הזהות שלי היא כוח העל שלי - לא מכשול
-
0:01 - 0:04על האריחים האדומים בסלון המשפחתי שלי
-
0:04 - 0:08הייתי רוקדת ושרה לשירי הסרט "ג'יפסי",
-
0:08 - 0:10בכיכובה של בט מידלר.
-
0:10 - 0:13(שרה) "היה לי חלום.
-
0:13 - 0:17חלום נפלא, אבא".
-
0:17 - 0:22הייתי שרה את זה בדחיפות
ובלהט הבוער של גיל 9 -
0:22 - 0:25שהיה לה, למעשה, חלום.
-
0:25 - 0:28החלום שלי היה להיות שחקנית.
-
0:28 - 0:32וזה נכון שמעולם לא ראיתי מישהו שנראה כמוני
-
0:32 - 0:33בטלויזיה או בסרטים,
-
0:33 - 0:39ונכון, המשפחה והחברים והמורים שלי
כולם כל הזמן הזהירו אותי -
0:39 - 0:42שאנשים כמוני לא מצליחים בהוליווד.
-
0:44 - 0:47אבל אני הייתי אמריקאית.
-
0:47 - 0:51ולימדו אותי להאמין שכל אחד
יכול להשיג כל דבר, -
0:51 - 0:55בלי קשר לצבע עורו,
-
0:55 - 0:57לעובדה שההורים שלי היגרו מהונדורס,
-
0:57 - 1:00לעובדה שלא היה לי כסף,
-
1:01 - 1:04לא הייתי צריכה שהחלום שלי יהיה קל,
-
1:04 - 1:06רק הייתי צריכה שהוא יהיה אפשרי.
-
1:08 - 1:09וכשהייתי בת 15,
-
1:11 - 1:14השגתי את האודישן המקצועי הראשון שלי.
-
1:14 - 1:18זה היה פרסומת למנויי כבלים
-
1:18 - 1:20או לערבות, אני לא ממש זוכרת.
-
1:20 - 1:21(צחוק)
-
1:21 - 1:25מה שאני כן זוכרת הוא שהמלהקת שאלה אותי,
-
1:26 - 1:31"תוכלי לעשות זאת שוב, אבל הפעם
תני לזה גוון יותר לטיני". -
1:33 - 1:35"אמממ, אוקיי.
-
1:35 - 1:38אז את רוצה שאני אעשה את זה בספרדית?"
שאלתי. -
1:38 - 1:43"לא, לא, תעשי את זה באנגלית,
פשוט שישמע לטיני". -
1:45 - 1:50"ובכן, אני ממוצא לטיני,
אז זה איך שגוון לטיני נשמע, לא?" -
1:51 - 1:54היתה שתיקה ארוכה ומעיקה,
-
1:54 - 1:55ואז לבסוף,
-
1:56 - 1:59"אוקיי, חמודה, לא משנה,
תודה רבה שבאת, ביי!" -
1:59 - 2:04לקח לי כמעט רוב הנסיעה הביתה להבין
שבבקשה שזה "ישמע יותר לטיני" -
2:04 - 2:07היא ביקשה ממני לדבר באנגלית שבורה.
-
2:07 - 2:09ולא יכולתי להבין למה העובדה
-
2:09 - 2:14שאני בחורה לטינית אמיתית
-
2:14 - 2:16לא ממש הזיזה לה.
-
2:16 - 2:18בכל מקרה, לא קיבלתי את התפקיד.
-
2:18 - 2:22לא קיבלתי הרבה תפקידים
שאנשים חשבו שאתאים להם: -
2:22 - 2:24החברה של חבר הכנופיה,
-
2:24 - 2:27הגנבת החוצפנית,
-
2:27 - 2:30מקסיקנית מס' 2 בהריון.
-
2:30 - 2:31(צחוק)
-
2:31 - 2:35אלה היו סוגי התפקידים שהיו בנמצא
עבור מישהי כמוני. -
2:36 - 2:40מישהי שהם ראו כחומה מדי, שמנה מדי,
-
2:40 - 2:44ענייה מדי, לא מתוחכמת מספיק.
