:57 - 1:59
    שיש לי תואר ראשון בעבודה סוציאלית, תואר שני בעבודה סוציאלית,
  • 1:59 - 2:01
    והייתי בדרכי לדוקטורט בעבודה סוציאלית,
  • 2:01 - 2:03
    וכך כל הקריירה האקדמית שלי
  • 2:03 - 2:05
    הייתה מוקפת באנשים
  • 2:05 - 2:07
    שפחות או יותר האמינו
  • 2:07 - 2:10
    החיים מסובכים - תאהבו את זה.
  • 2:10 - 2:12
    ואני הייתי יותר מהסוג של - החיים מסובכים,
  • 2:12 - 2:15
    תנקו אותם, תארגנו אותם
  • 2:15 - 2:17
    ותניחו אותם בתוך קופסת בנטו.
  • 2:17 - 2:19
    (צחוק)
  • 2:19 - 2:22
    ולחשוב שהנה, מצאתי את דרכי,
  • 2:22 - 2:25
    למצוא קריירה אשר לוקחת אותי --
  • 2:25 - 2:28
    באמת, אחת האמירות המרכזיות בעבודה סוציאלית
  • 2:28 - 2:31
    היא להעז לנטות אל הצד הלא-נוח שבעבודה.
  • 2:31 - 2:34
    ואני אומרת - לתת אגרוף בפרצוף של חוסר-הנוחות
  • 2:34 - 2:36
    להזיזה הצידה ולקבל רק עשיריות.
  • 2:36 - 2:39
    זו הייתה המנטרה שלי.
  • 2:39 - 2:41
    ולכן מאד התרגשתי מהעניין הזה.
  • 2:41 - 2:44
    וחשבתי לעצמי, את יודעת מה - זו הקריירה בשבילי,
  • 2:44 - 2:47
    כי אני מתעניינת בכמה נושאים מאד מבולגנים.
  • 2:47 - 2:49
    אך יש לי רצון להצליח להפוך אותם ללא מבולגנים.
  • 2:49 - 2:51
    אני רוצה להבין אותם.
  • 2:51 - 2:53
    אני רוצה להצליח לפרוץ אל אותם דברים
  • 2:53 - 2:55
    שברור לי שהם חשובים
  • 2:55 - 2:57
    ולהציג את החוקיות שלהם לעיני כל.
  • 2:57 - 3:00
    והמקום שהתחלתי ממנו היה הקשר.
  • 3:00 - 3:03
    שכן, בנקודה שבה אתם עוסקים בעבודה סוציאלית כ-10 שנים,
  • 3:03 - 3:05
    מה שאתם מבינים
  • 3:05 - 3:08
    הוא שקשר הוא הסיבה שבגללה אנו כאן.
  • 3:08 - 3:11
    הוא מה שמעניק מטרה ומשמעות לחיינו.
  • 3:11 - 3:13
    זהו הדבר המהותי ביותר.
  • 3:13 - 3:15
    זה לא משנה אם אתם מדברים עם אנשים
  • 3:15 - 3:18
    שעובדים כפעילים חברתיים או בבריאות הנפש או בנושאי התעללות והזנחה,
  • 3:18 - 3:20
    מה שאנו יודעים הוא שקשר,
  • 3:20 - 3:23
    היכולת להרגיש קשור, היא --
  • 3:23 - 3:26
    נוירוביולוגית, זה האופן בו אנו מחווטים --
  • 3:26 - 3:28
    זו הסיבה שבגללה אנו כאן.
  • 3:28 - 3:31
    ואני חשבתי - יודעים מה, אני אתחיל עם קשרים.
  • 3:31 - 3:34
    אם כן, אתם מכירים את המצב הזה
  • 3:34 - 3:36
    שאתם מקבלים הערכה מהמעבידה שלכם,
  • 3:36 - 3:39
    והיא אומרת 37 דברים שבהם אתם ממש מדהימים,
  • 3:39 - 3:41
    ודבר אחד שהוא - "הזדמנות לצמיחה".
  • 3:41 - 3:43
    (צחוק)
  • 3:43 - 3:46
    וכל מה שאתם יכולים לחשוב עליו זה ה"הזדמנות לצמיחה", נכון.
  • 3:47 - 3:50
    ומסתבר, שבאופן הזה התנהלה גם העבודה שלי.
  • 3:50 - 3:53
    כיוון, שכאשר אתה שואל אנשים על אהבה,
  • 3:53 - 3:55
    הם מספרים לך על שברון לב.
  • 3:55 - 3:57
    כאשר אתה שואל אנשים על תחושת שייכות,
  • 3:57 - 4:00
    הם מספרים לך את החוויה העזה ביותר שהייתה להם
  • 4:00 - 4:02
    שבה חשו לא שייכים.
