מה מגיע אחרי טרגדיה? מחילה.

בלילה נורא אחד ב-1995, נכדו בן ה-14 של פלס פליקס רצח את בנו של אזים קמיסה בטקס קבלה לחבורה שהוזן ע"י שימוש בסמים, אלכוהול ותחושה מזוייפת של שייכות. ההתקלות הקטלנית הזו שלחה את קמיסה ופליקס אל מסע בעמקי דרכי המדיטציה, לסלוח ולקבל את הסליחה - ובמעשה של אומץ לב ופיוס, שני האנשים נפגשו ויצרו קשר מתמשך. יחד, הם השתמשו בסיפורם כדי לקדם חברה טובה וסולחת יותר, בה קורבנות טרגדיה יכולים לגדול ולהירפא. התכוננו להתרגש מסיפורם העולה על כל דמיון. "שלום הוא אפשרי" אומר קמיסה, "איך אני יודע את זה? כי אני חי בשלום."

אזים קמיסה: לנו, האנשים
יש רגעים מכוננים רבים בחיים

לפעמים, הרגעים האלה הם מאושרים

ולפעמים הם שוברי - לב,

טרגיים.

אבל ברגעים מכוננים אלה,
אם אנו מסוגלים לבצע את הבחירה הנכונה,

אנחנו מבצעים נס

לעצמנו ולאחרים.

הבן היחיד שלי, טאריק, סטודנט באוניברסיטה,

נחמד, נדיב, כתב טוב, צלם טוב,

בעל שאיפות לעבוד עבור נשיונל ג'יאוגרפיק

מאורס לאשה יפהפיה,

עבד כשליח פיצה בימי שישי ושבת.

הוא נקרא אל כתובת מזויפת

בידי כנופיית צעירים.

ותוך טקס הקבלה אל כנופיה,

ילד בן 14 ירה והרג אותו.

המוות הפתאומי, חסר הסיבה,

של בן אנוש חף מפשע, לא חמוש;

הצער המציף של המשפחה;

הבלבול המוחלט כשאתה מנסה לקלוט
מציאות חדשה ומכוערת.

אין צורך לומר שזה הוביל
לעצירה מרסקת של חיי.

אחד הדברים הקשים ביותר
שנדרשתי אי פעם לעשות

היה להתקשר לאימו,
שגרה בעיר אחרת.

איך אומרים לאמא
שהיא לא עומדת לראות שוב את בנה,

או לשמוע אותו צוחק

או לתת לו חיבוק?

אני מקיים מצוות כמוסלמי סופי.

אני עושה מדיטציה שעתיים ביום.

ולפעמים,

עמוק בטראומה, עמוק בטרגדיה,

יש ניצוץ של צלילות.

אז מה שגיליתי בזמן המדיטציה שלי

הוא שיש קורבנות משני צידי הרובה.

קל לראות כיצד בני
היה קורבן של ילד בן 14,

קצת יותר מסובך לראות
שהוא היה קורבן של החברה האמריקאית.

וזה מעלה את השאלה:
ובכן, מי היא החברה האמריקאית?

ובכן, זה אתם ואני,

כי אני לא מאמין שחברה היא מקריות.

אני חושב שכולנו אחראים לחברה שיצרנו.

וילדים שהורגים ילדים
הם לא מסימניה של חברה מתורבתת.

וכך, ארבעה חודשים אחרי שטאריק מת,

פתחתי את קרן טאריק קאמיסה

והמטרה שלנו, בקרן טאריק קאמיסה

היא לעצור ילדים מלהרוג ילדים

על ידי שבירת המעגל של אלימות נוער.

ולמעשה יש לנו שלוש מטרות.

הראשונה, והחשובה ביותר,
היא לשמור על חייהם של ילדים

זה דבר שחשוב מאד לשעות.
אנו מאבדים כל כך הרבה על בסיס יומי.

