1
00:00:00,000 --> 00:00:02,000
ובכן, אפתח בזה:

2
00:00:02,000 --> 00:00:04,000
לפני שנתיים, מפיקת אירוע התקשרה אלי

3
00:00:04,000 --> 00:00:06,000
כיוון שהייתי אמורה להעביר הרצאה.

4
00:00:06,000 --> 00:00:08,000
והיא התקשרה, ואמרה

5
00:00:08,000 --> 00:00:10,000
"אני ממש מתחבטת כיצד

6
00:00:10,000 --> 00:00:12,000
לכתוב עלייך בעלון הקטן".

7
00:00:12,000 --> 00:00:14,000
ואני חשבתי, "ובכן, מה ההתחבטות?"

8
00:00:14,000 --> 00:00:16,000
והיא השיבה, "ובכן, ראיתי אותך מרצה,

9
00:00:16,000 --> 00:00:19,000
ואני מתכוונת לקרוא לך "חוקרת", אני חושבת,

10
00:00:19,000 --> 00:00:21,000
אבל אני חוששת שאם אקרא לך חוקרת איש לא יגיע,

11
00:00:21,000 --> 00:00:23,000
כיוון שהם יחשבו שאת משעממת ולא רלוונטית".

12
00:00:23,000 --> 00:00:25,000
(צחוק)

13
00:00:25,000 --> 00:00:27,000
אוקיי.

14
00:00:27,000 --> 00:00:29,000
והיא אמרה, "אבל מה שאני אוהבת בהרצאות שלך

15
00:00:29,000 --> 00:00:31,000
הוא שאת מספרת-סיפורים.

16
00:00:31,000 --> 00:00:34,000
אז אני חושבת שפשוט אקרא לך "מספרת-סיפורים".

17
00:00:34,000 --> 00:00:37,000
וכמובן שהחלק האקדמי וחסר הבטחון שבי

18
00:00:37,000 --> 00:00:39,000
גרם לי לומר, "איך את מתכוונת לקרוא לי?"

19
00:00:39,000 --> 00:00:42,000
והיא השיבה, "אני הולכת לקרוא לך "מספרת-סיפורים".

20
00:00:42,000 --> 00:00:45,000
ואני אמרתי, "אז אולי כבר פייה קסומה?"

21
00:00:45,000 --> 00:00:48,000
(צחוק)

22
00:00:48,000 --> 00:00:51,000
ואני אמרתי, "תני לי לחשוב על זה כמה שניות".

23
00:00:51,000 --> 00:00:54,000
ניסיתי להתחבר עם הצד האמיץ שבי.

24
00:00:54,000 --> 00:00:57,000
וחשבתי לעצמי: אני אכן מספרת-סיפורים.

25
00:00:57,000 --> 00:00:59,000
אני חוקרת איכותנית.

26
00:00:59,000 --> 00:01:01,000
אני מלקטת סיפורים; זה מה שאני עושה.

27
00:01:01,000 --> 00:01:04,000
ואולי סיפורים הם פשוט נתונים עם נשמה.

28
00:01:04,000 --> 00:01:06,000
ואולי אני רק מספרת-סיפורים.

29
00:01:06,000 --> 00:01:08,000
ואז אמרתי, "את יודעת מה?

30
00:01:08,000 --> 00:01:11,000
למה פשוט שלא תכתבי שאני חוקרת-מספרת-סיפורים".

31
00:01:11,000 --> 00:01:14,000
והיא השיבה, "אהה. אין דבר כזה."

32
00:01:14,000 --> 00:01:16,000
(צחוק)

33
00:01:16,000 --> 00:01:18,000
ולפיכך אני חוקרת-מספרת-סיפורים,

34
00:01:18,000 --> 00:01:20,000
ובכוונתי לדבר איתכם היום --

35
00:01:20,000 --> 00:01:22,000
אנו מדברים על הרחבת תפיסה --

36
00:01:22,000 --> 00:01:24,000
ולכן הייתי רוצה לספר לכם כמה סיפורים

37
00:01:24,000 --> 00:01:27,000
על חלק מהמחקר שלי

38
00:01:27,000 --> 00:01:30,000
אשר ביסודו הרחיב את התפיסה שלי

39
00:01:30,000 --> 00:01:33,000
וכך ממש, שינה את האופן שבו אני חיה ואוהבת

40
00:01:33,000 --> 00:01:35,000
ועובדת ומגדלת את ילדיי.

41
00:01:35,000 --> 00:01:37,000
וכך מתחיל הסיפור שלי.

42
00:01:37,000 --> 00:01:40,000
כאשר הייתי חוקרת צעירה, דוקטורנטית,

43
00:01:40,000 --> 00:01:42,000
בשנתי הראשונה היה לי פרופסור

44
00:01:42,000 --> 00:01:44,000
שנהג לומר לנו,

45
00:01:44,000 --> 00:01:46,000
"זה העניין -

46
00:01:46,000 --> 00:01:49,000
אם אינכם יכולים למדוד את זה, זה לא קיים".

47
00:01:49,000 --> 00:01:52,000
ואני חשבתי שהוא סתם מנסה להרשים אותי.

48
00:01:52,000 --> 00:01:55,000
שאלתי אותו "באמת?" והוא ענה "לחלוטין."

49
00:01:55,000 --> 00:01:57,000
וכך, עליכם להבין

50
00:01:57,000 --> 00:01:59,000
שיש לי תואר ראשון בעבודה סוציאלית, תואר שני בעבודה סוציאלית,

51
00:01:59,000 --> 00:02:01,000
והייתי בדרכי לדוקטורט בעבודה סוציאלית,

52
00:02:01,000 --> 00:02:03,000
וכך כל הקריירה האקדמית שלי

53
00:02:03,000 --> 00:02:05,000
הייתה מוקפת באנשים

54
00:02:05,000 --> 00:02:07,000
שפחות או יותר האמינו

55
00:02:07,000 --> 00:02:10,000
החיים מסובכים - תאהבו את זה.

56
00:02:10,000 --> 00:02:12,000
ואני הייתי יותר מהסוג של - החיים מסובכים,

57
00:02:12,000 --> 00:02:15,000
תנקו אותם, תארגנו אותם

58
00:02:15,000 --> 00:02:17,000
ותניחו אותם בתוך קופסת בנטו.

