WEBVTT

00:00:00.817 --> 00:00:04.087
אז חוויתי חוויה מאוד מעניינת

00:00:04.111 --> 00:00:05.261
לפני חמש שנים.

00:00:06.278 --> 00:00:09.103
אתם יודעים, אני ובעלי, יצאנו לקניות,

00:00:09.127 --> 00:00:10.720
כמו שאנחנו עושים כל יומיים,

00:00:10.744 --> 00:00:14.093
אבל הפעם מצאנו קפה מפונפן,

00:00:14.117 --> 00:00:17.839
אני מדברת על קפה של סחר הוגן,
אני מדברת על קפה אורגני,

00:00:17.863 --> 00:00:20.395
אני מדברת על קפה קנייתי, ממקור אחד

00:00:20.419 --> 00:00:22.152
שהחלטנו לבזבז את הכסף ולקנות.

NOTE Paragraph

00:00:23.252 --> 00:00:26.554
ואז הבעיה כבר התחילה,

00:00:26.578 --> 00:00:30.418
אתם יודעים, בעלי, הוא החליט 
שהקפה הזה הוא הרבה יותר טוב

00:00:30.442 --> 00:00:32.831
מהקפה הרגיל, הזול בהרבה שלנו,

00:00:32.855 --> 00:00:37.204
מה שגרם לי לדמיין חיים המבוססים 
רק על קפה מפונפן

00:00:37.228 --> 00:00:39.656
ואני ראיתי איך התקציב הביתי שלנו מתפוצץ.

NOTE Paragraph

00:00:39.680 --> 00:00:40.681
(צחוק)

NOTE Paragraph

00:00:40.705 --> 00:00:41.855
ויותר גרוע מזה ...

00:00:43.038 --> 00:00:46.140
אני חששתי שההשקעה הזאת תהיה לשווא.

00:00:46.164 --> 00:00:49.680
שלא נוכל לחוש בהבדל הזה למרות הכל.

00:00:51.355 --> 00:00:55.188
לרוע המזל, במיוחד עבור בעלי,

00:00:55.212 --> 00:00:58.332
הוא שכח לרגע שהוא נשוי לחוקרת מדעי המוח

00:00:58.356 --> 00:01:00.141
עם מומחיות במדעי האוכל.

NOTE Paragraph

00:01:00.165 --> 00:01:01.339
(צחוק)

NOTE Paragraph

00:01:01.363 --> 00:01:02.536
נכון?

00:01:02.560 --> 00:01:04.187
אז ללא דיחוי,

00:01:04.211 --> 00:01:06.428
אני פשוט העמדתי אותו למבחן.

00:01:07.126 --> 00:01:09.087
יצרתי ניסוי

00:01:09.111 --> 00:01:11.996
בו קודם כיסיתי את עיניו של בעלי.

NOTE Paragraph

00:01:12.475 --> 00:01:13.626
(צחוק)

NOTE Paragraph

00:01:13.650 --> 00:01:17.101
אז הכנתי את שני סוגי הקפה

00:01:17.125 --> 00:01:19.705
ואמרתי לו שאגיש לו אותם

00:01:19.729 --> 00:01:21.069
אחד כל פעם.

00:01:22.387 --> 00:01:24.236
עכשיו, בוודאות מוחלטת,

00:01:24.260 --> 00:01:26.678
בעלי תיאר את כוס הקפה הראשונה

00:01:26.702 --> 00:01:27.998
כיותר גסה ומרירה.

00:01:28.022 --> 00:01:30.752
אתם יודעים, קפה שיהיה אידיאלי לבקרים

00:01:30.776 --> 00:01:34.747
במטרה היחידה לעורר את הגוף בטעמו הבולט.

NOTE Paragraph

00:01:34.771 --> 00:01:36.874
(צחוק)

NOTE Paragraph

00:01:36.898 --> 00:01:39.762
כוס הקפה השניה, לעומת זאת,

00:01:39.786 --> 00:01:43.577
היתה פירותית ומדהימה.

00:01:43.601 --> 00:01:47.668
אתם יודעים, קפה שאפשר 
ליהנות ממנו בערב ולהירגע.

00:01:49.466 --> 00:01:52.299
בעלי לא ידע,

00:01:52.323 --> 00:01:55.648
שלא נתתי לו את שני סוגי הקפה.

