קוראים לי קטרינה ספייד
וגדלתי במשפחה של רופאים

שבה היה יחסית נורמלי לדבר
על מוות וגסיסה ליד שולחן ארוחת-הערב

אבל לא הלכתי ללמוד רפואה
כמו רבים ממשפחתי.

במקום, הלכתי לביה"ס לארכיטקטורה
ללמוד איך לעצב.

ובזמן שהייתי שם,
התחלתי להסתקרן

לגבי מה יקרה לגוף הפיזי
שלי אחרי מותי.

מה יעשו איתי אלו הקרובים אליי?

אז אם הקיום והעובדה של התמותה שלכם

לא מדכאת אתכם,

המצב של טקסי הקבורה הנוכחיים שלנו
ידכאו אתכם.

היום, כמעט 50 אחוז מהאמריקאיים
בוחרים בקבורה קונבנציונלית.

קבורה קונבנציונלית מתחילה בחניתה,

שבו העובדים בבית ההלוויות 
מנקזים את נוזלי הגוף

ומחליפים אותם בתערובת שנועדה
לשמר את הגופה

ולתת לה זוהר שמדמה חיים.

ואז, כמו שאתם יודעים, 
הגופות נקברות בארון

בקבר מצופה בטון

בבית-קברות

בסך-הכל, בקברים בארה"ב,

אנחנו קוברים מספיק מתכת לבניית
גשר שער הזהב

מספיק עץ לבניית 1,800 בתים
חד-משפחתיים,

ומספיק נוזלי חניטה מלאים בפורמלדהיד

למילוי 8 ברכות-שחייה אולימפיות.

בנוסף, בתי-קברות בכל העולם
מתמלאים עד אפס מקום.

מסתבר, שזה לא באמת 
מודל עסקי מוצלח

למכור למישהו פיסת אדמה לנצח.

(צחוק)

של מי היה הרעיון הזה?

במקומות מסויימים, אתה לא יכול לקנות חלקה
וזה לא משנה כמה כסף יש לך.

כתוצאה מכך, קצב שריפת הגופות
עלה במהירות.

ב-1950, אם היית מציע לשרוף
את הגופה של סבתך אחרי מותה,

כנראה שהיו מסלקים אותך מאיזור
ערש-הדווי המשפחתי.

אבל היום, כמעט חצי מהאמריקאים
בוחרים בשריפת הגופה,

כשהם מציינים שזה פשוט יותר,

זול יותר

ואקולוגי יותר כסיבות.

פעם חשבתי ששריפה היא צורה
בת-קיימא לסילוק גופות,

אבל תחשבו על זה לרגע.

שריפה משמידה את הפוטנציאל שלנו

לתת בחזרה לכדור-הארץ אחרי מותנו.

היא משתמשת בתהליך שמשקיע אנרגיה
כדי להפוך גופות לאפר,

מזהמת את האוויר ותורמת לשינוי האקלים.

בסך-הכל, שריפת-גופות בארה"ב

פולטת כמות מדהימה של כ-300 מיליון קילו
של פחמן דו-חמצני

לאטמוספירה בכל שנה.

האמת הממש נוראית

שהדבר האחרון בהחלט שרובנו
נעשה על הכוכב הזה

הוא להרעיל אותו.

(המחווה האחרונה שלנו על 
כדור-הארץ היא רעילה)

זה כאילו שיצרנו, קיבלנו והכחשנו את המוות
עד למצב של סטטוס-קוו

שמרחיק אותנו מהטבע

עד כמה שרק ניתן.

מנהגי הקבורה המודרניים שלנו נועדו לדחות

את התהליכים הטבעיים שקורים
לגוף אחרי המוות.

במילים אחרות, הם נועדו למנוע
מאיתנו להירקב.

אבל האמת היא

שהטבע ממש, ממש טוב במוות.

כולנו ראינו את זה.

כשחומר אורגני מת בטבע,

מיקרובים וחיידקים מפרקים אותו
לאדמה עשירה בחומרים מזינים,

מה שמשלים את מעגל החיים.

בטבע, המוות יוצר חיים.

בחזרה בביה"ס לארכיטקטורה
חשבתי על כל זה,

והתחלתי בתכנית לעצב מחדש
את הטיפול במוות.

האם אוכל ליצור מערכת

שמועילה לכדור-הארץ

ושמשתמשת בטבע כמדריך ולא
כמשהו שיש לפחד ממנו?

משהו שיהיה עדין עם כוכב הלכת?

כוכב-הלכת הזה, אחרי הכל, 
תומך בגוף החי שלנו

כל חיינו.

