כריס אבאני מהרהר על האנושיות

0:00 - 0:05

החיפוש התמידי שלי הוא אחר דרכים לרשום,
0:05 - 0:10

לשתף ולתעד סיפורים על אנשים, אנשים רגילים.
0:10 - 0:15

סיפורים המציעים שינוי, הנוטים לעבר הנשגב,
0:15 - 0:17

אך שהם לעולם לא רגשניים,
0:17 - 0:21

שאינם מפנים מבט מהחשוך ביותר שבנו.
0:21 - 0:24

כי אני באמת מאמין שאנו יפים ביותר
0:24 - 0:26

בשעה שאנו מכוערים ביותר.
0:26 - 0:30

כי זהו הרגע בו אנו באמת יודעים ממה אנו עשויים.
0:30 - 0:35

כפי שכריס אמר, גדלתי בניגריה
0:35 - 0:37

יחד עם דור שלם של סטודנטים, בשנות ה 80',
0:37 - 0:42

שהפגינו נגד דיקטטורה צבאית שבסופו של דבר הסתיימה.
0:43 - 0:45

אם כך, לא מדובר רק בי אלא בדור שלם.
0:45 - 0:47

אבל מה שלמדתי
0:48 - 0:52

הוא שהעולם אינו ניצל על ידי מחוות משיחיות גדולות
0:52 - 0:59

אלא בעזרת הצטברות פשוטה של מעשי חמלה עדינים, רכים, כמעט בלתי נראים
0:59 - 1:01

מעשי חמלה יומיומיים.
1:01 - 1:07

בדרום אפריקה ישנו ביטוי הנקרא אובונטו.
1:08 - 1:10

אובונטו נובע מפילוסופיה הטוענת
1:10 - 1:14

כי הדרך היחידה להיות אנושי היא אם אתה תשקף
1:14 - 1:16

את אנושיותי חזרה אלי.
1:16 - 1:20

אבל אם אתם כמוני, האנושיות שלי היא יותר כמו חלון.
1:20 - 1:22

אני לא באמת רואה אותה, לא שם לב אליה
1:22 - 1:25

עד אשר, אתם יודעים, יש חרק מת גדול על החלון.
1:25 - 1:29

ואז פתאום אני רואה אותה ובדרך כלל זה לא טוב.
1:29 - 1:31

זה קורה לרוב כשאני מקלל בפקק תנועה
1:32 - 1:35

מישהו שמנסה לנהוג במכוניתו ולשתות קפה
1:35 - 1:38

ולשלוח דוא"ל ולרשום פתקים.
1:39 - 1:42

מה שאובונטו למעשה אומר הוא
1:42 - 1:47

שאין דרך בה נוכל להיות אנושיים בלא אנשים אחרים.
1:47 - 1:50

זה בעצם מאד פשוט, אך גם מאד מורכב.
1:50 - 1:53

לכן, חשבתי שאפתח עם כמה סיפורים.
1:53 - 1:55

עלי לספר לכם סיפורים על אנשים יוצאי דופן,
1:55 - 1:57

ולכן חשבתי שאפתח עם אמא שלי.
1:58 - 1:59

(צחוק)
1:59 - 2:01

והיא הייתה גם כהה.
2:01 - 2:02

אימי הייתה אנגליה.
2:02 - 2:04

הורי נפגשו באוקספורד בשנות ה 50'
2:04 - 2:06

ואימי עברה לניגריה וחיה שם.
2:06 - 2:10

גובהה היה מטר ושישים, היא הייתה לוחמנית ואנגליה מאד.
2:10 - 2:13

זה ימחיש לכם עד כמה אימי אנגליה - למעשה הייתה, לא מזמן היא נפטרה.
2:13 - 2:17

היא באה לקליפורניה, ללוס אנג'לס, כדי לבקר אותי.
2:17 - 2:19

והלכנו למאליבו, שאכזבה אותה מאד.
2:19 - 2:21

(צחוק)
2:21 - 2:23

ואז הלכנו למסעדת דגים,
2:23 - 2:26

וצ'אד הבחור הגולש היה המלצר שלנו.
2:26 - 2:28

הוא ניגש אלינו ואימא שלי שאלה,
2:28 - 2:30

"האם יש לכם מנות מיוחדות, איש צעיר?"
2:30 - 2:34

וצ'אד אומר, "בטח, כאילו, יש לנו מן כזה סלמון כזה,
2:34 - 2:36

שמגולגל ככה בציפוי כזה של וואסאבי.
2:36 - 2:38

זה סוף הדרך".
2:38 - 2:41

ואימי פנתה אלי ושאלה,
2:41 - 2:43

"איזו שפה הוא מדבר?"
2:43 - 2:44

(צחוק)