00:01:55.672 --> 00:01:58.810
אני נתתי לו את אותה כוס הקפה בדיוק פעמיים.

NOTE Paragraph

00:01:58.834 --> 00:02:01.001
(צחוק)

NOTE Paragraph

00:02:01.358 --> 00:02:03.992
וברור שזאת לא היתה אותה כוס הקפה

00:02:04.016 --> 00:02:06.960
שפתאום הפכה מנוראית למדהימה.

00:02:07.270 --> 00:02:11.137
לא, ההבדל בטעמים היה תוצאה
של מוחו של בעלי.

00:02:11.521 --> 00:02:14.528
של הדעה המוקדמת שלו לגבי הקפה המפונפן

00:02:14.552 --> 00:02:17.941
שגרם לו לחוות הבדלי טעמים שפשוט לא היו שם.

00:02:19.640 --> 00:02:24.341
ובכן, לאחר שהצלתי את התקציב המשפחתי שלנו,

00:02:24.365 --> 00:02:26.048
וסיימנו לצחוק,

00:02:26.072 --> 00:02:27.247
אני במיוחד --

NOTE Paragraph

00:02:27.271 --> 00:02:28.278
(צחוק)

NOTE Paragraph

00:02:28.302 --> 00:02:31.268
התחלתי לתהות איך בדיוק קיבלנו

00:02:31.292 --> 00:02:34.894
שתי תגובות כל כך שונות מכוס קפה אחת.

00:02:35.331 --> 00:02:39.022
למה שבעלי ייצא בהצהרות כל כך חותכות

00:02:39.046 --> 00:02:43.493
תוך סכנה של השפלה ציבורית לשארית חייו?

NOTE Paragraph

00:02:43.517 --> 00:02:45.350
(צחוק)

NOTE Paragraph

00:02:46.831 --> 00:02:51.172
התשובה המדהימה היא שאני חושבת 
שאתם הייתם עושים את אותו הדבר.

00:02:51.196 --> 00:02:54.442
וזה האתגר הגדול ביותר בתחום המחקר שלי,

00:02:54.466 --> 00:02:57.776
להעריך מהי המציאות מאחורי התשובות

00:02:57.800 --> 00:02:58.966
שאנחנו מקבלים.

00:02:58.990 --> 00:03:01.801
כי איך נוכל להפוך את האוכל לטעים יותר

00:03:01.825 --> 00:03:05.419
אם אנחנו לא יכולים להסתמך על מה שאנשים 
בעצם אומרים שהם אוהבים?

NOTE Paragraph

00:03:06.728 --> 00:03:10.258
כדי להבין, הבא נראה איך אנחנו חשים מזון.

00:03:10.923 --> 00:03:13.241
כשאני שותה כוס קפה,

00:03:13.265 --> 00:03:17.407
אני חשה בכוס הקפה הזאת 
באמצעות חיישנים בגופי,

00:03:17.431 --> 00:03:21.878
מידע שאז מעובד לנוירונים 
שמופעלים במוח שלי.

00:03:22.570 --> 00:03:25.300
גלי אור מעובדים לצבעים,

00:03:25.324 --> 00:03:29.459
מולקולות בנוזל נקלטות 
על ידי חיישנים בפה שלי

00:03:29.483 --> 00:03:32.804
ומקוטלגות כאחד מתוך 
חמישה טעמים בסיסיים.

00:03:33.266 --> 00:03:37.496
שהם מלוח, חמוץ, מריר, מתוק ואוממי.

00:03:38.433 --> 00:03:41.734
מולקולות באוויר נקלטות 
על ידי חיישנים באף שלי

00:03:41.758 --> 00:03:43.292
ומעובדות לריחות.

00:03:43.704 --> 00:03:48.077
וכנ"ל לגבי מגע, טמפרטורה, צלילים ועוד.

00:03:48.394 --> 00:03:52.252
כל המידע הזה נקלט באמצעות החיישנים שלי

00:03:52.276 --> 00:03:55.545
ומעובד למידע המועבר 
באמצעות נוירונים במוח שלי.