  • 4:02 - 4:04
    וכאשר אתה שואל אנשים על התקשרות,
  • 4:04 - 4:07
    הסיפורים שהם סיפרו לי היו על התנתקות.
  • 4:07 - 4:10
    וכך, מהר מאד - כשישה שבועות אל תוך המחקר -
  • 4:10 - 4:13
    נתקלתי באותו דבר חסר שם
  • 4:13 - 4:16
    שלחלוטין פרם את מושג הקשר
  • 4:16 - 4:19
    בצורה שלא הבנתי או שאי פעם ראיתי.
  • 4:19 - 4:21
    וכך, גררתי את עצמי החוצה מן המחקר
  • 4:21 - 4:24
    וחשבתי - עלי להבין מהו הדבר הזה.
  • 4:24 - 4:27
    והדבר הזה התגלה כבושה.
  • 4:27 - 4:29
    ובושה היא משהו שקל מאד להבין
  • 4:29 - 4:31
    כפחד מפני ניתוק.
  • 4:31 - 4:33
    האם יש בי משהו
  • 4:33 - 4:36
    שאם אנשים אחרים ידעו או יראו אותו,
  • 4:36 - 4:39
    לא אהיה יותר ראויה להתקשרות.
  • 4:39 - 4:41
    הדברים שאני יכולה לומר לכם על זה:
  • 4:41 - 4:43
    זה אוניברסאלי; לכולנו יש את זה.
  • 4:43 - 4:45
    לאנשים היחידים שלא חשים בושה
  • 4:45 - 4:47
    אין את היכולת לחוש אמפתיה אנושית או התקשרות.
  • 4:47 - 4:49
    איש אינו מעוניין לדבר על זה,
  • 4:49 - 4:52
    וככל שאתה פחות מוכן לדבר על זה, כך יש לך יותר מזה.
  • 4:54 - 4:56
    מה שמהווה בסיס לבושה,
  • 4:56 - 4:58
    את תחושת ה-"אני לא טוב מספיק", -
  • 4:58 - 5:00
    וכולנו מכירים את התחושה הזו.
  • 5:00 - 5:02
    "אני לא מספיק: אני לא רזה מספיק,
  • 5:02 - 5:04
    עשיר מספיק, יפה מספיק, חכם מספיק,
  • 5:04 - 5:06
    מקודם בעבודה מספיק".
  • 5:06 - 5:08
    והדבר שמהווה בסיס לזה
  • 5:08 - 5:11
    היה תחושה עזה של פגיעות,
  • 5:11 - 5:13
    אותו רעיון שאומר
  • 5:13 - 5:15
    שבכדי להתקשרות תתרחש,
  • 5:15 - 5:18
    עלינו לאפשר לעצמנו להיראות,
  • 5:18 - 5:20
    להיראות באמת.
  • 5:20 - 5:23
    ואתם יודעים איך אני חשה כלפי פגיעות. אני שונאת פגיעות.
  • 5:23 - 5:25
    וחשבתי לעצמי - זו ההזדמנות שלי
  • 5:25 - 5:28
    להכות אותה באמצעות סרגל המדידה שלי.
  • 5:28 - 5:31
    אני נכנסת פנימה, אני הולכת לפענח את הדבר הזה,
  • 5:31 - 5:34
    אני הולכת להקדיש שנה, אני הולכת לפרק לחלוטין את מושג הבושה,
  • 5:34 - 5:36
    אני הולכת להבין איך פועלת הפגיעות,
  • 5:36 - 5:39
    ואני מתכוונת להערים עליה.
  • 5:39 - 5:42
    וכך, הייתי בשלה, והתרגשתי מאד.
  • 5:44 - 5:46
    כמו שאתם יכולים להבין, זה לא הולך להסתיים טוב.
  • 5:46 - 5:49
    (צחוק)
  • 5:49 - 5:51
    אתם יודעים את זה.
  • 5:51 - 5:53
    וכך, יכולתי לספר לכם רבות על בושה,
  • 5:53 - 5:55
    אבל אהיה זקוקה להשאיל את זמן הדיבור של כל האחרים.
  • 5:55 - 5:58
    אבל אוכל להגיד לכם את מה שמסתכם בסופו של דבר -
  • 5:58 - 6:01
    וייתכן שזהו אחד מהדברים החשובים ביותר שאי פעם למדתי,
  • 6:01 - 6:04
    בעשור שבו בצעתי את המחקר הזה.
  • 6:04 - 6:06
    השנה האחת שהקדשתי
  • 6:06 - 6:08
    הפכה להיות שש שנים,
  • 6:08 - 6:10
    אלפי סיפורים,
  • 6:10 - 6:13
    מאות ראיונות ארוכים, קבוצות מיקוד.