2:44 - 2:46

עניתי, "אנגלית, אמא"
2:46 - 2:48

והיא נדה בראשה ואמרה
2:48 - 2:50

"או, האמריקאים האלו, נתנו להם שפה
2:50 - 2:52

מדוע אינם משתמשים בה?"
2:52 - 2:58

(צחוק)
2:58 - 3:02

וכך, אישה זו, שהמירה דתה מהכנסייה האנגליקנית
3:02 - 3:04

לקתוליות כאשר נישאה לאבי -
3:04 - 3:08

ואין קנאי יותר ממומר לקתולי -
3:08 - 3:12

החליטה ללמד באזורים הכפריים של ניגריה,
3:12 - 3:14

בעיקר בקרב נשות האיגבו,
3:14 - 3:16

את שיטת חישוב הביוץ,
3:16 - 3:20

שהיא אמצעי המניעה היחיד המאושר על ידי הכנסייה הקתולית
3:20 - 3:24

אך היא לא ידעה טוב את שפת האיגבו.
3:24 - 3:26

היא לקחה אותי איתה כדי שאתרגם.
3:26 - 3:28

הייתי בן שבע.
3:28 - 3:29

(צחוק)
3:29 - 3:31

ובכן, הנה נשים אלו
3:31 - 3:34

אשר מעולם לא דיברו על המחזור שלהן עם בעליהן,
3:34 - 3:38

ואני שואל אותן, "כל כמה זמן את מקבלת את המחזור שלך?"
3:38 - 3:39

(צחוק)
3:39 - 3:41

והאם את שמה לב להפרשות כלשהן?
3:41 - 3:42

(צחוק)
3:42 - 3:44

ועד כמה הפות שלך נפוח?
3:44 - 3:49

(צחוק)
3:49 - 3:52

והיא מעולם לא חשבה על עצמה שהיא פמיניסטית,
3:52 - 3:55

אימי, אבל היא נהגה לומר,
3:55 - 3:58

"כל מה שגבר יכול לעשות, אני יכולה לתקן".
3:58 - 4:04

(מחיאות כפיים)
4:05 - 4:10

וכאשר אבא שלי התלונן על מצב זה,
4:10 - 4:12

בו היא לוקחת איתה ילד בן שבע
4:12 - 4:14

כדי ללמד פיקוח ילודה, אתם יודעים,
4:14 - 4:16

הוא היה אומר "או, את הופכת אותו לאישה,
4:16 - 4:18

את מלמדת אותו כיצד להיות אישה".
4:18 - 4:20

אימי השיבה "מישהו צריך לעשות זאת"
4:20 - 4:21

(צחוק)
4:21 - 4:24

אישה זו - בזמן מלחמת ביאפרה,
4:25 - 4:27

נלכדנו במלחמה.
4:27 - 4:30

אימי הייתה עם חמישה ילדים קטנים.
4:30 - 4:33

לוקח לה שנה אחת, במעבר ממחנה פליטים אחד לאחר,
4:33 - 4:35

לפלס דרכה למסלול המראה ממנו נטוס החוצה מהמדינה.
4:35 - 4:41

בכל מחנה פליטים היא הייתה צריכה להתמודד עם חיילים
4:41 - 4:43

אשר רצו לקחת את אחי הבכור מרק, שהיה בן תשע,
4:43 - 4:45

ולהפוך אותו לילד חייל.
4:45 - 4:47

אתם יכולים לדמיין לעצמכם אישה זו שגובהה מטר ושישים,
4:47 - 4:50

עומדת מול גברים עם רובים הרוצים להרוג אותנו?
4:51 - 4:53

במהלך כל השנה הזו,
4:53 - 4:56

אימי לא בכתה אף לא פעם אחת, לא פעם יחידה.
4:56 - 4:58

אבל כאשר היינו בליסבון, בשדה התעופה,
4:58 - 5:00

עומדים לטוס לאנגליה,
5:00 - 5:03

אישה אחת ראתה את אימי לובשת את השמלה הזו,
5:03 - 5:07

שכובסה כל כך הרבה פעמים עד שהייתה למעשה שקופה,
5:07 - 5:10

יחד עם חמישה ילדים שנראים רעבים מאד,
5:10 - 5:12

והיא פנתה ושאלה אותה מה קרה.
5:12 - 5:13

והיא ספרה לאישה זו.
5:13 - 5:15

האישה רוקנה את המזוודה שלה
5:15 - 5:18

ונתנה לאימי את כל בגדיה, ולנו
5:18 - 5:21

ואת הצעצועים של ילדיה, שלא אהבו את זה כל כך, אבל...
5:21 - 5:22

(צחוק)
5:22 - 5:24

זו הייתה הפעם היחידה בה היא בכתה.
