הי,

שמי הרמן,

ותמיד נדהמתי כיצד השינויים 
החשובים והמשפיעים ביותר,

על התרבות והחברה שלנו, בעוצמה של צונאמי,

תמיד מגיעים מדברים

שאנחנו פחות חושבים שישפיעו כל כך חזק.

כמדען מחשבים,

אני זוכר מתי פייסבוק שימש רק 
לשיתוף תמונות בחדרי המעונות,

ותלוי את מי אתם שואלים,

כעת הוא מעורב בהפלת בחירות.

אני זוכר כשמטבע קריפטוגרפי 
מבוזר, או מסחר אוטומטי

היו סוג רעיונות של כמה מתמרדים

במוסדות הפיננסיים בעולם, למען מסחר אוטומטי,

או באינטרנט,עבור מטבע קריפטו,

וכעת הם מגיעים כדי לעצב
במהירות את הדרך בה אנו פועלים.

ואני חושב שכל אחד מכם
יכול להיזכר ברגע

שבו התעלמו או זלזלו באחד מרעיונות אלה,

ופתאום,אוי, מחיר הביטקוין הוא מה שהוא.

או, ווי, נחשו מי נבחר.

המציאות היא כזו, שמנקודת המבט שלי,

אני חושב שאנחנו עומדים להיתקל בכך שוב.

ואני חושב שאחד השינויים

הגדולים והמשפיעים ביותר על דרך החיים שלנו,

ועל הדרכים שחונכנו על פיהן,

וכנראה אפילו על הדרך שבה אנו מרוויחים כסף,

עומדים להגיע לא מבינה מלאכותית,

לא ממסע בחלל או ביוטכנולוגיה

כל אלה הן המצאות עתידיות חשובות מאוד --

אבל בחמש השנים הבאות,

אני חושב שזה יגיע ממשחקי וידאו.

אז זו טענה נועזת, בסדר.

אני רואה כמה פרצופים ספקניים בקהל.

אבל אם לרגע

ננסה להסתכל אילו משחקי וידאו
הופכים כבר היום לחלק מהחיים שלנו,

ומה התקדמות טכנולוגית קטנה

עומדת ליצור,

זה מתחיל להיות יותר בלתי נמנע.

ואני חושב שהאפשרויות מרגשות למדי.

אז בואו ונחשוב רגע כדי על קנה המידה.

2.6 מיליארד אנשים כבר משחקים במשחקים.

וזה מיליארד אנשים יותר מאשר לפני חמש שנים.

מיליארד אנשים נוספים באותה תקופה.

אין דת, או תקשורת שהתפשטו באופן כזה.

וכנראה שיהיו מיליארד נוספים

כשאפריקה והודו ישיגו את התשתית

כדי לממש במלואן את אפשרויות הגיימינג.

אבל מה שמיוחד בעיניי הוא - ולעתים קרובות 
מזעזע הרבה אנשים -

הוא שהגיל הממוצע של הגיימר, 
נסו לנחש, חישבו על זה.

הוא לא 6, לא 18,ולא 12.

הוא 34.

[הגיל הממוצע של גיימר אמריקאי]

זה יותר מבוגר ממני.

וזה אומר לנו משהו,

שזה כבר לא רק בידור לילדים יותר.

זה כבר מדיום כמו ספרות או כל דבר אחר

שהופך להיות חלק בסיסי מחיינו.

נתון סטטיסטי שאני אוהב הוא
שאנשים שבדרך כלל התחילו לשחק

ב 15 או 20 שנה האחרונות

בדרך כלל לא מפסיקים.

משהו השתנה באופן שהמדיום הזה מאורגן.

ויותר מזה, זה אינו סתם משחק יותר, נכון?

שמעתם כמה דוגמאות היום,

אבל אנשים מרוויחים כסף במשחקים.

ולא בדרכים המובנות.

כן, יש ספורט אלקטרוני, יש פרסים,

יש הזדמנות להרוויח כסף בצורה תחרותית.

אבל יש גם כאלה שמרוויחים
באמצעות שינוי תוכנות משחקים ובניית תוכן

בונים בהם יצירות אמנות.

כלומר, משהו בקנה מידה שדומה
לרנסנס הפלורנטיני,

קורה באייפון של ילדיכם, בסלון שלכם.

שמתעלמים ממנו.

ומה שאפילו יותר מרגש אותי זה 
מה שעומד לקרות.