-
2:44 - 2:46התפקידים האלה היו סטריאוטיפים
-
2:46 - 2:49ולא יכלו להיות רחוקים יותר
מהמציאות האישית שלי -
2:49 - 2:52או מהתפקידים שחלמתי לגלם.
-
2:52 - 2:56רציתי לגלם אנשים שהיו מורכבים ורב-מימדים,
-
2:56 - 3:00אנשים שהתקיימו בלב חייהם שלהם.
-
3:00 - 3:05לא העתקי קרטון שעמדו ברקע
של החיים של מישהו אחר. -
3:05 - 3:07אבל כשהעזתי לומר את זה למנהל שלי --
-
3:07 - 3:11זה האדם שאני משלמת לו
לעזור לי למצוא הזדמנויות -- -
3:11 - 3:14התגובה שלו היתה
-
3:14 - 3:20"מישהו צריך לספר לבחורה הזאת
שיש לה ציפיות לא מציאותיות". -
3:22 - 3:24והוא לא טעה.
-
3:24 - 3:26אני מתכוונת, פיטרתי אותו, אבל הוא לא טעה.
-
3:26 - 3:28(צחוק)
-
3:28 - 3:33(מחיאות כפיים)
-
3:33 - 3:38כי כל פעם שניסיתי להשיג תפקיד שלא היה
סטריאוטיפ כתוב באופן גרוע, -
3:38 - 3:39הייתי שומעת,
-
3:39 - 3:43"אנחנו לא מחפשים ללהק
את התפקיד הזה באופן מגוון". -
3:43 - 3:47או, "אנחנו מתים עליה,
אבל היא יותר מדי אתנית". -
3:47 - 3:52או, "לצערנו, כבר יש לנו
לטינה אחת בסרט הזה". -
3:53 - 3:58המשכתי לקבל את אותו המסר שוב ושוב ושוב.
-
3:59 - 4:05שהזהות שלי היוותה מכשול עליו
היה עלי להתגבר. -
4:06 - 4:09אז חשבתי לעצמי,
-
4:09 - 4:11"בא נראה אותך, מכשול.
-
4:11 - 4:15אני אמריקאית. קוראים לי אמריקה.
-
4:15 - 4:19התאמנתי כל חיי לזה,
אני פשוט אפעל לפי החוקים, -
4:19 - 4:21אני אעבוד קשה יותר".
-
4:21 - 4:24וככה עשיתי, עבדתי הכי קשה שאפשר
-
4:24 - 4:27להתגבר על כל הדברים שאנשים אמרו שהם לרעתי
-
4:27 - 4:31נשארתי בצל כדי שהעור שלי לא יהיה חום מדי,
-
4:31 - 4:35הכנעתי ויישרתי את התלתלים שלי.
-
4:35 - 4:37ניסיתי שוב ושוב לרדת במשקל,
-
4:37 - 4:39קניתי בגדים מפוארים יותר ויותר יקרים.
-
4:39 - 4:41כל זה כדי שכשאנשים יסתכלו עלי,
-
4:41 - 4:46הם לא יראו לטינה שמנה מדי,
חומה מדי, ענייה מדי. -
4:48 - 4:50הם יראו למה אני מסוגלת.
-
4:50 - 4:53ואולי הם יתנו לי צ'אנס.
-
4:56 - 5:00ובהיפוך גורל אירוני,
-
5:00 - 5:04כשסוף סוף השגתי תפקיד
שיגשים את כל חלומותי, -
5:06 - 5:10היה זה תפקיד שדרש ממני
להיות בדיוק מי שהייתי. -
5:11 - 5:15אנה ב"נשים אמיתיות"
-
5:15 - 5:18היתה לטינה חומה, ענייה ושמנה.
-
5:20 - 5:25אף פעם לא ראיתי מישהו כמוה, מישהי כמוני,
-
5:25 - 5:29שהתקיימה במרכז סיפור החיים שלה.
-
5:29 - 5:31טיילתי ברחבי ארה"ב
-
5:31 - 5:33ולמספר רב של מדינות עם הסרט הזה
-
5:33 - 5:39שם אנשים, בלי קשר לגיל,
למוצא או לסוג הגוף שלהם, -
5:39 - 5:41מצאו את עצמם באנה.