59
00:02:17,000 --> 00:02:19,000
(צחוק)

60
00:02:19,000 --> 00:02:22,000
ולחשוב שהנה, מצאתי את דרכי,

61
00:02:22,000 --> 00:02:25,000
למצוא קריירה אשר לוקחת אותי --

62
00:02:25,000 --> 00:02:28,000
באמת, אחת האמירות המרכזיות בעבודה סוציאלית

63
00:02:28,000 --> 00:02:31,000
היא להעז לנטות אל הצד הלא-נוח שבעבודה.

64
00:02:31,000 --> 00:02:34,000
ואני אומרת - לתת אגרוף בפרצוף של חוסר-הנוחות

65
00:02:34,000 --> 00:02:36,000
להזיזה הצידה ולקבל רק עשיריות.

66
00:02:36,000 --> 00:02:39,000
זו הייתה המנטרה שלי.

67
00:02:39,000 --> 00:02:41,000
ולכן מאד התרגשתי מהעניין הזה.

68
00:02:41,000 --> 00:02:44,000
וחשבתי לעצמי, את יודעת מה - זו הקריירה בשבילי,

69
00:02:44,000 --> 00:02:47,000
כי אני מתעניינת בכמה נושאים מאד מבולגנים.

70
00:02:47,000 --> 00:02:49,000
אך יש לי רצון להצליח להפוך אותם ללא מבולגנים.

71
00:02:49,000 --> 00:02:51,000
אני רוצה להבין אותם.

72
00:02:51,000 --> 00:02:53,000
אני רוצה להצליח לפרוץ אל אותם דברים

73
00:02:53,000 --> 00:02:55,000
שברור לי שהם חשובים

74
00:02:55,000 --> 00:02:57,000
ולהציג את החוקיות שלהם לעיני כל.

75
00:02:57,000 --> 00:03:00,000
והמקום שהתחלתי ממנו היה הקשר.

76
00:03:00,000 --> 00:03:03,000
שכן, בנקודה שבה אתם עוסקים בעבודה סוציאלית כ-10 שנים,

77
00:03:03,000 --> 00:03:05,000
מה שאתם מבינים

78
00:03:05,000 --> 00:03:08,000
הוא שקשר הוא הסיבה שבגללה אנו כאן.

79
00:03:08,000 --> 00:03:11,000
הוא מה שמעניק מטרה ומשמעות לחיינו.

80
00:03:11,000 --> 00:03:13,000
זהו הדבר המהותי ביותר.

81
00:03:13,000 --> 00:03:15,000
זה לא משנה אם אתם מדברים עם אנשים

82
00:03:15,000 --> 00:03:18,000
שעובדים כפעילים חברתיים או בבריאות הנפש או בנושאי התעללות והזנחה,

83
00:03:18,000 --> 00:03:20,000
מה שאנו יודעים הוא שקשר,

84
00:03:20,000 --> 00:03:23,000
היכולת להרגיש קשור, היא --

85
00:03:23,000 --> 00:03:26,000
נוירוביולוגית, זה האופן בו אנו מחווטים --

86
00:03:26,000 --> 00:03:28,000
זו הסיבה שבגללה אנו כאן.

87
00:03:28,000 --> 00:03:31,000
ואני חשבתי - יודעים מה, אני אתחיל עם קשרים.

88
00:03:31,000 --> 00:03:34,000
אם כן, אתם מכירים את המצב הזה

89
00:03:34,000 --> 00:03:36,000
שאתם מקבלים הערכה מהמעבידה שלכם,

90
00:03:36,000 --> 00:03:39,000
והיא אומרת 37 דברים שבהם אתם ממש מדהימים,

91
00:03:39,000 --> 00:03:41,000
ודבר אחד שהוא - "הזדמנות לצמיחה".

92
00:03:41,000 --> 00:03:43,000
(צחוק)

93
00:03:43,000 --> 00:03:46,000
וכל מה שאתם יכולים לחשוב עליו זה ה"הזדמנות לצמיחה", נכון.

94
00:03:47,000 --> 00:03:50,000
ומסתבר, שבאופן הזה התנהלה גם העבודה שלי.

95
00:03:50,000 --> 00:03:53,000
כיוון, שכאשר אתה שואל אנשים על אהבה,

96
00:03:53,000 --> 00:03:55,000
הם מספרים לך על שברון לב.

97
00:03:55,000 --> 00:03:57,000
כאשר אתה שואל אנשים על תחושת שייכות,

98
00:03:57,000 --> 00:04:00,000
הם מספרים לך את החוויה העזה ביותר שהייתה להם

99
00:04:00,000 --> 00:04:02,000
שבה חשו לא שייכים.

100
00:04:02,000 --> 00:04:04,000
וכאשר אתה שואל אנשים על התקשרות,

101
00:04:04,000 --> 00:04:07,000
הסיפורים שהם סיפרו לי היו על התנתקות.

102
00:04:07,000 --> 00:04:10,000
וכך, מהר מאד - כשישה שבועות אל תוך המחקר -

103
00:04:10,000 --> 00:04:13,000
נתקלתי באותו דבר חסר שם

104
00:04:13,000 --> 00:04:16,000
שלחלוטין פרם את מושג הקשר

105
00:04:16,000 --> 00:04:19,000
בצורה שלא הבנתי או שאי פעם ראיתי.

106
00:04:19,000 --> 00:04:21,000
וכך, גררתי את עצמי החוצה מן המחקר

107
00:04:21,000 --> 00:04:24,000
וחשבתי - עלי להבין מהו הדבר הזה.

108
00:04:24,000 --> 00:04:27,000
והדבר הזה התגלה כבושה.

109
00:04:27,000 --> 00:04:29,000
ובושה היא משהו שקל מאד להבין

110
00:04:29,000 --> 00:04:31,000
כפחד מפני ניתוק.

111
00:04:31,000 --> 00:04:33,000
האם יש בי משהו

112
00:04:33,000 --> 00:04:36,000
שאם אנשים אחרים ידעו או יראו אותו,

113
00:04:36,000 --> 00:04:39,000
לא אהיה יותר ראויה להתקשרות.

