זאת ג'ואנה.

ג'ואנה עובדת באוניברסיטה בפולין.

וביום שבת אחד בשלוש לפנות בוקר,

היא קמה, ארזה את התרמיל שלה

ונסעה יותר מאלף ק"מ,

רק כדי להשתתף בדיון פוליטי

עם אדם זר.

שמו כריסטוף, והוא מנהל לקוחות מגרמניה.

והשניים מעולם לא נפגשו לפני כן.

הם ידעו רק שהם לגמרי לא מסכימים 
בנוגע לפוליטיקה אירופית,

לגבי הגירה, או היחסים עם רוסיה,
או דברים כאלה.

והם התווכחו כמעט יום שלם.

ואחר כך, ג'ואנה שלחה לי אימייל קצת מרגיז.

"זה היה ממש מגניב, ונהניתי מכל רגע!"

(צחוק)

אלה הם טום מבריטניה ונילס מגרמניה.

גם הם לא הכירו זה את זה,

ושניהם אוהדים של קבוצות הכדורגל 
המקומיות שלהם,

כמו שאתם יכולים לתאר לעצמכם,
בורוסיה דורטמונד וטוטנהאם הוטספר.

אז הם נפגשו בדיוק במקום 
שבו הומצאו שורשי הכדורגל,

בשדה כלשהו בקיימברידג'.

והם לא התווכחו על כדורגל,

אלא על הברקזיט.

ואחרי שהם דיברו במשך שעות רבות
על הנושא השנוי במחלוקת הזה,

גם הם שלחו לי אימייל בלתי צפוי.

"זה היה נפלא, ושנינו נהנינו מזה מאוד."

(צחוק)

אז באביב 2019,

יותר מ-17,000 אירופאים מ-33 מדינות

נרשמו כדי להשתתף בוויכוחים פוליטיים.

אלפים חצו את הגבול 
כדי להיפגש עם אדם זר בעל דעה שונה,

והם כולם היו חלק מפרויקט שנקרא 
"אירופה מדברת."

דיבורים על פוליטיקה 
בין אנשים בעלי דעות שונות

נהפכו לעניין קשה מאוד,

לא רק באירופה.

משפחות מתפצלות, 
חברים מפסיקים לדבר זה עם זה.

כל אחד נשאר בבועה שלו.

ובועות הסינון האלה
מועצמות בידי הרשתות החברתיות,

אבל במקורן הן אינן תוצר דיגיטלי.

בועת הסינון תמיד היתה שם.

היא נמצאת בתוך הראש שלנו.

כמו שמחקרים רבים הראו שוב ושוב,

אנחנו, למשל, מתעלמים מעובדות 
שנוגדות את האמונות שלנו.

אז תיקון פייק ניוז הוא צעד הכרחי,

אבל זה לא מספיק כדי לגרום לחברה מפולגת

לחשוב על עצמה מחדש.

למרבה המזל, לפחות לפי חלק מהמחקרים,

ייתכן שיש דרך פשוטה לקבל נקודת מבט חדשה:

דיון אחד-על-אחד

עם מישהו שדעתו שונה משלכם.

הדבר מאפשר לכם לראות את העולם באופן אחר,

דרך העיניים של מישהו אחר.

אני העורך של Zeit Online,

אחד מארגוני החדשות המקוונות 
הגדולים בגרמניה.

ואנחנו יזמנו את מה שהפך ל"אירופה מדברת"
בתור תרגיל מערכת צנוע.

כמו הרבה עיתונאים,

הושפענו מטראמפ ומהברקזיט,

וגם גרמניה הלכה ונעשתה מפולגת,
במיוחד בנושא של הגירה.

אז הגעתם של יותר ממיליון פליטים
ב-2015 ו-2016

שלטה בדיון במידת מה.

וכשחשבנו על הבחירות המתקרבות אצלנו ב-2017

ידענו בוודאות שעלינו להמציא מחדש 
את האופן שבו אנחנו עוסקים בפוליטיקה.

אז כיאה לחנונים דיגיטליים,

חשבנו מן הסתם על הרבה רעיונות מוזרים
למוצרים דיגיטליים,

אחד מהם הוא טינדר לפוליטיקה --

(צחוק)

פלטפורמת דייטים לניגודים פוליטיים,

כלי שיעזור להפגיש אנשים בעלי דעות שונות.

והחלטנו לבדוק את זה

והשקנו את מה שאנשי היי-טק מכנים
"מוצר בר-קיימא מינימלי".

זה היה ממש פשוט.

קראנו לזה "גרמניה מדברת" --

והתחלנו את זה במאי 2017.

וזה היה ממש פשוט.

השתמשנו בעיקר בטפסים של גוגל,

כלי שכל אחד יכול להשתמש בו
כדי לעשות סקרים מקוונים.