-
5:41 - 5:45נערה מקסיקנית-אמריקאית שמנמנה בת 17
-
5:45 - 5:50המתמודדת עם נורמות תרבותיות
כדי להגשים את חלומה הלא-סביר. -
5:51 - 5:54למרות מה שאמרו לי כל חיי,
-
5:54 - 6:01ראיתי מעדות ראשונה שאנשים אכן רצו
לראות סיפורים על אנשים כמוני. -
6:01 - 6:04ושהציפיות הלא מציאותיות שלי
-
6:04 - 6:08לראות את עצמי מיוצגת באופן אותנטי בתרבות
-
6:08 - 6:10היו גם הציפיות של אחרים.
-
6:11 - 6:13"נשים אמיתיות"
-
6:13 - 6:18היה סיפור הצלחה ביקורתי, תרבותית וכלכלי.
-
6:18 - 6:21"מצויין", חשבתי, "עשינו את זה!"
-
6:22 - 6:25הוכחנו שלסיפורים שלנו יש ערך.
-
6:25 - 6:27הדברים הולכים להשתנות מעכשיו".
-
6:30 - 6:33אבל ראיתי איך מעט מאוד התרחש.
-
6:33 - 6:35לא היה מפל.
-
6:35 - 6:39אף אחד בתעשייה לא רץ לספר עוד סיפורים
-
6:39 - 6:45על קהל היעד שהיה רעב
ומוכן לשלם לראות אותם. -
6:47 - 6:51ארבע שנים לאחר מכן, כשזכיתי
לגלם את בטי המכוערת, -
6:52 - 6:55ראיתי את אותה התופעה מתרחשת.
-
6:55 - 6:59"בטי המכוערת" עלתה לשידור בארה"ב
עם 16 מיליון צופים -
6:59 - 7:03והיתה מועמדת ל11 פרסי אמי בשנתה הראשונה.
-
7:05 - 7:09(מחיאות כפיים)
-
7:09 - 7:14אבל למרות הצלחתה של "בטי המכוערת",
-
7:14 - 7:17לא תשודר עוד תכנית טלויזיה
-
7:17 - 7:19שכיכבה בה שחקנית לטינית
-
7:19 - 7:22בטלויזיה האמריקאית לעוד שמונה שנים.
-
7:25 - 7:27עברו מאז 12 שנים
-
7:27 - 7:30מאז שהפכתי ללטינה הראשונה והיחידה
-
7:30 - 7:33שאי פעם זכתה בפרס אמי על תפקיד ראשי.
-
7:34 - 7:37זה אינו מקור לגאווה.
-
7:37 - 7:39זה עניין של תסכול עמוק.
-
7:39 - 7:42לא בגלל שהפרסים מוכיחים את ערכנו,
-
7:42 - 7:46אלא בגלל שהאנשים אותם
אנחנו רואים מצליחים בעולם -
7:46 - 7:49מלמדים אותנו איך לראות את עצמנו,
-
7:49 - 7:51איך לחשוב על הערך העצמי שלנו,
-
7:51 - 7:54איך לחלום את העתיד שלנו.
-
7:54 - 7:56ובכל פעם שאני מתחילה לפקפק בכך,
-
7:56 - 8:01אני נזכרת שהיתה אותה ילדה קטנה,
שחיה בעמק הסוואט בפקיסטן. -
8:01 - 8:04ואישהו, היא השיגה כמה דיסקים
-
8:04 - 8:06של סדרת טלויזיה אמריקאית
-
8:06 - 8:10בה היא ראתה את השיקוף
של החלום שלה להיות סופרת. -
8:11 - 8:15באוטוביוגרפיה שלה, מלאלה כתבה,
-
8:15 - 8:17"התחלתי להתעניין בעיתונאות
-
8:17 - 8:20אחרי שראיתי איך המילים שלי יצרו הבדל
-
8:20 - 8:24וגם מצפיה בדיסקים של "בטי המכוערת"
-
8:24 - 8:27על החיים במגזין אמריקאי".