114
00:04:39,000 --> 00:04:41,000
הדברים שאני יכולה לומר לכם על זה:

115
00:04:41,000 --> 00:04:43,000
זה אוניברסאלי; לכולנו יש את זה.

116
00:04:43,000 --> 00:04:45,000
לאנשים היחידים שלא חשים בושה

117
00:04:45,000 --> 00:04:47,000
אין את היכולת לחוש אמפתיה אנושית או התקשרות.

118
00:04:47,000 --> 00:04:49,000
איש אינו מעוניין לדבר על זה,

119
00:04:49,000 --> 00:04:52,000
וככל שאתה פחות מוכן לדבר על זה, כך יש לך יותר מזה.

120
00:04:54,000 --> 00:04:56,000
מה שמהווה בסיס לבושה,

121
00:04:56,000 --> 00:04:58,000
את תחושת ה-"אני לא טוב מספיק", -

122
00:04:58,000 --> 00:05:00,000
וכולנו מכירים את התחושה הזו.

123
00:05:00,000 --> 00:05:02,000
"אני לא <u><u></u><u></u></u> מספיק: אני לא רזה מספיק,

124
00:05:02,000 --> 00:05:04,000
עשיר מספיק, יפה מספיק, חכם מספיק,

125
00:05:04,000 --> 00:05:06,000
מקודם בעבודה מספיק".

126
00:05:06,000 --> 00:05:08,000
והדבר שמהווה בסיס לזה

127
00:05:08,000 --> 00:05:11,000
היה תחושה עזה של פגיעות,

128
00:05:11,000 --> 00:05:13,000
אותו רעיון שאומר

129
00:05:13,000 --> 00:05:15,000
שבכדי להתקשרות תתרחש,

130
00:05:15,000 --> 00:05:18,000
עלינו לאפשר לעצמנו להיראות,

131
00:05:18,000 --> 00:05:20,000
להיראות באמת.

132
00:05:20,000 --> 00:05:23,000
ואתם יודעים איך אני חשה כלפי פגיעות. אני שונאת פגיעות.

133
00:05:23,000 --> 00:05:25,000
וחשבתי לעצמי - זו ההזדמנות שלי

134
00:05:25,000 --> 00:05:28,000
להכות אותה באמצעות סרגל המדידה שלי.

135
00:05:28,000 --> 00:05:31,000
אני נכנסת פנימה, אני הולכת לפענח את הדבר הזה,

136
00:05:31,000 --> 00:05:34,000
אני הולכת להקדיש שנה, אני הולכת לפרק לחלוטין את מושג הבושה,

137
00:05:34,000 --> 00:05:36,000
אני הולכת להבין איך פועלת הפגיעות,

138
00:05:36,000 --> 00:05:39,000
ואני מתכוונת להערים עליה.

139
00:05:39,000 --> 00:05:42,000
וכך, הייתי בשלה, והתרגשתי מאד.

140
00:05:44,000 --> 00:05:46,000
כמו שאתם יכולים להבין, זה לא הולך להסתיים טוב.

141
00:05:46,000 --> 00:05:49,000
(צחוק)

142
00:05:49,000 --> 00:05:51,000
אתם יודעים את זה.

143
00:05:51,000 --> 00:05:53,000
וכך, יכולתי לספר לכם רבות על בושה,

144
00:05:53,000 --> 00:05:55,000
אבל אהיה זקוקה להשאיל את זמן הדיבור של כל האחרים.

145
00:05:55,000 --> 00:05:58,000
אבל אוכל להגיד לכם את מה שמסתכם בסופו של דבר -

146
00:05:58,000 --> 00:06:01,000
וייתכן שזהו אחד מהדברים החשובים ביותר שאי פעם למדתי,

147
00:06:01,000 --> 00:06:04,000
בעשור שבו בצעתי את המחקר הזה.

148
00:06:04,000 --> 00:06:06,000
השנה האחת שהקדשתי

149
00:06:06,000 --> 00:06:08,000
הפכה להיות שש שנים,

150
00:06:08,000 --> 00:06:10,000
אלפי סיפורים,

151
00:06:10,000 --> 00:06:13,000
מאות ראיונות ארוכים, קבוצות מיקוד.

152
00:06:13,000 --> 00:06:15,000
בשלב מסויים אנשים החלו לשלוח לי דפים מתוך יומנים

153
00:06:15,000 --> 00:06:18,000
ולשלוח לי את סיפוריהם --

154
00:06:18,000 --> 00:06:21,000
אלפי חלקיקי נתונים בשש שנים.

155
00:06:21,000 --> 00:06:23,000
ופחות או יותר הצלחתי להשתלט עליהם.

156
00:06:23,000 --> 00:06:25,000
ובערך התחלתי להבין, זוהי מהות הבושה,

157
00:06:25,000 --> 00:06:27,000
זה האופן בו היא פועלת.

158
00:06:27,000 --> 00:06:29,000
כתבתי ספר,

159
00:06:29,000 --> 00:06:31,000
פרסמתי תיאוריה,

160
00:06:31,000 --> 00:06:34,000
אבל משהו היה לא בסדר --

161
00:06:34,000 --> 00:06:36,000
ומה שהפריע לי היה,

162
00:06:36,000 --> 00:06:38,000
אם אקח, בהערכה גסה, את כל האנשים שראיינתי

163
00:06:38,000 --> 00:06:41,000
ואחלק אותם לאנשים

164
00:06:41,000 --> 00:06:44,000
שהנם בעלי תחושה של ערך --

165
00:06:44,000 --> 00:06:46,000
וזה הדבר המהותי ביותר בסופו של דבר,

166
00:06:46,000 --> 00:06:48,000
תחושה של ערך --

167
00:06:48,000 --> 00:06:51,000
יש להם תחושה חזקה של אהבה ושייכות --

168
00:06:51,000 --> 00:06:53,000
ואנשים שנאבקים עבור זה,

169
00:06:53,000 --> 00:06:55,000
ואנשים שתמיד תוהים לעצמם האם הם טובים מספיק.

170
00:06:55,000 --> 00:06:57,000
היה רק משתנה אחד

171
00:06:57,000 --> 00:06:59,000
שהבדיל בין האנשים שהייתה להם

172
00:06:59,000 --> 00:07:01,000
תחושה חזקה של אהבה ושייכות

173
00:07:01,000 --> 00:07:03,000
והאנשים שממש נאבקו עבור זה.