והטמענו בתוכן שלנו שאלות פשוטות כמו זו:

"האם גרמניה הכניסה יותר מדי פליטים?"

אם הקלקתם כן או לא,

שאלנו אתכם עוד שאלות, כמו,
"האם המערב מתייחס לרוסיה באופן הוגן?"

או, "האם יש להתיר 
לזוגות הומוסקסואליים להינשא?"

ואם עניתם על כל השאלות האלה, 
שאלנו אתכם עוד שאלה אחת:

"האם תרצו לפגוש שכן 
שממש לא מסכים איתכם?"

(צחוק)

זה היה ניסוי ממש פשוט בלי שום תקציב.

אז ציפינו שבערך 100 אנשים יירשמו,

ותכננו לשדך את הזוגות באופן ידני.

ואחרי יום אחד, נרשמו 1000 אנשים.

אחרי כמה שבועות, נרשמו 12,000 גרמנים

כדי לפגוש מישהו בעל דעה שונה.

אז היתה לנו בעיה.

(צחוק)

אלתרנו אלגוריתם מהיר ומכוער

שימצא את את השידוך המושלם,

כמו אנשים שגרים כמה שיותר קרוב זה לזה 
שענו על השאלות

באופן הכי שונה.

הכרנו ביניהם באמצעות אימייל.

וכמו שאתם יכולים לדמיין, 
היו לנו הרבה חששות.

אולי אף אחד לא יבוא.

אולי כל הדיונים יהיו איומים.

או אולי יש לנו במאגר רוצח סדרתי.

(צחוק)

אבל אז, ביום ראשון אחד ביוני 2017,

קרה משהו נפלא.

אלפי גרמנים נפגשו בזוגות
ודברו בנחת על פוליטיקה.

כמו אנו.

הוא שוטר לשעבר שמתנגד -- או התנגד --
לנישואי הומוסקסואלים,

ואן, מהנדסת שגרה בשותפות ביתית

עם אישה אחרת.

והם דיברו במשך שעות על כל הנושאים

שבהם דעותיהם היו חלוקות.

בנקודה כלשהי, אנו סיפר לנו לאחר מכן,

הוא הבין שאן נפגעה מדבריו
בנוגע לנישואי הומוסקסואלים,

והוא התחיל להטיל ספק בהנחות שלו עצמו.

ואחרי שהם דיברו במשך שלוש שעות,

אן הזמינה את אנו למסיבת הקיץ שלה,

והיום, שנים לאחר מכן,

הם עדיין נפגשים מדי פעם והם חברים.

האלגוריתם שלנו שידך, לדוגמה, 
את פקיד בית המשפט הזה.

הוא גם דובר של המפלגה הפופוליסטית הימנית
AfD בגרמניה,

ואת היועצת הזאת לנשים בהריון.

היא היתה בעבר חברה פעילה במפלגה הירוקה.

אפילו שידכנו את המרצה הזה עם הסטודנט שלו.

(צחוק)

זה אלגוריתם.

(צחוק)

שידכנו גם חם עם כלתו,

כי מן הסתם, הם גרים קרוב זה לזה,
אבל הדעות שלהם שונות מאוד.

אז ככלל בסיסי,

לא צפינו, הקלטנו או תיעדנו את השיחות,

כי לא רצינו שאנשים יעמידו פנים בדרך כלשהי.

אבל במקרה אחד חרגתי מהכלל.

אני השתתפתי בעצמי.

וכך, בשכונה האופנתית שלי בברלין,
שנקראת פרנצלאואר ברג,

פגשתי את מירקו.

הנה אני מדבר עם מירקו.
מירקו לא רצה להיות בתמונה.

הוא מפקח במפעל,

והוא נראה כמו כל ההיפסטרים באזור שלנו,

עם זקן וכובע צמר.

דיברנו במשך שעות, וגיליתי שהוא אדם נפלא.

ועל אף שהיו לנו דעות שונות מאוד

בקשר לרוב הנושאים --

אולי חוץ מזכויות נשים,

נושא שבו לא הצלחתי להבין את מחשבותיו --

זה היה ממש נחמד.

אחרי הדיון שלנו, חיפשתי את מירקו בגוגל.

וגיליתי שבנעוריו הוא היה ניאו-נאצי.

אז התקשרתי אליו ושאלתי,

"למה לא סיפרת לי?"

והוא אמר, "אתה יודע, לא סיפרתי לך 
כי אני רוצה לשים את זה מאחורי.

אני לא רוצה לדבר על זה יותר."