-
8:27 - 8:34(מחיאות כפיים)
-
8:34 - 8:38במשך 17 שנים בקריירה שלי
-
8:38 - 8:43הייתי עדה לכוח שיש לקולות שלנו
-
8:43 - 8:46כשהם יכולים להשיג נוכחות בתרבות.
-
8:47 - 8:49ראיתי את זה.
-
8:49 - 8:52חייתי את זה, כולנו ראינו את זה.
-
8:52 - 8:55בבידור, בפוליטיקה,
-
8:55 - 8:59בעסקים, בשינוי חברתי.
-
8:59 - 9:03אי אפשר להתעלם מזה --
נוכחות יוצרת אפשרות. -
9:05 - 9:07אבל במשך 17 השנים האחרונות,
-
9:07 - 9:10שמעתי גם את אותם התירוצים
-
9:10 - 9:14למה חלק מאתנו יכולים להשיג נוכחות בתרבות
-
9:14 - 9:15וחלק מאתנו לא יכולים.
-
9:17 - 9:19לסיפורים שלנו אין קהל יעד,
-
9:19 - 9:22החוויות שלנו לא מהדהדות במיינסטרים,
-
9:22 - 9:26הקולות שלנו מהווים סיכון כלכלי גדול מדי.
-
9:28 - 9:30רק לפני כמה שנים, הסוכן שלי התקשר
-
9:30 - 9:33כדי להסביר לי למה לא קיבלתי תפקיד בסרט.
-
9:33 - 9:35הוא אמר, "הם אהבו אותך
-
9:35 - 9:39והם ממש ממש רוצים ללהק באופן מגוון,
-
9:39 - 9:44אבל הסרט בלתי ניתן למימון עד
שלא ילהקו את התפקיד הלבן קודם". -
9:47 - 9:49הוא העביר לי את המסר בלב שבור
-
9:49 - 9:53ובטון ששידר "אני יודע עד כמה זה הזוי".
-
9:55 - 10:01אבל בכל זאת, בדיוק כמו
מאות הפעמים שלפני כן, -
10:01 - 10:03הרגשתי את הדמעות זולגות במורד פני.
-
10:04 - 10:08והדקירה של הדחיה עלתה בתוכי
-
10:08 - 10:10ואז הקול של הבושה גער בי,
-
10:10 - 10:14"את אישה בוגרת, תפסיקי לבכות על התפקיד".
-
10:15 - 10:19במשך שנים עברתי את התהליך הזה
של קבלת הכישלון כשלי -
10:19 - 10:23ואז תחושת הבושה העמוקה
שלא יכולתי להתגבר על המכשולים. -
10:25 - 10:26אבל הפעם, שמעתי קול חדש.
-
10:28 - 10:31קול שאמר, "אני עייפה.
-
10:32 - 10:34הספיק לי".
-
10:34 - 10:35קול שהבין
-
10:35 - 10:40שהדמעות והכאב שלי לא היו על אובדן התפקיד.
-
10:40 - 10:44הם היו על מה שבאמת נאמר עלי.
-
10:44 - 10:48מה שנאמר עלי כל חיי
-
10:48 - 10:51על ידי מנכ"לים ומפיקים
-
10:51 - 10:54במאים וכותבים וסוכנים ומנהלים
-
10:54 - 10:57ומורים וחברים ומשפחה.
-
10:57 - 11:00על שאני אדם בעל ערך פחות.
-
11:01 - 11:04חשבתי שקרם הגנה ומחליקי שיער
-
11:04 - 11:08יביאו את השינוי במערכת הערכים המתחפרת הזו.
-
11:10 - 11:13אבל מה שהבנתי באותו הרגע
-
11:13 - 11:19היה שאני מעולם לא ביקשתי
מהמערכת להשתנות בעצם. -
11:19 - 11:25אני ביקשתי ממנה לתת לי להיכנס,
וזה לא אותו הדבר. -
11:26 - 11:29לא יכולתי לשנות את מה שהמערכת חשבה עלי,
-
11:29 - 11:32בזמן שאני האמנתי למה שהמערכת חשבה עלי.
-
11:33 - 11:35ואני באמת האמנתי בזה.