המטרה השניה שלנו

היא להעצים את הבחירות הנכונות
כך שילדים לא יפלו בין הסדקים

ויבחרו בחיים של חבורות ופשע
וסמים ואלכוהול ונשק.

והמטרה השלישית שלנו היא
ללמד את העקרונות של אי-אלימות,

של אמפתיה, של חמלה,

של סליחה.

והתחלתי מעקרון בסיס מאד פשוט:

שאלימות היא מיומנות נרכשת.

אף ילד לא נולד אלים.

אם תקבלו את זה כאמת,

אי-אלימות יכולה גם היא
להיות מיומנות נרכשת,

אבל אתם חייבים ללמד את זה,

כי ילדים לא עומדים ללמוד את זה

דרך אוסמוזה.

מעט לאחר מכן,
הגעתי לאח שלי כאן,

עם הגישה ששנינו איבדנו ילד.

הבן שלי מת.

הוא איבד את נכדו
למערכת הכלא למבוגרים.

וביקשתי ממנו להצטרף אלי.

כמו שאתם רואים, 22 שנים לאחר מכן,
אנחנו עדיין כאן ביחד,

כי אני לא יכול להחזיר את טאריק
בחזרה מהמתים,

אתה לא יכול להוציא את טוני מהכלא,

אבל הדבר האחד שאנו יכולים לעשות

הוא לוודא שאף צעיר אחר בקהילה שלנו

לא גומר מת או בכלא.

ובעזרתו של אלוהים,

עמותת טאריק קמיסה משגשגת.

יש לנו מודל לבתי ספר בטוחים

שבהם יש ארבע תוכניות שונות.

הראשונה היא כנס איתי ועם פלס.

אנחנו מוצגים,

הנכד של האיש הזה הרג את הבן של האיש הזה,

והנה אנחנו כאן יחד.

יש לנו תוכנית לימודים כיתתית.

יש לנו תוכנית הדרכה של אחרי הלימודים
ויצרנו את מועדון השלום.

ואני שמח לחלוק איתכם

שמלבד לימוד העקרונות הללו של אי-אלימות,

אנו מצליחים לקצץ
את ההשהיה וההרחקה בשבעים אחוז.

שזה המון.

(תשואות)

שזה המון.

חמש שנים אחרי מותו של טאריק

ואחרי שאני השלמתי את מסעי אל המחילה,

הלכתי לראות את האיש הצעיר שהרג את הבן שלי.

הוא היה בן 19.

ואני זוכר את הפגישה הזו כי היינו --

הוא בן 37, עדיין בכלא --

אבל באותה פגישה ראשונה
מבטינו ננעלו.

אני הסתכלתי בעיניו,
הוא הסתכל בעיני,

ואני מסתכל בעיניו
מנסה למצוא רוצח, אבל לא מצאתי.

יכולתי להביט דרך עיניו אל תוך נשמתו

ולגעת באנושיות שבו ולגלות

שהניצוץ שבו אינו שונה מהניצוץ שבי

או שבכל אחד אחר כאן.

אז לא ציפיתי לזה.
הוא היה מלא חרטה.

הוא היה רהוט.
הוא היה בעל נימוסים.

ויכולתי לראות
שידי המושטת לסליחה שינתה אותו

וכך, קבלו בבקשה את אחי, פלס.

(תשואות)

פלס פליקס: טוני הוא בנה היחיד
של ביתי היחידה.

טוני נולד לביתי,

שהיתה בת 15 כשילדה את טוני.

אמהות היא העבודה הקשה ביותר
על כוכב הלכת הזה.

אין עבודה קשה על הכוכב הזה
יותר מלגדל בן אנוש אחר

ולוודא שהוא שמור, בטוח

וממוקם טוב על-מנת להצליח בחיים.

טוני חווה אלימות רבה בחייו כילד.

הוא ראה את אחד מבני הדודים שאהב

נרצח בברד של אש נשק אוטומטי

ומעורבות של כנופיות בלוס אנג'לס.