ובזמן שהרהרתי בקשר לזה

על שולחן השרטוט,

הטלפון צלצל.

זו הייתה חברתי קייט.

היא אמרה "היי, שמעת על החקלאים

שהופכים פרות שלמות לדשן?"

ואני חשבתי "הממממ."

(צחוק)

מסתבר שחקלאים במוסדות חקלאיים

עוסקים במשהו שנקרא
הפיכת מקנה לדשן

כבר עשורים.

הפיכה לדשן היא כשלוקחים
חיה עשירה בחנקן

ומכסים אותה בחומרים שתומכים בפירוק
שעשירים בפחמן.

זה תהליך אירובי ולכן דורש חמצן,

והוא דורש גם שפע של לחות.

בצורה הבסיסית ביותר, מכסים פרה
במספר מטרים של שבבי-עץ,

שעשירים בפחמן,

ומשאירים אותה בחוץ לטבע,
לרוחות שמספקות חמצן

ולגשם שמספק לחות.

תוך תשעה חודשים בערך

כל מה שנשאר הוא דשן עשיר בחומרים מזינים.

הבשר נרקב לחלוטין,

כמו גם העצמות.

אני יודעת.

(צחוק)

אז אני בהחלט מתייחסת לעצמי
כ"חנונית" של הרקבות,

אבל אני מאוד, מאוד רחוקה מלהיות מדענית,

ודרך אחת לראות שזה נכון

היא שלעיתים קרובות אני מתייחסת
להתליך ההרקבות כ"קסם".

(צחוק)

אז בעיקרון, כל מה שאנו כבני-אדם
צריכים לעשות

הוא ליצור את הסביבה הנכונה כדי
שהטבע יעשה את תפקידו.

זה כמו ההיפך מסבון אנטי-בקטריאלי.

במקום להילחם בהם,

אנחנו מקבלים מיקרובים וחיידקים
בזרועות פתוחות.

היצורים הקטנטנים והמדהימים האלה

מפרקים מולקולות למולקולות 
קטנות יותר ואטומים,

שאז משולבים לתוך מולקולות חדשות.

במילים אחרות, הפרה הזו שינתה צורה.

היא כבר לא פרה.

היא עברה מיחזור בחזרה לטבע.

רואים? קסם.

אתם כנראה יכולים לתאר לעצמכם
את הנורה שנדלקה לי מעל הראש

אחרי שקיבלתי את השיחה הזו.

התחלתי לעצב מערכת

שמבוססת על העקרונות של
הפיכת מקנה לדשן

שתיקח בני-אדם ותשנה אותם לאדמה.

קופצים קדימה חמש שנים

והפרוייקט גדל בדרכים שבאמת
מעולם לא יכולתי לדמיין.

יצרנו מודל אורבני מדרגי, ניתן לשכפול
וללא מטרת-רווח

שמבוסס על המדע מאחורי
הפיכת מקנה לדשן

שהופך בני-אדם לאדמה.

חברנו ושיתפנו פעולה עם
מומחים במדעי-האדמה,

ריקבון, טיפול אלטרנטיבי במוות,

חוק וארכיטקטורה.

גייסנו כספים ממוסדות ויחידים

כדי לתכנן אב-טיפוס של המערכת הזו,

ושמענו מעשרות אלפי אנשים בכל העולם

שרוצים שהאפשרות הזו תהיה זמינה.

אוקיי.

בשנים הקרובות,

היעד שלנו הוא לבנות את מתקן
הפיכת בני-אדם לדשן המלא הראשון

בעיר סיאטל.

(מחיאות-כפיים)

דמיינו לעצמכם,

חלק פארק-ציבורי,

חלק בית-הלוויות,

חלק אנדרטה לאנשים שאנו אוהבים,

מקום שבו אפשר להתחבר מחדש
למחזוריות של הטבע

ולהתייחס לגופות בעדינות ובכבוד.

התשתית היא פשוטה.

בתוך ליבה אנכית,

גופות ושבבי-עץ עוברים תהליך
ריקבון טבעי מואץ,

או הפיכה-לדשן,

והופכים לאדמה.

כשמישהו מת, גופתו נלקחת למתקן
הפיכה-לדשן.

אחרי עטיפת הנפטר בתכריך פשוט,

חברים ומשפחה נושאים את הגופה
לראש הליבה,

שמכילה את מערכת ההירקבות הטבעית.

במהלך טקס השכבה,

הם שמים את הגופה בעדינות בליבה

ומכסים אותה בשבבי-עץ.