-
11:35 - 11:37אני, כמו כל מי שסביבי,
-
11:37 - 11:43האמנתי שזה בלתי אפשרי עבורי
להתקיים בחלום שלי כמו שאני. -
11:44 - 11:47והמשכתי לנסות להפוך לבלתי נראית.
-
11:50 - 11:55מה שזה חשף לי זה שזה אפשרי
-
11:55 - 12:00להיות האדם שבאמת רוצה לראות בשינוי
-
12:00 - 12:06ובמקביל להיות האדם שהמעשים שלו
שומרים על המציאות כמות שהיא. -
12:08 - 12:12וזה הוביל אותי להאמין שהשינוי
לא הולך לקרות -
12:12 - 12:15באמצעות האבחנה בין טובים לרעים.
-
12:15 - 12:18השיחה הזאת מוותרת לכולנו.
-
12:18 - 12:20כי רובנו לא טובים ולא רעים.
-
12:22 - 12:23השינוי יתרחש
-
12:23 - 12:25כלשכל אחד מאתנו יהיה את האומץ
-
12:25 - 12:29לערער על הערכים והאמונות הבסיסיים שלנו.
-
12:29 - 12:35ואז לוודא שהפעולות שלנו מגשימות
את הכוונות הכי טובות שלנו. -
12:37 - 12:40אני רק אחת מתוך מיליוני אנשים
-
12:40 - 12:43שאמרו לה שכדי להגשים את החלומות שלה,
-
12:44 - 12:46כדי לתרום את הכישרונות שלי לעולם
-
12:46 - 12:49עלי להתכחש לאמת של מי שאני.
-
12:50 - 12:54אני, לפחות, מוכנה להפסיק להתכחש
-
12:54 - 12:59ולהתחיל להתקיים כאני המלא והאותנטי.
-
13:00 - 13:03אם יכולתי לחזור ולומר משהו
-
13:03 - 13:08לאותה בת 9 שרקדה בסלון, וחלמה את חלומותיה,
-
13:08 - 13:09הייתי אומרת,
-
13:09 - 13:11הזהות שלי היא לא המכשול שלי.
-
13:12 - 13:14הזהות שלי היא כוח העל שלי.
-
13:15 - 13:18כי האמת היא,
-
13:18 - 13:20אני השתקפות של העולם.
-
13:21 - 13:24אתם ההשתקפות של העולם.
-
13:24 - 13:29ביחד, אנחנו ההשתקפות של העולם.
-
13:29 - 13:32וכדי שהמערכות שלנו ישקפו את זה,
-
13:32 - 13:35הן לא צריכות ליצור מציאות חדשה.
-
13:36 - 13:39הן רק צריכות להפסיק להתנגד לזו
שאנחנו כבר חיים בה. -
13:41 - 13:42תודה רבה.
-
13:42 - 13:46(מחיאות כפיים)
- Title:
- הזהות שלי היא כוח העל שלי - לא מכשול
- Speaker:
- אמריקה פררה
- Description:
-
more » « less
הוליווד צריכה להפסיק להתנגד למציאות של העולם, אומרת השחקנית, הבימאית והפעילה החברתית, אמריקה פררה. בסקירה של הקריירה שלה, היא קוראת לייצוג יותר אותנטי של התרבויות השונות בתקשורת - ושינוי באופן בו אנחנו מספרים את הסיפורים שלנו. "נוכחות יוצרת אפשרות", היא אומרת. "האנשים אותם אנחנו רואים שמצליחים בעולם מלמדים אותנו איך לראות את עצמנו, איך לחשוב על הערך שלנו, איך לחלום את העתיד שלנו".
- Video Language:
- English
- Team:
closed TED
- Project:
- TEDTalks
- Duration:
- 14:02
|
Ido Dekkers approved Hebrew subtitles for My identity is a superpower -- not an obstacle | |
|
|
Ido Dekkers accepted Hebrew subtitles for My identity is a superpower -- not an obstacle | |
|
|
Ido Dekkers edited Hebrew subtitles for My identity is a superpower -- not an obstacle | |
|
Yael Ring edited Hebrew subtitles for My identity is a superpower -- not an obstacle |