5:25 - 5:27

ואני זוכר ששנים אחר כך, כאשר כתבתי על אימי,
5:27 - 5:29

ושאלתי אותה "למה בכית אז?"
5:29 - 5:32

והיא אמרה "אתה יודע, אתה יכול לשריין את ליבך
5:32 - 5:35

כנגד כל סוג של צרה, כל סוג של זוועה.
5:35 - 5:40

אבל אקט פשוט של טוב לב מאדם זר
5:40 - 5:42

יפרום אותך".
5:46 - 5:50

הנשים הזקנות בכפר של אבי, לאחר מלחמה זו,
5:50 - 5:53

שיננו את השמות של כל מי שמת,
5:53 - 6:00

וקוננו בשירים המורכבים משמות אלו.
6:00 - 6:02

קינות כה מלנכוליות עד שהן צורבות אותך.
6:02 - 6:06

והן שרו אותן רק כאשר הן שתלו את האורז,
6:06 - 6:08

כאילו שהן זורעות את ליבות המתים
6:08 - 6:10

לתוך האורז.
6:10 - 6:12

אך כשהגיע זמן הקציר,
6:12 - 6:14

הן שרו שירים מלאי שמחה,
6:14 - 6:16

שהורכבו משמות כל אחד מהילדים
6:16 - 6:18

אשר נולדו באותה שנה.
6:19 - 6:23

ובעונה הבאה כאשר הן קוננו
6:23 - 6:26

הן החסירו מהקינה שמות של מתים,
6:26 - 6:28

במספר שווה למספר הנולדים.
6:28 - 6:34

בדרך זו, נשים אלו חוללו שינוי רב,
6:34 - 6:36

שינוי יפה.
6:36 - 6:40

האם ידעתם שלפני רצח העם ברואנדה
6:40 - 6:43

המילה לתיאור אונס והמילה לחתונה
6:43 - 6:45

היו אותה מילה עצמה?
6:46 - 6:50

אבל היום הנשים בונות מחדש את רואנדה.
6:50 - 6:53

האם ידעתם שאחרי האפרטהייד,
6:53 - 6:55

כאשר ממשלה חדשה נכנסה לבתי הפרלמנט,
6:55 - 6:59

לא היו שירותי נשים בבניין?
6:59 - 7:01

מה שמעלה אפשרות שהאפרטהייד
7:01 - 7:03

היה כולו עניינם של גברים.
7:04 - 7:08

כל זה אומר שלמרות הזוועה, ולמרות המוות,
7:08 - 7:11

נשים מעולם לא ממש נחשבו.
7:11 - 7:15

האנושיות שבהן לא הייתה עניין חשוב לנו.
7:16 - 7:19

כאשר גדלתי בניגריה -
7:19 - 7:21

ועדיף שלא אומר ניגריה, כי זה כללי מדי,
7:21 - 7:24

אלא באורהובו, חלק האיגבו של המדינה, ממנו אני בא,
7:24 - 7:27

היו תמיד טקסי חניכה לגברים צעירים.
7:27 - 7:31

לימדו גברים כיצד להיות גברים במובנים בהם הם אינם נשים,
7:31 - 7:33

זה מה שזה, בתמצית.
7:33 - 7:37

רבים מהטקסים היו כרוכים בהרג, הרג של חיות קטנות.
7:37 - 7:39

נתקדם, מלאו לי 13 -
7:39 - 7:42

כלומר, היה בזה היגיון שכן זו קהילה חקלאית,
7:42 - 7:44

מישהו היה צריך להרוג את החיות.
7:44 - 7:47

לא היו מרכולים שאפשר ללכת אליהם ולקנות סטייק קנגורו -
7:47 - 7:52

ובכן, מלאו לי 13, והיה תורי להרוג עז.
7:52 - 7:56

ואני הייתי ילד מוזר, רגיש, שלא באמת יכול לעשות את זה.
7:56 - 7:58

אבל הייתי חייב לעשות את זה.
7:58 - 8:00

והייתי אמור לעשות זאת לבדי.
8:00 - 8:02

אבל חבר שלי, בשם עימנואל,
8:02 - 8:04

שהיה הרבה יותר מבוגר ממני,
8:04 - 8:06

ושהיה ילד חייל במלחמת ביאפרה,
8:06 - 8:09

החליט לבוא איתי.
8:09 - 8:12

זה די עזר לי להרגיש טוב,
8:12 - 8:14

בגלל שהוא ראה הרבה דברים.
8:14 - 8:16

ובכן, כשגדלתי, הוא נהג לספר לי
8:16 - 8:18

סיפורים על איך דקר אנשים בכידון,