174
00:07:03,000 --> 00:07:05,000
והוא היה, שהאנשים שלהם הייתה

175
00:07:05,000 --> 00:07:07,000
תחושה חזקה של אהבה ושייכות

176
00:07:07,000 --> 00:07:10,000
חיו באמונה שהם ראויים להיות נאהבים ושייכים.

177
00:07:10,000 --> 00:07:12,000
זה הדבר.

178
00:07:12,000 --> 00:07:14,000
הם האמינו שהם ראויים.

179
00:07:15,000 --> 00:07:18,000
ועבורי, החלק הקשה

180
00:07:18,000 --> 00:07:21,000
של ההבנה שהגורם שמוציא אותנו מתוך קשרים

181
00:07:21,000 --> 00:07:24,000
הוא הפחד שאנו לא ראויים מספיק לקשרים,

182
00:07:24,000 --> 00:07:26,000
היה משהו, שבאופן אישי ומקצועי,

183
00:07:26,000 --> 00:07:29,000
חשתי שעליי להבין טוב יותר.

184
00:07:29,000 --> 00:07:32,000
ולכן מה שעשיתי

185
00:07:32,000 --> 00:07:34,000
הוא לקחת את כל הראיונות שלי

186
00:07:34,000 --> 00:07:37,000
שבהם מצאתי תחושת ערך, שבהם ראיתי אנשים החיים כך,

187
00:07:37,000 --> 00:07:40,000
ורק הבטתי בהם.

188
00:07:40,000 --> 00:07:42,000
מה יש לאנשים האלה במשותף?

189
00:07:42,000 --> 00:07:44,000
יש לי התמכרות קלה לאביזרי משרד,

190
00:07:44,000 --> 00:07:47,000
אבל זה נושא להרצאה אחרת.

191
00:07:47,000 --> 00:07:50,000
הייתה לי תיקיית נייר, והיה לי טוש,

192
00:07:50,000 --> 00:07:52,000
וחשבתי לעצמי, איך אקרא למחקר שלי?

193
00:07:52,000 --> 00:07:54,000
והמילים הראשונות שעלו בראשי

194
00:07:54,000 --> 00:07:56,000
היו "בלב שלם".

195
00:07:56,000 --> 00:07:59,000
אלה הם אנשים המתנהלים בלב שלם, חיים מתוך תחושה עמוקה של ערך.

196
00:07:59,000 --> 00:08:02,000
וכך, כתבתי בראש תיקיית הנייר שלי,

197
00:08:02,000 --> 00:08:04,000
והתחלתי לקרוא את הנתונים.

198
00:08:04,000 --> 00:08:06,000
למעשה, תחילה עשיתי זאת

199
00:08:06,000 --> 00:08:08,000
בניתוח נתונים אינטנסיבי

200
00:08:08,000 --> 00:08:11,000
שנמשך ארבעה ימים,

201
00:08:11,000 --> 00:08:14,000
שבהם חזרתי אחורה - הוצאתי את הראיונות, הוצאתי את הסיפורים, הוצאתי את האירועים.

202
00:08:14,000 --> 00:08:17,000
מה העיקרון? מה הדפוס?

203
00:08:17,000 --> 00:08:20,000
בעלי עזב את העיר עם הילדים

204
00:08:20,000 --> 00:08:23,000
כי תמיד במצבים האלה אני נכנסת למצב "ג'קסון פולוק" משוגע כזה,

205
00:08:23,000 --> 00:08:25,000
שבו אני רק כותבת

206
00:08:25,000 --> 00:08:28,000
ונמצאת רק ב-"מצב-חוקרת" שלי.

207
00:08:28,000 --> 00:08:30,000
והנה מה שמצאתי.

208
00:08:32,000 --> 00:08:34,000
מה שהיה משותף להם

209
00:08:34,000 --> 00:08:36,000
הייתה תחושה של אומץ.

210
00:08:36,000 --> 00:08:39,000
והייתי רוצה להבדיל עבורכם בין אומץ ובין גבורה לרגע אחד.

211
00:08:39,000 --> 00:08:41,000
אומץ, ההגדרה המקורית של אומץ (courage)

212
00:08:41,000 --> 00:08:43,000
כאשר היא הגיעה לראשונה לשפה האנגלית -

213
00:08:43,000 --> 00:08:46,000
באה מתוך המילה הלטינית cor, ומשמעותה "לב",

214
00:08:46,000 --> 00:08:48,000
וההגדרה המקורית

215
00:08:48,000 --> 00:08:51,000
הייתה לספר את סיפורך שלך בלב שלם.

216
00:08:51,000 --> 00:08:53,000
וכך, לאנשים האלה

217
00:08:53,000 --> 00:08:55,000
היה, בפשטות, האומץ

218
00:08:55,000 --> 00:08:57,000
להיות לא מושלמים.

219
00:08:58,000 --> 00:09:00,000
הייתה בהם את החמלה

220
00:09:00,000 --> 00:09:03,000
להיות מיטיבים עם עצמם ולאחר-מכן גם לאחרים,

221
00:09:03,000 --> 00:09:06,000
כיוון שמסתבר, שאין בנו יכולת לחמול על אנשים אחרים

222
00:09:06,000 --> 00:09:09,000
אם אין בנו את היכולת להיות מיטיבים לעצמנו.

223
00:09:09,000 --> 00:09:11,000
ולבסוף, היו להם קשרים,

224
00:09:11,000 --> 00:09:13,000
-- וזה החלק הקשה --

225
00:09:13,000 --> 00:09:16,000
כתוצאה מאותנטיות,

226
00:09:16,000 --> 00:09:19,000
הם היו מוכנים לוותר על הדימוי של מה שהם "אמורים להיות"

227
00:09:19,000 --> 00:09:21,000
בכדי להיות מי שהם,

228
00:09:21,000 --> 00:09:24,000
וזה מה שיש לעשות באופן מוחלט

229
00:09:24,000 --> 00:09:26,000
עבור התקשרות.

230
00:09:28,000 --> 00:09:30,000
הדבר הנוסף שהיה להם במשותף

231
00:09:30,000 --> 00:09:32,000
היה זה:

232
00:09:35,000 --> 00:09:38,000
הם אימצו באופן מלא את תחושת הפגיעות.