00:03:55.569 --> 00:04:00.456
מידע שאז נארג יחד ומתגבש,

00:04:00.480 --> 00:04:03.331
כך שהמוח שלי מזהה

00:04:03.355 --> 00:04:09.112
שכן, כרגע שתיתי כוס קפה, 
וכן, אהבתי את זה.

00:04:09.763 --> 00:04:11.739
ורק אז,

00:04:11.763 --> 00:04:14.747
אחרי כל העבודה הנוירונית הקשה הזו,

00:04:14.771 --> 00:04:18.036
אנחנו חווים באופן מודע את כוס הקפה הזאת.

00:04:18.988 --> 00:04:22.922
וכאן הנקודה בה יש לנו טעות נפוצה מאוד.

NOTE Paragraph

00:04:23.473 --> 00:04:27.004
אנשים נוטים לחשוב שמה 
שאנחנו חווים באופן מודע

00:04:27.028 --> 00:04:30.218
חייב להיות שיקוף אמיתי אבסולוטי 
של המציאות.

00:04:30.588 --> 00:04:32.302
אבל כפי שכרגע שמעתם,

00:04:32.326 --> 00:04:35.842
ישנם הרבה שלבים של פרשנות נוירולוגית

00:04:35.866 --> 00:04:40.371
בין הפריט הפיזי והחוויה המודעת שלו.

00:04:40.395 --> 00:04:42.514
מה שאומר שלפעמים,

00:04:42.538 --> 00:04:46.341
החוויה המודעת הזאת היא לא ממש 
שיקוף של המציאות הזאת כלל.

00:04:46.720 --> 00:04:48.920
בדיוק כמו שקרה לבעלי.

00:04:49.818 --> 00:04:53.960
זאת מכיוון שגירויים פיזיים 
מסויימים הם כל כך חלשים

00:04:53.974 --> 00:04:58.347
שהם לא יכולים לפרוץ את המחסום 
ולהיכנס למוח המודע שלנו,

00:04:58.371 --> 00:05:00.253
בעוד שהמידע שכן נכנס

00:05:00.287 --> 00:05:04.373
יכול להתעוות בדרכו לשם 
בעזרת הדעות הקדומות שלנו.

00:05:04.824 --> 00:05:08.995
ולאנשים יש הרבה דעות קדומות.

NOTE Paragraph

00:05:11.649 --> 00:05:14.181
אם אתם יושבים כאן וחושבים

00:05:15.760 --> 00:05:18.776
שיכולתם להצליח יותר מבעלי,

00:05:18.800 --> 00:05:22.347
שאולי יכולתם להעריך 
את כוסות הקפה האלה נכון,

00:05:22.371 --> 00:05:25.180
אז אתם בעצם סובלים מדעה קדומה.

00:05:26.116 --> 00:05:28.585
דעה קדומה שנקראת "השטח המת".

00:05:28.609 --> 00:05:33.415
הנטיה שלנו לראות את עצמנו 
כבעלי פחות דעות קדומות ביחס לאחרים.

NOTE Paragraph

00:05:33.717 --> 00:05:34.907
(צחוק)

NOTE Paragraph

00:05:34.931 --> 00:05:36.858
וכן, אנו יכולים להיות בעלי דעות קדומות

00:05:36.858 --> 00:05:38.415
על הדעות הקדומות שיש לנו.

NOTE Paragraph

00:05:38.439 --> 00:05:39.440
(צחוק)

NOTE Paragraph

00:05:39.464 --> 00:05:41.588
לא מנסה להקל עליכם.

NOTE Paragraph

00:05:42.270 --> 00:05:46.896
דעה קדומה שאנחנו מכירים בתעשיית המזון
קשורה באדיבות.

00:05:47.619 --> 00:05:50.032
זאת היא דעה קדומה בה אנחנו מביעים דעה

00:05:50.056 --> 00:05:53.711
שנחשבת למקובלת מבחינה חברתית,

00:05:53.735 --> 00:05:56.400
אבל היא ממש לא הדעה האישית שלנו, נכון?

00:05:57.575 --> 00:06:00.130
ואותי זה מאתגר כחוקרת מזון.

00:06:00.154 --> 00:06:05.252
כי כשאנשים אומרים שהם אוהבים את 
המילקשייק מופחת הסוכר החדש שלי,

00:06:05.276 --> 00:06:06.458
האם הם באמת?