זה מתחיל את השינוי העדין מבן-אדם לאדמה.

במהלך השבועות הבאים, הגופה נרקבת
בצורה טבעית.

מיקרובים ובקטריות מפרקים פחמן,
ואז חלבון

ליצירת חומר חדש,

אדמה עשירה ומלאה.

באדמה הזו אפשר להשתמש לגידול חיים חדשים.

בסוף, אתה יכול להיות עץ לימון.

(מחיאות-כפיים)

כן, תודה לכם.

(מחיאות-כפיים)

מי חושב על עוגת קציפת לימון עכשיו?

(צחוק)

סוכריית לימון?

משהו חזק יותר?

אז מלבד הליבה,

המבנים האלה גם יהוו תמיכה למתאבלים

בכך שיספקו מקום לטקסי-זיכרון
ותכנון סוף החיים.

הפוטנציאל לשינוי מבנים קיימים הוא עצום.

כנסיות ישנות ומחסני-תעשייה יכולים
להיות מוסבים למקומות

שבהם אנו יוצרים אדמה ומכבדים את החיים.

אנחנו רוצים להחזיר את האספקט של הטקס

שדולל במאה השנים האחרונות

כששיעורי שריפת הגופות עלו

ושייכות דתית ירדה.

המתקן שלנו בסיאטל יתפקד
כמודל למקומות האלה

בכל העולם.

שמענו מקהילות בדרום-אפריקה, אוסטרליה,

הממלכה-המאוחדת, קנדה ומעבר.

אנחנו יוצרים ארגז-כלים לעיצוב

שיעזור לאחרים לתכנן ולבנות מתקנים

שיכילו מפרטים טכניים

ודרכי פעולה רגולטוריות מומלצות.

אנחנו רוצים שפרטים, אירגונים,

ובהמשך הדרך גם עיריות

יתכננו ויבנו מתקנים כאלו בערים שלהם.

הרעיון הוא שכל אחד מהמקומות האלה
יראה וירגיש שונה לחלוטין

עם אותה המערכת בפנים.

למעשה הם אמורים להיות מעוצבים
עבור השכונה שבה הם נמצאים

והקהילה אותה הם משרתים.

הרעיון האחר הוא שצוות תומך יהיה זמין

לעזור למשפחות עם הטיפול וההכנה
של הגופות של אהוביהם.

אנחנו מסלקים מנהגים שמביכים ומחלישים

ויוצרים שיטה שהיא יפיפיה ומשמעותית

ושקופה.

אנחנו מאמינים שגישה לטיפול אקולוגי במוות

היא זכות אנושית.

אוקיי, אז אתם מכירים את הביטוי הישן,

אם אפשר להפוך פרה לדשן,
אפשר להפוך אדם לדשן?

(צחוק)

מסתבר שזה נכון.

מאז 2014 אנחנו מריצים פרוייקט פיילוט

בגבעות של צפון קרוליינה

עם המחלקה לאנטרופולוגיה משפטית של
אוניברסיטת מערב קרוליינה.

שש גופות של מתנדבים כוסו בשבבי-עץ,

חמצן סופק על ידי הרוח,

מיקרובים וחיידקים עשו את עבודתם.

תוכנית הפיילוט אפשרה לנו להדגים שזה אפשרי

לרתום את הכוח המדהים של ריקבון טבעי

כדי להפוך גופות אנושיות לאדמה,

ואנחנו גם עובדים עם אוניברסיטאות אחרות.

מדענים של אדמה באוניברסיטת וושינגטון,

או לפחות הסטודנטים לתואר-שני

עובדים על להפוך שיניים 
עם סתימות אמלגם לדשן

כדי שנוכל להבין מה קורה 
לכספית שנמצאת בפנים.

אחר-כך, נתחיל ניסויים

כדי לקבוע מה קורה לתרופות
כימוטרפתיה ותרופות

בזמן תהליך ההירקבות,

והאם יש צורך בטיפולים נוספים.

דרך אגב,

בזמן ההירקבות נוצר חום רב,

במיוחד בהירקבות מהסוג הספציפי הזה.

שבוע אחרי שהתחלנו להפוך את גופת
המתנדב החמישית שלנו לדשן,

הטמפרטורה בתוך ערימת שבבי-העץ

הגיעה ל-70 מעלות צלסיוס.

תארו לעצמכם לרתום את החום הז ליצירת אנרגיה

או לנחם את המתאבלים ביום קר.

מהפכת הטיפול במוות התחילה.

זה זמן מרגש בו אנו חיים.

תודה רבה.

(מחיאות כפיים)