WEBVTT 00:00:00.000 --> 00:00:02.000 ובכן, אפתח בזה: 00:00:02.000 --> 00:00:04.000 לפני שנתיים, מפיקת אירוע התקשרה אלי 00:00:04.000 --> 00:00:06.000 כיוון שהייתי אמורה להעביר הרצאה. 00:00:06.000 --> 00:00:08.000 והיא התקשרה, ואמרה 00:00:08.000 --> 00:00:10.000 "אני ממש מתחבטת כיצד 00:00:10.000 --> 00:00:12.000 לכתוב עלייך בעלון הקטן". 00:00:12.000 --> 00:00:14.000 ואני חשבתי, "ובכן, מה ההתחבטות?" 00:00:14.000 --> 00:00:16.000 והיא השיבה, "ובכן, ראיתי אותך מרצה, 00:00:16.000 --> 00:00:19.000 ואני מתכוונת לקרוא לך "חוקרת", אני חושבת, 00:00:19.000 --> 00:00:21.000 אבל אני חוששת שאם אקרא לך חוקרת איש לא יגיע, 00:00:21.000 --> 00:00:23.000 כיוון שהם יחשבו שאת משעממת ולא רלוונטית". 00:00:23.000 --> 00:00:25.000 (צחוק) 00:00:25.000 --> 00:00:27.000 אוקיי. 00:00:27.000 --> 00:00:29.000 והיא אמרה, "אבל מה שאני אוהבת בהרצאות שלך 00:00:29.000 --> 00:00:31.000 הוא שאת מספרת-סיפורים. 00:00:31.000 --> 00:00:34.000 אז אני חושבת שפשוט אקרא לך "מספרת-סיפורים". 00:00:34.000 --> 00:00:37.000 וכמובן שהחלק האקדמי וחסר הבטחון שבי 00:00:37.000 --> 00:00:39.000 גרם לי לומר, "איך את מתכוונת לקרוא לי?" 00:00:39.000 --> 00:00:42.000 והיא השיבה, "אני הולכת לקרוא לך "מספרת-סיפורים". 00:00:42.000 --> 00:00:45.000 ואני אמרתי, "אז אולי כבר פייה קסומה?" 00:00:45.000 --> 00:00:48.000 (צחוק) 00:00:48.000 --> 00:00:51.000 ואני אמרתי, "תני לי לחשוב על זה כמה שניות". 00:00:51.000 --> 00:00:54.000 ניסיתי להתחבר עם הצד האמיץ שבי. 00:00:54.000 --> 00:00:57.000 וחשבתי לעצמי: אני אכן מספרת-סיפורים. 00:00:57.000 --> 00:00:59.000 אני חוקרת איכותנית. 00:00:59.000 --> 00:01:01.000 אני מלקטת סיפורים; זה מה שאני עושה. 00:01:01.000 --> 00:01:04.000 ואולי סיפורים הם פשוט נתונים עם נשמה. 00:01:04.000 --> 00:01:06.000 ואולי אני רק מספרת-סיפורים. 00:01:06.000 --> 00:01:08.000 ואז אמרתי, "את יודעת מה? 00:01:08.000 --> 00:01:11.000 למה פשוט שלא תכתבי שאני חוקרת-מספרת-סיפורים". 00:01:11.000 --> 00:01:14.000 והיא השיבה, "אהה. אין דבר כזה." 00:01:14.000 --> 00:01:16.000 (צחוק) 00:01:16.000 --> 00:01:18.000 ולפיכך אני חוקרת-מספרת-סיפורים, 00:01:18.000 --> 00:01:20.000 ובכוונתי לדבר איתכם היום -- 00:01:20.000 --> 00:01:22.000 אנו מדברים על הרחבת תפיסה -- 00:01:22.000 --> 00:01:24.000 ולכן הייתי רוצה לספר לכם כמה סיפורים 00:01:24.000 --> 00:01:27.000 על חלק מהמחקר שלי 00:01:27.000 --> 00:01:30.000 אשר ביסודו הרחיב את התפיסה שלי 00:01:30.000 --> 00:01:33.000 וכך ממש, שינה את האופן שבו אני חיה ואוהבת 00:01:33.000 --> 00:01:35.000 ועובדת ומגדלת את ילדיי. NOTE Paragraph 00:01:35.000 --> 00:01:37.000 וכך מתחיל הסיפור שלי. 00:01:37.000 --> 00:01:40.000 כאשר הייתי חוקרת צעירה, דוקטורנטית, 00:01:40.000 --> 00:01:42.000 בשנתי הראשונה היה לי פרופסור 00:01:42.000 --> 00:01:44.000 שנהג לומר לנו, 00:01:44.000 --> 00:01:46.000 "זה העניין - 00:01:46.000 --> 00:01:49.000 אם אינכם יכולים למדוד את זה, זה לא קיים". 00:01:49.000 --> 00:01:52.000 ואני חשבתי שהוא סתם מנסה להרשים אותי. 00:01:52.000 --> 00:01:55.000 שאלתי אותו "באמת?" והוא ענה "לחלוטין." 00:01:55.000 --> 00:01:57.000 וכך, עליכם להבין 00:01:57.000 --> 00:01:59.000 שיש לי תואר ראשון בעבודה סוציאלית, תואר שני בעבודה סוציאלית, 00:01:59.000 --> 00:02:01.000 והייתי בדרכי לדוקטורט בעבודה סוציאלית, 00:02:01.000 --> 00:02:03.000 וכך כל הקריירה האקדמית שלי 00:02:03.000 --> 00:02:05.000 הייתה מוקפת באנשים 00:02:05.000 --> 00:02:07.000 שפחות או יותר האמינו 00:02:07.000 --> 00:02:10.000 החיים מסובכים - תאהבו את זה. 00:02:10.000 --> 00:02:12.000 ואני הייתי יותר מהסוג של - החיים מסובכים, 00:02:12.000 --> 00:02:15.000 תנקו אותם, תארגנו אותם 00:02:15.000 --> 00:02:17.000 ותניחו אותם בתוך קופסת בנטו. 00:02:17.000 --> 00:02:19.000 (צחוק) 00:02:19.000 --> 00:02:22.000 ולחשוב שהנה, מצאתי את דרכי, 00:02:22.000 --> 00:02:25.000 למצוא קריירה אשר לוקחת אותי -- 00:02:25.000 --> 00:02:28.000 באמת, אחת האמירות המרכזיות בעבודה סוציאלית 00:02:28.000 --> 00:02:31.000 היא להעז לנטות אל הצד הלא-נוח שבעבודה. 