הקול האנושי,

זהו הכלי שכולנו מנגנים עליו.

זהו, ככל הנראה, הצליל הכי עוצמתי בעולם.

היחיד שיכול להצית מלחמה

או להגיד "אני אוהב אותך".

ואף על פי כן, רבים חווים

את החוויה שלא מקשיבים להם כשהם מדברים.

ומדוע זה?

איך אנחנו יכולים לדבר דיבור עוצמתי

כזה שישנה את העולם?

אני רוצה להציע לכם,

שיש מספר הרגלים שאנחנו צריכים להתרחק מהם.

ריכזתי כאן להנאתכם

שבעה חטאים בדיבור.

אני לא אעמיד פנים שזו רשימה מקיפה,

אבל השבעה הללו, אני חושב, הם גדולים דיים

הרגלים שכולנו חוטאים בהם.

הראשון, רכילות.

לדבר סרה על מישהו שאינו נוכח.

הרגל לא נחמד, ואנחנו גם יודעים היטב

שהמרכל, בעוד חמש דקות,

ירכל גם עלינו.

השני, שיפוט.

אנחנו מכירים אנשים שנוהגים כך בשיחה,

וזה מאוד קשה להקשיב למישהו

אם אתה יודע ששופטים אותך

ושאתה גם לא עומד בציפיות.

השלישי, שליליות.

אפשר לחטוא בזה.

אמי, בשנותיה האחרונות,

נהייתה מאוד, מאוד שלילית, וזה קשה להקשיב.

אני זוכר, יום אחד, אמרתי לה,

"היום ה-1 באוקטובר,"

והיא אמרה, "אני יודעת, איום ונורא, נכון?"

(צחוק)

קשה להקשיב כשמישהו כל-כך שלילי.

וצורה אחרת של שליליות, התלוננות.

טוב זו ממש האומנות הלאומית בבריטניה.

זה הספורט הלאומי שלנו. 
אנו מתלוננים על מזג האוויר,

על ספורט, על פוליטיקה, על הכול.

אך למעשה התלוננות היא סבל נגיפי.

זה לא מפיץ אור ושמחה בעולם

תירוצים. כולנו פגשנו את הבחור הזה.

אולי כולנו היינו הבחור הזה.

למספר אנשים יש רפלקס אשמה

הם פשוט מעבירים אותו לכל האחרים

ולא לוקחים אחראיות למעשיהם,

ושוב, קשה להקשיב
למישהו כזה.

ואחד לפני האחרון, השישי מתוך השבעה,

הפרזה, הגזמה.

לעיתים זה מפחית מערך השפה שלנו.

לדוגמה, אם אני אראה משהו

שהוא באמת מדהים,

איך אני אתאר אותו?

(צחוק)

ואז כמובן ההגזמה הזו הופכת לשקר,

שקר פשוטו כמשמעו, ואנחנו לא אוהבים להקשיב

לאנשים שאנחנו יודעים שהם משקרים לנו.

והאחרון, דּוֹגְמָטִיזְם.

הבלבול בין עובדות לדעות.

כששני הדברים האלו מתמזגים,

אתם פשוט מאזינים ללא כלום.

אתם יודעים, מישהו מעמיס עליכם 
את הדעות שלו כאילו הן האמת.

קשה להקשיב לזה.

אז הנה הם, שבעת החטאים הקטלניים של הדיבור.

אלו דברים שאני חושב
שאנחנו צריכם להימנע מהם.

אבל האם יש דרך חיובית לחשוב על זה?

אכן, יש.

אני רוצה להציע כאן שיש ארבע

אבני פינה חזקות, יסודות,

שאנחנו יכולים להתבסס עליהם
אם אנחנו רוצים שהדיבור שלנו

יהיה עוצמתי ויגרום לשינוי בעולם.

לשמחתי, הדברים הללו יוצרים מילה.

המילה היא hail (מטר),
ויש לה גם הגדרה נפלאה.

אני לא מתכוון לדברים שיורדים מהשמיים

ומכים בראשכם.

אני מתכוון להגדרה הזו,

לברך או לשבח בהתלהבות,

שזו הצורה בה אני סבור
שהמילים שלנו תתקבלנה

אם נתבסס על אותם ארבע דברים.

אז מה האותיות מייצגות?

תנסו לנחש.

H - כנות, כמובן,

להיות נאמן בדברים שאתה אומר
להיות ישיר וברור.

