זוג לסביות גידלו אותי באזור ההרים.
הגעתי לניו יורק לפני זמן מה,
גמלוני כמו גמד יערות.
(צחוק קהל)
הם ממש התעסקו לי עם המוח
אך אכנס לזה מאוחר יותר.
אני אתחיל בזה כשהייתי בן 8.
לקחתי קופסא מעץ.
וקברתי שטר של דולר,
עט ומזלג בתוך הקופסא בקולרדו.
וחשבת שהומינואידים או חייזרים
ימצאו את הקופסא בעוד 500 שנה.
וילמדו על הדרך שבה תיקשרנו.
אולי איך אכלנו את הספגטי שלנו.
באמת לא ידעתי.
בכל אופן, זה די מצחיק.
כי הנה אני אחרי 30 שנה
ממשיך להכין קופסאות.
כעת, באישזהו שלב בחיי הייתי בהוואי
אני אוהב לטייל, לגלוש
ולעשות פעילויות אקסטרים.
והכנתי קולאג' לאמא שלי
לקחתי מילון וקרעתי את זה.
והפכתי את זה לרשת אגנס מרטין.
ושפכתי שרף מעל כל זה ודבורה נתקעה שם.
כעת, היא מפחדת מדבורים ואלרגית אליהן.
אז שפכתי עוד מהשרף על הקנבס
במטרה להסתיר את זה או משהו.
במקום, ההיפך קרה.
זה פשוט יצר הגדלה.
כמו מעין זכוכית מגדלת על הטקסט המילוני.
אז מה עשיתי אתם שואלים? בניתי עוד קופסאות.
הפעם הזו התחלתי לשים
מוצרי אלקטרוניקה, צפרדעים.
בקבוקים מוזרים שמצאתי ברחוב
ובעצם כל דבר שמצאתי.
בגלל שכל חיי הייתי מוצא דברים.
הייתי מנסה לחבר ולספר סיפורים
בין העצמים הללו.
אז, התחלתי לצייר מסביב לעצמים הללו.
ואז הבנתי: אלוהים אדירים,
אני יכול לצייר בחלל.
אני יכול להכין תרשים קווי.
בדיוק כמו שמציירים מסביב לגופה בזירת פשע.
אז הוצאתי את העצמים החוצה.
יצרתי לעצמי שיטת מיון להכנת הדוגמיות הללו.
ראשית, בוטני
שאתם יכולים לתאר לעצמכם.
לאחר מכן הכנתי כמה חרקים ויצורים מוזרים.
זה היה ממש כיף,
אני פשוט ציירתי על שכבות של שרף.
וזה היה מגניב
כי התחילו להיות לי מיצגים וכאלה.
התחלתי לעשות קצת כסף,
יכולתי לקחת את חברה שלי למסעדות.
וללכת לסיזלר.
זה היה חומר טוב, בנאדם.
(צחוק קהל).
באיזשהו שלב התחלתי להגיע לצורת בן אנוש.
פסלי שרף בגודל טבעי
עם שרטוטים של בני אנוש בשכבות.
זה היה נהדר מלבד דבר אחד.
עמדתי למות.
לא ידעתי מה לעשות
כי חשבתי שהשרף הזה הולך להרוג אותי.
והלכתי למיטה כל לילה
ולא הפסקתי לחשוב על זה.
אז ניסיתי להשתמש בזכוכית.
התחלתי לשרטט על השכבות של הזכוכית.
כמעט כאילו ציירתם על חלון ואז
הוספתם מעל זה עוד חלון.
ועוד חלון ואז,
היו לכם את כל החלונות הללו ביחד.
שיצרו אפקט תלת מימדי.
וזה עבד מצוין כי
אז יכולתי להפסיק להשתמש בשרף.
אז עשיתי זאת במשך שנים.
שהצטברו לעבודה מאוד גדולה
ולה אני קורא "הטריפטיך".
יצירת הטריפטיך הייתה בהשראת
ציור הנקרא: "הגן של תענוגות ארציים".
ציור זה נמצא במוזיאון פראדו בספרד.
האם אתם מכירים את הציור הזה?
מעולה, כי זה ציור מגניב.
זה מקדים את זמנו נוהגים לומר.
אז הטריפטיך, אני אדריך אתכם עליו
זה שוקל 10,890 קילו.
5.5 מטר.
זה דו צדדי אז יוצא 11 מטר של יצירה.
זה די מוזר.
ובכן, זו מזרקת דם.
(צחוק)
מצד שמאל יש לכם את ישו והארבה.
יש מערה.
היכן שכל היצורים בעלי ראש החיה הללו
נעים בין שני עולמות.
הם הולכים מהעולם היצוגי.
לעולם התחתון האנלוגי היכן שהם מתחבאים.
שם היצורים בעלי ראשי החיה הללו נמצאים
ליד מגדלור.
והם כולם הולכים לבצע
התאבדות המונית לתוך האוקיינוס.