00:02:31.000 --> 00:02:34.000 ואני אומרת - לתת אגרוף בפרצוף של חוסר-הנוחות 00:02:34.000 --> 00:02:36.000 להזיזה הצידה ולקבל רק עשיריות. 00:02:36.000 --> 00:02:39.000 זו הייתה המנטרה שלי. 00:02:39.000 --> 00:02:41.000 ולכן מאד התרגשתי מהעניין הזה. 00:02:41.000 --> 00:02:44.000 וחשבתי לעצמי, את יודעת מה - זו הקריירה בשבילי, 00:02:44.000 --> 00:02:47.000 כי אני מתעניינת בכמה נושאים מאד מבולגנים. 00:02:47.000 --> 00:02:49.000 אך יש לי רצון להצליח להפוך אותם ללא מבולגנים. 00:02:49.000 --> 00:02:51.000 אני רוצה להבין אותם. 00:02:51.000 --> 00:02:53.000 אני רוצה להצליח לפרוץ אל אותם דברים 00:02:53.000 --> 00:02:55.000 שברור לי שהם חשובים 00:02:55.000 --> 00:02:57.000 ולהציג את החוקיות שלהם לעיני כל. NOTE Paragraph 00:02:57.000 --> 00:03:00.000 והמקום שהתחלתי ממנו היה הקשר. 00:03:00.000 --> 00:03:03.000 שכן, בנקודה שבה אתם עוסקים בעבודה סוציאלית כ-10 שנים, 00:03:03.000 --> 00:03:05.000 מה שאתם מבינים 00:03:05.000 --> 00:03:08.000 הוא שקשר הוא הסיבה שבגללה אנו כאן. 00:03:08.000 --> 00:03:11.000 הוא מה שמעניק מטרה ומשמעות לחיינו. 00:03:11.000 --> 00:03:13.000 זהו הדבר המהותי ביותר. 00:03:13.000 --> 00:03:15.000 זה לא משנה אם אתם מדברים עם אנשים 00:03:15.000 --> 00:03:18.000 שעובדים כפעילים חברתיים או בבריאות הנפש או בנושאי התעללות והזנחה, 00:03:18.000 --> 00:03:20.000 מה שאנו יודעים הוא שקשר, 00:03:20.000 --> 00:03:23.000 היכולת להרגיש קשור, היא -- 00:03:23.000 --> 00:03:26.000 נוירוביולוגית, זה האופן בו אנו מחווטים -- 00:03:26.000 --> 00:03:28.000 זו הסיבה שבגללה אנו כאן. 00:03:28.000 --> 00:03:31.000 ואני חשבתי - יודעים מה, אני אתחיל עם קשרים. 00:03:31.000 --> 00:03:34.000 אם כן, אתם מכירים את המצב הזה 00:03:34.000 --> 00:03:36.000 שאתם מקבלים הערכה מהמעבידה שלכם, 00:03:36.000 --> 00:03:39.000 והיא אומרת 37 דברים שבהם אתם ממש מדהימים, 00:03:39.000 --> 00:03:41.000 ודבר אחד שהוא - "הזדמנות לצמיחה". 00:03:41.000 --> 00:03:43.000 (צחוק) 00:03:43.000 --> 00:03:46.000 וכל מה שאתם יכולים לחשוב עליו זה ה"הזדמנות לצמיחה", נכון. 00:03:47.000 --> 00:03:50.000 ומסתבר, שבאופן הזה התנהלה גם העבודה שלי. 00:03:50.000 --> 00:03:53.000 כיוון, שכאשר אתה שואל אנשים על אהבה, 00:03:53.000 --> 00:03:55.000 הם מספרים לך על שברון לב. 00:03:55.000 --> 00:03:57.000 כאשר אתה שואל אנשים על תחושת שייכות, 00:03:57.000 --> 00:04:00.000 הם מספרים לך את החוויה העזה ביותר שהייתה להם 00:04:00.000 --> 00:04:02.000 שבה חשו לא שייכים. 00:04:02.000 --> 00:04:04.000 וכאשר אתה שואל אנשים על התקשרות, 00:04:04.000 --> 00:04:07.000 הסיפורים שהם סיפרו לי היו על התנתקות. NOTE Paragraph 00:04:07.000 --> 00:04:10.000 וכך, מהר מאד - כשישה שבועות אל תוך המחקר - 00:04:10.000 --> 00:04:13.000 נתקלתי באותו דבר חסר שם 00:04:13.000 --> 00:04:16.000 שלחלוטין פרם את מושג הקשר 00:04:16.000 --> 00:04:19.000 בצורה שלא הבנתי או שאי פעם ראיתי. 00:04:19.000 --> 00:04:21.000 וכך, גררתי את עצמי החוצה מן המחקר 00:04:21.000 --> 00:04:24.000 וחשבתי - עלי להבין מהו הדבר הזה. 00:04:24.000 --> 00:04:27.000 והדבר הזה התגלה כבושה. 00:04:27.000 --> 00:04:29.000 ובושה היא משהו שקל מאד להבין 00:04:29.000 --> 00:04:31.000 כפחד מפני ניתוק. 00:04:31.000 --> 00:04:33.000 האם יש בי משהו 00:04:33.000 --> 00:04:36.000 שאם אנשים אחרים ידעו או יראו אותו, 00:04:36.000 --> 00:04:39.000 לא אהיה יותר ראויה להתקשרות. 