A - אוֹתֶנְטִיּוּת, פשוט תהיה עצמך.

אחד מחברי תיאר זאת

לעמוד באמת שלך,

ואני חושב שזו דרך נחמדה לתאר את זה.

I - יושרה, להיות המילה שלך

לעשות את מה שאתה אומר,

ולהיות אדם שאנשים יכולים לבטוח בו.

L - אהבה.

אני לא מתכוון לאהבה רומנטית.

אבל אני מתכוון לרצות בטובתם של אנשים,
משתי סיבות.

ראשית, אני חושב שכנות מוחלטת

היא אולי לא מה שאנחנו רוצים.

כלומר, "אלוהים, אתה נראה מכוער הבוקר"

זה אולי לא הכרחי.

כנות שמרוככת באהבה,
היא כמובן דבר נפלא.

אבל גם, אם אתם באמת רוצים בטובתו של אדם,

קשה מאוד לשפוט אותם באותו זמן.

אני אפילו לא בטוח
שניתן לעשות את שני הדברים הללו

בו-זמנית.

אז hail.

וגם, זה היה מה שאתם אומרים,

וזה כמו השיר הישן, זה מה שאתה אומר,

זה גם איך שאתה אומר את זה.

יש לכם ארגז כלים מדהים.

הכלי הזה הוא בלתי יאמן,

ובכל זאת זהו ארגז כלים 
שמעט מאוד אנשים פתחו.

הייתי רוצה לחטט בו קצת

אתכם ולהוציא רק כמה כלים החוצה

שאולי תרצו לקחת אתכם ולהתנסות בהם,

דבר שישפר את כוח הדיבור שלכם.

המִשְלָב הלשוני, למשל.

המשלב פַלְסֶטוֹ הוא אולי 
לא מאוד שימושי ברוב הזמן,

אבל יש משלבים באמצע.

אני לא אכנס לפרטים טכניים מדי בנושא הזה

לאלו מבינכם שהינם מורים לפיתוח קול

אתם יכולים למצוא את הקול שלכם.

אז אם אני מדבר כאן למעלה באף שלי,
אתם יכולים לשמוע את ההבדל.

אם אני יורד כאן אל הגרון שלי,

שזה האזור שרובנו 
מדברים ממנו רוב הזמן.

אבל אם רוצים משקל,

צריך לרדת לכאן אל החזה.

שומעים את ההבדל?

אנחנו מצביעים לפוליטיקאים עם קול נמוך,
זה נכון,

כי אנחנו מקשרים עומק עם כוח

ועם סמכותיות.

זה משלב.

ויש את נימת הדיבור.

זוהי התחושה שיש לקול שלך.

שוב, המחקרים מראים שאנחנו מעדיפים קולות

עשירים, חלקים, חמים, כמו שוקולד חם.

ובכן אם אתם לא כאלו, זה לא סוף העולם,

כי אפשר להתאמן על זה.

לכו למורה לפיתוח קול.

ויש דברים מדהימים שאתם יכולים לעשות

עם נשימה, יציבה, ותרגול

כדי לשפר את נימת הקול שלכם.

ופרוסודיה. אני מת על פרוסודיה.

זהו הבסיס

בו אנו משתמשים כדי לתת משמעות לדברים.

זהו האלמנט הראשוני בהכנסת משמעות לשיחות.

אנשים אומרים הכל בנימה זהה -

קשה להקשיב להם

אם אין להם בכלל פרוסודיה.

זה מקור המילה מונוטוני,

מונו-טון (טון אחד).

כמו כן, יש לנו פרוסודיה
החוזרת על עצמה שעכשיו נכנסת

שכל משפט נגמר כאילו היה שאלה

כשלמעשה זו לא היתה שאלה, אלא הצהרה.

(צחוק)

ואם חוזרים על זה שוב ושוב,

זה בעצם מגביל את היכולת שלכם

לתקשר באמצעות פרוסודיה,

ואני חושב שזה מאוד חבל,

אז בואו ננסה להפסיק את המנהג הזה.

קצב. אני יכול להיות מאוד מאוד נלהב

ולהגיד משהו ממש ממש מהר,

או שאני יכול גם להאט כדי להדגיש,

ואחרי כל אלו יש לנו, כמובן,
את חברתנו הוותיקה

שתיקה.

אין שום פסול במעט שתיקה

באמצע שיחה, נכון?