8:18 - 8:21

והמעיים שלהם נשפכו החוצה, אך הם עדיין המשיכו לרוץ.
8:21 - 8:24

אז הבחור הזה בא איתי,
8:24 - 8:27

ואני לא יודע אם אי פעם שמעתם עז, או ראיתם אחת -
8:27 - 8:29

הן נשמעות כמו בני אדם,
8:29 - 8:32

זו הסיבה שאנו מכנים טרגדיות "שירת העז".
8:32 - 8:37

החבר שלי בראד קסלר אומר שנעשינו אנושיים
8:37 - 8:39

רק כאשר התחלנו לגדל עיזים.
8:39 - 8:44

בכל אופן, לעז יש עיניים דומות לעיני ילד.
8:44 - 8:46

וכשניסיתי להרוג את העז הזו ולא יכולתי,
8:46 - 8:51

עימנואל התכופף, שם את ידו על הפה של העז,
8:51 - 8:54

מכסה את העיניים כך שלא אצטרך להביט בהן,
8:54 - 8:56

בעת שאני הורג את העז.
8:57 - 9:01

זה לא נראה הרבה בשביל בחור שראה כל כך הרבה,
9:01 - 9:03

ואשר עבורו להרוג עז וודאי נראה
9:03 - 9:05

כדבר שבשגרה.
9:05 - 9:09

ובכל זאת היה בו רצון לנסות להגן עלי.
9:11 - 9:13

הייתי רכרוכי.
9:13 - 9:15

בכיתי זמן רב.
9:15 - 9:17

ואחר כך, הוא לא אמר מילה,
9:17 - 9:19

הוא רק ישב שם וצפה בי בוכה במשך שעה.
9:19 - 9:21

ולאחר מכן הוא אמר לי,
9:21 - 9:26

זה תמיד יהיה קשה, אבל אם תבכה כך בכל פעם,
9:26 - 9:28

תמות משברון לב.
9:28 - 9:31

רק דע לך, שלפעמים מספיק
9:31 - 9:34

לדעת שזה קשה.
9:36 - 9:39

כמובן, דיבור על עיזים גורם לי לחשוב על כבשים,
9:39 - 9:41

ולא בדרכים טובות.
9:41 - 9:43

(צחוק)
9:43 - 9:47

אני נולדתי יומיים לאחר חג המולד.
9:47 - 9:50

ובילדותי, אתם יודעים, קיבלתי עוגה והכול,
9:50 - 9:54

אבל לא קיבלתי מתנות כי ... נולדתי יומיים אחר חג המולד.
9:55 - 9:58

וכך, הייתי כבן תשע ודודי בדיוק חזר מגרמניה,
9:58 - 10:01

והתארח אצלנו כומר קתולי,
10:01 - 10:03

אימי כיבדה אותו בכוס תה,
10:03 - 10:07

ופתאום דודי אומר "היכן המתנות של כריס?"
10:07 - 10:11

ואימי אומרת "אל תדבר על כך בפני האורחים".
10:11 - 10:14

אך הוא השתוקק להראות שזה עתה הוא חזר,
10:14 - 10:16

ולכן הוא קרא לי ואמר,
10:16 - 10:18

גש לחדר השינה, החדר שלי.
10:18 - 10:20

קח מה שאתה רוצה מהמזוודה.
10:20 - 10:22

זו מתנת יום ההולדת שלך".
10:22 - 10:24

אני בטוח שהוא חשב שאקח ספר או חולצה,
10:24 - 10:27

אבל אני מצאתי שם כבשה מתנפחת.
10:27 - 10:33

(צחוק)
10:33 - 10:35

אז ניפחתי אותה ורצתי לתוך חדר המגורים,
10:35 - 10:37

אצבעי במקום בו היא לא אמורה להיות,
10:37 - 10:40

נופפתי סביב בכבשה המזמזמת הזו,
10:40 - 10:43

ואימי נראתה כעומדת למות מהלם.
10:43 - 10:45

(צחוק)
10:46 - 10:49

האב מקגטריק היה לגמרי נטול מבוכה,
10:49 - 10:51

הוא רק בחש את התה, הביט באימי ואמר,
10:51 - 10:54

"זה בסדר דפנה, אני סקוטי".
10:54 - 10:56

(צחוק)
10:56 - 11:10

(מחיאות כפיים)
11:10 - 11:16

הימים האחרונים שלי בכלא, 18 החודשים האחרונים,
11:16 - 11:20

שותפי לתא, במשך השנה האחרונה, השנה הראשונה מתוך 18 החודשים האחרונים-
11:20 - 11:23