00:04:39.000 --> 00:04:41.000 הדברים שאני יכולה לומר לכם על זה: 00:04:41.000 --> 00:04:43.000 זה אוניברסאלי; לכולנו יש את זה. 00:04:43.000 --> 00:04:45.000 לאנשים היחידים שלא חשים בושה 00:04:45.000 --> 00:04:47.000 אין את היכולת לחוש אמפתיה אנושית או התקשרות. 00:04:47.000 --> 00:04:49.000 איש אינו מעוניין לדבר על זה, 00:04:49.000 --> 00:04:52.000 וככל שאתה פחות מוכן לדבר על זה, כך יש לך יותר מזה. 00:04:54.000 --> 00:04:56.000 מה שמהווה בסיס לבושה, 00:04:56.000 --> 00:04:58.000 את תחושת ה-"אני לא טוב מספיק", - 00:04:58.000 --> 00:05:00.000 וכולנו מכירים את התחושה הזו. 00:05:00.000 --> 00:05:02.000 "אני לא מספיק: אני לא רזה מספיק, 00:05:02.000 --> 00:05:04.000 עשיר מספיק, יפה מספיק, חכם מספיק, 00:05:04.000 --> 00:05:06.000 מקודם בעבודה מספיק". 00:05:06.000 --> 00:05:08.000 והדבר שמהווה בסיס לזה 00:05:08.000 --> 00:05:11.000 היה תחושה עזה של פגיעות, 00:05:11.000 --> 00:05:13.000 אותו רעיון שאומר 00:05:13.000 --> 00:05:15.000 שבכדי להתקשרות תתרחש, 00:05:15.000 --> 00:05:18.000 עלינו לאפשר לעצמנו להיראות, 00:05:18.000 --> 00:05:20.000 להיראות באמת. NOTE Paragraph 00:05:20.000 --> 00:05:23.000 ואתם יודעים איך אני חשה כלפי פגיעות. אני שונאת פגיעות. 00:05:23.000 --> 00:05:25.000 וחשבתי לעצמי - זו ההזדמנות שלי 00:05:25.000 --> 00:05:28.000 להכות אותה באמצעות סרגל המדידה שלי. 00:05:28.000 --> 00:05:31.000 אני נכנסת פנימה, אני הולכת לפענח את הדבר הזה, 00:05:31.000 --> 00:05:34.000 אני הולכת להקדיש שנה, אני הולכת לפרק לחלוטין את מושג הבושה, 00:05:34.000 --> 00:05:36.000 אני הולכת להבין איך פועלת הפגיעות, 00:05:36.000 --> 00:05:39.000 ואני מתכוונת להערים עליה. 00:05:39.000 --> 00:05:42.000 וכך, הייתי בשלה, והתרגשתי מאד. 00:05:44.000 --> 00:05:46.000 כמו שאתם יכולים להבין, זה לא הולך להסתיים טוב. 00:05:46.000 --> 00:05:49.000 (צחוק) 00:05:49.000 --> 00:05:51.000 אתם יודעים את זה. 00:05:51.000 --> 00:05:53.000 וכך, יכולתי לספר לכם רבות על בושה, 00:05:53.000 --> 00:05:55.000 אבל אהיה זקוקה להשאיל את זמן הדיבור של כל האחרים. 00:05:55.000 --> 00:05:58.000 אבל אוכל להגיד לכם את מה שמסתכם בסופו של דבר - 00:05:58.000 --> 00:06:01.000 וייתכן שזהו אחד מהדברים החשובים ביותר שאי פעם למדתי, 00:06:01.000 --> 00:06:04.000 בעשור שבו בצעתי את המחקר הזה. 00:06:04.000 --> 00:06:06.000 השנה האחת שהקדשתי 00:06:06.000 --> 00:06:08.000 הפכה להיות שש שנים, 00:06:08.000 --> 00:06:10.000 אלפי סיפורים, 00:06:10.000 --> 00:06:13.000 מאות ראיונות ארוכים, קבוצות מיקוד. 00:06:13.000 --> 00:06:15.000 בשלב מסויים אנשים החלו לשלוח לי דפים מתוך יומנים 00:06:15.000 --> 00:06:18.000 ולשלוח לי את סיפוריהם -- 00:06:18.000 --> 00:06:21.000 אלפי חלקיקי נתונים בשש שנים. 00:06:21.000 --> 00:06:23.000 ופחות או יותר הצלחתי להשתלט עליהם. NOTE Paragraph 00:06:23.000 --> 00:06:25.000 ובערך התחלתי להבין, זוהי מהות הבושה, 00:06:25.000 --> 00:06:27.000 זה האופן בו היא פועלת. 00:06:27.000 --> 00:06:29.000 כתבתי ספר, 00:06:29.000 --> 00:06:31.000 פרסמתי תיאוריה, 00:06:31.000 --> 00:06:34.000 אבל משהו היה לא בסדר -- 00:06:34.000 --> 00:06:36.000 ומה שהפריע לי היה, 00:06:36.000 --> 00:06:38.000 אם אקח, בהערכה גסה, את כל האנשים שראיינתי 00:06:38.000 --> 00:06:41.000 ואחלק אותם לאנשים 00:06:41.000 --> 00:06:44.000 שהנם בעלי תחושה של ערך -- 00:06:44.000 --> 00:06:46.000 וזה הדבר המהותי ביותר בסופו של דבר, 00:06:46.000 --> 00:06:48.000 תחושה של ערך -- 00:06:48.000 --> 00:06:51.000 יש להם תחושה חזקה של אהבה ושייכות -- 00:06:51.000 --> 00:06:53.000 ואנשים שנאבקים עבור זה, 00:06:53.000 --> 00:06:55.000 ואנשים שתמיד תוהים לעצמם האם הם טובים מספיק. 