הוא חווה טראומות בכל כך הרבה דרכים.

טוני הגיע לגור איתי.

רציתי לוודא שיש לו את כל הדרוש לילד

כדי להיות אדם מצליח.

אבל בערב המסויים הזה

אחרי שנים שגר אצלי

ונאבק בכוח על מנת לנסות להצליח

ולחיות לפי הציפיות שלי שיהיה אדם מצליח,

ביום המסוים הזה,
טוני ברח מהבית בערב.

הוא הלך להיות עם אנשים
שחשב אותם לחברים שלו,

ניתנו לו סמים ואלכוהול

והוא לקח אותם

כי הוא חשב שזה יגרום לו להרגיש חופשי.

אבל כל מה שזה עשה
היה לגרום לחרדה שלו לגבור

וליצור...

חשיבה יותר רצחנית במוחו.

הוא הוזמן לשוד,

ניתן לו אקדח 9 מ"מ.

ובנוכחותו של ילד בן 18 שפיקד עליו

ושני ילדים שני 14 שהוא חשב לחבריו,

הוא ירה והרג את טאריק קמיסה,

בנו של האיש הזה.

אין שום מילים, אין שום מילים

שיכולות להעביר את הצער על אבדן של בן.

ברגע בו הבנתי שנכדי היה אחראי

לרצח של בן אנוש,

הלכתי לארון התפילה,
כמו שלימדוני הזקנים,

והתחלתי להתפלל ולעשות מדיטציה.

אחד הדברים המשותפים לי ולמר קמיסה,

ולא ידענו את זה, הוא שמלבד
העובדה ששנינו בני אנוש נהדרים,

שנינו עושים מדיטציה.

(צחוק)

זה עזר לי מאד

כי זה נתן לי הזדמנות לחפש הדרכה ובהירות

על הצורה בה אני רוצה להיות לעזר
לאיש הזה ומשפחתו באובדנם.

והנה,
תפילותי נענו.

כי הוזמנתי לפגישה בביתו של האיש הזה,

פגשתי את אימו, את אביו,

את אשתו, את אחיו, פגשתי את משפחתם.

והיתה לי הזדמנות לשהות בחברת אנשים
יראי אלוהים המובלים בידי איש זה,

שברוח הסליחה שלו,

יצר דרך, יצר לי הזדמנות

לתת ערך, ולחלוק איתו
ולחלוק עם ילדים

את החשיבות של הבנת הצורך
להיות עם מבוגר אחראי,

להתרכז בכעס שלך
בדרך בריאה,

ללמוד לעשות מדיטציה.

התוכניות שיש לנו בעמותת טאריק קמיסה

מספקות כל כך הרבה כלים שהילדים
ישימו בארגז הכלים שלהם

על מנת שיוכלו להשתמש בהם במהלך חייהם.

זה חשוב שילדינו יבינו
שמבוגרים אוהבים ומבינים

דואגים להם ומגבים אותם,

אבל זה גם חשוב שילדינו
ילמדו לעשות מדיטציה,

ילמדו לחיות בשלום,

ילמדו להיות מרוכזים

וילמדו לתקשר עם הילדים האחרים

בדרך נחמדה, אמפתית

בדרך אוהבת נפלאה.

אנו צריכים יותר אהבה בחברה שלנו

וזו הסיבה שאנחנו כאן
לחלוק את האהבה עם ילדים,

כי ילדינו יסללו עבורנו את הדרך,

כי כולנו נהיה תלויים יום אחד בילדינו.

כשנזדקן ונפרוש,
הם יחזיקו את העולם בשבילנו,

אז כמות האהבה שאנו נותנים להם,
היא זו שהם יחזירו לנו.

ברכות. תודה רבה.

(תשואות)

א"ק: אז נולדתי בקניה והתחנכתי באנגליה,

ואחי כאן הוא בפטיסט.

אני מוסלמי סופי מאמין.