  • 6:13 - 6:15
    בשלב מסויים אנשים החלו לשלוח לי דפים מתוך יומנים
  • 6:15 - 6:18
    ולשלוח לי את סיפוריהם --
  • 6:18 - 6:21
    אלפי חלקיקי נתונים בשש שנים.
  • 6:21 - 6:23
    ופחות או יותר הצלחתי להשתלט עליהם.
  • 6:23 - 6:25
    ובערך התחלתי להבין, זוהי מהות הבושה,
  • 6:25 - 6:27
    זה האופן בו היא פועלת.
  • 6:27 - 6:29
    כתבתי ספר,
  • 6:29 - 6:31
    פרסמתי תיאוריה,
  • 6:31 - 6:34
    אבל משהו היה לא בסדר --
  • 6:34 - 6:36
    ומה שהפריע לי היה,
  • 6:36 - 6:38
    אם אקח, בהערכה גסה, את כל האנשים שראיינתי
  • 6:38 - 6:41
    ואחלק אותם לאנשים
  • 6:41 - 6:44
    שהנם בעלי תחושה של ערך --
  • 6:44 - 6:46
    וזה הדבר המהותי ביותר בסופו של דבר,
  • 6:46 - 6:48
    תחושה של ערך --
  • 6:48 - 6:51
    יש להם תחושה חזקה של אהבה ושייכות --
  • 6:51 - 6:53
    ואנשים שנאבקים עבור זה,
  • 6:53 - 6:55
    ואנשים שתמיד תוהים לעצמם האם הם טובים מספיק.
  • 6:55 - 6:57
    היה רק משתנה אחד
  • 6:57 - 6:59
    שהבדיל בין האנשים שהייתה להם
  • 6:59 - 7:01
    תחושה חזקה של אהבה ושייכות
  • 7:01 - 7:03
    והאנשים שממש נאבקו עבור זה.
  • 7:03 - 7:05
    והוא היה, שהאנשים שלהם הייתה
  • 7:05 - 7:07
    תחושה חזקה של אהבה ושייכות
  • 7:07 - 7:10
    חיו באמונה שהם ראויים להיות נאהבים ושייכים.
  • 7:10 - 7:12
    זה הדבר.
  • 7:12 - 7:14
    הם האמינו שהם ראויים.
  • 7:15 - 7:18
    ועבורי, החלק הקשה
  • 7:18 - 7:21
    של ההבנה שהגורם שמוציא אותנו מתוך קשרים
  • 7:21 - 7:24
    הוא הפחד שאנו לא ראויים מספיק לקשרים,
  • 7:24 - 7:26
    היה משהו, שבאופן אישי ומקצועי,
  • 7:26 - 7:29
    חשתי שעליי להבין טוב יותר.
  • 7:29 - 7:32
    ולכן מה שעשיתי
  • 7:32 - 7:34
    הוא לקחת את כל הראיונות שלי
  • 7:34 - 7:37
    שבהם מצאתי תחושת ערך, שבהם ראיתי אנשים החיים כך,
  • 7:37 - 7:40
    ורק הבטתי בהם.
  • 7:40 - 7:42
    מה יש לאנשים האלה במשותף?
  • 7:42 - 7:44
    יש לי התמכרות קלה לאביזרי משרד,
  • 7:44 - 7:47
    אבל זה נושא להרצאה אחרת.
  • 7:47 - 7:50
    הייתה לי תיקיית נייר, והיה לי טוש,
  • 7:50 - 7:52
    וחשבתי לעצמי, איך אקרא למחקר שלי?
  • 7:52 - 7:54
    והמילים הראשונות שעלו בראשי
  • 7:54 - 7:56
    היו "בלב שלם".
  • 7:56 - 7:59
    אלה הם אנשים המתנהלים בלב שלם, חיים מתוך תחושה עמוקה של ערך.
  • 7:59 - 8:02
    וכך, כתבתי בראש תיקיית הנייר שלי,
  • 8:02 - 8:04
    והתחלתי לקרוא את הנתונים.
  • 8:04 - 8:06
    למעשה, תחילה עשיתי זאת
  • 8:06 - 8:08
    בניתוח נתונים אינטנסיבי
  • 8:08 - 8:11
    שנמשך ארבעה ימים,
  • 8:11 - 8:14
    שבהם חזרתי אחורה - הוצאתי את הראיונות, הוצאתי את הסיפורים, הוצאתי את האירועים.
  • 8:14 - 8:17
    מה העיקרון? מה הדפוס?
  • 8:17 - 8:20
    בעלי עזב את העיר עם הילדים
  • 8:20 - 8:23
    כי תמיד במצבים האלה אני נכנסת למצב "ג'קסון פולוק" משוגע כזה,
  • 8:23 - 8:25
    שבו אני רק כותבת
  • 8:25 - 8:28
    ונמצאת רק ב-"מצב-חוקרת" שלי.