שותפי לתא היה בן 14.
11:23 - 11:26

שמו היה ג'ון ג'יימס,
11:26 - 11:30

ובאותם ימים, אם בן משפחה ביצע פשע,
11:30 - 11:33

הצבא היה מחזיק בך כבן ערובה
11:33 - 11:35

עד שהמשפחה תסגיר את עצמה.
11:35 - 11:38

וכך, הילד הזה בן ה 14 נידון למוות.
11:38 - 11:40

לא כל הנידונים למוות היו אסירים פוליטיים -
11:40 - 11:43

היו שם גם אנשים באמת רעים מאד.
11:43 - 11:46

והוא הבריח פנימה שתי חוברות קומיקס, שני ספרי קומיקס -
11:46 - 11:48

ספיידרמן ואקסמן.
11:48 - 11:49

הייתה לו אובססיה.
11:49 - 11:51

וכאשר נמאס לו לקרוא בהם,
11:51 - 11:55

הוא החל ללמד את הגברים הנידונים למוות לקרוא
11:55 - 11:57

בעזרת ספרי הקומיקס האלו.
11:57 - 12:01

וכך, אני זוכר איך לילה אחר לילה,
12:01 - 12:03

אפשר היה לשמוע את הגברים האלו, הפושעים הקשוחים כל כך,
12:03 - 12:08

מתכנסים סביב ג'ון ג'יימס ומשננים "הא לך ספיידי!"
12:08 - 12:10

(צחוק)
12:10 - 12:12

זה מדהים.
12:13 - 12:15

הייתי באמת מודאג.
12:15 - 12:17

הוא לא הבין מה זה להיות נידון למוות.
12:17 - 12:19

הייתי שם פעמיים.
12:19 - 12:21

פחדתי מאד שאני עומד למות.
12:21 - 12:23

והוא תמיד צחק ואמר,
12:23 - 12:25

"בחייך איש, אנחנו נצא מזה".
12:25 - 12:27

ואני אמרתי "איך אתה יודע?"
12:27 - 12:30

והוא אמר "או, שמעתי בערוץ השמועות".
12:31 - 12:33

הם הרגו אותו.
12:33 - 12:36

הם אזקו אותו לכיסא,
12:36 - 12:41

הידקו את הפין שלו לשולחן עם מסמר באורך 15 ס"מ.
12:42 - 12:45

ואז הם השאירו אותו שם לדמם למוות.
12:45 - 12:53

כך הגעתי לבידוד, כי נתתי ביטוי לרגשותיי.
12:54 - 12:59

סביבנו, בכל מקום, יש אנשים כאלו.
12:59 - 13:05

האיגבו נהגו לומר שהם בנו את האלים שלהם.
13:05 - 13:07

הם היו מתכנסים יחד כקהילה,
13:07 - 13:10

והם היו מעלים משאלה.
13:10 - 13:12

ואז המשאלה הייתה מובאת בפני כוהן הדת
13:12 - 13:15

אשר היה מוצא חפץ טקסי,
13:15 - 13:17

והקורבן המתאים היה מועלה,
13:17 - 13:20

והמקדש לאל היה נבנה.
13:20 - 13:25

אבל אם האל היה יוצא משליטה ומתחיל לדרוש קרבן אדם,
13:25 - 13:27

אנשי האיגבו היו הורסים את האל.
13:27 - 13:30

הם היו ממוטטים את המקדש שלו,
13:30 - 13:32

היו מפסיקים לומר את שם האל.