NOTE Paragraph

00:06:06.482 --> 00:06:07.537
(צחוק)

NOTE Paragraph

00:06:07.561 --> 00:06:09.910
או האם הם אומרים שהם אוהבים אותו

00:06:09.934 --> 00:06:12.915
כי הם יודעים שאני מקשיבה 
והם רוצים לרצות אותי?

00:06:13.544 --> 00:06:16.768
או אולי הם פשוט רוצים להישמע 
חטובים ובריאים באוזניי.

00:06:18.115 --> 00:06:19.718
אין לי איך לדעת.

00:06:19.742 --> 00:06:24.355
אבל יותר גרוע מזה, להם בעצמם אין איך לדעת.

00:06:25.348 --> 00:06:26.705
אפילו מעריכי מזון מיומנים,

00:06:26.729 --> 00:06:29.300
ואלה אנשים שאומנו במיוחד

00:06:29.324 --> 00:06:33.451
להפריד את חוש הריח ואת חוש הטעם,

00:06:33.475 --> 00:06:36.582
עדיין יש להם נטייה 
להעריך מוצרים כמתוקים יותר

00:06:36.606 --> 00:06:38.139
אם הם מכילים וניל.

00:06:38.455 --> 00:06:39.605
למה?

00:06:39.978 --> 00:06:43.128
ובכן, זה ודאי לא מפני שלווניל יש טעם מתוק.

00:06:44.510 --> 00:06:48.466
זה מפני שאפילו אותם אנשי מקצוע הם אנושיים,

00:06:48.490 --> 00:06:51.720
ואכלו הרבה קינוחים, כמונו,

00:06:51.744 --> 00:06:55.239
ולכן למדו לקשר בין מתיקות ווניל.

NOTE Paragraph

00:06:56.056 --> 00:06:58.570
אז טעם וריח ומידע חושי אחר

00:06:59.397 --> 00:07:02.484
מקושרים באופן בלתי הפיך בתודעה שלנו.

00:07:02.508 --> 00:07:05.434
אז מצד אחד, אנחנו יכולים להשתמש בזה,

00:07:05.458 --> 00:07:07.927
אנחנו יכולים להשתמש בחוויות המודעות האלה,

00:07:07.951 --> 00:07:12.220
להשתמש במידע הזה, לנצל אותו 
על ידי הוספת ווניל במקום סוכר

00:07:12.244 --> 00:07:13.844
להמתיק את המוצרים שלנו.

00:07:14.823 --> 00:07:17.149
אבל מצד שני,

00:07:17.173 --> 00:07:18.760
באמצעות ההערכות המודעות האלה,

00:07:18.784 --> 00:07:19.982
עדיין אין לי אפשרות לדעת

00:07:20.006 --> 00:07:22.871
אם אנשים באמת אהבו את המילקשייק 
מופחת הסוכר ההוא.

NOTE Paragraph

00:07:24.006 --> 00:07:25.791
אז איך אנחנו פותרים את הבעיה הזאת?

00:07:25.815 --> 00:07:28.077
איך אנחנו מעריכים למעשה מהי המציאות

00:07:28.101 --> 00:07:30.736
מאחורי הערכות המזון המודעות האלה?

00:07:30.760 --> 00:07:34.935
המפתח הוא להסיר את המחסום של המוח המודע

00:07:34.959 --> 00:07:38.231
ובמקום זאת להתמקד ישירות במידע המגיע למוח.

00:07:39.015 --> 00:07:40.316
ומסתבר

00:07:40.340 --> 00:07:43.407
שהמוח שלנו מכיל הרבה סודות מרתקים.

00:07:43.872 --> 00:07:48.940
המוח שלנו מקבל באופן קבוע מידע חושי 
מכל הגוף שלנו,

00:07:48.964 --> 00:07:51.321
שאת רובו אנחנו בכלל לא מודעים אליו,

00:07:51.345 --> 00:07:54.265
כמו מידע הטעם שאני מקבלת באופן קבוע

00:07:54.289 --> 00:07:56.158
ממערכת העיכול שלי.

00:07:56.647 --> 00:08:00.718
והמוח שלי גם מגיב לכל המידע החושי הזה.