  • 8:28 - 8:30
    והנה מה שמצאתי.
  • 8:32 - 8:34
    מה שהיה משותף להם
  • 8:34 - 8:36
    הייתה תחושה של אומץ.
  • 8:36 - 8:39
    והייתי רוצה להבדיל עבורכם בין אומץ ובין גבורה לרגע אחד.
  • 8:39 - 8:41
    אומץ, ההגדרה המקורית של אומץ (courage)
  • 8:41 - 8:43
    כאשר היא הגיעה לראשונה לשפה האנגלית -
  • 8:43 - 8:46
    באה מתוך המילה הלטינית cor, ומשמעותה "לב",
  • 8:46 - 8:48
    וההגדרה המקורית
  • 8:48 - 8:51
    הייתה לספר את סיפורך שלך בלב שלם.
  • 8:51 - 8:53
    וכך, לאנשים האלה
  • 8:53 - 8:55
    היה, בפשטות, האומץ
  • 8:55 - 8:57
    להיות לא מושלמים.
  • 8:58 - 9:00
    הייתה בהם את החמלה
  • 9:00 - 9:03
    להיות מיטיבים עם עצמם ולאחר-מכן גם לאחרים,
  • 9:03 - 9:06
    כיוון שמסתבר, שאין בנו יכולת לחמול על אנשים אחרים
  • 9:06 - 9:09
    אם אין בנו את היכולת להיות מיטיבים לעצמנו.
  • 9:09 - 9:11
    ולבסוף, היו להם קשרים,
  • 9:11 - 9:13
    -- וזה החלק הקשה --
  • 9:13 - 9:16
    כתוצאה מאותנטיות,
  • 9:16 - 9:19
    הם היו מוכנים לוותר על הדימוי של מה שהם "אמורים להיות"
  • 9:19 - 9:21
    בכדי להיות מי שהם,
  • 9:21 - 9:24
    וזה מה שיש לעשות באופן מוחלט
  • 9:24 - 9:26
    עבור התקשרות.
  • 9:28 - 9:30
    הדבר הנוסף שהיה להם במשותף
  • 9:30 - 9:32
    היה זה:
  • 9:35 - 9:38
    הם אימצו באופן מלא את תחושת הפגיעות.
  • 9:40 - 9:43
    הם האמינו
  • 9:43 - 9:46
    שמה שהופך אותם לפגיעים
  • 9:46 - 9:48
    הופך אותם ליפים.
  • 9:50 - 9:52
    הם לא דיברו על פגיעות
  • 9:52 - 9:54
    כאל דבר נוח,
  • 9:54 - 9:57
    אך גם לא דיברו עליו כאל דבר מייסר --
  • 9:57 - 9:59
    כמו שיכולתי למצוא קודם לכן בראיונות הבושה.
  • 9:59 - 10:02
    הם פשוט דיברו על זה כאל הכרח.
  • 10:03 - 10:05
    הם דיברו על המוכנות
  • 10:05 - 10:08
    להגיד "אני אוהב אותך" לפני הצד השני,
  • 10:08 - 10:11
    המוכנות
  • 10:11 - 10:13
    לעשות דבר
  • 10:13 - 10:16
    שבו אין להם בטחון בתוצאה,
  • 10:16 - 10:18
    המוכנות
  • 10:18 - 10:20
    לנשום עמוק בהמתנה לשיחת הטלפון מהרופא
  • 10:20 - 10:22
    אחרי בדיקת הממוגרפיה.
  • 10:23 - 10:26
    הם מוכנים להשקיע במערכת יחסים
  • 10:26 - 10:29
    שאולי תצליח, אך גם אולי לא.
  • 10:29 - 10:32
    הם חשבו שזה בסיסי.
  • 10:32 - 10:35
    אני, באופן אישי, ראיתי בזה בגידה.
  • 10:35 - 10:38
    לא יכולתי להאמין שהצהרתי אמונים
  • 10:38 - 10:40
    למחקר --
  • 10:40 - 10:42
    ההגדרה של מחקר
  • 10:42 - 10:45
    היא לשלוט ולנבא, ללמוד תופעה,
  • 10:45 - 10:47
    בשביל מטרה מפורשת
  • 10:47 - 10:49
    של שליטה וניבוי.
  • 10:49 - 10:51
    וכעת, המשימה שלי
  • 10:51 - 10:53
    של שליטה וניבוי
  • 10:53 - 10:56
    קיפלה בתוכה מסקנה שהדרך לחיות היא עם פגיעות
  • 10:56 - 10:59
    ולחדול לשלוט ולנבא.
  • 10:59 - 11:02
    הדבר הזה הוביל אותי להתמוטטות קטנה --
  • 11:02 - 11:06
    (צחוק)
  • 11:06 - 11:09
    -- למען האמת יותר נראתה ככה.