00:06:55.000 --> 00:06:57.000 היה רק משתנה אחד 00:06:57.000 --> 00:06:59.000 שהבדיל בין האנשים שהייתה להם 00:06:59.000 --> 00:07:01.000 תחושה חזקה של אהבה ושייכות 00:07:01.000 --> 00:07:03.000 והאנשים שממש נאבקו עבור זה. 00:07:03.000 --> 00:07:05.000 והוא היה, שהאנשים שלהם הייתה 00:07:05.000 --> 00:07:07.000 תחושה חזקה של אהבה ושייכות 00:07:07.000 --> 00:07:10.000 חיו באמונה שהם ראויים להיות נאהבים ושייכים. 00:07:10.000 --> 00:07:12.000 זה הדבר. 00:07:12.000 --> 00:07:14.000 הם האמינו שהם ראויים. 00:07:15.000 --> 00:07:18.000 ועבורי, החלק הקשה 00:07:18.000 --> 00:07:21.000 של ההבנה שהגורם שמוציא אותנו מתוך קשרים 00:07:21.000 --> 00:07:24.000 הוא הפחד שאנו לא ראויים מספיק לקשרים, 00:07:24.000 --> 00:07:26.000 היה משהו, שבאופן אישי ומקצועי, 00:07:26.000 --> 00:07:29.000 חשתי שעליי להבין טוב יותר. 00:07:29.000 --> 00:07:32.000 ולכן מה שעשיתי 00:07:32.000 --> 00:07:34.000 הוא לקחת את כל הראיונות שלי 00:07:34.000 --> 00:07:37.000 שבהם מצאתי תחושת ערך, שבהם ראיתי אנשים החיים כך, 00:07:37.000 --> 00:07:40.000 ורק הבטתי בהם. NOTE Paragraph 00:07:40.000 --> 00:07:42.000 מה יש לאנשים האלה במשותף? 00:07:42.000 --> 00:07:44.000 יש לי התמכרות קלה לאביזרי משרד, 00:07:44.000 --> 00:07:47.000 אבל זה נושא להרצאה אחרת. 00:07:47.000 --> 00:07:50.000 הייתה לי תיקיית נייר, והיה לי טוש, 00:07:50.000 --> 00:07:52.000 וחשבתי לעצמי, איך אקרא למחקר שלי? 00:07:52.000 --> 00:07:54.000 והמילים הראשונות שעלו בראשי 00:07:54.000 --> 00:07:56.000 היו "בלב שלם". 00:07:56.000 --> 00:07:59.000 אלה הם אנשים המתנהלים בלב שלם, חיים מתוך תחושה עמוקה של ערך. 00:07:59.000 --> 00:08:02.000 וכך, כתבתי בראש תיקיית הנייר שלי, 00:08:02.000 --> 00:08:04.000 והתחלתי לקרוא את הנתונים. 00:08:04.000 --> 00:08:06.000 למעשה, תחילה עשיתי זאת 00:08:06.000 --> 00:08:08.000 בניתוח נתונים אינטנסיבי 00:08:08.000 --> 00:08:11.000 שנמשך ארבעה ימים, 00:08:11.000 --> 00:08:14.000 שבהם חזרתי אחורה - הוצאתי את הראיונות, הוצאתי את הסיפורים, הוצאתי את האירועים. 00:08:14.000 --> 00:08:17.000 מה העיקרון? מה הדפוס? 00:08:17.000 --> 00:08:20.000 בעלי עזב את העיר עם הילדים 00:08:20.000 --> 00:08:23.000 כי תמיד במצבים האלה אני נכנסת למצב "ג'קסון פולוק" משוגע כזה, 00:08:23.000 --> 00:08:25.000 שבו אני רק כותבת 00:08:25.000 --> 00:08:28.000 ונמצאת רק ב-"מצב-חוקרת" שלי. 00:08:28.000 --> 00:08:30.000 והנה מה שמצאתי. 00:08:32.000 --> 00:08:34.000 מה שהיה משותף להם 00:08:34.000 --> 00:08:36.000 הייתה תחושה של אומץ. 00:08:36.000 --> 00:08:39.000 והייתי רוצה להבדיל עבורכם בין אומץ ובין גבורה לרגע אחד. 00:08:39.000 --> 00:08:41.000 אומץ, ההגדרה המקורית של אומץ (courage) 00:08:41.000 --> 00:08:43.000 כאשר היא הגיעה לראשונה לשפה האנגלית - 00:08:43.000 --> 00:08:46.000 באה מתוך המילה הלטינית cor, ומשמעותה "לב", 00:08:46.000 --> 00:08:48.000 וההגדרה המקורית 00:08:48.000 --> 00:08:51.000 הייתה לספר את סיפורך שלך בלב שלם. 00:08:51.000 --> 00:08:53.000 וכך, לאנשים האלה 00:08:53.000 --> 00:08:55.000 היה, בפשטות, האומץ 00:08:55.000 --> 00:08:57.000 להיות לא מושלמים. 00:08:58.000 --> 00:09:00.000 הייתה בהם את החמלה 00:09:00.000 --> 00:09:03.000 להיות מיטיבים עם עצמם ולאחר-מכן גם לאחרים, 00:09:03.000 --> 00:09:06.000 כיוון שמסתבר, שאין בנו יכולת לחמול על אנשים אחרים 00:09:06.000 --> 00:09:09.000 אם אין בנו את היכולת להיות מיטיבים לעצמנו. 00:09:09.000 --> 00:09:11.000 ולבסוף, היו להם קשרים, 00:09:11.000 --> 00:09:13.000 -- וזה החלק הקשה -- 00:09:13.000 --> 00:09:16.000 כתוצאה מאותנטיות, 00:09:16.000 --> 00:09:19.000 הם היו מוכנים לוותר על הדימוי של מה שהם "אמורים להיות" 00:09:19.000 --> 00:09:21.000 בכדי להיות מי שהם, 00:09:21.000 --> 00:09:24.000 וזה מה שיש לעשות באופן מוחלט 00:09:24.000 --> 00:09:26.000 עבור התקשרות. NOTE Paragraph 00:09:28.000 --> 00:09:30.000 הדבר הנוסף שהיה להם במשותף 00:09:30.000 --> 00:09:32.000 היה זה: 00:09:35.000 --> 00:09:38.000 הם אימצו באופן מלא את תחושת הפגיעות. 