האוקיינוס עשוי מאלפי אלמנטים.
זו ציפור אל קשורה לספינת קרב.
(צחוק קהל)
בילי גרהאם בתוך האוקינוס.
ההורייזן מדליפת הנפט,
וולדו, המקלט של אוסמה בן לאדן
יש כל מיני דברים מוזרים שאפשר למצוא.
אם תהיו ממש מרוכזים כשתביטו על האוקיאנוס.
בכל אופן, זה יצור נשי.
היא יוצאת מהאוקיינוס ויורקת נפט ליד אחת
ויוצאים לה עננים מהיד השניה.
הידיים שלה הם כמו מאזניים.
ויש לה את ההיבט של המיתלוגיה
של כדור הארץ והיקום באיזון.
אז זה היבט אחד של הטריפטריך.
זה מעין נרטיב קטן כזה.
זה היד שלה שאליה היא יורקת.
ואז כשאתה הולך לצד השני
יש לה מעין חדק, כמו מקור של ציפור
והיא יורקת עננים מהחדק שלה.
אז יש לה זנב של נחש באורך של 5.5 מטר
שמחבר את הטריפטריך.
בכל אופן הזנב שלה עלה באש
מהצד האחורי של הר הגעש.
(צחוק)
אין לי מושג למה זה קרה
(צחוק)
זה קורה, אתם יודעים.
הזנב שלה מסתיים בעין ציקלופטית.
העשויה מ 1986 כרטיסי טרוריסטים.
האם אתם ראיתם אותם?
הם נעשו בשנות השמונים והם
כמו קלפי בייסבול רק של טרוריסטים.
לגמרי מקדימים את זמנם.
(צחוק)
זה יביא אתכם לפרויקט האחרון שלי.
אני כרגע במהלך שני פרויקטים.
האחד נקרא: פסיכוגאוגרפיות.
זה פרויקט של שש שנים
להכין מאה מהפסלים הללו.
כל אחד מהם הוא ארכיון של התרבות שלנו
באמצעות התקשורת התלושה ומחומר.
בין אם זה אנציקלופדיות,
מילונים או מגזינים.
אבל כל אחד מהפסלים הללו
מתפקד כארכיון בצורת בן אנוש.
והם זזים בקבוצות של
20, 4, או 12 בזמן מסוים.
הם כמו תאים הם באים ביחד והם מתחלקים.
ואתה ככה הולך ביניהם
וזה לקח לי שנים.
כל אחד כזה הוא למעשה
שקופית מיקרוסקופ השוקלת 1360 קילו.
עם בן אנוש תקוע פנים.
לזה יש מערה קטנה בתוך החזה שלו.
זה הראש שלו, זה החזה,
אתם יכולים להתחיל לראות את ההתחלה.
אני הולך לעשות סיור קטן על הגוף בשבילכם.
יש מפל שיוצא מהחזה שלו.
מכסה את הפין שלו או לא פין מה שזה לא יהיה
מעין יצור אנדרוגני.
אקח אתכם בזריזות על העבודות הללו.
כי אני לא יכול להסביר אותן במשך הרבה זמן.
הנה השכבות, ניתן לראות את זה פחות או יותר.
זאת גופה הנחצית לחצי.
לזה יש שני ראשים.
וזה מתקשר בין שני הראשים.
כאן הכדורים יוצאים החוצה.
הולכים לתוך הראש מהפסל המוזר הזה.
יש איזו סצנת יער בתוך חלל החזה.
אתם רואים את זה?
בכל אופן, כל השיחות האלו הן על הקופסאות,
כמו הקופסא שאנו נמצאים בתוכה
הקופסא הזו שאנו נמצאים בה
מערכת השמש היא קופסא.
וזה מביא אתכם לקופסא שאני עובד עליה כעת.
זה קופסא עשויה מלבנים,
זה נקרא עבודות פיוניר
(תרועות)
בתוך קופסא זו נמצא פיזיקאי,
מדען מוח, צייר, מוזיקאי
סופר, תחנת רדיו, מוזיאון, בית ספר
וזרוע מפרסמת אשר מפיצה את כל התוכן
שאנו עושים שם לעולם.
גן.
אנו מנערים את הקופסא הזו,
ואז כל האנשים נדחפים ונפגשים
כמו חלקיקים.
ואני חושב שזו הדרך שבה אתם משנים את העולם.
אתם מגדירים מחדש את הפנימיות שלכם
ואת הקופסא בה אתם חיים.
ואז אתם מתכנסים כולכם יחד
ומבינים שכולנו במצב הזה ביחד.
שהאשליה הזו של שונות
הרעיון הזה של מדינות, גבולות, דת לא עובד.
אנחנו כולנו עשויים מאותו החומר,
באותה הקופסא.
ואם לא נתחיל לתקשר
בצורה מתוקה ונחמדה
כולנו הולכים למות ממש בקרוב.
תודה רבה לכם.
(מחיאות כפיים)