233
00:09:40,000 --> 00:09:43,000
הם האמינו

234
00:09:43,000 --> 00:09:46,000
שמה שהופך אותם לפגיעים

235
00:09:46,000 --> 00:09:48,000
הופך אותם ליפים.

236
00:09:50,000 --> 00:09:52,000
הם לא דיברו על פגיעות

237
00:09:52,000 --> 00:09:54,000
כאל דבר נוח,

238
00:09:54,000 --> 00:09:57,000
אך גם לא דיברו עליו כאל דבר מייסר --

239
00:09:57,000 --> 00:09:59,000
כמו שיכולתי למצוא קודם לכן בראיונות הבושה.

240
00:09:59,000 --> 00:10:02,000
הם פשוט דיברו על זה כאל הכרח.

241
00:10:03,000 --> 00:10:05,000
הם דיברו על המוכנות

242
00:10:05,000 --> 00:10:08,000
להגיד "אני אוהב אותך" לפני הצד השני,

243
00:10:08,000 --> 00:10:11,000
המוכנות

244
00:10:11,000 --> 00:10:13,000
לעשות דבר

245
00:10:13,000 --> 00:10:16,000
שבו אין להם בטחון בתוצאה,

246
00:10:16,000 --> 00:10:18,000
המוכנות

247
00:10:18,000 --> 00:10:20,000
לנשום עמוק בהמתנה לשיחת הטלפון מהרופא

248
00:10:20,000 --> 00:10:22,000
אחרי בדיקת הממוגרפיה.

249
00:10:23,000 --> 00:10:26,000
הם מוכנים להשקיע במערכת יחסים

250
00:10:26,000 --> 00:10:29,000
שאולי תצליח, אך גם אולי לא.

251
00:10:29,000 --> 00:10:32,000
הם חשבו שזה בסיסי.

252
00:10:32,000 --> 00:10:35,000
אני, באופן אישי, ראיתי בזה בגידה.

253
00:10:35,000 --> 00:10:38,000
לא יכולתי להאמין שהצהרתי אמונים

254
00:10:38,000 --> 00:10:40,000
למחקר --

255
00:10:40,000 --> 00:10:42,000
ההגדרה של מחקר

256
00:10:42,000 --> 00:10:45,000
היא לשלוט ולנבא, ללמוד תופעה,

257
00:10:45,000 --> 00:10:47,000
בשביל מטרה מפורשת

258
00:10:47,000 --> 00:10:49,000
של שליטה וניבוי.

259
00:10:49,000 --> 00:10:51,000
וכעת, המשימה שלי

260
00:10:51,000 --> 00:10:53,000
של שליטה וניבוי

261
00:10:53,000 --> 00:10:56,000
קיפלה בתוכה מסקנה שהדרך לחיות היא עם פגיעות

262
00:10:56,000 --> 00:10:59,000
ולחדול לשלוט ולנבא.

263
00:10:59,000 --> 00:11:02,000
הדבר הזה הוביל אותי להתמוטטות קטנה --

264
00:11:02,000 --> 00:11:06,000
(צחוק)

265
00:11:06,000 --> 00:11:09,000
-- למען האמת יותר נראתה ככה.

266
00:11:09,000 --> 00:11:11,000
(צחוק)

267
00:11:11,000 --> 00:11:13,000
וכך היא הייתה.

268
00:11:13,000 --> 00:11:16,000
אני קוראת לזה התמוטטות, המטפלת שלי קוראת לזה "התעוררות רוחנית".

269
00:11:17,000 --> 00:11:19,000
התעוררות רוחנית נשמע טוב יותר מהתמוטטות,

270
00:11:19,000 --> 00:11:21,000
אך אני יכולה להגיד בבטחון שזו הייתה התמוטטות.

271
00:11:21,000 --> 00:11:23,000
והיה עלי להרחיק ממני את הנתונים וללכת למצוא מטפל.

272
00:11:23,000 --> 00:11:26,000
תנו לי לומר לכם משהו: אתה יודע מי אתה

273
00:11:26,000 --> 00:11:29,000
כשאתה מוצא את עצמך מתקשר לחברים ואומר "אני חושב שאני צריך לראות מישהו.

274
00:11:29,000 --> 00:11:32,000
יש לך אולי המלצות?"

275
00:11:32,000 --> 00:11:34,000
שכן לפחות חמישה מהחברים שלי אמרו

276
00:11:34,000 --> 00:11:36,000
"וואו, לא הייתי רוצה להיות המטפל שלך".

277
00:11:36,000 --> 00:11:39,000
(צחוק)

278
00:11:39,000 --> 00:11:41,000
ואני שאלתי "מה זה אומר?"

279
00:11:41,000 --> 00:11:44,000
והם ענו, "אני רק אומר, את יודעת.

280
00:11:44,000 --> 00:11:46,000
אל תביאי איתך את סרגל המדידה".

281
00:11:46,000 --> 00:11:49,000
ואני אמרתי "בסדר".

282
00:11:51,000 --> 00:11:53,000
וכך מצאתי מטפלת.

283
00:11:53,000 --> 00:11:56,000
הפגישה הראשונה שלי איתה, דיאנה --

284
00:11:56,000 --> 00:11:58,000
הבאתי את הרשימה שלי

285
00:11:58,000 --> 00:12:01,000
של אפיוני האנשים שחיו בלב שלם, וישבתי.

286
00:12:01,000 --> 00:12:03,000
והיא שאלה, "מה שלומך?"

287
00:12:03,000 --> 00:12:06,000
ואני השבתי, "הכל מצויין. אני בסדר".

288
00:12:06,000 --> 00:12:08,000
והיא שאלה, "מה קורה?"

289
00:12:08,000 --> 00:12:11,000
ומדובר במטפלת שמטפלת במטפלים,

290
00:12:11,000 --> 00:12:13,000
כי אנחנו חייבים ללכת לכאלה,

291
00:12:13,000 --> 00:12:16,000
כי מד-הבולשיט שלהם עובד טוב.

292
00:12:16,000 --> 00:12:18,000
(צחוק)

293
00:12:18,000 --> 00:12:20,000
ואמרתי לה,

294
00:12:20,000 --> 00:12:22,000
"זוהי הבעיה, אני נתונה במאבק".