00:09:40.000 --> 00:09:43.000 הם האמינו 00:09:43.000 --> 00:09:46.000 שמה שהופך אותם לפגיעים 00:09:46.000 --> 00:09:48.000 הופך אותם ליפים. 00:09:50.000 --> 00:09:52.000 הם לא דיברו על פגיעות 00:09:52.000 --> 00:09:54.000 כאל דבר נוח, 00:09:54.000 --> 00:09:57.000 אך גם לא דיברו עליו כאל דבר מייסר -- 00:09:57.000 --> 00:09:59.000 כמו שיכולתי למצוא קודם לכן בראיונות הבושה. 00:09:59.000 --> 00:10:02.000 הם פשוט דיברו על זה כאל הכרח. 00:10:03.000 --> 00:10:05.000 הם דיברו על המוכנות 00:10:05.000 --> 00:10:08.000 להגיד "אני אוהב אותך" לפני הצד השני, 00:10:08.000 --> 00:10:11.000 המוכנות 00:10:11.000 --> 00:10:13.000 לעשות דבר 00:10:13.000 --> 00:10:16.000 שבו אין להם בטחון בתוצאה, 00:10:16.000 --> 00:10:18.000 המוכנות 00:10:18.000 --> 00:10:20.000 לנשום עמוק בהמתנה לשיחת הטלפון מהרופא 00:10:20.000 --> 00:10:22.000 אחרי בדיקת הממוגרפיה. 00:10:23.000 --> 00:10:26.000 הם מוכנים להשקיע במערכת יחסים 00:10:26.000 --> 00:10:29.000 שאולי תצליח, אך גם אולי לא. 00:10:29.000 --> 00:10:32.000 הם חשבו שזה בסיסי. NOTE Paragraph 00:10:32.000 --> 00:10:35.000 אני, באופן אישי, ראיתי בזה בגידה. 00:10:35.000 --> 00:10:38.000 לא יכולתי להאמין שהצהרתי אמונים 00:10:38.000 --> 00:10:40.000 למחקר -- 00:10:40.000 --> 00:10:42.000 ההגדרה של מחקר 00:10:42.000 --> 00:10:45.000 היא לשלוט ולנבא, ללמוד תופעה, 00:10:45.000 --> 00:10:47.000 בשביל מטרה מפורשת 00:10:47.000 --> 00:10:49.000 של שליטה וניבוי. 00:10:49.000 --> 00:10:51.000 וכעת, המשימה שלי 00:10:51.000 --> 00:10:53.000 של שליטה וניבוי 00:10:53.000 --> 00:10:56.000 קיפלה בתוכה מסקנה שהדרך לחיות היא עם פגיעות 00:10:56.000 --> 00:10:59.000 ולחדול לשלוט ולנבא. 00:10:59.000 --> 00:11:02.000 הדבר הזה הוביל אותי להתמוטטות קטנה -- 00:11:02.000 --> 00:11:06.000 (צחוק) 00:11:06.000 --> 00:11:09.000 -- למען האמת יותר נראתה ככה. 00:11:09.000 --> 00:11:11.000 (צחוק) 00:11:11.000 --> 00:11:13.000 וכך היא הייתה. 00:11:13.000 --> 00:11:16.000 אני קוראת לזה התמוטטות, המטפלת שלי קוראת לזה "התעוררות רוחנית". 00:11:17.000 --> 00:11:19.000 התעוררות רוחנית נשמע טוב יותר מהתמוטטות, 00:11:19.000 --> 00:11:21.000 אך אני יכולה להגיד בבטחון שזו הייתה התמוטטות. 00:11:21.000 --> 00:11:23.000 והיה עלי להרחיק ממני את הנתונים וללכת למצוא מטפל. 00:11:23.000 --> 00:11:26.000 תנו לי לומר לכם משהו: אתה יודע מי אתה 00:11:26.000 --> 00:11:29.000 כשאתה מוצא את עצמך מתקשר לחברים ואומר "אני חושב שאני צריך לראות מישהו. 00:11:29.000 --> 00:11:32.000 יש לך אולי המלצות?" 00:11:32.000 --> 00:11:34.000 שכן לפחות חמישה מהחברים שלי אמרו 00:11:34.000 --> 00:11:36.000 "וואו, לא הייתי רוצה להיות המטפל שלך". 00:11:36.000 --> 00:11:39.000 (צחוק) 00:11:39.000 --> 00:11:41.000 ואני שאלתי "מה זה אומר?" 00:11:41.000 --> 00:11:44.000 והם ענו, "אני רק אומר, את יודעת. 00:11:44.000 --> 00:11:46.000 אל תביאי איתך את סרגל המדידה". 00:11:46.000 --> 00:11:49.000 ואני אמרתי "בסדר". NOTE Paragraph 00:11:51.000 --> 00:11:53.000 וכך מצאתי מטפלת. 00:11:53.000 --> 00:11:56.000 הפגישה הראשונה שלי איתה, דיאנה -- 00:11:56.000 --> 00:11:58.000 הבאתי את הרשימה שלי 00:11:58.000 --> 00:12:01.000 של אפיוני האנשים שחיו בלב שלם, וישבתי. 00:12:01.000 --> 00:12:03.000 והיא שאלה, "מה שלומך?" 00:12:03.000 --> 00:12:06.000 ואני השבתי, "הכל מצויין. אני בסדר". 00:12:06.000 --> 00:12:08.000 והיא שאלה, "מה קורה?" 00:12:08.000 --> 00:12:11.000 ומדובר במטפלת שמטפלת במטפלים, 00:12:11.000 --> 00:12:13.000 כי אנחנו חייבים ללכת לכאלה, 00:12:13.000 --> 00:12:16.000 כי מד-הבולשיט שלהם עובד טוב. 00:12:16.000 --> 00:12:18.000 (צחוק) 00:12:18.000 --> 00:12:20.000 ואמרתי לה, 00:12:20.000 --> 00:12:22.000 "זוהי הבעיה, אני נתונה במאבק". 