וכשאתם חושבים על גיימינג,

אתם לבטח כבר מדמיינים

שהם כוללים את העולמות האינסופיים 
העצומים האלה,

אבל האמת היא

שהמשחקים היו מוגבלים ביותר
במשך זמן ארוך מאוד

בצורה כזו שאנחנו בתעשייה

ניסינו מאוד לחפות על כך עם 
תחבולות ככל שהיה ניתן .

המטפורה שאני אוהב להשתמש בה, 
אם תרשו לי לסטות לרגע,

הוא רעיון התיאטרון.

במשך 10 השנים האחרונות,

המשחקים קידמו באופן מסיבי את 
האפקטים הוויזואליים,

האֲפִיפוּת הפיזית של החלק הקדמי של משחקים.

אבל מאחורי הקלעים,

המציאות החווייתית הממשית של עולם המשחק

נותרה למרבה הצער מוגבלת.

אני אציג את זה לרגע בפרספקטיבה.

אני יכול לעזוב את התיאטרון הזה ממש כעת,

אני יכול לצייר גרפיטי כלשהו, 
להילחם, להתאהב.

אני יכול בעצם לעשות את 
כל הדברים האלה לאחר מכן,

אבל לכל זה תהיה השלכה.

זה יטלטל את המציאות --

כולכם תוכלו לקיים אינטראקציה 
עם זה באותו זמן.

זה יהיה מתמיד.

ואלו תכונות חשובות מאוד למה שהופך 
את העולם לאמיתי

עכשיו, מאחורי הקלעים במשחקים,

הייתה לנו מגבלה במשך הרבה מאוד זמן.

והיא, שמאחורי הרכיבים החזותיים,

המידע שמוחלף בפועל בין שחקנים או ישויות

בעולם משחק של יחיד

היה מאוד מוגבל

בגלל העובדה שמשחקים מתקיימים
בעיקר על שרת יחיד

או על מכשיר אחד.

אפילו ב"עולם הוורקראפט" ישנם למעשה 
אלפי עולמות קטנים יותר.

כשאתם שומעים על קונצרטים ב"פורטנייט",

אתם למעשה שומעים בערך אלפי קונצרטים קטנים.

כפי שנאמר מוקדם יותר היום,

מדורות, או ספות יחידות

לא ניתן להפגיש את הכל יחד.

ננסה לרגע להבין באמת מה זה אומר.

כשאתם מסתכלים על משחק,
אתם עשויים לראות אפקטים חזותיים יפים,

כל הדברים האלה שקורים מולכם.

אבל מאחורי הקלעים במשחק מקוון,

זה נראה כך.

למדען מחשבים,

כל מה שאתם רואים זה פשוט קצת מידע

שמוחלף בקומץ זעיר של ישויות
או של אובייקטים משמעותיים,

אתם עשוים לחשוב:"שיחקתי בעולם אינסופי."

ובכן יותר שיחקתם על הליכון.

כשהתהלכתם בדרכי העולם הזה,

גרמנו בחוכמה לחלקים ממנו 
שאינכם נמצא בתוכם, להיעלם,

ולחלקים ממנו שנמצאים מולכם, להופיע.

תכסיס טוב, אך זה לא הבסיס למהפכה

שהבטחתי לכם בתחילת השיחה הזו.

אבל המציאות היא, עבור אלה מכם
שהם גיימרים נלהבים

ושעשויים להתלהב מזה,

ועבור אלה מכם שמפחדים, ואולי לא יתלהבו,

כל זה עומד להשתנות.

כי סוף סוף, הטכנולוגיה נמצאת במקום

שממנו היא תעבור הרבה אל מעבר לגבולות
שראינו בעבר.

הקדשתי את הקריירה שלי לזה,

הרבה אחרים גם כן עובדים על הבעיה -

אני בקושי אקח קרדיט על זה לעצמי,

אבל אנחנו עכשיו במקום שממנו נוכל סוף סוף

לעשות את הדבר הקשה והבלתי אפשרי

ולשלב יחד אלפי מחשבים נפרדים

לסימולציות בודדות

שיהיו מתאימות דיין כדי לא להיות חד פעמיות,

אלא ניתנות לבנייה על ידי כל אחד.

ולהיות במקום

שממנו נוכל להתחיל לחוות את הדברים
שעדיין איננו יכולים לתפוס.

בואו וניקח רגע לדמיין את זה.

איני מדבר על סימולציות 
קטנות אינדיבידואליות

אלא על אפשרות מסיבית של
רשתות אינטראקציה ענקיות.

אירועים גלובליים ענקיים 
שיוכלו להתרחש בתוך זה.