הוא אפרו-אמריקאי,

אבל אני תמיד אומר לו,
אני האפרו-אמריקאי בקבוצה.

נולדתי באפריקה. אתה לא.

(צחוק)

והתאקלמתי כאזרח.

אני אזרח דור - ראשון.

וחשתי שאני, כאזרח אמריקאי,

חייב לקחת את האחריות

לרצח בני.

למה? כי האש נורתה מידי ילד אמריקאי.

ושלא תבינו אותי לא נכון,
הוא הרג את הבן היחיד שלי,

הוא צריך להיתלות מראש המגדל הגבוה ביותר.

אבל איך זה משפר את החברה?

ואני יודע שאתם בטח תוהים לעצמכם
מה קרה לאיש הצעיר.

הוא עדיין בכלא,
הוא נהיה בן 37 ב-22 בספטמבר,

אבל יש לי חדשות טובות.

אנחנו מנסים להוציא אותו משם כבר 12 שנים.

סוף סוף הוא יצטרף אלינו בעוד שנה מהיום.

(תשואות)

ואני מאד נרגש מכך,

כי אני יודע שהצלנו אותו,

אבל הוא יציל עשרות אלפי תלמידים

כשהוא יחלוק את עדותו

בבתי ספר שאנחנו נוכחים בהם על בסיס קבוע.

כשהוא יאמר לילדים
"כשהייתי בן 11, הצטרפתי לכנופיה.

כשהייתי בן 14 רצחתי את בנו של מר קמיסה.

ביליתי את יתר שנות העשרה שלי בכלא.

אני כאן כדי לומר לכם: זה לא שווה את זה"

אתם חושבים שילדים יאזינו לקול הזה?

כן, כי האינטונציה שלו

תהיה של אדם שלחץ על ההדק.

ואני יודע שהוא רוצה להשיב את השעון לאחור.

כמובן, שזה בלתי אפשרי.

הלוואי שכן. הייתי מקבל את בני חזרה.

לאחי היה את נכדו בחזרה.

אז אני חושב שזה מוכיח את כוחה של הסליחה.

אז מהו הלקח הגדול כאן?

אז אני רוצה לסיים את הקטע שלנו עם ציטוט,

שהוא הבסיס של הספר הרביעי שלי.

אשר אגב,

ההקדמה לספר הזה
נכתבה על-ידי טוני.

אז זה הולך ככה:
רצון טוב מתמשך יוצר חברות.

אתם לא יוצרים חברים על ידי ירייה בהם,
נכון?

אתם יוצרים חברים על ידי הצעת רצון טוב.

זה חייב להיות ברור.

אז רצון טוב מתמשך יוצר חברות,

חברות מתמשכת יוצרת אמון,

אמון מתמשך יוצר אמפתיה,

אמפתיה מתמשכת יוצרת חמלה,

וחמלה מתמשכת יוצרת שלום.

אני קורא לזה נוסחת השלום שלי.

זה מתחיל מרצון טוב, חברות,
אמון, אמפתיה, חמלה ושלום.

אבל אנשים שואלים אותי,
איך אתה מציע רצון טוב

לאדם שרצח את הבן שלך?

אני עונה להם,
עושים את זה דרך מחילה.

וזה ברור שזה עבד עבורי.

זה עבד עבור המשפחה שלי.

הנס הוא שזה עבד עבור טוני,

זה עבד עבור המשפחה שלו,

וזה יכול לעבוד עבורכם
ועבור המשפחות שלכם.

עבור ישראל ופלסטין,
צפון ודרום קוריאה,

עבור עירק, אפגניסטן וסוריה.

וזה יכול לעבוד עבור
ארצות הברית של אמריקה.

אז אני אותיר אתכן עם זה, אחיותי,

וכמה מאחיי --

(צחוק)

שלום הוא אפשרי.

איך אני יודע את זה?

כי אני חי בשלום.

תודה רבה לכם. נמסטה.

(תשואות)