מתישהו סביב שנת 100 לפני הספירה

נתגלה השימוש המתועד הראשון
בנייר עטיפה.

זאת היתה מעין תערובת נייר דמוית-בד
ששימשה לעטיפת כסף, כמתנה,

בסין.

המסורת הזאת נמשכה
עד לתרבות הסינית המודרנית,

שבה ניתן כסף בצורה מסורתית
במעטפות אדומות וקטנות כמו זאת.

אבל מדוע היה להם צורך בכך
בשנת 100 לפנה"ס?

בימינו, יש לנו כנראה צורך
לעטוף את מתנותינו.

ובתרבויות רבות

אנו חשים צורך להסתיר
את מתנותינו מעיני זרים.

באורח הולם, היום בחרתי
להסתיר כאן משהו מעיני כולכם.

אבל עוד מעט אראה אותו.

תחילה, בואו ננסה משהו.

בואו ננסה לענות על השאלה הזאת.

אני רוצה שתדמיינו
משהו שמונח כרגע בידכם.

כל דבר שהוא:

עט, פנקס, סוודר, אוויר -
זה יכול להיות כלום.

אבל דמיינו את זה בידכם.

כעת קחו את הפריט הזה
והניחו אותו בקופסה.

סיגרו אותה היטב.

עיטפו אותה בנייר עטיפה נפלא
עשוי רדיד זהב

ולמעלה, קשרו סרט נאה.

כעת הפריט שלכם מונח
בחבילה עטופה למשעי.

קחו את אותו הפריט
והניחו אותו בידכם השניה,

חשוף, בלי כלום.

ותנו את שניהם לחבר או לחברה.

מה בעצם אנו נותנים למישהו
כשאנו עוטפים דבר ומצפינים אותו?

אני חושב שאנו נותנים משהו
מעבר למה שבפנים.

כי בפועל וגם באופן סמלי,

אנו מעניקים משהו
נוסף על המתנה.

אנו מעניקים את רעיון המתנה.

אנו מעניקים את הבלתי-נודע,

ציפיה,

שמובילה להתרגשות,

ואנו מעניקים את מה
שאלברט איינשטיין תיאר

כדבר הנפלא ביותר שביכולתנו לחוות:

אנו מעניקים את המסתורין.

וגם אם זה נשמע "כבד",

זה עדיין נכון.

כמי שעוסק ועובד באמנות המסתורין
באמצעות קסמים,

לא מרפה ממני הרעיון הזה,

של הענקת החוויה,

הענקת הבלתי-נודע.

וכשאתה מתחיל לחשוב על זה,

אתה מתחיל לשים לב
לא רק למה שאתה מראה,

אלא, ואולי חשוב יותר,
למה שאתה לא מראה.

למה הכוונה?

ובכן, אזדקק לעזרתם
של עוזר או עוזרת יפהפיים

וגם לאלה.

אדוני, היום אתה נראה יפהפה למדי.

(צחוק)

התהיה מוכן לעזור?
(גבר) כן.

נפלא. התוכל פשוט לבחור קלף? בסדר?

הנח את אצבעך
על אחד הקלפים האלה.

מושלם. זה? בסדר. מעולה.
אתה יכול לשבת.

אתה לא ראית את הקלף,
אני לא ראיתי אותו

וגם איש מלבדנו לא ראה אותו.

אשאיר אותו כאן.

אניח את זה בכיס המקטורן שלי,

כשהוא מעט בולט כדי שכולנו נוכל
להמשיך לעקוב אחריו, בסדר?

נוכל לנחש,
לנחש מה יש כאן בפנים,

אבל איננו באמת יודעים.

במכוון או לא,

יצרנו משהו חיוני
מבחינת מסורת המתנות -

ציפיה.

הציפייה נוצרת בעוד הרבה מקומות.

בכל יום, כשאנו מתעוררים,

כשאנו פוקחים את עינינו אל היום,

יש לנו מושג
איך הוא עשוי להסתיים.

יש לנו מושג מה אולי יקרה,
מה יש בתוכו,

אבל איננו באמת יודעים.

אנו מעניקים לעצמנו מתנה:

את מתנת היום.

את מתנת המתנה (גם ההווה).

(צחוק)

אז אולי אינכם תמיד יודעים

מה מצפה לכם בתוך המתנה,
בתוך היום,

אבל ידוע לכם איך זה עטוף,

איך זה נראה מבחוץ.

נייר עטיפה חום,

רדיד זהב,

מעטפה אדומה.

ולפעמים, המראה החיצוני

חשוב קצת יותר
ממה שאתם חושבים,

כי כמה זמן ממתינה המתנה
ומחכה שתיפתח?

כמה זמן נדרש
עד שתיפתח ותוכנה יתגלה?

חישבו על זה:

בפעם הבאה שתקבלו מתנה,
כל מתנה שתהיה,

שימו לב להרגשתכם
כשאתם אוחזים אותה בידיכם,

כשאתם מחזיקים את הבלתי-נודע,

כשאינכם יודעים מה יש בפנים.

כי לפעמים,

לא משנה כמה אפשרויות קיימות,

לא משנה מהם הסיכויים -

היופי בחיינו איננו בידיעה
מה מצפה לנו.

היופי בחיינו טמון בגילוי...

בגילוי עצמו.

(מחיאות כפיים)