00:08:01.274 --> 00:08:04.710
הוא ישנה את ההתנהגות שלי ללא ידיעתי,

00:08:04.734 --> 00:08:07.990
והוא יכול להרחיב את היקף האישונים שלי

00:08:08.014 --> 00:08:09.974
אם אני חווה משהו שאני באמת אוהבת.

00:08:10.355 --> 00:08:13.410
ויגביר את תפוקת הזיעה שלי במעט מאוד

00:08:13.434 --> 00:08:15.301
אם אותו הרגש היה עוצמתי.

00:08:16.300 --> 00:08:17.990
ובאמצעות סריקות מוחיות,

00:08:18.014 --> 00:08:21.280
אנחנו כיום יכולים להעריך 
את המידע הזה במוח.

NOTE Paragraph

00:08:22.021 --> 00:08:24.469
באופן אישי אני השתמשתי 
בטכניקת מיפוי מוח

00:08:24.493 --> 00:08:26.846
שנקראת "אלקטרואנספלוגרפיה",

00:08:26.870 --> 00:08:28.703
או אא"ג בקיצור,

00:08:28.727 --> 00:08:32.672
שכוללת חבישת כובע מלא באלקטרודות,

00:08:32.696 --> 00:08:35.164
128 במקרה שלי.

00:08:35.957 --> 00:08:39.568
כל אלקטרודה מודדת 
את הפעילות החשמלית במוח

00:08:39.592 --> 00:08:42.193
בדיוק של אלפית השניה.

00:08:43.640 --> 00:08:45.680
הבעיה היא,

00:08:45.704 --> 00:08:48.133
שלא רק המוח פעיל חשמלית,

00:08:48.157 --> 00:08:50.895
אלא גם שאר הגוף והסביבה

00:08:50.919 --> 00:08:53.633
שמכילים הרבה פעילות חשמלית כל הזמן.

00:08:53.657 --> 00:08:55.045
כדי לבצע את המחקר שלי

00:08:55.069 --> 00:08:58.069
אני אם כן צריכה להפחית את כל הרעש הזה.

00:08:58.411 --> 00:09:01.894
אז אני ביקשתי מהמשתתפים שלי 
לעשות מספר דברים.

00:09:02.427 --> 00:09:03.586
קודם כל,

00:09:03.610 --> 00:09:06.915
ביקשתי מהם להניח את ראשם במשענת סנטר

00:09:06.939 --> 00:09:09.360
כדי להימנע מתנועת שרירים מיותרת.

00:09:09.384 --> 00:09:13.379
גם ביקשתי מהם באותו הזמן 
לבהות במרכז מסך מוניטור

00:09:13.403 --> 00:09:16.172
כדי להימנע מתנועות עיניים 
ומצמוצים מיותרים.

00:09:16.196 --> 00:09:18.704
ואני אפילו לא יכולה לאפשר בליעה,

00:09:18.728 --> 00:09:23.320
אז ביקשתי מהמשתתפים שלי להוציא לשון

00:09:23.344 --> 00:09:25.352
מעל קערת זכוכית

00:09:25.376 --> 00:09:29.576
ואז כל הזמן שמתי גירויי טעם על הלשון,

00:09:29.600 --> 00:09:31.704
שאז טפטפו לתוך הקערה הזאת.

NOTE Paragraph

00:09:31.728 --> 00:09:33.212
(צחוק)

NOTE Paragraph

00:09:33.236 --> 00:09:37.379
ואז רק כדי להשלים 
את התמונה הנפלאה הזאת,

00:09:37.403 --> 00:09:39.990
גם סיפקתי למשתתפים שלי סינר

00:09:40.014 --> 00:09:43.117
בצבע ורוד או כחול, לפי בחירתם.

NOTE Paragraph

00:09:43.141 --> 00:09:47.228
(צחוק)

NOTE Paragraph

00:09:47.252 --> 00:09:49.366
נראה כמו חווית אכילה נורמלית, נכון?

NOTE Paragraph

00:09:49.390 --> 00:09:50.540
(צחוק)

NOTE Paragraph

00:09:51.585 --> 00:09:53.005
לא, ברור שלא.

00:09:54.546 --> 00:09:55.895
ויותר גרוע מזה,

00:09:55.919 --> 00:09:59.260
אני לא יכולה לשלוט 
על מה שהמשתתפים שלי חושבים.