אני חשבתי שאנשים עם עבר כזה 
לעולם לא יוכלו להשתנות,

והייתי צריך לשקול מחדש את ההנחות שלי,

כמו רבים מהמשתתפים ששלחו לנו אלפי אימיילים

וגם צילומי סלפי.

לא תועדה שום אלימות.

(צחוק)

ואנחנו לא יודעים אם חלק מהזוגות התחתנו.

(צחוק)

אבל אנחנו, לפחות, התלהבנו מאוד 
ורצינו לעשות את זה שוב,

במיוחד בגרסה 2.0,

רצינו להגדיל את מגוון המשתתפים,

כי מן הסתם בפעם הראשונה 
הם היו בעיקר קוראים שלנו.

וכך שיתפנו את המתחרים שלנו

וביקשנו מכלי תקשורת אחרים להצטרף.

תקשרנו באמצעות התוכנה סלאק.

ושיתוף הפעולה החי הזה 
בין 11 כלי תקשורת גרמניים מובילים

היה בהחלט עניין חסר תקדים בגרמניה.

מספר המשתתפים היה יותר מכפול:
הפעם נרשמו 28,000 אנשים.

ונשיא גרמניה --

אפשר לראות אותו פה במרכז התמונה --

הפך לפטרון שלנו.

וכך, אלפי גרמנים נפגשו שוב בקיץ 2018

כדי לדבר עם אדם אחר שיש לו דעה שונה.

הזמנו חלק מהזוגות לאירוע מיוחד בברלין.

ושם צולמה התמונה הזו,

שעד היום היא הסמל האהוב עליי
של "גרמניה מדברת."

רואים פה את הנריק, 
נהג אוטובוס ומאמן אגרוף,

ואת אנגלברט, מנהל מרכז סיוע לילדים.

הם ענו לכל שבע השאלות ששאלנו באופן שונה.

הם מעולם לא נפגשו לפני היום הזה,

והיה להם דיון אינטנסיבי מאוד

ונראה שהם בכל זאת מסתדרים

זה עם זה.

אז הפעם גם רצינו לדעת

אם לדיונים תהיה השפעה כלשהי על המשתתפים.

אז ביקשנו מחוקרים לסקור את המשתתפים.

ושני שלישים מהמשתתפים אמרו שהם למדו משהו

על הגישה של השותף שלהם.

שישים אחוזים אמרו
שנקודות המבט שלהם הצטלבו.

נראה שגם רמת האמון שלהם בחברה
עלתה אחרי האירוע,

כך לפי החוקרים.

תשעים אחוזים אמרו שהם נהנו מהדיון שלהם.

עשרה אחוזים אמרו שהם לא נהנו מהדיון,

שמונה אחוזים רק משום שהשותף שלהם לא הגיע.

(צחוק)

אחרי "גרמניה מדברת", פנו אלינו 
הרבה כלי תקשורת בינלאומיים,

והפעם החלטנו לבנות 
פלטפורמה רצינית ומאובטחת.

קראנו לה "המדינה שלי מדברת".

ובתקופה הקצרה הזו, "המדינה שלי מדברת"
כבר שימשה

ליותר מתריסר אירועים מקומיים ולאומיים

כמו Het grote gelijk בבלגיה
ו-Suomi puhuu בפינלנד

או "בריטניה מדברת" בבריטניה.

וכמו שציינתי בהתחלה, 
השקנו גם את "אירופה מדברת,"

יחד עם 15 כלי תקשורת בינלאומיים,

החל מה-Financial Times בבריטניה
ועד ל-Helsingin Sanomat בפינלנד.

אלפי אירופאים נפגשו עם אדם זר

כדי לנהל דיון פוליטי.

עד עכשיו פנו אלינו 
יותר מ-150 כלי תקשורת גלובליים,

ואולי יום אחד יהיה אירוע שייקרא
"העולם מדבר,"

עם מאות אלפי משתתפים.

אבל מה שחשוב זה לא המספרים,

מן הסתם,

מה שחשוב זה...

שבכל פעם ששני אנשים נפגשים 
כדי לדבר פנים אל פנים במשך שעות,

בלי שאף אחד אחר מקשיב,

הם משתנים.

וכך גם החברות שלנו.

הן משתנות לאט לאט, דיון אחר דיון.

מה שחשוב זה שאנחנו לומדים מחדש

איך לנהל דיונים כאלה פנים אל פנים,

בלי שאף אחד אחר מקשיב,

עם אדם זר.

לא רק עם אדם זר שהכירו לנו

דרך הטינדר של הפוליטיקה,

אלא גם עם אדם זר בפאב 
או בחדר הכושר או בוועידה.

אז בבקשה תפגשו מישהו

ותנהלו איתו דיון

ותיהנו מזה מאוד.

תודה.

(מחיאות כפיים)

וואו!

(מחיאות כפיים)