295
00:12:22,000 --> 00:12:24,000
והיא שאלה "מה המאבק?"

296
00:12:24,000 --> 00:12:27,000
והשבתי לה, "ובכן, יש לי עניין עם פגיעות.

297
00:12:27,000 --> 00:12:30,000
ואני יודעת שפגיעות היא הליבה

298
00:12:30,000 --> 00:12:32,000
של בושה ופחד

299
00:12:32,000 --> 00:12:34,000
ובמאבק של כולנו לתחושת ערך,

300
00:12:34,000 --> 00:12:37,000
אך נראה שהיא גם מקום לידתם

301
00:12:37,000 --> 00:12:40,000
של השמחה, של היצירתיות

302
00:12:40,000 --> 00:12:42,000
של השייכות, של האהבה.

303
00:12:42,000 --> 00:12:44,000
ואני חושבת שיש לי בעיה,

304
00:12:44,000 --> 00:12:47,000
ואני חושבת שאני זקוקה לעזרה".

305
00:12:47,000 --> 00:12:49,000
והוספתי, "אבל תשמעי,

306
00:12:49,000 --> 00:12:51,000
בלי עניינים משפחתיים

307
00:12:51,000 --> 00:12:53,000
בלי שטויות מהילדות".

308
00:12:53,000 --> 00:12:55,000
(צחוק)

309
00:12:55,000 --> 00:12:58,000
"אני רק זקוקה לכמה אסטרטגיות".

310
00:12:58,000 --> 00:13:02,000
(צחוק)

311
00:13:02,000 --> 00:13:05,000
(מחיאות כפיים)

312
00:13:05,000 --> 00:13:07,000
תודה.

313
00:13:09,000 --> 00:13:12,000
והיא הביטה בי כך.

314
00:13:12,000 --> 00:13:14,000
(צחוק)

315
00:13:14,000 --> 00:13:17,000
ושאלתי אותה "זה רע, נכון?"

316
00:13:17,000 --> 00:13:20,000
והיא השיבה "זה לא טוב ולא רע".

317
00:13:20,000 --> 00:13:22,000
(צחוק)

318
00:13:22,000 --> 00:13:24,000
"זה פשוט מה שזה".

319
00:13:24,000 --> 00:13:27,000
ואמרתי "או אלוהים, זה הולך להיות מבאס".

320
00:13:27,000 --> 00:13:30,000
(צחוק)

321
00:13:30,000 --> 00:13:32,000
וכך זה היה, וכך זה לא היה.

322
00:13:32,000 --> 00:13:35,000
וזה לקח בערך שנה.

323
00:13:35,000 --> 00:13:37,000
אתם מכירים את האנשים האלה

324
00:13:37,000 --> 00:13:40,000
שכשהם מבינים את החשיבות של פגיעות ועדינות,

325
00:13:40,000 --> 00:13:43,000
אז הם נכנעים וצועדים לתוך זה.

326
00:13:43,000 --> 00:13:45,000
א': זה לא אני,

327
00:13:45,000 --> 00:13:48,000
וב': אני אפילו לא מוכנה להסתובב עם אנשים כאלה.

328
00:13:48,000 --> 00:13:51,000
(צחוק)

329
00:13:51,000 --> 00:13:54,000
עבורי, זו הייתה שנה של קרב-רחוב.

330
00:13:54,000 --> 00:13:56,000
זה היה פסטיבל אגרופים.

331
00:13:56,000 --> 00:13:58,000
הפגיעות דחפה, אני דחפתי חזרה.

332
00:13:58,000 --> 00:14:01,000
הפסדתי בקרב,

333
00:14:01,000 --> 00:14:03,000
אבל ככל הנראה הרווחתי את חיי בחזרה.

334
00:14:03,000 --> 00:14:05,000
וכך חזרתי שוב אל המחקר

335
00:14:05,000 --> 00:14:07,000
והשקעתי את השנתיים הבאות

336
00:14:07,000 --> 00:14:10,000
בנסיון אמיתי להבין מה הם - האנשים שחיו בלב שלם,

337
00:14:10,000 --> 00:14:12,000
מה הבחירות שהם עשו,

338
00:14:12,000 --> 00:14:14,000
ומה אנו עושים

339
00:14:14,000 --> 00:14:16,000
עם הפגיעות.

340
00:14:16,000 --> 00:14:18,000
למה אנו נאבקים בה כל כך?

341
00:14:18,000 --> 00:14:21,000
האם אני בודדה במערכה הזו כנגד פגיעות?

342
00:14:21,000 --> 00:14:23,000
לא.

343
00:14:23,000 --> 00:14:25,000
והנה מה שלמדתי.

344
00:14:26,000 --> 00:14:29,000
אנו משתקים את תחושת הפגיעות --

345
00:14:29,000 --> 00:14:31,000
כשאנחנו ממתינים לאותה שיחת טלפון.

346
00:14:31,000 --> 00:14:33,000
זה מצחיק, פרסמתי משהו בטוויטר ופייסבוק

347
00:14:33,000 --> 00:14:35,000
שאומר "איך תגדירו פגיעות?

348
00:14:35,000 --> 00:14:37,000
מה גורם לכם להרגיש פגיעות?"

349
00:14:37,000 --> 00:14:40,000
ותוך שעה וחצי היו לי 150 תגובות.

350
00:14:40,000 --> 00:14:42,000
כי רציתי לדעת

351
00:14:42,000 --> 00:14:44,000
מה נמצא שם בחוץ.

352
00:14:45,000 --> 00:14:47,000
לבקש מבעלי עזרה,

353
00:14:47,000 --> 00:14:50,000
כיוון שאני חולה, ואנחנו נשואים טריים;

354
00:14:50,000 --> 00:14:53,000
ליזום יחסי מין עם בעלי;

355
00:14:53,000 --> 00:14:55,000
ליזום יחסי מין עם אשתי;

356
00:14:55,000 --> 00:14:58,000
להתקל בסירוב; להזמין מישהו לצאת;

357
00:14:58,000 --> 00:15:00,000
להמתין לרופא שיתקשר בחזרה;

358
00:15:00,000 --> 00:15:03,000
להדחות על ידי מישהו, או לדחות אדם אחר --

359
00:15:03,000 --> 00:15:05,000
זהו העולם בו אנו חיים.