דברים שאפילו בעולם האמיתי

מאותגרים לייצור בסוג כזה של מידה.

ואני יודע שחלק מכם הם גיימרים,

אז אני אראה לכם כמה קטעים של דברים אחדים

שאני די בטוח שמותר לי לעשות 
מבחינת כמה מהשותפים שלנו,

TED ואני דנו בכך הלוך ושוב.

אלה כמה דברים שלא הרבה אנשים ראו בעבר,

כמה חוויות חדשות שמופעלות על ידי
סוג זה של טכנולוגיה

אני פשוט אקח רגע כדי להראות לכם
כמה מהדברים האלה.

זהו עולם של משחק יחיד

עם אלפי אנשים שמשתתפים בעימות בו זמנית.

יש לו גם מערכת אקולוגית משלו,

תחושת טורף ונטרף משלו.

כל אובייקט שאתם רואים כאן הוא 
מדומה בדרך כלשהי.

זהו משחק שפותח על ידי אחת החברות 
הגדולות ביותר בעולם,

"נטאיז", חברת ענק סינית.

והם יצרו סימולציה יצירתית מסייעת

שבה קבוצות של שחקנים יכולות ליצור יחד,

על פני התקנים מרובים,

בעולם שלא נעלם כשאתם מסיימים.

זה מקום לספר סיפורים ולהנות מהרפתקאות.

אפילו מזג האוויר מדומה.

וזה די מדהים.

ואישית, זה החביב עלי ביותר.

זו קבוצת אנשים, פורצי דרך, בברלין,

קבוצה בשם "קלנג גיימז",

והם לגמרי מטורפים, והם יאהבו אותי
כשאני אומר את זה.

והם מצאו דרך לעצב, ביסודו של דבר, 
כוכב לכת שלם.

תהיה להם סימולציה עם 
מיליוני אנשים שאינם שחקנים

ושחקנים מועסקים.

הם למעשה לקחו את לורנס לסיג

כדי שיעזור להם להבין את ההשלכות הפוליטיות

של העולם שהם יוצרים.

זוהי מעין מערכת חוויות מדהימה

הרבה מעבר למה שיכולנו לדמיין,

שעכשיו יתאפשרו.

וזה רק הצעד הראשון בטכנולוגיה זו.

אז אם נעבור מעבר לזה, מה יקרה?

ובכן, מדע המחשב נוטה להיות מעריכי,

ברגע שאנחנו נפצח את הבעיות הקשות באמת.

ואני די בטוח שבקרוב מאוד,

נהיה במקום שבו נוכל לגרום

לסוג זה של כוח חישובי להיראות כמו כלום.

וכשזה קורה, ההזדמנויות ...

שווה לנסות ולדמיין לרגע 
על מה אני מדבר כאן.

מאות אלפים, או מיליוני אנשים

יכולים לאכלס את אותו מרחב.

הפעם האחרונה שלמישהו מאיתנו כזן

הייתה הזדמנות לבנות או לעשות משהו יחד

עם כל כך הרבה אנשים, היתה בעת העתיקה.

והנסיבות היו פחות מיטביות.

בעיקר סכסוכים או בניית פירמידות.

לאו דווקא הדבר הטוב ביותר עבורנו
כדי לבלות בעשייה.

אבל אם מפגישים יחד כל כך הרבה אנשים,

סוג החוויה המשותפת שיכולה ליצור ...

אני חושב שזה מפעיל בנו שריר חברתי

שאיבדנו ושכחנו.

ואפילו מעבר לכך,

נחשוב לרגע מה זה אומר

לגבי מערכות יחסים, לגבי זהות.

אם נוכל להעניק זה לזה עולמות,
חוויות בקנה מידה גדול

במקום שבו נוכל לבלות 
כמות משמעותית של זמננו,

נוכל לשנות את המשמעות של להיות יחידני.

נוכל לעבור אל מעבר לזהות יחידה

למערכת מגוונת של זהויות אישיות.

המגדר, המירוץ,התכונות האישיות שנולדתם איתן

יכולים להיות משהו שתרצו להתנסות איתם אחרת.

תוכלו להיות מישהו שרוצה להיות 
יותר מאדם אחד.

כולנו, בפנימיותנו, אנשים רבים.

לעתים רחוקות מתקבלת ההזדמנות להפגין את זה.

זה גם קשור לאמפתיה.

יש לי סבתא

שאין לי איתה, פשוטו כמשמעו,
שום דבר במשותף.

אני אוהב אותה מאוד,

אבל כל סיפור שלה מתחיל בשנת 1940
ומסתיים מתישהו ב -1950.