13:32 - 13:37

כך הם הצליחו לתבוע לעצמם חזרה את אנושיותם.
13:37 - 13:39

כל יום, כל אחד מאיתנו כאן,
13:39 - 13:42

אנו בונים אלים שנעשו פרועים,
13:42 - 13:45

הגיע הזמן שנמוטט אותם
13:45 - 13:47

ונשכח את שמותיהם.
13:48 - 13:51

לא נדרש לשם כך משהו עצום.
13:51 - 13:55

נדרש רק שנזהה בקרבנו, כל יום,
13:55 - 13:58

את המעטים שיכולים לראות, המוקפים באנשים
13:58 - 14:01

כמו אלו שעליהם סיפרתי לכם.
14:01 - 14:04

יש מביניכם בחדר זה, אנשים מדהימים,
14:04 - 14:09

המציעים לכולנו מראה לאנושיות שלנו.
14:10 - 14:15

אני רוצה לסיים בשיר של המשוררת האמריקאית לוסיל קליפטון.
14:15 - 14:20

השיר נקרא "נסך" והוא עבור חברי ווסי
14:20 - 14:22

הנמצא במקום כלשהו כאן בקהל.
14:24 - 14:26

"נסך"
14:26 - 14:29

צפון קרולינה, 1999.
14:29 - 14:35

"אני מציע לאדמה זו, ג'ין זה.
14:36 - 14:39

אני מדמיין אדם זקן בוכה כאן,
14:39 - 14:43

הרחק מעיני המשגיח.
14:43 - 14:46

לתוך חור הוא דוחף את לשונו
14:46 - 14:50

אילו היה שלם, הייתה שם השן שלו.
14:51 - 14:55

יש כאב ברווח בו השן אמורה להיות,
14:55 - 14:58

בו אמורה להיות האדמה שלו,
14:58 - 15:04

הבית שלו, אשתו, בנו, בתו היפה.
15:04 - 15:09

הוא מוחה צער מפניו,
15:09 - 15:13

ותוחב את אצבעו הצמאה ללשונו הצמאה,
15:13 - 15:16

וטועם את המלח.
15:19 - 15:21

אני קורא בשם שיכול להיות שמו,
15:21 - 15:25

זה בשבילך, איש זקן.
15:26 - 15:30

הג'ין הזה, האדמה הזו המלוחה".
15:30 - 15:32

תודה.
15:32 - 15:51

(מחיאות כפיים)

Title:: כריס אבאני מהרהר על האנושיות
Speaker:: Chris Abani
Description:: כריס אבאני מספר סיפורים על אנשים: אנשים הניצבים מול חיילים. אנשים המגלים חמלה. אנשים הנוהגים באנושיות ותובעים לעצמם חזרה את אנושיותם. זה "אובונטו", הוא אומר: הדרך היחידה עבורי להיות אנושי היא על ידי כך שאתה תשקף אלי חזרה את אנושיותי.

more » « less
Video Language:: English
Team:: closed TED
Project:: TEDTalks
Duration:: 15:51

osnat mader willensky added a translation

Hebrew subtitles

Revisions

Revision 1

osnat mader willensky

כריס אבאני מהרהר על האנושיות

Revisions

Our website uses cookies

Operating cookies (Required)