00:12:22.000 --> 00:12:24.000 והיא שאלה "מה המאבק?" 00:12:24.000 --> 00:12:27.000 והשבתי לה, "ובכן, יש לי עניין עם פגיעות. 00:12:27.000 --> 00:12:30.000 ואני יודעת שפגיעות היא הליבה 00:12:30.000 --> 00:12:32.000 של בושה ופחד 00:12:32.000 --> 00:12:34.000 ובמאבק של כולנו לתחושת ערך, 00:12:34.000 --> 00:12:37.000 אך נראה שהיא גם מקום לידתם 00:12:37.000 --> 00:12:40.000 של השמחה, של היצירתיות 00:12:40.000 --> 00:12:42.000 של השייכות, של האהבה. 00:12:42.000 --> 00:12:44.000 ואני חושבת שיש לי בעיה, 00:12:44.000 --> 00:12:47.000 ואני חושבת שאני זקוקה לעזרה". 00:12:47.000 --> 00:12:49.000 והוספתי, "אבל תשמעי, 00:12:49.000 --> 00:12:51.000 בלי עניינים משפחתיים 00:12:51.000 --> 00:12:53.000 בלי שטויות מהילדות". 00:12:53.000 --> 00:12:55.000 (צחוק) 00:12:55.000 --> 00:12:58.000 "אני רק זקוקה לכמה אסטרטגיות". 00:12:58.000 --> 00:13:02.000 (צחוק) 00:13:02.000 --> 00:13:05.000 (מחיאות כפיים) 00:13:05.000 --> 00:13:07.000 תודה. 00:13:09.000 --> 00:13:12.000 והיא הביטה בי כך. 00:13:12.000 --> 00:13:14.000 (צחוק) 00:13:14.000 --> 00:13:17.000 ושאלתי אותה "זה רע, נכון?" 00:13:17.000 --> 00:13:20.000 והיא השיבה "זה לא טוב ולא רע". 00:13:20.000 --> 00:13:22.000 (צחוק) 00:13:22.000 --> 00:13:24.000 "זה פשוט מה שזה". 00:13:24.000 --> 00:13:27.000 ואמרתי "או אלוהים, זה הולך להיות מבאס". NOTE Paragraph 00:13:27.000 --> 00:13:30.000 (צחוק) NOTE Paragraph 00:13:30.000 --> 00:13:32.000 וכך זה היה, וכך זה לא היה. 00:13:32.000 --> 00:13:35.000 וזה לקח בערך שנה. 00:13:35.000 --> 00:13:37.000 אתם מכירים את האנשים האלה 00:13:37.000 --> 00:13:40.000 שכשהם מבינים את החשיבות של פגיעות ועדינות, 00:13:40.000 --> 00:13:43.000 אז הם נכנעים וצועדים לתוך זה. 00:13:43.000 --> 00:13:45.000 א': זה לא אני, 00:13:45.000 --> 00:13:48.000 וב': אני אפילו לא מוכנה להסתובב עם אנשים כאלה. 00:13:48.000 --> 00:13:51.000 (צחוק) 00:13:51.000 --> 00:13:54.000 עבורי, זו הייתה שנה של קרב-רחוב. 00:13:54.000 --> 00:13:56.000 זה היה פסטיבל אגרופים. 00:13:56.000 --> 00:13:58.000 הפגיעות דחפה, אני דחפתי חזרה. 00:13:58.000 --> 00:14:01.000 הפסדתי בקרב, 00:14:01.000 --> 00:14:03.000 אבל ככל הנראה הרווחתי את חיי בחזרה. NOTE Paragraph 00:14:03.000 --> 00:14:05.000 וכך חזרתי שוב אל המחקר 00:14:05.000 --> 00:14:07.000 והשקעתי את השנתיים הבאות 00:14:07.000 --> 00:14:10.000 בנסיון אמיתי להבין מה הם - האנשים שחיו בלב שלם, 00:14:10.000 --> 00:14:12.000 מה הבחירות שהם עשו, 00:14:12.000 --> 00:14:14.000 ומה אנו עושים 00:14:14.000 --> 00:14:16.000 עם הפגיעות. 00:14:16.000 --> 00:14:18.000 למה אנו נאבקים בה כל כך? 00:14:18.000 --> 00:14:21.000 האם אני בודדה במערכה הזו כנגד פגיעות? 00:14:21.000 --> 00:14:23.000 לא. 00:14:23.000 --> 00:14:25.000 והנה מה שלמדתי. 00:14:26.000 --> 00:14:29.000 אנו משתקים את תחושת הפגיעות -- 00:14:29.000 --> 00:14:31.000 כשאנחנו ממתינים לאותה שיחת טלפון. 00:14:31.000 --> 00:14:33.000 זה מצחיק, פרסמתי משהו בטוויטר ופייסבוק 00:14:33.000 --> 00:14:35.000 שאומר "איך תגדירו פגיעות? 00:14:35.000 --> 00:14:37.000 מה גורם לכם להרגיש פגיעות?" 00:14:37.000 --> 00:14:40.000 ותוך שעה וחצי היו לי 150 תגובות. 00:14:40.000 --> 00:14:42.000 כי רציתי לדעת 00:14:42.000 --> 00:14:44.000 מה נמצא שם בחוץ. 00:14:45.000 --> 00:14:47.000 לבקש מבעלי עזרה, 00:14:47.000 --> 00:14:50.000 כיוון שאני חולה, ואנחנו נשואים טריים; 00:14:50.000 --> 00:14:53.000 ליזום יחסי מין עם בעלי; 00:14:53.000 --> 00:14:55.000 ליזום יחסי מין עם אשתי; 00:14:55.000 --> 00:14:58.000 להתקל בסירוב; להזמין מישהו לצאת; 00:14:58.000 --> 00:15:00.000 להמתין לרופא שיתקשר בחזרה; 00:15:00.000 --> 00:15:03.000 להדחות על ידי מישהו, או לדחות אדם אחר -- 00:15:03.000 --> 00:15:05.000 