  • 11:09 - 11:11
    (צחוק)
  • 11:11 - 11:13
    וכך היא הייתה.
  • 11:13 - 11:16
    אני קוראת לזה התמוטטות, המטפלת שלי קוראת לזה "התעוררות רוחנית".
  • 11:17 - 11:19
    התעוררות רוחנית נשמע טוב יותר מהתמוטטות,
  • 11:19 - 11:21
    אך אני יכולה להגיד בבטחון שזו הייתה התמוטטות.
  • 11:21 - 11:23
    והיה עלי להרחיק ממני את הנתונים וללכת למצוא מטפל.
  • 11:23 - 11:26
    תנו לי לומר לכם משהו: אתה יודע מי אתה
  • 11:26 - 11:29
    כשאתה מוצא את עצמך מתקשר לחברים ואומר "אני חושב שאני צריך לראות מישהו.
  • 11:29 - 11:32
    יש לך אולי המלצות?"
  • 11:32 - 11:34
    שכן לפחות חמישה מהחברים שלי אמרו
  • 11:34 - 11:36
    "וואו, לא הייתי רוצה להיות המטפל שלך".
  • 11:36 - 11:39
    (צחוק)
  • 11:39 - 11:41
    ואני שאלתי "מה זה אומר?"
  • 11:41 - 11:44
    והם ענו, "אני רק אומר, את יודעת.
  • 11:44 - 11:46
    אל תביאי איתך את סרגל המדידה".
  • 11:46 - 11:49
    ואני אמרתי "בסדר".
  • 11:51 - 11:53
    וכך מצאתי מטפלת.
  • 11:53 - 11:56
    הפגישה הראשונה שלי איתה, דיאנה --
  • 11:56 - 11:58
    הבאתי את הרשימה שלי
  • 11:58 - 12:01
    של אפיוני האנשים שחיו בלב שלם, וישבתי.
  • 12:01 - 12:03
    והיא שאלה, "מה שלומך?"
  • 12:03 - 12:06
    ואני השבתי, "הכל מצויין. אני בסדר".
  • 12:06 - 12:08
    והיא שאלה, "מה קורה?"
  • 12:08 - 12:11
    ומדובר במטפלת שמטפלת במטפלים,
  • 12:11 - 12:13
    כי אנחנו חייבים ללכת לכאלה,
  • 12:13 - 12:16
    כי מד-הבולשיט שלהם עובד טוב.
  • 12:16 - 12:18
    (צחוק)
  • 12:18 - 12:20
    ואמרתי לה,
  • 12:20 - 12:22
    "זוהי הבעיה, אני נתונה במאבק".
  • 12:22 - 12:24
    והיא שאלה "מה המאבק?"
  • 12:24 - 12:27
    והשבתי לה, "ובכן, יש לי עניין עם פגיעות.
  • 12:27 - 12:30
    ואני יודעת שפגיעות היא הליבה
  • 12:30 - 12:32
    של בושה ופחד
  • 12:32 - 12:34
    ובמאבק של כולנו לתחושת ערך,
  • 12:34 - 12:37
    אך נראה שהיא גם מקום לידתם
  • 12:37 - 12:40
    של השמחה, של היצירתיות
  • 12:40 - 12:42
    של השייכות, של האהבה.
  • 12:42 - 12:44
    ואני חושבת שיש לי בעיה,
  • 12:44 - 12:47
    ואני חושבת שאני זקוקה לעזרה".
  • 12:47 - 12:49
    והוספתי, "אבל תשמעי,
  • 12:49 - 12:51
    בלי עניינים משפחתיים
  • 12:51 - 12:53
    בלי שטויות מהילדות".
  • 12:53 - 12:55
    (צחוק)
  • 12:55 - 12:58
    "אני רק זקוקה לכמה אסטרטגיות".
  • 12:58 - 13:02
    (צחוק)
  • 13:02 - 13:05
    (מחיאות כפיים)
  • 13:05 - 13:07
    תודה.
  • 13:09 - 13:12
    והיא הביטה בי כך.
  • 13:12 - 13:14
    (צחוק)
  • 13:14 - 13:17
    ושאלתי אותה "זה רע, נכון?"
  • 13:17 - 13:20
    והיא השיבה "זה לא טוב ולא רע".
  • 13:20 - 13:22
    (צחוק)
  • 13:22 - 13:24
    "זה פשוט מה שזה".
  • 13:24 - 13:27
    ואמרתי "או אלוהים, זה הולך להיות מבאס".
  • 13:27 - 13:30
    (צחוק)
  • 13:30 - 13:32
    וכך זה היה, וכך זה לא היה.
  • 13:32 - 13:35
    וזה לקח בערך שנה.