360
00:15:05,000 --> 00:15:08,000
אנו חיים בעולם פגיע.

361
00:15:08,000 --> 00:15:10,000
ואחת הדרכים שלנו להתמודד עם זה

362
00:15:10,000 --> 00:15:12,000
היא לשתק את הפגיעות.

363
00:15:12,000 --> 00:15:14,000
ואני חושבת שיש לכך עדות --

364
00:15:14,000 --> 00:15:16,000
וזוהי לא הסיבה היחידה לקיום של העדות הזו,

365
00:15:16,000 --> 00:15:18,000
אך אני חושבת שזו סיבה מרכזית --

366
00:15:18,000 --> 00:15:22,000
אנו האנשים השקועים ביותר בחובות,

367
00:15:22,000 --> 00:15:25,000
המפוטמים ביותר,

368
00:15:25,000 --> 00:15:28,000
המכורים ביותר והמסוממים ביותר

369
00:15:28,000 --> 00:15:30,000
בכל ההיסטוריה של ארצות הברית.

370
00:15:33,000 --> 00:15:36,000
הבעיה היא - ולמדתי זאת מתוך המחקר -

371
00:15:36,000 --> 00:15:39,000
אין אפשרות לשתק באופן מובחן רגש יחיד.

372
00:15:40,000 --> 00:15:43,000
אי אפשר לומר, הנה הדברים הרעים.

373
00:15:43,000 --> 00:15:45,000
הנה פגיעות, הנה צער, הנה בושה,

374
00:15:45,000 --> 00:15:47,000
הנה פחד, הנה אכזבה,

375
00:15:47,000 --> 00:15:49,000
אני לא רוצה לחוש באלה.

376
00:15:49,000 --> 00:15:52,000
אני הולך לשתות שני בקבוקי בירה ולאכול מאפין בטעם בננה-אגוזים.

377
00:15:52,000 --> 00:15:54,000
(צחוק)

378
00:15:54,000 --> 00:15:56,000
אני לא מעוניין לחוש באלה.

379
00:15:56,000 --> 00:15:58,000
ואני יודעת שהצחוק שלכם הוא צחוק מודע.

380
00:15:58,000 --> 00:16:01,000
אני חודרת לתוך החיים שלכם לפרנסתי.

381
00:16:01,000 --> 00:16:03,000
אני יודעת שזה: חחח... אלוהים.

382
00:16:03,000 --> 00:16:05,000
(צחוק)

383
00:16:05,000 --> 00:16:08,000
אינכם יכולים לשתק את התחושות הקשות

384
00:16:08,000 --> 00:16:10,000
ללא שיתוק של תחושות אחרות, של הרגשות שלנו.

385
00:16:10,000 --> 00:16:12,000
אין אפשרות לשתק באופן מובחן.

386
00:16:12,000 --> 00:16:15,000
וכך, כאשר אנו משתקים את אלה,

387
00:16:15,000 --> 00:16:17,000
אנו משתקים גם שמחה,

388
00:16:17,000 --> 00:16:19,000
אנו משתקים הכרת תודה,

389
00:16:19,000 --> 00:16:21,000
אנו משתקים אושר.

390
00:16:21,000 --> 00:16:24,000
ואז אנו אומללים,

391
00:16:24,000 --> 00:16:26,000
ואנו יוצאים לחפש מטרה ומשמעות,

392
00:16:26,000 --> 00:16:28,000
ואז אנו מרגישים פגיעים,

393
00:16:28,000 --> 00:16:31,000
וכך אנו מוצאים את עצמנו עם שתי בירות ומאפין בטעם בננה-אגוזים.

394
00:16:31,000 --> 00:16:34,000
וזה הופך להיות מעגל קסמים מסוכן.

395
00:16:36,000 --> 00:16:39,000
אחד הדברים שאני סבורה שחשוב ביותר לחשוב עליהם

396
00:16:39,000 --> 00:16:41,000
הוא מדוע ואיך אנו משתקים.

397
00:16:41,000 --> 00:16:44,000
ואין זה חייב להיות רק התמכרות.

398
00:16:44,000 --> 00:16:46,000
הדבר השני שאנו עושים

399
00:16:46,000 --> 00:16:49,000
הוא להפוך את כל מה שאינו חד-משמעי, לחד-משמעי.

400
00:16:50,000 --> 00:16:53,000
דת הפכה להיות מאמונה במשהו שמכיל תעלומה

401
00:16:53,000 --> 00:16:55,000
לעניין של וודאות.

402
00:16:55,000 --> 00:16:58,000
אני צודק, אתה טועה, תסתום.

403
00:16:58,000 --> 00:17:00,000
זהו זה.

404
00:17:00,000 --> 00:17:02,000
רק וודאות.

405
00:17:02,000 --> 00:17:04,000
ככל שאנו יותר מפחדים, ככל שאנו יותר פגיעים,

406
00:17:04,000 --> 00:17:06,000
כך אנו יותר מפחדים.

407
00:17:06,000 --> 00:17:08,000
וכך בדיוק נראית גם הפוליטיקה כיום.

408
00:17:08,000 --> 00:17:10,000
קשה כבר למצוא שיח.

409
00:17:10,000 --> 00:17:12,000
אין יותר דו-שיח.

410
00:17:12,000 --> 00:17:14,000
יש רק האשמות.

411
00:17:14,000 --> 00:17:17,000
אתם יודעים איך ההתייחסות להאשמה במחקר?

412
00:17:17,000 --> 00:17:20,000
דרך לפורקן של כאב ואי-נחת.

413
00:17:21,000 --> 00:17:23,000
אנו מנסים לשפר עד לשלמות.

414
00:17:23,000 --> 00:17:26,000
אם יש אדם שרוצה שחייו ייראו כך, זו אני,

415
00:17:26,000 --> 00:17:28,000
אבל זה לא עובד.

416
00:17:28,000 --> 00:17:30,000
שכן מה שאנו עושים זה לשאוב שומן מהישבן

417
00:17:30,000 --> 00:17:32,000
ומזריקים אותו ללחיים.