00:09:59.284 --> 00:10:01.395
אז אני צריכה לחזור על ניסוי הטעם הזה

00:10:01.419 --> 00:10:02.569
מספר פעמים.

00:10:02.958 --> 00:10:05.789
אולי בפעם הראשונה הם חושבים 
על ארוחת הצהריים

00:10:05.813 --> 00:10:07.974
שיקבלו בתמורה להשתתפות בניסוי,

00:10:07.998 --> 00:10:11.296
או אולי בפעם השניה הם חושבים 
על חג המולד שמתקרב

00:10:11.320 --> 00:10:14.220
ומה לקנות לאמא השנה, אתם יודעים.

00:10:15.109 --> 00:10:19.236
אבל המשותף לכל התגובות הוא התגובה לטעם

00:10:19.260 --> 00:10:22.527
אז חזרתי על ניסוי הטעם הזה כמה פעמים.

00:10:22.871 --> 00:10:24.720
שישים, למעשה.

00:10:25.291 --> 00:10:26.911
ואז ערכתי ממוצע של התגובות

00:10:26.935 --> 00:10:29.839
כי תגובות שאינן קשורות לטעם ימחקו בממוצע.

NOTE Paragraph

00:10:30.307 --> 00:10:31.958
ובאמצעות שיטה זו,

00:10:31.982 --> 00:10:34.506
אנחנו ומעבדות אחרות,

00:10:34.530 --> 00:10:38.033
חקרנו כמה זמן עובר מהרגע 
שהאוכל נוגע בלשון שלנו

00:10:38.033 --> 00:10:41.012
עד שהמוח שלנו מפענח איזה טעם הוא חווה.

00:10:41.639 --> 00:10:44.853
מסתבר שזה קורה בתוך 
מאה אלפיות השניה הראשונות,

00:10:44.877 --> 00:10:47.853
זה בערך חצי שניה 
לפני שאנחנו אפילו מודעים לזה.

00:10:48.268 --> 00:10:50.080
ובהמשך, גם חקרנו

00:10:50.104 --> 00:10:53.903
את ההבדל בטעם בין סוכר וממתיקים מלאכותיים

00:10:53.927 --> 00:10:56.203
שבמחקר שלנו הם בעלי טעם ממש דומה.

00:10:56.563 --> 00:10:58.594
למעשה הם היו בעלי טעם כל כך דומה

00:10:58.618 --> 00:11:02.197
שחצי מהמשתתפים שלי יכלו 
רק בקושי להבדיל בטעם,

00:11:02.211 --> 00:11:04.536
בעוד שהחצי השני פשוט לא היה יכול.

00:11:05.015 --> 00:11:06.776
אבל באופן מדהים,

00:11:06.800 --> 00:11:09.926
כשבחנו את קבוצת המשתתפים הכללית,

00:11:09.950 --> 00:11:13.751
ראינו שהמוח אכן הצליח להבדיל בטעמים.

NOTE Paragraph

00:11:14.895 --> 00:11:17.754
אז באמצעות אא"ג ומכשירי סריקה מוחית אחרים

00:11:17.778 --> 00:11:19.938
ומדדים פיזיולוגים אחרים --

00:11:19.962 --> 00:11:21.133
זיעה וגודל אישונים --

00:11:21.157 --> 00:11:23.172
יש לנו צוהרים חדשים למוח שלנו.

00:11:23.625 --> 00:11:27.316
צוהרים שיאפשרו לנו להסיר 
את המחסום של המוח המודע

00:11:27.340 --> 00:11:29.523
לראות דרך הדעות הקדומות שיש לאנשים

00:11:29.547 --> 00:11:32.327
ואולי אפילו לקלוט הבדלי טעמים בלתי מודעים.

00:11:32.689 --> 00:11:37.000
וזאת הודות לכך שכעת אנו יכולים למדוד 
את התגובה הראשונית של אנשים לאוכל

00:11:37.024 --> 00:11:38.841
לפני שהם הופכים להיות מודעים לו,

00:11:38.865 --> 00:11:42.031
ולפני שהתחילו להסביר לעצמם 
למה הם אוהבים או לא אוהבים אותו.