  • 13:35 - 13:37
    אתם מכירים את האנשים האלה
  • 13:37 - 13:40
    שכשהם מבינים את החשיבות של פגיעות ועדינות,
  • 13:40 - 13:43
    אז הם נכנעים וצועדים לתוך זה.
  • 13:43 - 13:45
    א': זה לא אני,
  • 13:45 - 13:48
    וב': אני אפילו לא מוכנה להסתובב עם אנשים כאלה.
  • 13:48 - 13:51
    (צחוק)
  • 13:51 - 13:54
    עבורי, זו הייתה שנה של קרב-רחוב.
  • 13:54 - 13:56
    זה היה פסטיבל אגרופים.
  • 13:56 - 13:58
    הפגיעות דחפה, אני דחפתי חזרה.
  • 13:58 - 14:01
    הפסדתי בקרב,
  • 14:01 - 14:03
    אבל ככל הנראה הרווחתי את חיי בחזרה.
  • 14:03 - 14:05
    וכך חזרתי שוב אל המחקר
  • 14:05 - 14:07
    והשקעתי את השנתיים הבאות
  • 14:07 - 14:10
    בנסיון אמיתי להבין מה הם - האנשים שחיו בלב שלם,
  • 14:10 - 14:12
    מה הבחירות שהם עשו,
  • 14:12 - 14:14
    ומה אנו עושים
  • 14:14 - 14:16
    עם הפגיעות.
  • 14:16 - 14:18
    למה אנו נאבקים בה כל כך?
  • 14:18 - 14:21
    האם אני בודדה במערכה הזו כנגד פגיעות?
  • 14:21 - 14:23
    לא.
  • 14:23 - 14:25
    והנה מה שלמדתי.
  • 14:26 - 14:29
    אנו משתקים את תחושת הפגיעות --
  • 14:29 - 14:31
    כשאנחנו ממתינים לאותה שיחת טלפון.
  • 14:31 - 14:33
    זה מצחיק, פרסמתי משהו בטוויטר ופייסבוק
  • 14:33 - 14:35
    שאומר "איך תגדירו פגיעות?
  • 14:35 - 14:37
    מה גורם לכם להרגיש פגיעות?"
  • 14:37 - 14:40
    ותוך שעה וחצי היו לי 150 תגובות.
  • 14:40 - 14:42
    כי רציתי לדעת
  • 14:42 - 14:44
    מה נמצא שם בחוץ.
  • 14:45 - 14:47
    לבקש מבעלי עזרה,
  • 14:47 - 14:50
    כיוון שאני חולה, ואנחנו נשואים טריים;
  • 14:50 - 14:53
    ליזום יחסי מין עם בעלי;
  • 14:53 - 14:55
    ליזום יחסי מין עם אשתי;
  • 14:55 - 14:58
    להתקל בסירוב; להזמין מישהו לצאת;
  • 14:58 - 15:00
    להמתין לרופא שיתקשר בחזרה;
  • 15:00 - 15:03
    להדחות על ידי מישהו, או לדחות אדם אחר --
  • 15:03 - 15:05
    זהו העולם בו אנו חיים.
  • 15:05 - 15:08
    אנו חיים בעולם פגיע.
  • 15:08 - 15:10
    ואחת הדרכים שלנו להתמודד עם זה
  • 15:10 - 15:12
    היא לשתק את הפגיעות.
  • 15:12 - 15:14
    ואני חושבת שיש לכך עדות --
  • 15:14 - 15:16
    וזוהי לא הסיבה היחידה לקיום של העדות הזו,
  • 15:16 - 15:18
    אך אני חושבת שזו סיבה מרכזית --
  • 15:18 - 15:22
    אנו האנשים השקועים ביותר בחובות,
  • 15:22 - 15:25
    המפוטמים ביותר,
  • 15:25 - 15:28
    המכורים ביותר והמסוממים ביותר
  • 15:28 - 15:30
    בכל ההיסטוריה של ארצות הברית.
  • 15:33 - 15:36
    הבעיה היא - ולמדתי זאת מתוך המחקר -
  • 15:36 - 15:39
    אין אפשרות לשתק באופן מובחן רגש יחיד.
  • 15:40 - 15:43
    אי אפשר לומר, הנה הדברים הרעים.
  • 15:43 - 15:45
    הנה פגיעות, הנה צער, הנה בושה,
  • 15:45 - 15:47
    הנה פחד, הנה אכזבה,
  • 15:47 - 15:49
    אני לא רוצה לחוש באלה.
  • 15:49 - 15:52
    אני הולך לשתות שני בקבוקי בירה ולאכול מאפין בטעם בננה-אגוזים.
  • 15:52 - 15:54
    (צחוק)
  • 15:54 - 15:56
    אני לא מעוניין לחוש באלה.