וכל סיפור שלי קורה 50 שנה מאוחר יותר.

אבל אם היינו יכולים לגור יחד,

לחוות דברים יחד,

שלא התמעטו עקב חולשה פיזית או חוסר הקשר,

ליצור הזדמנויות יחד,

זה משנה דברים, זה מאגד אנשים בדרכים שונות.

אני נדהם מכך שהמדיה החברתית
העצימה את ההבדלים הרבים בינינו,

וממש גרמה לנו להיות יותר מי שאנחנו
בנוכחות אנשים אחרים.

אני חושב שמשחקים באמת יכולים להתחיל ליצור

בשבילנו הזדמנות לחוש שוב אמפתיה.

לחלוק מצוקה משותפת, הזדמנות משותפת.

אני מתכוון, שסטטיסטית, ברגע זה בזמן,

יש אנשים שנמצאים בצדדים המנוגדים של סכסוך,

ששודכו יחד למשחק

והם אפילו לא יודעים את זה.

זו הזדמנות מדהימה לשנות את הדרך 
בה אנו מסתכלים על הדברים.

ולבסוף, לציניקנים מביניכם,

שאולי לא חושבים שעולמות וירטואליים 
ומשחקים הם ממש לטעמם.

יש מציאות שעליכם לקבל,

והיא שההשפעה הכלכלית של הדבר 
שעליו אני מדבר

תהיה משמעותית.

כרגע אלפי אנשים מועסקים
בגיימינג במשרה מלאה.

בקרוב זה יהיה מיליוני אנשים.

בכל מקום שיש טלפון נייד, תהיה עבודה.

הזדמנות למשהו יצירתי ועשיר

שמניב הכנסה, ולא משנה 
באיזו מדינה אתם נמצאים,

ולא משנה אילו כישורים או הזדמנויות 
תחשבו שיש לכם.

כנראה הדולר הראשון שרוב הילדים 
שנולדו היום, ירוויחו

עשוי להיות במשחק.

ויהיה מסלול חלוקת העיתונים
החדש,

שיהווה את ההזדמנות החדשה להכנסה

בתקופת חייכם המוקדמת ביותר.

אז אני רוצה לסיים עם תחינה כמעט,

יותר ממחשבות,

תחושה של, האופן בו עלינו להתמודד 
עם ההזדמנות החדשה הזו

קצת שונה מאלה שהיו לנו בעבר

זו צביעות לשמה כשטכנולוג נוסף

יעמוד על הבמה ויאמר,

"העתיד יהיה נפלא, הטכנולוגיה תתקן אותו."

והמציאות היא, שיהיו לזה חסרונות.

אבל חסרונות אלו רק יתעצמו

אם הגישה שלנו , שוב תהיה,
צינית ומזלזלת,

לגבי ההזדמנויות שזה מציג.

הדבר הגרוע ביותר שנוכל לעשות

הוא לתת לאותן ארבע או חמש חברות

לשלוט בסופו של דבר בעוד מרחב סמוך,

(מחיאות כפיים)

כי הם לא רק יגדירו איך ומי מרוויח מזה כסף.

המציאות היא שאנחנו מדברים עכשיו
על הגדרת האופן בו אנו חושבים,

מהם החוקים בנושאי זהות ושיתוף פעולה,

הכללים בעולם שאנו חיים על פיהם,

זה חייב להיות משהו שכולו בבעלותנו,

שכולנו יוצרים ביחד.

אז, הבקשה האחרונה שלי ממש מופנית
לאותם מהנדסים,

לאותם מדענים, לאותם אמנים,
שיושבים בקהל היום.

אולי חלקכם חלמו על עבודה 
שקשורה למסעות בחלל.

המציאות היא שיש עולמות שאתם 
יכולים לבנות ממש כאן, ממש עכשיו,

שיכולים לשנות את חייהם של האנשים.

יש עדיין גבולות טכנולוגיים ענקיים

שצריך להתגבר עליהם כאן,

בדומה לאלה שהתמודדנו איתם 
בבניית האינטרנט המוקדם.

כל הטכנולוגיה מאחורי עולמות וירטואליים
היא שונה.

אז הבקשה שלי מכם היא זו:

בואו ונהיה מעורבים, 
בואו וניקח כולנו חלק בזה,

בואו וננסה באמת להפוך את זה למשהו
שאנחנו מעצבים בצורה חיובית,

במקום ששוב יעשו זאת עבורנו.

תודה רבה,

(מחיאות כפיים)