זהו העולם בו אנו חיים. 00:15:05.000 --> 00:15:08.000 אנו חיים בעולם פגיע. 00:15:08.000 --> 00:15:10.000 ואחת הדרכים שלנו להתמודד עם זה 00:15:10.000 --> 00:15:12.000 היא לשתק את הפגיעות. NOTE Paragraph 00:15:12.000 --> 00:15:14.000 ואני חושבת שיש לכך עדות -- 00:15:14.000 --> 00:15:16.000 וזוהי לא הסיבה היחידה לקיום של העדות הזו, 00:15:16.000 --> 00:15:18.000 אך אני חושבת שזו סיבה מרכזית -- 00:15:18.000 --> 00:15:22.000 אנו האנשים השקועים ביותר בחובות, 00:15:22.000 --> 00:15:25.000 המפוטמים ביותר, 00:15:25.000 --> 00:15:28.000 המכורים ביותר והמסוממים ביותר 00:15:28.000 --> 00:15:30.000 בכל ההיסטוריה של ארצות הברית. 00:15:33.000 --> 00:15:36.000 הבעיה היא - ולמדתי זאת מתוך המחקר - 00:15:36.000 --> 00:15:39.000 אין אפשרות לשתק באופן מובחן רגש יחיד. 00:15:40.000 --> 00:15:43.000 אי אפשר לומר, הנה הדברים הרעים. 00:15:43.000 --> 00:15:45.000 הנה פגיעות, הנה צער, הנה בושה, 00:15:45.000 --> 00:15:47.000 הנה פחד, הנה אכזבה, 00:15:47.000 --> 00:15:49.000 אני לא רוצה לחוש באלה. 00:15:49.000 --> 00:15:52.000 אני הולך לשתות שני בקבוקי בירה ולאכול מאפין בטעם בננה-אגוזים. 00:15:52.000 --> 00:15:54.000 (צחוק) 00:15:54.000 --> 00:15:56.000 אני לא מעוניין לחוש באלה. 00:15:56.000 --> 00:15:58.000 ואני יודעת שהצחוק שלכם הוא צחוק מודע. 00:15:58.000 --> 00:16:01.000 אני חודרת לתוך החיים שלכם לפרנסתי. 00:16:01.000 --> 00:16:03.000 אני יודעת שזה: חחח... אלוהים. 00:16:03.000 --> 00:16:05.000 (צחוק) 00:16:05.000 --> 00:16:08.000 אינכם יכולים לשתק את התחושות הקשות 00:16:08.000 --> 00:16:10.000 ללא שיתוק של תחושות אחרות, של הרגשות שלנו. 00:16:10.000 --> 00:16:12.000 אין אפשרות לשתק באופן מובחן. 00:16:12.000 --> 00:16:15.000 וכך, כאשר אנו משתקים את אלה, 00:16:15.000 --> 00:16:17.000 אנו משתקים גם שמחה, 00:16:17.000 --> 00:16:19.000 אנו משתקים הכרת תודה, 00:16:19.000 --> 00:16:21.000 אנו משתקים אושר. 00:16:21.000 --> 00:16:24.000 ואז אנו אומללים, 00:16:24.000 --> 00:16:26.000 ואנו יוצאים לחפש מטרה ומשמעות, 00:16:26.000 --> 00:16:28.000 ואז אנו מרגישים פגיעים, 00:16:28.000 --> 00:16:31.000 וכך אנו מוצאים את עצמנו עם שתי בירות ומאפין בטעם בננה-אגוזים. 00:16:31.000 --> 00:16:34.000 וזה הופך להיות מעגל קסמים מסוכן. NOTE Paragraph 00:16:36.000 --> 00:16:39.000 אחד הדברים שאני סבורה שחשוב ביותר לחשוב עליהם 00:16:39.000 --> 00:16:41.000 הוא מדוע ואיך אנו משתקים. 00:16:41.000 --> 00:16:44.000 ואין זה חייב להיות רק התמכרות. 00:16:44.000 --> 00:16:46.000 הדבר השני שאנו עושים 00:16:46.000 --> 00:16:49.000 הוא להפוך את כל מה שאינו חד-משמעי, לחד-משמעי. 00:16:50.000 --> 00:16:53.000 דת הפכה להיות מאמונה במשהו שמכיל תעלומה 00:16:53.000 --> 00:16:55.000 לעניין של וודאות. 00:16:55.000 --> 00:16:58.000 אני צודק, אתה טועה, תסתום. 00:16:58.000 --> 00:17:00.000 זהו זה. 00:17:00.000 --> 00:17:02.000 רק וודאות. 00:17:02.000 --> 00:17:04.000 ככל שאנו יותר מפחדים, ככל שאנו יותר פגיעים, 00:17:04.000 --> 00:17:06.000 כך אנו יותר מפחדים. 00:17:06.000 --> 00:17:08.000 וכך בדיוק נראית גם הפוליטיקה כיום. 00:17:08.000 --> 00:17:10.000 קשה כבר למצוא שיח. 00:17:10.000 --> 00:17:12.000 אין יותר דו-שיח. 00:17:12.000 --> 00:17:14.000 יש רק האשמות. 00:17:14.000 --> 00:17:17.000 אתם יודעים איך ההתייחסות להאשמה במחקר? 00:17:17.000 --> 00:17:20.000 דרך לפורקן של כאב ואי-נחת. 00:17:21.000 --> 00:17:23.000 אנו מנסים לשפר עד לשלמות. 00:17:23.000 --> 00:17:26.000 אם יש אדם שרוצה שחייו ייראו כך, זו אני, 00:17:26.000 --> 00:17:28.000 אבל זה לא עובד. 00:17:28.000 --> 00:17:30.000 שכן מה שאנו עושים זה לשאוב שומן מהישבן 00:17:30.000 --> 00:17:32.000 ומזריקים אותו ללחיים. 