  • 15:56 - 15:58
    ואני יודעת שהצחוק שלכם הוא צחוק מודע.
  • 15:58 - 16:01
    אני חודרת לתוך החיים שלכם לפרנסתי.
  • 16:01 - 16:03
    אני יודעת שזה: חחח... אלוהים.
  • 16:03 - 16:05
    (צחוק)
  • 16:05 - 16:08
    אינכם יכולים לשתק את התחושות הקשות
  • 16:08 - 16:10
    ללא שיתוק של תחושות אחרות, של הרגשות שלנו.
  • 16:10 - 16:12
    אין אפשרות לשתק באופן מובחן.
  • 16:12 - 16:15
    וכך, כאשר אנו משתקים את אלה,
  • 16:15 - 16:17
    אנו משתקים גם שמחה,
  • 16:17 - 16:19
    אנו משתקים הכרת תודה,
  • 16:19 - 16:21
    אנו משתקים אושר.
  • 16:21 - 16:24
    ואז אנו אומללים,
  • 16:24 - 16:26
    ואנו יוצאים לחפש מטרה ומשמעות,
  • 16:26 - 16:28
    ואז אנו מרגישים פגיעים,
  • 16:28 - 16:31
    וכך אנו מוצאים את עצמנו עם שתי בירות ומאפין בטעם בננה-אגוזים.
  • 16:31 - 16:34
    וזה הופך להיות מעגל קסמים מסוכן.
  • 16:36 - 16:39
    אחד הדברים שאני סבורה שחשוב ביותר לחשוב עליהם
  • 16:39 - 16:41
    הוא מדוע ואיך אנו משתקים.
  • 16:41 - 16:44
    ואין זה חייב להיות רק התמכרות.
  • 16:44 - 16:46
    הדבר השני שאנו עושים
  • 16:46 - 16:49
    הוא להפוך את כל מה שאינו חד-משמעי, לחד-משמעי.
  • 16:50 - 16:53
    דת הפכה להיות מאמונה במשהו שמכיל תעלומה
  • 16:53 - 16:55
    לעניין של וודאות.
  • 16:55 - 16:58
    אני צודק, אתה טועה, תסתום.
  • 16:58 - 17:00
    זהו זה.
  • 17:00 - 17:02
    רק וודאות.
  • 17:02 - 17:04
    ככל שאנו יותר מפחדים, ככל שאנו יותר פגיעים,
  • 17:04 - 17:06
    כך אנו יותר מפחדים.
  • 17:06 - 17:08
    וכך בדיוק נראית גם הפוליטיקה כיום.
  • 17:08 - 17:10
    קשה כבר למצוא שיח.
  • 17:10 - 17:12
    אין יותר דו-שיח.
  • 17:12 - 17:14
    יש רק האשמות.
  • 17:14 - 17:17
    אתם יודעים איך ההתייחסות להאשמה במחקר?
  • 17:17 - 17:20
    דרך לפורקן של כאב ואי-נחת.
  • 17:21 - 17:23
    אנו מנסים לשפר עד לשלמות.
  • 17:23 - 17:26
    אם יש אדם שרוצה שחייו ייראו כך, זו אני,
  • 17:26 - 17:28
    אבל זה לא עובד.
  • 17:28 - 17:30
    שכן מה שאנו עושים זה לשאוב שומן מהישבן
  • 17:30 - 17:32
    ומזריקים אותו ללחיים.
  • 17:32 - 17:35
    (צחוק)
  • 17:35 - 17:37
    שזה פשוט - אני מקווה שבעוד מאה שנה,
  • 17:37 - 17:39
    אנשים יביטו וזה ויאמרו "וואו".
  • 17:39 - 17:41
    (צחוק)
  • 17:41 - 17:43
    ואנו מנסים לשפר עד לשלמות, ובאופן מסוכן,
  • 17:43 - 17:45
    את ילדינו.
  • 17:45 - 17:47
    הרשו לי לספר לכם מה אנו חושבים על ילדים.
  • 17:47 - 17:50
    מובנית בהם מוכנות להתמודד עם קושי מהרגע שהם נולדים.
  • 17:50 - 17:53
    וכאשר אתם מרימים את התינוקת המושלמת הזו בידיכם,
  • 17:53 - 17:55
    תפקידנו הוא לא לומר "הביטו בה, היא מושלמת.
  • 17:55 - 17:57
    התפקיד שלי הוא לשמור עליה מושלמת --
  • 17:57 - 18:00
    לדאוג שהיא תגיע לקבוצת הטניס עד כיתה ה' ולאוניברסיטת ייל עד כיתה ז'.
  • 18:00 - 18:02
    זה לא תפקידנו.