אנחנו לא חייבם למלא אותה ב-אמ וב- אה.

זה יכול להיות מאוד עוצמתי.

כמובן, גובה הצליל הולך לרוב עם הקצב

בכדי לרמז על גירוי, אך ניתן 
לעשות זאת עם גובה הצליל לבדו.

איפה שמת את המפתחות שלי?

איפה שמת את המפתחות שלי?

אז יש משמעות מעט שונה

בשתי צורות האמירה האלו.

ולבסוף - עוצמת הקול.

אני יכול להתרגש עד מאוד בשימוש 
בעוצמת הקול

סליחה אם הבהלתי מישהו.

או, אני יכול לגרום לכך שתהיו מאוד קשובים

אם אהיה מאוד שקט.

יש אנשים שמשדרים כל הזמן.

תנסו לא לעשות את זה.

זה נקרא סודקאסטינג (השמעת מוזיקה בציבור),

לכפות על האנשים שבסביבתך את הקול שלך

באופן חסר התחשבות וחסר זהירות. לא נחמד.

כמובן, היכן שהדבר מורגש יותר מכל,

הוא כשיש לך משהו מאוד חשוב לעשות.

אולי לעמוד על במה כמו זו

ולהעביר הרצאה לאנשים.

אולי להציע נישואין,

לבקש העלאה, נאום חתונה.

מה שזה לא יהיה, אם זה באמת חשוב,

אתם חייבים לעצמכם לבדוק את ארגז הכלים הזה

ואת המנוע שאיתו הוא יעבוד,

ושום מנוע לא עובד טוב בלי חימום.

חממו את הקול שלכם.

למעשה, הרשו לי להראות לכם איך עושים את זה.

תסכימו כולכם לעמוד לרגע?

אני אראה לכם
ששה תרגילי חימום

שאני עושה לפני כל הרצאה שאני עושה.

בכל פעם שאתם עומדים 
לדבר עם מישהו חשוב, תעשו את זה.

ראשית, ידיים למעלה, נשימה עמוקה פנימה,

ובאנחה החוצה, אההה, ככה.

עוד פעם אחת.

אההה, טוב מאוד.

עכשיו אנחנו נחמם את השפתיים,

ונעשה בה, בה ,בה, בה,

טוב מאוד.

ועכשיו בררררררררר,

כמו שעשינו כשהיינו ילדים.

ברררר. השפתיים שלכם
בטח מתעוררות לחיים עכשיו.

הבא בתור הוא הלשון

הגזימו את ה- לה, לה, לה, לה, לה, לה.

נפלא. אתם נעשים ממש טובים בזה.

ואז, גלגלו ר - ררררררר.

זה כמו שמפניה ללשון.

ולסיום, ואם אני יכול לעשות רק אחד,

אנשי המקצוע קוראים לזה סירנה.

זה ממש מוצלח. זה מתחיל
ב- "וויי" ומגיע ל-"אווה".

ה-"וויי" הוא גבוה, וה "אווהה" נמוך.

אז עושים ווייאוווהה, ווייאוווהה.

מצויין. תנו לעצמכם מחיאות כפיים.

שבו, תודה רבה.
(מחיאות כפיים)

בפעם הבאה שאתם מדברים, תעשו את אלו מראש.

עכשיו תרשו לי רק לקשר את כל אלו למשמעות
לקראת סיום.

יש פה כוונה רצינית.

אנחנו נמצאים כאן עכשיו, נכון?

אנחנו מדברים לא כל כך טוב,

לאנשים שפשוט לא מקשיבים

בסביבה שכולה רועשת,
והאקוסטיקה בה גרועה.

דיברתי על זה מעל הבמה הזו

בשלבים שונים.

איך העולם היה יכול להיות

אם היינו מדברים בעוצמה

לאנשים שמקשיבים מתוך מודעות

בסביבה שגם מתאימה למטרה?

או אם ניקח את זה צעד קדימה,

כיצד יראה העולם

אם היינו יוצרים צליל באופן מודע

וצורכים צליל באופן מודע

ומעצבים את כל הסביבות שלנו

באופן המודע לצליל?

זה יכול להיות עולם שאכן נשמע נפלא,

ואחד שבו הבנה

תהיה הנורמה

וזהו רעיון ששווה להפיצו.

תודה רבה.

תודה רבה. (מחיאות כפיים)