00:17:32.000 --> 00:17:35.000 (צחוק) 00:17:35.000 --> 00:17:37.000 שזה פשוט - אני מקווה שבעוד מאה שנה, 00:17:37.000 --> 00:17:39.000 אנשים יביטו וזה ויאמרו "וואו". NOTE Paragraph 00:17:39.000 --> 00:17:41.000 (צחוק) NOTE Paragraph 00:17:41.000 --> 00:17:43.000 ואנו מנסים לשפר עד לשלמות, ובאופן מסוכן, 00:17:43.000 --> 00:17:45.000 את ילדינו. 00:17:45.000 --> 00:17:47.000 הרשו לי לספר לכם מה אנו חושבים על ילדים. 00:17:47.000 --> 00:17:50.000 מובנית בהם מוכנות להתמודד עם קושי מהרגע שהם נולדים. 00:17:50.000 --> 00:17:53.000 וכאשר אתם מרימים את התינוקת המושלמת הזו בידיכם, 00:17:53.000 --> 00:17:55.000 תפקידנו הוא לא לומר "הביטו בה, היא מושלמת. 00:17:55.000 --> 00:17:57.000 התפקיד שלי הוא לשמור עליה מושלמת -- 00:17:57.000 --> 00:18:00.000 לדאוג שהיא תגיע לקבוצת הטניס עד כיתה ה' ולאוניברסיטת ייל עד כיתה ז'. 00:18:00.000 --> 00:18:02.000 זה לא תפקידנו. 00:18:02.000 --> 00:18:04.000 התפקיד שלנו הוא להביט ולומר, 00:18:04.000 --> 00:18:07.000 "את יודעת מה? את אינך מושלמת, ויש בך מוכנות להתמודדות עם קושי, 00:18:07.000 --> 00:18:09.000 אך בד בבד, את ראויה לחוש נאהבת ושייכת". 00:18:09.000 --> 00:18:11.000 זהו תפקידנו. 00:18:11.000 --> 00:18:13.000 תראו לי דור של ילדים שגדל כך, 00:18:13.000 --> 00:18:16.000 וזה יעשה סוף לבעיות שאני סבורה שישנן כיום. 00:18:16.000 --> 00:18:20.000 אנו מעמידים פנים שמה שאנו עושים 00:18:20.000 --> 00:18:23.000 לא משפיע על אנשים אחרים. 00:18:23.000 --> 00:18:25.000 אנו עושים זאת בחיינו האישיים. 00:18:25.000 --> 00:18:27.000 ואנו עושים זאת באופן תאגידי -- 00:18:27.000 --> 00:18:29.000 כאשר יש מימון חברות לפני פשיטת רגל, או דליפת נפט, 00:18:29.000 --> 00:18:31.000 החזרה של קו מוצרים -- 00:18:31.000 --> 00:18:33.000 אנו מעמידים פנים שמה שאנו עושים 00:18:33.000 --> 00:18:36.000 אינו בעל השפעה עצומה על אנשים אחרים. 00:18:36.000 --> 00:18:39.000 הייתי אומרת לחברות האלה - זו לא תחרות רודיאו. 00:18:40.000 --> 00:18:42.000 אנו רק זקוקים מכם שתהיו אותנטיים וישרים 00:18:42.000 --> 00:18:44.000 ותאמרו "אנו מצטערים. 00:18:44.000 --> 00:18:47.000 נתקן את זה". NOTE Paragraph 00:18:50.000 --> 00:18:52.000 אך יש דרך נוספת, ואשאיר אתכם איתה. 00:18:52.000 --> 00:18:54.000 זה מה שגיליתי: 00:18:54.000 --> 00:18:56.000 לתת לעצמנו להיראות, 00:18:56.000 --> 00:18:58.000 להיראות לעומק, 00:18:58.000 --> 00:19:01.000 להיראות בפגיעותנו; 00:19:01.000 --> 00:19:03.000 לאהוב בלב שלם, 00:19:03.000 --> 00:19:05.000 וזאת אפילו כשאין ערובה -- 00:19:05.000 --> 00:19:07.000 וזה דבר קשה מאד, 00:19:07.000 --> 00:19:10.000 ואני יכולה לשתף אתכם שכהורה, זה קשה עד מאד -- 00:19:12.000 --> 00:19:15.000 לתרגל הכרת תודה ושמחה 00:19:15.000 --> 00:19:17.000 באותם רגעים של אימה, 00:19:17.000 --> 00:19:19.000 כאשר אנו תוהים, "האמנם אני מסוגלת לאהוב אותך כל כך הרבה? 00:19:19.000 --> 00:19:21.000 האם אני יכולה להאמין בזה בלהט? 00:19:21.000 --> 00:19:24.000 האם אני יכולה להיות חדה וברורה לגבי זה?" 00:19:24.000 --> 00:19:26.000 רק בשביל לעצור מלכת ובמקום לדמיין את הקטסטרופה שעלולה להתרחש, 00:19:26.000 --> 00:19:29.000 להגיד, "אני פשוט אסירת תודה, 00:19:29.000 --> 00:19:32.000 שכן היכולת להרגיש פגיעה משמעותה להרגיש חי". 00:19:33.000 --> 00:19:36.000 ולסיום, מה שאני חושבת שהוא החשוב ביותר, 00:19:36.000 --> 00:19:39.000 היא להאמין שאנו טובים דיינו. 00:19:39.000 --> 00:19:41.000 כי כאשר אנו פועלים ממקום, 00:19:41.000 --> 00:19:44.000 אני מאמינה, שאומר "אני מספיק טוב", 00:19:45.000 --> 00:19:48.000 אנו מפסיקים לצעוק ומתחילים להקשיב, 00:19:49.000 --> 00:19:51.000 אנו מיטיבים יותר ונעימים יותר כלפי האנשים שסביבינו, 00:19:51.000 --> 00:19:54.000 ואנו מיטיבים ונעימים יותר כלפי עצמינו. NOTE Paragraph 00:19:54.000 --> 00:19:56.000 זה כל מה שיש לי לומר. תודה לכם. NOTE Paragraph 00:19:56.000 --> 00:19:59.000 (מחיאות כפיים)