418
00:17:32,000 --> 00:17:35,000
(צחוק)

419
00:17:35,000 --> 00:17:37,000
שזה פשוט - אני מקווה שבעוד מאה שנה,

420
00:17:37,000 --> 00:17:39,000
אנשים יביטו וזה ויאמרו "וואו".

421
00:17:39,000 --> 00:17:41,000
(צחוק)

422
00:17:41,000 --> 00:17:43,000
ואנו מנסים לשפר עד לשלמות, ובאופן מסוכן,

423
00:17:43,000 --> 00:17:45,000
את ילדינו.

424
00:17:45,000 --> 00:17:47,000
הרשו לי לספר לכם מה אנו חושבים על ילדים.

425
00:17:47,000 --> 00:17:50,000
מובנית בהם מוכנות להתמודד עם קושי מהרגע שהם נולדים.

426
00:17:50,000 --> 00:17:53,000
וכאשר אתם מרימים את התינוקת המושלמת הזו בידיכם,

427
00:17:53,000 --> 00:17:55,000
תפקידנו הוא לא לומר "הביטו בה, היא מושלמת.

428
00:17:55,000 --> 00:17:57,000
התפקיד שלי הוא לשמור עליה מושלמת --

429
00:17:57,000 --> 00:18:00,000
לדאוג שהיא תגיע לקבוצת הטניס עד כיתה ה' ולאוניברסיטת ייל עד כיתה ז'.

430
00:18:00,000 --> 00:18:02,000
זה לא תפקידנו.

431
00:18:02,000 --> 00:18:04,000
התפקיד שלנו הוא להביט ולומר,

432
00:18:04,000 --> 00:18:07,000
"את יודעת מה? את אינך מושלמת, ויש בך מוכנות להתמודדות עם קושי,

433
00:18:07,000 --> 00:18:09,000
אך בד בבד, את ראויה לחוש נאהבת ושייכת".

434
00:18:09,000 --> 00:18:11,000
זהו תפקידנו.

435
00:18:11,000 --> 00:18:13,000
תראו לי דור של ילדים שגדל כך,

436
00:18:13,000 --> 00:18:16,000
וזה יעשה סוף לבעיות שאני סבורה שישנן כיום.

437
00:18:16,000 --> 00:18:20,000
אנו מעמידים פנים שמה שאנו עושים

438
00:18:20,000 --> 00:18:23,000
לא משפיע על אנשים אחרים.

439
00:18:23,000 --> 00:18:25,000
אנו עושים זאת בחיינו האישיים.

440
00:18:25,000 --> 00:18:27,000
ואנו עושים זאת באופן תאגידי --

441
00:18:27,000 --> 00:18:29,000
כאשר יש מימון חברות לפני פשיטת רגל, או דליפת נפט,

442
00:18:29,000 --> 00:18:31,000
החזרה של קו מוצרים --

443
00:18:31,000 --> 00:18:33,000
אנו מעמידים פנים שמה שאנו עושים

444
00:18:33,000 --> 00:18:36,000
אינו בעל השפעה עצומה על אנשים אחרים.

445
00:18:36,000 --> 00:18:39,000
הייתי אומרת לחברות האלה - זו לא תחרות רודיאו.

446
00:18:40,000 --> 00:18:42,000
אנו רק זקוקים מכם שתהיו אותנטיים וישרים

447
00:18:42,000 --> 00:18:44,000
ותאמרו "אנו מצטערים.

448
00:18:44,000 --> 00:18:47,000
נתקן את זה".

449
00:18:50,000 --> 00:18:52,000
אך יש דרך נוספת, ואשאיר אתכם איתה.

450
00:18:52,000 --> 00:18:54,000
זה מה שגיליתי:

451
00:18:54,000 --> 00:18:56,000
לתת לעצמנו להיראות,

452
00:18:56,000 --> 00:18:58,000
להיראות לעומק,

453
00:18:58,000 --> 00:19:01,000
להיראות בפגיעותנו;

454
00:19:01,000 --> 00:19:03,000
לאהוב בלב שלם,

455
00:19:03,000 --> 00:19:05,000
וזאת אפילו כשאין ערובה --

456
00:19:05,000 --> 00:19:07,000
וזה דבר קשה מאד,

457
00:19:07,000 --> 00:19:10,000
ואני יכולה לשתף אתכם שכהורה, זה קשה עד מאד --

458
00:19:12,000 --> 00:19:15,000
לתרגל הכרת תודה ושמחה

459
00:19:15,000 --> 00:19:17,000
באותם רגעים של אימה,

460
00:19:17,000 --> 00:19:19,000
כאשר אנו תוהים, "האמנם אני מסוגלת לאהוב אותך כל כך הרבה?

461
00:19:19,000 --> 00:19:21,000
האם אני יכולה להאמין בזה בלהט?

462
00:19:21,000 --> 00:19:24,000
האם אני יכולה להיות חדה וברורה לגבי זה?"

463
00:19:24,000 --> 00:19:26,000
רק בשביל לעצור מלכת ובמקום לדמיין את הקטסטרופה שעלולה להתרחש,

464
00:19:26,000 --> 00:19:29,000
להגיד, "אני פשוט אסירת תודה,

465
00:19:29,000 --> 00:19:32,000
שכן היכולת להרגיש פגיעה משמעותה להרגיש חי".

466
00:19:33,000 --> 00:19:36,000
ולסיום, מה שאני חושבת שהוא החשוב ביותר,

467
00:19:36,000 --> 00:19:39,000
היא להאמין שאנו טובים דיינו.

468
00:19:39,000 --> 00:19:41,000
כי כאשר אנו פועלים ממקום,

469
00:19:41,000 --> 00:19:44,000
אני מאמינה, שאומר "אני מספיק טוב",

470
00:19:45,000 --> 00:19:48,000
אנו מפסיקים לצעוק ומתחילים להקשיב,

471
00:19:49,000 --> 00:19:51,000
אנו מיטיבים יותר ונעימים יותר כלפי האנשים שסביבינו,

472
00:19:51,000 --> 00:19:54,000
ואנו מיטיבים ונעימים יותר כלפי עצמינו.

473
00:19:54,000 --> 00:19:56,000
זה כל מה שיש לי לומר. תודה לכם.

474
00:19:56,000 --> 00:19:59,000
(מחיאות כפיים)