00:11:42.476 --> 00:11:44.651
אנחנו יכולים למדוד 
את הבעות הפנים של אנשים,

00:11:44.675 --> 00:11:47.172
אנחנו יכולים למדוד להיכן הם מסתכלים,

00:11:47.196 --> 00:11:49.196
אנחנו יכולים למדוד את תגובת הזיעה שלהם,

00:11:49.220 --> 00:11:51.620
אנחנו יכולים למדוד את תגובת המוח שלהם.

00:11:52.030 --> 00:11:54.093
ובעזרת כל המדדים האלה

00:11:54.117 --> 00:11:56.455
אנחנו נוכל ליצור אוכל טעים יותר,

00:11:56.479 --> 00:11:58.876
כי אנחנו יכולים למדוד 
האם אנשים באמת אוהבים

00:11:58.900 --> 00:12:00.637
את אותו מילקשייק מופחת סוכר.

00:12:00.661 --> 00:12:04.764
ואנחנו יכולים ליצור אוכל בריא יותר
ללא ויתור על הטעם,

00:12:04.788 --> 00:12:07.561
כי אנחנו יכולים למדוד את התגובות 
לממתיקים שונים

00:12:07.585 --> 00:12:10.688
ולמצוא את הממתיק שנותן 
את התגובה שהכי דומה

00:12:10.712 --> 00:12:12.005
לתגובה לסוכר.

NOTE Paragraph

00:12:12.029 --> 00:12:14.704
ויותר מזה, אנחנו פשוט יכולים 
לעזור ליצור אוכל בריא יותר,

00:12:14.728 --> 00:12:17.695
כי אנחנו יכולים לעזור להבין 
איך אנחנו למעשה חשים אוכל

00:12:17.719 --> 00:12:18.986
מלכתחילה.

00:12:19.533 --> 00:12:22.200
משהו שאנחנו יודעים עליו מעט מאוד.

00:12:22.589 --> 00:12:25.920
לדוגמא, אנחנו יודעים שיש את 
אותם חמישה טעמים בסיסיים,

00:12:25.944 --> 00:12:28.187
אבל אנחנו חושדים שישנם עוד טעמים,

00:12:28.211 --> 00:12:33.188
ולמעשה, באמצעות שימוש באא"ג 
גילינו עדות לכך ששומן,

00:12:33.212 --> 00:12:35.799
מעבר לקליטתו על-ידי מרקם וריח,

00:12:35.823 --> 00:12:37.092
הוא גם בעל טעם.

00:12:37.553 --> 00:12:40.934
מה שאומר ששומן יכול להיות 
אותו טעם שישי בסיסי.

00:12:41.522 --> 00:12:45.879
ואם נוכל לגלות כיצד המוח שלנו 
מזהה שומן וסוכר,

00:12:45.903 --> 00:12:47.220
ואני רק חולמת כאן,

00:12:47.244 --> 00:12:48.736
אבל האם אז נוכל יום אחד

00:12:48.760 --> 00:12:52.798
ליצור מילקשייק ללא קלוריות שיהיה 
בעל אותו טעם ממש של זה האמיתי?

00:12:54.894 --> 00:12:57.172
או אולי נבין שאנחנו לא יכולים.

00:12:57.196 --> 00:12:59.766
כי באופן בלתי מודע אנחנו קולטים קלוריות

00:12:59.790 --> 00:13:02.574
באמצעות חיישנים במערכת העיכול שלנו.

00:13:03.137 --> 00:13:04.537
העתיד יגלה לנו.

NOTE Paragraph

00:13:05.978 --> 00:13:08.803
החוויה המודעת שלנו של אוכל

00:13:08.827 --> 00:13:13.791
היא רק קצה הקרחון של כלל חווית האוכל שלנו

00:13:13.815 --> 00:13:16.122
ובאמצעות מחקר החוויה הכוללת הזאת,

00:13:16.146 --> 00:13:19.022
המודעת והלא מודעת יחד,

00:13:19.046 --> 00:13:23.555
אני באמת מאמינה שנוכל 
ליצור אוכל טעים יותר לכולם.

NOTE Paragraph

00:13:23.579 --> 00:13:24.730
תודה רבה.

NOTE Paragraph

00:13:24.754 --> 00:13:29.920
(מחיאות כפיים)