  • 18:02 - 18:04
    התפקיד שלנו הוא להביט ולומר,
  • 18:04 - 18:07
    "את יודעת מה? את אינך מושלמת, ויש בך מוכנות להתמודדות עם קושי,
  • 18:07 - 18:09
    אך בד בבד, את ראויה לחוש נאהבת ושייכת".
  • 18:09 - 18:11
    זהו תפקידנו.
  • 18:11 - 18:13
    תראו לי דור של ילדים שגדל כך,
  • 18:13 - 18:16
    וזה יעשה סוף לבעיות שאני סבורה שישנן כיום.
  • 18:16 - 18:20
    אנו מעמידים פנים שמה שאנו עושים
  • 18:20 - 18:23
    לא משפיע על אנשים אחרים.
  • 18:23 - 18:25
    אנו עושים זאת בחיינו האישיים.
  • 18:25 - 18:27
    ואנו עושים זאת באופן תאגידי --
  • 18:27 - 18:29
    כאשר יש מימון חברות לפני פשיטת רגל, או דליפת נפט,
  • 18:29 - 18:31
    החזרה של קו מוצרים --
  • 18:31 - 18:33
    אנו מעמידים פנים שמה שאנו עושים
  • 18:33 - 18:36
    אינו בעל השפעה עצומה על אנשים אחרים.
  • 18:36 - 18:39
    הייתי אומרת לחברות האלה - זו לא תחרות רודיאו.
  • 18:40 - 18:42
    אנו רק זקוקים מכם שתהיו אותנטיים וישרים
  • 18:42 - 18:44
    ותאמרו "אנו מצטערים.
  • 18:44 - 18:47
    נתקן את זה".
  • 18:50 - 18:52
    אך יש דרך נוספת, ואשאיר אתכם איתה.
  • 18:52 - 18:54
    זה מה שגיליתי:
  • 18:54 - 18:56
    לתת לעצמנו להיראות,
  • 18:56 - 18:58
    להיראות לעומק,
  • 18:58 - 19:01
    להיראות בפגיעותנו;
  • 19:01 - 19:03
    לאהוב בלב שלם,
  • 19:03 - 19:05
    וזאת אפילו כשאין ערובה --
  • 19:05 - 19:07
    וזה דבר קשה מאד,
  • 19:07 - 19:10
    ואני יכולה לשתף אתכם שכהורה, זה קשה עד מאד --
  • 19:12 - 19:15
    לתרגל הכרת תודה ושמחה
  • 19:15 - 19:17
    באותם רגעים של אימה,
  • 19:17 - 19:19
    כאשר אנו תוהים, "האמנם אני מסוגלת לאהוב אותך כל כך הרבה?
  • 19:19 - 19:21
    האם אני יכולה להאמין בזה בלהט?
  • 19:21 - 19:24
    האם אני יכולה להיות חדה וברורה לגבי זה?"
  • 19:24 - 19:26
    רק בשביל לעצור מלכת ובמקום לדמיין את הקטסטרופה שעלולה להתרחש,
  • 19:26 - 19:29
    להגיד, "אני פשוט אסירת תודה,
  • 19:29 - 19:32
    שכן היכולת להרגיש פגיעה משמעותה להרגיש חי".
  • 19:33 - 19:36
    ולסיום, מה שאני חושבת שהוא החשוב ביותר,
  • 19:36 - 19:39
    היא להאמין שאנו טובים דיינו.
  • 19:39 - 19:41
    כי כאשר אנו פועלים ממקום,
  • 19:41 - 19:44
    אני מאמינה, שאומר "אני מספיק טוב",
  • 19:45 - 19:48
    אנו מפסיקים לצעוק ומתחילים להקשיב,
  • 19:49 - 19:51
    אנו מיטיבים יותר ונעימים יותר כלפי האנשים שסביבינו,
  • 19:51 - 19:54
    ואנו מיטיבים ונעימים יותר כלפי עצמינו.
  • 19:54 - 19:56
    זה כל מה שיש לי לומר. תודה לכם.
  • 19:56 - 19:59
    (מחיאות כפיים)
Titel:
ברנה בראון: על העוצמה שבפגיעות
Speaker:
Brené Brown
Beskrivelse:

ברנה בראון חוקרת קשרים בין בני אדם - את יכולתנו לחוש הזדהות, להרגיש שייכות, ולאהוב. בהרצאה שנונה ומשעשעת, שנשאה בכנס TEDxHouston, היא משתפת בתובנה עמוקה מהמחקר שלה - תובנה אשר גרמה לה לצאת למסע ארוך ואישי להכרות עם עצמה, וכן להבנה טובה יותר של האנושי.

more » « less
Video Language:
English
Team:
closed TED
Project:
TEDTalks
Duration:
19:59
Shahar Kaiser added a translation

Hebrew subtitles

Revisioner